שיעורים על ספר בראשית

Transcription

1 שיעורים על ספר בראשית ע"פ הרב אורי שרקי יוצא לאור בשיתוף עם

2 תודה לאביעד ויסמן ואייל צביטמן על הסיכומים לדוד ארוון, ברק שמעון וגיא מנשה מנהלי ויוזמי הקבוצה של תלמידי הרב אורי שרקי לכל התלמידים באשר הם. 2

3 תוכן בראשית נח לך לך וירא חיי שרה תולדות ויצא וישלח וישב מקץ ויגש ויחי נספח - שיעורים על פרשת בראשית 3

4 בראשית - מטרתו של ספר בראשית )א( ב ר אש ית ב ר א א לה ים א ת ה ש מ י ם ו א ת ה א ר ץ: המילה 'בראשית' לא מובנת. תרגום מדויק שלה הוא "בהתחלת", אך זו מילה נסמכת וחסר ההתחלה של מה. המילה 'ברא' ג"כ לא מובנת, אין שום חוויה קיומית שמסבירה אותה. ועוד, מי יכול להבין את המילה 'אלוהים'? המילה 'את' ג"כ מבלבלת שהיא מציינת מושא ישיר, אך לכאורה של כלום. 'השמים' הינו מושג שא"א לתפוס אותו, אם הוא חלל לשם מה יש לייצר אותו? והרי ידוע שהשמים אותם אנחנו מכירים הם רק אשליה אופטית? וכן, המילה 'ואת' השנייה מיותרת היה אפשר להסתפק בלומר "והארץ". המילה היחידה שאולי מובנת היא 'הארץ' שאפשר לומר שהיא מה שאנו דורכים עליו. בעברית, כשמשהו אומר "הארץ" כוונתו הייתה לארץ ישראל, בה"א הידיעה הארץ המוכרת והידועה לנו מכבר. נראה שזה מה שהכתוב אמור ומנסה לעורר בנו. לכן רש"י שואל מה טעם פתח בבראשית ומתמקד מיד בא"י, יתר מכן על פי פירושנו זה ניתן לומר שהמילה "השמים" פירושה חו"ל. 1 רש"י )ד"ה בראשית ברא( הבין שהמילה בראשית משמעותה בשביל, 2 ואומר: "על כרחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום " 3 העברי הקדמון יודע שאלוהים בעבור ראשית ברא את העולם אך לא יודע מה מטרתו. לא צריך להגיד לו שה' ברא את העולם. 4 משתמע מהפסוק שמי שברא את השמים והארץ זה אלוהים. בציור העממי ללא הבנה ממקור אחר נראה לומר שאלוהים הוא מושלם ולכן מובן שגם השמים והארץ - אם קוראים שברא מושלמים. את המילה ברא אפשר להבין בשני אופנים: ע"פ השורש הארמי שלה משמעותה "בחוץ" 5 את התורה בתודעה ארמית אז נושא הבריאה הוא איך שבים מבחוץ. הקב"ה מוציא עצמו החוצה ונותן מקום לזולתו. ובא לומר שהקב"ה נוכח בעולמו. ואילו ע"פ השורש העברי שלה משמעות המילה "ברא" היא מלא 6 )ב( ו ה א ר ץ ה י ת ה ת ה ו ו ב ה ו ו ח ש ך ע ל פ נ י ת ה ום ו ר וח א לה ים מ ר ח פ ת ע ל פ נ י ה מ י ם: כשהתורה תינתן מהשמים לעת עתה התורה מפסיקה לדבר על השמים ומדברת רק על הארץ. היא תחזור לדבר על השמים 7 "אתם ראיתם כי מן השמים )של ספר בראשית( דברתי עמכם" )שמות כ, יח(. מתואר עולם ללא סדר בניגוד לעולם המושלם שהנחנו בפס' א'. יש הבחנה בין עולם אידיאלי לעולם שבור. 8 במהלך הספר ישנו כשל מתוכנן - הקב"ה מתכנן משהו שנכשל. 9 נראה שהשבירה קוראת עקב כך שאין זמן ולכן יש צורך בתיקון )עולם מושלם-פס' א, עולם שבור- פס' ב, עולם 1 בפרק כד פס' ג משביע אברהם את עבדו באלוהי השמים ואלוהי הארץ. ובפס' ז משביע אותו באלוהי הארץ בלבד, זאת מפני שבהתחלה תיאר את ה' כשהוא בארץ ישראל, ואילו אח"כ תיאר את ה' כשלקחו מבית אביו שם לא היה בארץ ישראל. הגר"א בפירושו לשה"ש אומר שנשמות ישראל יונקות מהארץ, והגויים מהשמיים. לכן כשהגויים רוצים להדבק באלוהים הם מנסים להתחבר לשמימיות בלבד. לעומת זאת, האתגר היהודי הוא שגם בארציות תהיה קדושה. זה לאו דווקא פשוטו של מקרא אך זה מהדהד בנפש העברית שלנו. 2 כמו "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" )כט,יח( וכן "ויעבוד ישראל באשה" )הושע יב,יג( 3 וכן הוא בזוה"ק )כרך ב יתרו ע:( "ותנינן אחור לעובדא דבראשית וקדם לעובדא דמרכבה". ובמדרש )בר"ר )וילנא( בראשית פרשה ח( "אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך" 4 רש"י פוסל כל ניגוד או התאמה בין תורה למדע. מכיוון שזה כלל לא הנושא של התורה. 5 כעין זה ביהושע )יז,טו( "ו י אמ ר א ל יה ם י ה וש ע א ם ע ם ר ב א ת ה ע ל ה ל ך ה י ע ר ה וב ר את ל ך" שביקש משבט יוסף לכרות יער כדי ליצור מקום להתיישבות. 6 כמו "ו ע ג ל ון א יש ב ר יא מ א ד" )שופטים ג,יז( 7 יש לשים לב שבפס' ח הקב"ה קורא לרקיע על שם השמים אך אין זה אותו שמים. 8 חכמי הקבלה הסבירו שהעולם לא יכל לקלוט כ"כ את אורות הבריאה ולכן נשבר - שבירת הכלים. 9 הבחנה בין רצון ומציאות, כשל מתוכנן שהצליח הוא הצלחה. הכשל מופיע גם בהיסטוריה "והארץ היתה תהו זה גלות בבל וכו' ובהו זה גלות מדי וכו' וחושך זה גלות יון וכו' על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה וכו' ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח" )מדרש רבה ברא' פרשה ב(. רוחו של המשיח המרחפת היא שאיפת האחדות של שברי העולם 4

5 משתלם- המשך הפסוק( הרב קוק )אוה"ק ח"ב, התעלות העולם, שני ערכי השלמות( מסביר שהשלמות האמתית בנויה משלמות והשתלמות. 10 צורת היחיד של המילה מים היא מה - המים הינם כללות היש. מעשה הבריאה - אמר. המילה יהי פירושה קיום חזק נצחי. וכן הרקיע והמאורות. )ג( ו י אמ ר א לה ים י ה י א ור ו י ה י א ור: הקב"ה רצה 11 לכאורה הביטוי "ויהי אור" הוא משונה מאוד, הרי כיצד יהיה עוד קיום על גבי הראשון? אלא שלפי התורה אכן יש שני קיומים: האחד מתמיד בעוה"ז והשני בעוה"ב. בפ"ב פס' ז כתוב "ויהי האדם לנפש חיה", א"כ יש לאדם עוד קיום לעוה"ב. יוצא שבעוה"ב יש אור ואדם. אור הוא דבר מופשט, וכך התורה עולה מן היותר מופשט אל היותר מגושם. )ד( ו י ר א א לה ים א ת ה א ור כ י ט וב ו י ב ד ל א לה ים ב ין ה א ור וב ין ה ח ש ך: )ה( ו י ק ר א א לה ים ל א ור י ום ו ל ח ש ך ק ר א ל י ל ה ו י ה י ע ר ב ו י ה י ב ק ר י ום א ח ד: )ו( ו י אמ ר א לה ים י ה י ר ק יע ב ת ו ך ה מ י ם ו יה י מ ב ד יל ב ין מ י ם ל מ י ם: הרקיע הוא אוויר, דהיינו רווח בין מים למים וזה קצת יותר מגושם מהאור. )ז( ו י ע ש א לה ים את ה ר ק יע ו י ב ד ל ב ין ה מ י ם א ש ר מ ת ח ת ל ר ק יע וב ין ה מ י ם א ש ר מ ע ל ל ר ק יע ו י ה י כ ן: )ח( ו י ק ר א א לה ים ל ר ק יע ש מ י ם ו י ה י ע ר ב ו י ה י ב ק ר י ום ש נ י: )ט( ו י אמ ר א לה ים י ק ו ו ה מ י ם מ ת ח ת ה ש מ י ם א ל מ ק ום א ח ד ו ת ר א ה ה י ב ש ה ו י ה י כ ן: היבשה היא כבר דבר חומרי )י( ו י ק ר א א לה ים ל י ב ש ה א ר ץ ול מ ק ו ה ה מ י ם ק ר א י מ ים ו י ר א א לה ים כ י ט וב: )יא( ו י אמ ר א לה ים ת ד ש א ה א ר ץ ד ש א ע ש ב מ ז ר יע ז ר ע ע ץ פ ר י ע ש ה פ ר י ל מ ינ ו א ש ר ז ר ע ו ב ו ע ל ה א ר ץ ו י ה י כ ן: כאן אין את המילה "ויהי" זאת משום שלצומח אין קיום חזק- נצחי. וכן החי והאדם. הצומח הוא החיות הביולוגית הראשונה. )יב( ו ת וצ א ה א ר ץ ד ש א ע ש ב מ ז ר יע ז ר ע ל מ ינ ה ו ו ע ץ ע ש ה פ ר י א ש ר ז ר ע ו ב ו ל מ ינ ה ו ו י ר א א לה ים כ י ט וב: )יג( ו י ה י ע ר ב ו י ה י ב ק ר י ום ש ל יש י: )יד( ו י אמ ר א לה ים י ה י מ א ר ת ב ר ק יע ה ש מ י ם ל ה ב ד יל ב ין ה י ום וב ין ה ל י ל ה ו ה י ו ל א ת ת ול מ וע ד ים ול י מ ים ו ש נ ים: כבר למדנו על אורות אלא שכעת לאורות יש תנועה )טו( ו ה י ו ל מ א ור ת ב ר ק יע ה ש מ י ם ל ה א יר ע ל ה א ר ץ ו י ה י כ ן: )טז( ו י ע ש א לה ים א ת ש נ י ה מ א ר ת ה ג ד ל ים א ת ה מ א ור ה ג ד ל ל מ מ ש ל ת ה י ום ו א ת ה מ א ור ה ק ט ן ל מ מ ש ל ת ה ל י ל ה ו א ת ה כ וכ ב ים: )יז( ו י ת ן א ת ם א לה ים ב ר ק יע ה ש מ י ם ל ה א יר ע ל ה א ר ץ: )יח( ו ל מ ש ל ב י ום וב ל י ל ה ול ה ב ד יל ב ין ה א ור וב ין ה ח ש ך ו י ר א א לה ים כ י ט וב: )יט( ו י ה י ע ר ב ו י ה י ב ק ר י ום ר ב יע י: )כ( ו י אמ ר א לה ים י ש ר צ ו ה מ י ם ש ר ץ נ פ ש ח י ה ו ע וף י ע ופ ף ע ל ה א ר ץ ע ל פ נ י ר ק יע ה ש מ י ם: הדגים הם חיות בתוך המים, העופות הם חיות באוויר. ביום השני שמענו על מים ואוויר כעת הם נעים. )כא( ו י ב ר א א לה ים א ת ה ת נ ינ ם ה ג ד ל ים ו א ת כ ל נ פ ש ה ח י ה ה ר מ ש ת א ש ר ש ר צ ו ה מ י ם ל מ ינ ה ם ו א ת כ ל ע וף כ נ ף ל מ ינ ה ו ו י ר א א לה ים כ י ט וב: תנינים כתוב ביחיד, משמע שהיה רק אחד וזהו הנחש. )כב( ו י ב ר ך א ת ם א לה ים ל אמ ר פ ר ו ור ב ו ומ ל א ו א ת ה מ י ם ב י מ ים ו ה ע וף י ר ב ב א ר ץ: )כג( ו י ה י ע ר ב ו י ה י ב ק ר י ום ח מ יש י: )כד( ו י אמ ר א לה ים ת וצ א ה א ר ץ נ פ ש ח י ה ל מ ינ ה ב ה מ ה ו ר מ ש ו ח י ת ו א ר ץ ל מ ינ ה ו י ה י כ ן: החיות הם צמחים בתנועה. והאדם הוא אדמה בתנועה. אנו מוצאים הקבלה בין ימות הבריאה בתוספת תנועה מגמתיות שמתחילה להופיע מהיום הרביעי. )כה( ו י ע ש א לה ים א ת ח י ת ה א ר ץ ל מ ינ ה ו א ת ה ב ה מ ה ל מ ינ ה ו א ת כ ל ר מ ש ה א ד מ ה ל מ ינ ה ו ו י ר א א לה ים כ י ט וב: )כו( ו י אמ ר א לה ים נ ע ש ה א ד ם ב צ ל מ נ ו כ ד מ ות נ ו ו י ר ד ו ב ד ג ת ה י ם וב ע וף ה ש מ י ם וב ב ה מ ה וב כ ל ה א ר ץ וב כ ל ה ר מ ש ה ר מ ש ע ל ה א ר ץ: לא מצינו בשאר הבריאה שהקב"ה מדבר אל עצמו, נראה שהקב"ה לא מרוצה מכישלונה של הארץ. זאת מפני שהארץ הייתה לבדה ולכן הוא השתתף עמה. ליצירה הזו יש אפשרות לשלוט בטבע. )כז( ו י ב ר א א לה ים א ת ה א ד ם ב צ ל מ ו ב צ ל ם א לה ים ב ר א א ת ו ז כ ר ונ ק ב ה ב ר א א ת ם: הקב"ה לא עשה אלא ברא! והרי בתכנון אמר "נעשה" אלא לברוא זה להתחיל לעומת לעשות 12 שזה לגמור, מכיוון שהקב"ה עושה רק חצי עשייה הוא לא עושה אלא בורא, הארץ צריכה לעשות את חלקה. בפרק ב' פס' ז כתוב "וייצר" על פעולת האדמה, כלומר זה בשלבים מתקדמים 13.)כח( ו י ב ר ך א ת ם א לה ים ו י אמ ר ל ה ם א לה ים פ ר ו ור ב ו ומ ל א ו א ת ה א ר ץ ו כ ב ש ה ור ד ו ב ד ג ת ה י ם וב ע וף 5 10 בצורה גרפית זו תנועה של פרבולה בתנועה, דבר שמתרחק וחוזר מזמור צ( 11 כמו "ה ל ה ר ג נ י א ת ה א מ ר" )שמות ב,יד( 12 כמו ועשתה את צפורניה )דברים כא, יב( 13 כמו "כ ח מ ר ב י ד ה י וצ ר" )ירמיהו יח, ו( שהוא בשלבי הכנת הכלי. היינו התשובה שהיא בעלת שני חלקים רצו ושוב. ולכן תשובה קדמה לבריאת העולם )מדרש תהלים

6 ה ש מ י ם וב כ ל ח י ה ה ר מ ש ת ע ל ה א ר ץ: )כט( ו י אמ ר א לה ים ה נ ה נ ת ת י ל כ ם א ת כ ל ע ש ב ז ר ע ז ר ע א ש ר ע ל פ נ י כ ל ה א ר ץ ו א ת כ ל ה ע ץ א ש ר ב ו פ ר י ע ץ ז ר ע ז ר ע ל כ ם י ה י ה ל א כ ל ה: )ל( ול כ ל ח י ת ה א ר ץ ול כ ל ע וף ה ש מ י ם ול כ ל ר ומ ש ע ל ה א ר ץ א ש ר ב ו נ פ ש ח י ה א ת כ ל י ר ק ע ש ב ל א כ ל ה ו י ה י כ ן מהלך הימים )לא( ו י ר א א לה ים א ת כ ל א ש ר ע ש ה ו ה נ ה ט וב מ א ד ו י ה י ע ר ב ו י ה י ב ק ר י ום ה ש ש י: אחרי היום השישי יש שבת ואילו אחרי היום השלישי אין שבת מכיוון שבעולם סטטי קבוע, אין מטרה. ואילו לעולם דינאמי בתנועה, יש מטרה. ניתן לראות זאת גם בגיאוגרפיה העולמית, ישנו מכשול טבעי בין שני חלקי העולם. כללות המדינות השייכות לחלק המזרחי היו בקשר אחד עם השנייה ומהווים עולם תרבותי אחר מהמערבי. המערב בנוי על רעיון הקדמה )תנועה( ואילו המזרח בנוי על כך שהקביעות הנצחית זה היותר טוב. עמ"י לא נמצא לא כאן ולא כאן שכן בת זוגו היא השבת ולכן הוא נועד לאחד בין התרבויות. לכן השבוע מתחיל ביום רביעי ונגמר ביום שלישי )ולכן עד יום שלישי אפשר לעשות הבדלה( בימים א - ג אנו מקבלים השפעות, בימים ד - ו אנו מתכוננים לשבת, ובשבת אנו ישראל. האדם לא כלול כי הוא עוד לא נעשה. נכנסים אל היום השביעי כשהאדם עוד לא עשוי. אם מה שה' עשה טוב מאוד, הרי מה שלא עשה אינו טוב מאוד ובכלל זה האדם! כשלונה של הארץ מדוע התורה לא אמרה מראש אדם, לשם מה כתוב "נפש חיה"? הארץ לא מצליחה לייצר את החלק הנשמתי של האדם הנקראת נפש חיה, ולכן צריך שה' יפח באפיו נשמת חיים. בנשמה יש מרכיב שאותו הארץ לא מסוגלת לייצר והוא הבחירה החופשית. הטבע נתון לחוקיות ברזל )דטרמיניזם( בעוד שהנשמה היא חופשית. אך זה מלמד שהארץ עתידה להיות יכולה, ולכן הקב"ה דרש זאת ממנה. ובעצם, הציב לה מטרה. תבנית הכשל המתוכנן נראה שיש סיבה וחוקיות בכך שהקב"ה מתכנן והדבר לא יוצא לפועל בצורה הנכונה. בפס' כד הקב"ה מצווה על הארץ להוציא (1 נפש חיה למינה. (2 בהמה (3 רמש (4 חיתו ארץ למינה. ועל הכל כתוב "ויהי כן" כלומר הדבר לא נעשה בשלמות )לעומת כשה' אמר יהי אור והתוצאה היא "ויהי אור" (. 14 והנה בפס' כה הארץ הוציאה רק שלושה דברים, אך היא לא הוציאה נפש חיה. 15 הקב"ה עומד על כך בפס' כו והשלים זאת כשברא את האדם בפ"ב פס' ז. תבנית ימי הבריאה כל יום עובר כמה שלבים: 1. תוכנית ויאמר אלוהים יהי אור ביצוע ויהי אור שיפוט - וירא אלוהים את האור כי טוב )ליום השני אין שיפוט כי יש בכך מחלוקת שהיא לא דבר טוב ושיפוטו נדחה ליום שאחרי- ראה רש"י לפס' ז'( סיכום ויהי ערב ויהי בקר יום אחד זה לא ניסיון לקיצור במילים. והראיה היא מפס' כה, בו הפסוקים חוזרים על הכל בפירוט. 15 נפש חיה אינה הכותרת שאם כן בפס' כה היה צריך לחזור על הכותרת בלבד או לפחות בנוסף כמו פס' כד. 6 14

7 תכנית היום השביעי להיות קדושים )ב, א( ו י כ ל ו ה ש מ י ם ו ה א ר ץ ו כ ל צ ב א ם: נגמרה מלאכתם )ב( ו י כ ל א לה ים ב י ום ה ש ב יע י מ ל אכ ת ו א ש ר ע ש ה ו י ש ב ת ב י ום ה ש ב יע י מ כ ל מ ל אכ ת ו א ש ר ע ש ה: כל מה שכתוב עליו "ויעש" ה' גמר. )ג( ו י ב ר ך א לה ים א ת י ום ה ש ב יע י ו י ק ד ש א ת ו כ י ב ו ש ב ת מ כ ל מ ל אכ ת ו א ש ר ב ר א א לה ים ל ע ש ות: הקב"ה לא שבת רק ממה שעשה אלא גם עצר באמצע את מה שברא ולא השלימו. "לעשות"-זה מה שנשאר. לכן מובן שבע"ח מושלמים בתור מה שהם והאדם הוא היחיד שצריך תוספות על הנתון הטבעי. תחושת אי ההשלמה יותר בולטת אצל נשים מאשר גברים )יתברר בפ"ג(. הנפש עצמה משתנה כי האדם בהתפתחות מתמדת, מצד הטבע זהו פיגור אף שיש בכך יתרון יצירתי. חסר סיומו של היום השביעי. שכן בכל יום יש סיום "ויהי ערב ויהי בקר יום פלוני". נמצא שהיום השביעי עוד לא הסתיים, ואנו בעיצומו של היום השביעי. זה מסביר את העובדה שהעולם קבוע ולא משתנה )או נברא( כלומר בינתיים הקב"ה שובת ולכן העולם קבוע אך הוא עתיד להשתנות )כמו שעון שבת(. הקב"ה לאורך כל היום השביעי מתנהג כיהודי ביום השבת. עמ"י מתנהל כך פעם אחת בשבוע בלבד שבת. יש פעמים שהקב"ה מחלל שבת, מתערב לצרכים מסוימים כגון: קריעת ים סוף ומתן תורה. זהו פיקוח נפש של העולם שמחייב התערבות של ה' יתב'. התורה הייתה צריכה להינתן לאלף דור, אך הקב"ה ראה שהוא חייב לתת את התורה ולכן "רב אחא בר יעקב אמר: על אשר קומטו, שנאמר אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם. תניא, אמר רבי שמעון החסיד: אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות" )חגיגה יג:( לכן יש דחייה טבעית מהתורה, פחד מדבר שהאדם לא מוכן לו. 16 תוכנית היום השביעי: המילה לקדש מופיעה כאן לראשונה, זוהי המשימה של היום השביעי. אלא שיש לברר מהי קדושה. בספר ויקרא )יט,ב( ה' אומר "קדושים תהיו". א"כ יש לעמ"י בצורה לאומית ציווי כזה גם. כשיהיו קדושים )שיפוט( תושלם ההיסטוריה ואז יתחיל היום השמיני. אנו כרגע בשלבי ביצוע הקדושה. השלמת האדם תלויה ברמת השגתו את הקדושה היא תכלית חייו. אפשר לדעת שקדושה אינה מוסר טכנולוגיה או אומנות שכן דרך ארץ קדמה לתורה לכן לא יכול להיות שזו הדרישה מהאדם. הרמב"ם הבין שמתוך כללות המצוות האדם נהיה קדוש. הדבר היחיד שמובן הוא שזה יעוד ומציאות )כי עם קדוש אתה לה' אלהיך(. ועוד ידוע שה' קדוש ולכן הוא דורש זאת מאתנו, כי הוא מחפש משהו שייפגש עמו. אם כן רק כשאתה קדוש אתה יכול להיפגש עם ה'. ומובן הפס' "ועשו לי מקדש" כפירוש רש"י )שמות כה, ח( "ועשו לשמי בית קדושה"- מקום המפגש. והנה הגדרה לקדושה החיים בכל תקפם שיכולים להתבטא רק במפגש עם ה' "קדוש לעולם קיים" )סנהדרין צב.(. 17 היום השמיני כבר החל שכן כתוב בויקרא )ט,א( "ויהי ביום השמיני " 18 וזה היום בו נחנך המשכן, במקום זה המציאות התעלתה. ואותו יום מכונה גם היום הראשון "ויהי המקריב ביום הראשון" )במדבר ז,יב( ורש"י. מקביל אותו ליום הראשון של בריאת העולם 19 התולדות העברת הבריאה לאדם )ד( א ל ה ת ול ד ות ה ש מ י ם ו ה א ר ץ ב ה ב ר א ם ב י ום ע ש ות ה' א לה ים א ר ץ ו ש מ י ם: "אלה תולדות השמים וגו' אמר רבי אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים מה מוסיף על הראשונים כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים מה פסל תוהו ובוהו וחושך" )בראשית רבה )וילנא( פרשת בראשית פרשה יב(. באו להסביר לנו שיש אפשרות שהקב"ה מתערב בלבד וזה בפ"א, אך הקב"ה רוצה שיעשו ולכן בפ"ב כתוב בהבראם- שהם בראו את עצמם וזה 16 וראה התיקון בירמיהו פרק לא פסוקים ל-לג. 17 לאחר שלומדים את כל התורה כולה נפגשים במשנה האחרונה שאומרת: "אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" )עוקצין ג,יב( 18 סוף הפרק שלפני ה' מצווה את אהרן ובניו לחכות שבעת ימים מחוץ לאוהל מועד, שם הם עברו באופן אישי את כל החויה של שבעת ימי הבריאה כדי להיות מוכנים ליום השמיני. 19 בעצם מכיוון שהמקדש משמש כמו נטע זר בעולמנו יש ניסיון דחייה של העולם ולכן הוא נחרב. 7

8 מתחיל בתולדות של השמים והארץ, הם אלה שבוראים. בלידה יש משהו שצריך להוליד. המטרה להגיע מאדם שהוא אינו מושלם לבן אדם שהוא מושלם ולכן בספר דניאל )ז,יג( המשיח נקרא "בר אינש" )וראה ילקו"ש דניאל רמז תתרסה( וכן "ועל בן אדם אמצת לך" )תהילים פ, טז וראה אלשיך שם( הוא המשיח. בזמנינו יש מתח בנפש האנושית אנו לא אדם ולא בן אדם, אלא אדם בהתהוות. ולכן הוקדם ארץ לשמים שזוהי פעולה ממטה למעלה. אלוהים זה כשפועל על הטבע, ה' זה כשיש לו תביעות מוסריות. כאלוהי האדם הוא מתגלה כה' אלוהים. וראיה מהפסוק הבא )וזה בדיוק ההפך מהפרק הקודם(: ")ה( ו כ ל ש יח ה ש ד ה ט ר ם י ה י ה ב א ר ץ ו כ ל ע ש ב ה ש ד ה ט ר ם י צ מ ח כ י ל א ה מ ט יר ה' א לה ים ע ל ה א ר ץ ו א ד ם א י ן ל ע ב ד א ת ה א ד מ ה: חשוב לקב"ה שלא יהיה שום צמח לפני שיגיע האדם. שיח מלשון דיבור שכרגע נמצא בהמתנה עד שיגיע המדבר. )ו( 8 ו א ד י ע ל ה מ ן ה א ר ץ ו ה ש ק ה א ת כ ל פ נ י ה א ד מ ה: אד פירושו ענן, אך זה גם ההתחלה של המילה אדם, הבריאה בציפייה לאדם. הדגם שע"פ האדם יברא את העולם צריך להיות כפי שה' ברא )פ"א(. לכן כל יום בבריאה מקביל לאלף ביום השביעי. אכן אם נחלק את מאורעות ההיסטוריה לחמש מאות שנה נמצא שתמיד החלק השני מקביל ליום )ולא ללילה( ובו קורים הדברים החשובים. לכן חז"ל דרשו בהבראם באברהם, שבשבילו נברא העולם. 20 תבנית האדם )ז( ו י יצ ר ה' א לה ים א ת ה א ד ם ע פ ר מ ן ה א ד מ ה ו י פ ח ב א פ יו נ ש מ ת ח י ים ו י ה י ה א ד ם ל נ פ ש ח י ה: עפר מן האדמה זה הנחש היסוד הטבעי.הפועל המציין את הופעת האדם הוא וייצר. עד כה מצינו בריאה ועשייה ולפי התוכנית האדם היה צריך להיעשות-להיות מושלם אך הוא רק נברא, וכרגע הוא בדרך להיעשות וזה נקרא יצירה. נשמת החיים היא כוח קבוע מהאלוהות. והעפר הוא יסוד משתנה, כח חי בקרבנו המאפשר לנו להתקדם והוא הנקרא בפי חז"ל יצר הרע, שמרועע את יציבות האדם וכשהוא לבדו פועל הוא רע. ודרשו בברכות )סא.( וייצר בשני יודים )לעומת פס' יט( כנגד שני כוחות אלו. הרב קוק )עין אי"ה על אתר( מסביר עפ"ז שהיצר הרע הוא חלק בלתי נפרד מהאדם. 21 עפר, עי"ן-מקור שותק, בצומח הוא שיח, בחי הוא מחווה, ובאדם הוא החיות שפורה. תנועה מהדומם אל החי )הדיבור שאצל הדומם 22 מדבר(. הקב"ה "מנשים" את האדם, נותן לו רוח, והיא הופכת אצלו לנפש. 23 המילה "חיים" פירושה מה שעצמאי, כמו בתפילה "מחיה מתים אתה" בהווה, הקב"ה נותן לנו חיות כל הזמן. רק הקב"ה נקרא חי שכן הוא לא נצרך לחיות ממקור אחר. לכאורה היה צריך להיות כתוב "ויהי באדם נפש חיה" אלא "להיות ל" פירושו לקבל תפקיד מסוים. 24 האדם מקבל את האחריות להיות הנפש המחיה את הכל. אם כן האדם והעולם הם הויה אחת. ולכן כשחז"ל מדברים על גודלו של אדם בעצם הוא היה נראה כמו העולם ולא היה ביניהם הפרדה. האדם בג"ע )ח( ו י ט ע ה' א לה ים ג ן ב ע ד ן מ ק ד ם ו י ש ם ש ם א ת ה א ד ם א ש ר י צ ר: הגוף בג"ע הוא כנשמה בעוה"ז )דעת תבונות(. הקב"ה שם את האדם בגן שמסביבו נמצא עדן. גן מלשון הגנה, לאדם יש גבולות )אם כן בעדן אין גבולות ולכן חז"ל הסבירו שעדן זה עוה"ב( הוא לא יכול להיפגש עם ה' באופן בלתי אמצעי. עליו לצאת מהגן ולהגיע לעדן. )ט( ו י צ מ ח ה' א לה ים מ ן ה א ד מ ה כ ל ע ץ נ ח מ ד ל מ ר א ה ו ט וב ל מ א כ ל ו ע ץ ה ח י ים ב ת ו ך ה ג ן ו ע ץ ה ד ע ת ט וב ו ר ע: עץ משמש לייצור פירות וצל ושמה אפשר להתייעץ. 20 "אלה פקודי המשכן. ללמדך שחביבים מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ, כי שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל אברהם אבינו, שנאמר אלה תולדות וכו' בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא אברהם" )מדרש אגדה שמות לח( 21 אלו שני כוחות נפרדים ומאז החטא של אדם הראשון- התערבבו וקשה לאדם להבחין ביניהם אא"כ יש לו הערת השכל. 22 "דום לה' והתחולל לו" )תהילים לז,ז(, דיבור לה' דרך הדממה. עיין מאמרו של רבי משה ד"ר זיידל בנושא הדממה בתורה. 23 כמשל אפשר לדמות ליצירת כלי זכוכית שכל עוד הנשימה בריאות של האומן נקרא נשימה, ועיין באורך נפש החיים שער א' פרק טו. 24 כמו "וחזקת והיית לאיש" )מלכים א ב,ב(, "והייתה לנו לקצין" )שופטים יא, ו(. לאחר שיצא מפיו נקרא רוח, וכשהגיע ונפש בכלי ונתן לו צורה נקרא נפש = נר"ן

9 ישנם כמה תכנים של חכמה: כל עץ נחמד למראה, עץ החיים, ועץ הדעת טוב ורע. עץ החיים נמצא בתוך הגן והכוונה לאמצע )רש"י(. לא כתוב איפה נמצא עץ הדעת. ישנו רק אמצע אחד לגן, ובפרק ג )פס' ג( מופיע שגם עץ הדעת נמצא בתוך הגן. לימוד תורה תלוי בגישה אם לומדים כדי לדעת את משמעות החיים וזה עץ )תוכן( החיים. ואם לומדים מתוך סקרנות אינטלקטואלית זה דעת טוב ורע. ההבדל הוא האם נפגשים עם מישהו או רק עם משהו, תוכן אינסופי או סופי. )י( ו נ ה ר י צ א מ ע ד ן ל ה ש ק ות א ת ה ג ן ומ ש ם י פ ר ד ו ה י ה ל א ר ב ע ה ר אש ים: יש פתח בין המצב המקורי של האדם למצב העתידי, הנהר לשון נהרה, כיוון.ומהגן הוא יפרד ויגיע אל מחוץ לגן. ואם גן השפע עובר דרך הגן ומחוצה לו. ומה שהזוהר מכנה עלמא דפירודא. ואז האדם מקבל תפקיד של ארבע ראשים. ארבע תרבויות שלכל אחת יש נהר. מה שמאוחד בעולם העליון נפרד בעולמנו. מצרים הודו אשור ובבל. הנהרות אינם חלק ממעשה בראשית כמו שמציין המדרש )בראשית רבה )וילנא( בראשית פרשה יז( "א"ר חנינא בריה דר' אידי מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך כיון שנבראת נברא שטן עמה, ואם יאמר לך אדם, הוא הסובב, תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר" אם כן חז"ל הבינו שכשהתורה דברה על הנהרות היא בעצם פתחת סוגריים. )יא( ש ם ה א ח ד פ יש ון ה וא ה ס ב ב א ת כ ל א ר ץ ה ח ו יל ה א ש ר ש ם ה ז ה ב: החוילה נמצא באפריקה הזהב שם נמצא בהרי אתיופיה )יב( וז ה ב ה א ר ץ ה ה וא ט וב ש ם ה ב ד ל ח ו א ב ן ה ש ה ם: )יג( ו ש ם ה נ ה ר ה ש נ י ג יח ון ה וא ה ס וב ב א ת כ ל א ר ץ כ וש: ליד אפגאניסטאן של היום )יד( ו ש ם ה נ ה ר ה ש ל יש י ח ד ק ל ה וא ה ה ל ך ק ד מ ת א ש ור ו ה נ ה ר ה ר ב יע י ה וא פ ר ת: ליד אשור ובבל מצוות האדם בג"ע )טו( ו י ק ח ה' א לה ים א ת ה א ד ם ו י נ ח ה ו ב ג ן ע ד ן ל ע ב ד ה ול ש מ ר ה: היה צריך לומר לעבדו ולשמרו שהרי גן זה זכר. הזוהר )כרך א בראשית כז.( אומר: "לעבדה בפקודין דעשה, ולשמרה בפקודין דלא תעשה" ע"כ. ובאמת בהמשך נראה שהקב"ה נותן לו מצווה עשה ומצוות לא תעשה והם השורשים למצוות כולם. האדם צריך לעשות כדי לקנות הזכות ולהגיע לעדן, ובינתיים צריך לעבוד, ודרשו חז"ל )אבות דרבי נתן פרק יא(: "רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, מכל עץ הגן אכול תאכל: רבי טרפון אומר אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". )טז( ו י צו ה' א לה ים ע ל ה א ד ם ל אמ ר מ כ ל ע ץ ה ג ן א כ ל ת אכ ל: הקב"ה נותן לאדם מצוות עשה לאכול. לכאורה זה תמוה הרי גם בע"ח אוכלים? אלא שהאדם חי כדי לאכול הכל, והחיות אוכלות בשביל לחיות. האדם הנורמאלי הוא הנביא, מי שה' מדבר עמו. שכן הקב"ה מיד פונה לאדם. צריך להיות שתמיד הקב"ה מדריך אותנו בדיבור. האכילה משפילה אותנו כי אנו רוצים דברים גדולים אך יכולת הקיום שלנו תלויה בדבר נמוך. לכן קשה לנו לראות אידיאל בזה. מכיוון שאדם הוא בעל הכרה צריך לומר מה היעוד שלו, לכן מיד עם הופעתו ה' מדבר איתו. יש להבין שמשעות האכילה היא שביכולת האדם להעלות משמעותית את מה שהוא אוכל שכן האוכל נהיה חלק ממנו. האדם צריך לעשות זאת עם כל עצי הבריאה, עליו לאכול מכולם ואם לא יעשה זאת הרי פשע בייעודו- להעלות את העולם. )יז( ומ ע ץ ה ד ע ת ט וב ו ר ע ל א ת אכ ל מ מ נ ו כ י ב י ום א כ ל ך מ מ נ ו מ ות ת מ ות: זוהי מצוות לא תעשה הנוגדת את המצוות עשה הקודמת, הכוללת אכילה מכל עצי הגן!. וכלל בידינו, שעשה דוחה לא תעשה. א"א לומר שפס' יז בא להוציא שכן כתוב "מכל" ועוד שהתורה הייתה משתמש ב"מלבד" "אך" "רק" ו"חוץ". אמנם כלל זה אומרים רק כאשר מהכלל 25 הלא תעשה לא נעקר לגמרי.אך כשאוכל מעץ הדעת הרי עוקר לגמרי את הלא תעשה, אך מאידך זה עוקר את העשה לגמרי. אלא נראה שישנו איסור זמני ואכן זה מפורש שכל עוד הוא ימות אסור לו, ואם ימצא את הדרך לא למות יתחייב שוב הקב"ה מונע מאדם לאכול מעץ החיים לאחר עץ הדעת לאכול מעץ הדעת. כדי לא למות עליו לאכול מעץ החיים קודם כדי שיוכל לתקן את החטא שלו שאל"כ יכנס לחיי הנצח עם חטאו לכן צריך לאפשר לו לרדת לעוה"ז ושם יאכל קודם מעץ החיים ואז מהדעת, המיתה תמית את החוטא שבו. עץ הדעת הוא למדנות, ידיעות מאפשרות לאדם להכיל בתוכן תכנים של חיים. אם אדם מתמלא בכלים לפני שיש לו מעין חי שימלאו כלים אלו, הכלים האלה יכולים להרג אותו שכן לא יהיה יתר על כן לא ייתכן שהקב"ה ימנע מהאדם דבר כזה שכן יש בזה אכזריות. ועוד שעולמו האחדותי של הקב"ה מחייב שתהיה אפשרות לקבל מכל תכני העולם. וראה חולין קט: על בקשותיה של ילתא מבעלה רב נחמן שהבינה שישנו אידיאל למצוא בעולמו של הקב"ה את צורת ההיתר של דברים אסורים. 26 ואכן חוה אומרת "ואוכל" ואפשר להבין שהכוונה שהיא תוכל שוב, בדרך המתוקנת. 9 25

10 מקום לחיים להיכנס. לכן אדם שיש לו חיים חייב לקנות דעת כדי שיהיו לו מגמות. אכילה מעץ החיים 27 "ויבן ה' אלהים את הצלע - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" )נדה מה:( 32 "נשים דעתן קלה" )שבת לג:( 10 פירושה עם חיבור אל ערכי החיים ומשמעותם והיא אינה מספיקה אלא צריך להוסיף על גביה דעת. כפי התבאר שעץ החיים ועץ הדעת הם אותו עץ ההבדל ביניהם היא הגישה: בקשת החיים או בקשת הדעת. אדם רצה להרחיב את תחום הבחירה החופשית שלו, ולבדוק האם אדם שאומר אחטא ואשוב ובכל זאת עשה תשובה זה קביל. )ראה מכתב מאליהו( יש לשים לב שמה שנאסר הוא העץ ולא הפרי. האדם צריך לאכול הכל ולהיות גדול ככל העולם כולו. התינוק ברחם רחוק מגבולות הרחם וככל שגדל הוא ממלא את המרחב עד שממלא את כל עולמו ומגיע לעולם יותר גדול, עליו "לאכול" את העולם הזה, הגן )לשון הגנה( ולהגיע לעדן. הגמרא )פסחים צד. וכן תענית י.( אומרת "מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומצרים אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים בעולם, ועולם אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן, ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם" גיהנם הוא הריק שמאפשר לעדן להופיע. עזר כנגדו )יח( ו י אמ ר ה' א לה ים ל א ט וב ה י ות ה א ד ם ל ב ד ו א ע ש ה ל ו ע ז ר כ נ ג ד ו: בכל שלב של הבריאה הקב"ה אמר שהבריאה טובה. לפ"ז לא מובן כיצד יש בעולם השקפת עולם פאסימית. מתחת למילה טוב ישנו הטעם תביר )לשון שבר(, משמעותו עצירה. אם כן הקב"ה אומר שמכיוון שהאדם שהוא נזר הבריאה - לבדו גורלו לא טוב )היות שמשמע של מאחר\מפני ש( ולכן.האדם נברא משני צדדים כזכר ונקבה, ולכן לא יכל להכיר את עצמו העולם לא טוב. לבדו בתנ"ך פירושו עם עוד משהו 28 ע"י פגישה וכתוצאה מזו לא יכול לדעת את משמעותו. האדם הוא היחיד שיכול להכיר הכל חוץ מעצמו וא"כ זה אבסורד, ולכן צריך לחתוך אותו לשנים כדי שיכיר את עצמו. 29 )יט( ו י צ ר ה' א לה ים מ ן ה א ד מ ה כ ל ח י ת ה ש ד ה ו א ת כ ל ע וף ה ש מ י ם ו י ב א א ל ה א ד ם ל ר א ות מ ה י ק ר א ל ו ו כ ל א ש ר י ק ר א ל ו ה א ד ם נ פ ש ח י ה ה וא ש מ ו: )כ( ו י ק ר א ה א ד ם ש מ ות ל כ ל ה ב ה מ ה ול ע וף ה ש מ י ם ול כ ל ח י ת ה ש ד ה ול א ד ם ל א מ צ א ע ז ר כ נ ג ד ו: )כא( ו י פ ל ה' א לה ים ת ר ד מ ה ע ל ה א ד ם ו י יש ן ו י ק ח א ח ת מ צ ל ע ת יו ו י ס ג ר ב ש ר ת ח ת נ ה: חז"ל הסתפקו מה הכוונה "צלע", ורש"י נקט שהכוונה לצד כמו צלע המשכן. החציה אינה כמו שאנו מבינים שישנם שני צדדים אלא חיתוך שחלק אחד נשאר, ובמקום החתך ה' שם חתיכת בשר, והחצי השני מורם. )כב( ו י ב ן ה' א לה ים א ת ה צ ל ע א ש ר ל ק ח מ ן ה א ד ם ל א ש ה ו י ב א ה א ל ה א ד ם: ה' הפך את החלק שהורם לאשה והביא אותה אל האדם. לכאורה היה צריך להיות כתוב אל האיש, שהרי האדם זה הכל יחד וכיצד הביא חצי אל הכל? אלא שהקב"ה נותן לשניהם לתת שיפוט. שהרי האדם ישן כאחד וקם כשנים. )כג( ו י אמ ר ה אד ם ז את ה פ ע ם ע צ ם מ ע צ מ י וב ש ר מ ב ש ר י ל ז את י ק ר א א ש ה כ י מ א יש ל ק ח ה ז את: החלוקה לשני הכרות לא הייתה שלמה. ולכן האדם אומר)ים( שחצי ממנו הפך להיות בשר מבשרו וחצי עצם מעצמותיו. והמסקנה השניה היא לאחר שזוהתה האישה אפשר לזהות את החצי שנשאר כאיש א"כ זהותו של הגבר נקבעת ע"פ האישה. הכינוי בא לראשונה מן השכל שהתערב בהגדרת האדם את עצמו כשני אנשים. יש להבחין שהוא עצם ולכן הוסיפו לו בשר "תחתינה" כלומר החזירו לו חלק ממה שנתן. ואם כן היא בשר. 30 עצמות משמשות לייצב ולבנות את הגוף )מבניות - תכונה גברית(. הבשר חש ומרגיש )חוותיות תכונה נשית(. אך צריך שמשהו יקשור ביניהם )ובכ"ז שלא יהיו אותו דבר( ולכן האיש הוא רוב עצם עם קצת בשר והאישה היא רוב בשר וקצת עצם. וכך כל אחד משלים את השני. אצל הגבר. מבחינה נפשית זה מחלק את החכמה האנושית. חכמה מצויה באותה מידה, הבינה 31 שייכת לאישה, והדעת 32 ולמדונו רבותינו )אבות ג,יז( "אם אין בינה אין דעת אם אין דעת אין בינה" והמסקנה מתבקשת: )כד( ע ל כ ן י ע ז ב א יש א ת א ב יו ו א ת א מ ו ו ד ב ק ב א ש ת ו ו ה י ו ל ב ש ר א ח ד: הבשר אחד הוא הולד. האדם קורא לאשה: "לזאת יקרא אשה" ומדוע לא 27 לימוד תורה יכול להיות חלק מעץ החיים רק כשלומדים אותו בצורה בה נפגשים עם דיבורו של ה', חיים כמו "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו" )בראשית לב, כה( יעקב והמלאך.וכן "הוא לבדו יעשה לכם" )שמות יב, טז( וגם הוצאה מותרת הבריאה כגוף אחד מחייבת את האדם להבין שיש לו זיקה לחלק השני ולא עוד נברא סתמי. לפי הפירוש שצלע היא עצם המסקנה הפוכה. אך אז לכאורה לא מובן מדוע יש שני מילים לאותו דבר. וכעין זה גם כשלומדים מתמטיקה בגישה שרוצים לדעת את ה' זה נחשב

11 קורא לה בשם? כנראה שהוא לא חושב על כך שצריך לתת לה שם פרטי מכיוון שהוא לא רואה בה מישהו אלא משהו. לוקח זמן לאדם להבין שיש עוד זולתו הוא רגיל שהוא הנושא והכל מיוחס אליו. התוצאה היא שהם לא מדברים, והראיה היא היה מפריש אותה. אם כן יש שבכל התורה אדם וחוה לא מדברים ביניהם והתוצאה היא החטא, שכן אם היו מדברים 33 מערכת טבעית )זכר - נקבה(, שכלית )איש - אישה( ונשמתית )אדם - חוה( ישנה עוד מערכת יחסים אחת לא לגיטימית ואם היא קיימת צריך לפרק את הזוג, "זאת הפעם" משמע שהיה פעם קודמת לא טובה. והסבירו חז"ל )בראשית רבה בראשית פרשה יח(: "ויאמר האדם זאת הפעם, רבי יהודה בר רבי אמר בתחלה בראה לו וראה אותה )לא הייתה הרדמה( מליאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה". שמה לילית ולגביה יש שתי דיעות בחז"ל: האחת שהיא מתה. והשניה שהיא הפכה להיות האמא של השדים, דהיינו יצור שלא מוצא את מקומו ולכן מזיק. מערכת היחסים בין האדם לבינה פסול. זהו קשר על בסיס אובססיה מינית שלוקחת מהאדם את האוטונומיה שלו, ומונעת ממנו את היכולת להיפרד. יש לשים לב שהכל מתרחש בתוך אדם אחד ולא ניתן לזהות מי הוא מי! הכל מתרחש בג"ע ואם כן אין כלל גוף. ולכן ישנו רק יצור אנושי אחד ובו שלוש דמויות: איש, אישה )המהווים נפש( ונחש. שלושתם מרכיבים את אותה האישיות וכן הוא בכל אדם. כל זה יוקף בכתנת עור. ובמילים אחרות שכל אלוהי, רגש אלוהי, ושכל טבעי. )כה( ו י ה י ו ש נ יה ם ע ר ומ ים ה א ד ם ו א ש ת ו ו ל א י ת ב ש ש ו: ערומים ללא גוף. כי הגוף הוא הלבוש של הנפש חיה. כל המתח בין הנחש לאדם וחוה לא חל בזורה גופנית. לא יתבוששו, אין הכוונה לבושה אלא להמתנה. המקום המדובר הוא ג"ע, מקום שאיננו גופני. אמנם ישנו קשר לבושה, שכן כל עוד אין חטא לא מתביישים. )רע בארמית בישא( הנחש והחטא )ג, א( ו ה נ ח ש ה י ה ע ר ום מ כ ל ח י ת ה ש ד ה א ש ר ע ש ה ה' א לה ים ו י אמ ר א ל ה א ש ה א ף כ י א מ ר א לה ים ל א ת אכ ל ו מ כ ל ע ץ ה ג ן: )במובן חיובי(. הנחש מבטא את החלק באדם שלא מסוגל למוסריות. לכן הנושא קודם לנשוא ערמה פירושה חכמה 34 "והנחש היה" בעברית תנכי"ת הנשוא קודם לנושא "ויהי הנחש" רש"י מסביר שזה עבר מוקדם perfect( )past סיפור שקודם לסיפור שלפני כן. כלומר עוד לפני שהייה נפש חיה הנחש היה ערום. בעצם חכמתו של הנחש היא החכמה הטבעית שיש אותה לכל יצור חי, 35 הוא נברא ביום החמישי )פס' כ(. כמו"כ ישנו בע"ח שדומה לשכל הטבעי בכך שהוא ארצי מפותל של האדם )הנבואה ויכול להמית. 36 הוא פונה אל האישה דהיינו הרגש האלוהי. הוא לא יכול לנצח את השכל העליון 37 גוברת על הפילוסופיה( אלא שעולם הרגש יכול ליצור פתח )כמו הפילוסופיה הקיומית( שיכול לגרום למעמסה ולנצחון השכל הטבעי. השדה הוא המקום של העשייה, הוא מקום המיועד לשינוי ושם שדה הפעולה של השכל הטבעי. הוא פותח על הפער ביניהם שיוצר את המשפט ב"אף" )ולכן זה לא במשמעות של גם( כלומר ישנו כעס של הנברא כלפי הבורא 38 כביכול תחרות.)ב( ו ת אמ ר ה א ש ה א ל ה נ ח ש מ פ ר י ע ץ ה ג ן נ אכ ל: )ג( ומ פ ר י ה ע ץ א ש ר ב ת ו ך ה ג ן א מ ר א לה ים ל א ת אכ ל ו מ מ נ ו ו ל א ת ג ע ו ב ו פ ן ת מ ת ון: איסור האכילה היה על העץ ולא על הפרי, אם כן האישה טעתה שאמרה שפרי העץ נאסר במיתה. )ד( ו י אמ ר ה נ ח ש א ל ה א ש ה ל א מ ות ת מ ת ון: )ה( כ י י ד ע א לה ים כ י ב י ום א כ ל כ ם מ מ נ ו ו נ פ ק ח ו ע ינ יכ ם ו ה י ית ם כ א לה ים י ד ע י ט וב ו ר ע: פירש רש"י "והייתם כאלהים - יוצרי עולמות" ואכן אמרו חז"ל )סנהדרין סה:( "אמר רבא: אי בעו צדיקי ברו עלמא" אלא שהנחש מבלבל את הזמן שכן כפי שלמדנו היה צריך לאכול קודם מעץ החיים ואכן הקב"ה חפץ שהאדם יאכל מעץ הדעת. )ו( ו ת ר א ה א ש ה כ י ט וב ה ע ץ ל מ א כ ל ו כ י ת א ו ה ה וא ל ע ינ י ם ו נ ח מ ד ה ע ץ ל ה ש כ יל ו ת קח מ פ ר י ו ו ת אכ ל ו ת ת ן ג ם 33 עם הנחש היא מסוגלת לדבר שמה חוה ושמו בארמית "חיויא". 34 וכן פירש התרגום אונקלוס "חכים" וזה כמו "ל ת ת ל פ ת אי ם ע ר מ ה ל נ ע ר ד ע ת ומ ז מ ה" )משלי א,ד( 35 השכל הטבעי מקיש ומסיק וכל משיג האמת. לשכל העליון יש פשוט הארה אלוהית לדעת מה האמת. 36 אדם של כולו שכלי אין לו חיים. 37 אדם בגימטריא 45. וזה שווה לשם הוי"ה במילוי. המילוי בגימטריא =19 היינו חוה היא מגלה את שלמות קומת האדם בגילוי ה'. ההפרדה הביאה לחטא, התיקון ע"י חיבור. 38 עיין אוה"ק ח"ב עמ' שצז, בתגובתו של מרן הרב זצ"ל לניצ'ה שטען זאת. ובמאמר היחוד והאמונה בתניא. 11

12 ל א יש ה ע מ ה ו י אכ ל: ישנם שלוש מדרגות של הטבה בנפש ברוח ובנשמה. האישה אכלה מפרי העץ שלא נאסר מעולם. החטא שלה אינו האכילה אלא שגרמה מיתה לאיש. העץ הוא אמצעי והפרי הוא מטרה, האישה מחוברת למטרה - לחיים עצמם. החטא הוא להפוך את האמצעי למטרה, וכשהאדם אוכל הוא אוכל בגישה כזאת. 39 האישה לא חטאה אלא בגרמא, וגרמא בנזקין פטור )ב"ק ס.(. )ז( ו ת פ ק ח נ ה ע ינ י ש נ יה ם ו י ד ע ו כ י ע יר מ ם ה ם ו י ת פ ר ו ע ל ה ת א נ ה ו י ע ש ו ל ה ם ח ג ר ת: נודע להם שיש בושה בלהיות בלא כיסוי, שאז החטא גלוי. לכן הם צריכים לכסות מהר ובינתיים הנפש מצטער, להתאונן הם מתעלים מתוך הצער. לכן כתוב רק "עלה" ולא עלי, הצער שהם חשים מעלה מהחטא לכן אומר הזוהר שהבושה ראויה לכפר על כל החטאים )לתפור פי' לחבר(. חגורה היא גבורה, היא מפרידה בין החלק העילאי של האדם לחלק הבהמי- היא מאפשרת התגברות. )ח( ו י ש מ ע ו א ת ק ול ה' א לה ים מ ת ה ל ך ב ג ן ל ר וח ה י ום ו י ת ח ב א ה א ד ם ו א ש ת ו מ פ נ י ה' א לה ים ב ת ו ך ע ץ ה ג ן: קול הכוונה לתקיעת שופר שחושפת את האדם לבורא. הם חפשו עצה למצוא את עצמם. )ט( ו י ק ר א ה' א לה ים א ל ה א ד ם ו י אמ ר ל ו א י כ ה: האדם צריך להגדיר את עצמו מחדש בעקבות החטא )י( ו י אמ ר א ת ק ל ך ש מ ע ת י ב ג ן ו א יר א כ י ע יר ם א נ כ י ו א ח ב א )יא( ו י אמ ר מ י ה ג יד ל ך כ י ע יר ם א ת ה ה מ ן ה ע ץ א ש ר צ ו ית י ך ל ב ל ת י א כ ל מ מ נ ו א כ ל ת: האדם אכל מהעץ שנאסר. )יב( ו י אמ ר ה א ד ם ה א ש ה א ש ר נ ת ת ה ע מ ד י ה וא נ ת נ ה ל י מ ן ה ע ץ ו א כ ל: רש"י כאן עומד על כך שהאדם כפר בטובתו של הקב"ה וזהו חטאו השני, והינו יותר חמור מהראשון. הנה עיקר חטאו של אדם הראשון הוא הכפירה בטובה, ולכן עיקר התיקון יהיה להודות לה'. 40 )יג( ו י אמ ר ה' א לה ים ל א ש ה מ ה ז את ע ש ית ו ת אמ ר ה א ש ה ה נ ח ש ה ש יא נ י ו א כ ל: )יד( ו י אמ ר ה' א לה ים א ל ה נ ח ש כ י ע ש ית ז את א ר ור א ת ה מ כ ל ה ב ה מ ה ומ כ ל ח י ת ה ש ד ה ע ל ג ח נ ך ת ל ך ו ע פ ר ת אכ ל כ ל י מ י ח יי ך: הקב"ה בכלל לא פונה לנחש. רש"י מסביר שמכיוון שהנחש הסית לא נותנים לו לדבר. ומכאן שהיה לנחש טיעון משלו. הנחש רצה להגיד שבגלל שהעולם חייב להתקדם חייב להיות צד של קנאה שכן העולם בנוי בהיררכיה, ולכן כך נברא הנחש ואין לבוא אליו בטענות. תשובתו של ה' על כך היא שהוא מסתדר עם ההיררכיה ומוכן לקחת זאת על עצמו כמו שביקש מעמ"י להביא עליו קרבן על שמיעט את הירח )יומא ס.( )טו( ו א יב ה א ש ית ב ינ ך וב ין ה א ש ה וב ין ז ר ע ך וב ין ז ר ע ה ה וא י ש ופ ך ר אש ו א ת ה ת ש ופ נ ו ע ק ב: הנחש הולך על גחונו, ונמצא מתחת לעקב האישה. )טז( א ל ה א ש ה א מ ר ה ר ב ה א ר ב ה ע צ ב ונ ך ו ה ר נ ך ב ע צ ב ת ל ד י ב נ ים ו א ל א יש ך ת ש וק ת ך ו ה וא י מ ש ל ב ך: האדם עולה להיות מעל האישה. א"כ מבנהו של האדם ממעלה למטה. השכל שולט ברגש ששולט בשכל הטבעי. א"כ בג"ע היה אפשר לעבוד את ה' דרך פולחן הטבע אך היה חשש לאבדן המוסריות. בעוה"ז זה ע"ז. חז"ל הסבירו שהנחש רצה להפיל את האדם, מכיוון שראה אותם בתשמיש והתאווה לחווה. כלומר החטא הוא שימוש בכח המיני שלא בקדושה אלא באופן בהמי וזה הכוונה שנחש בא על חוה והטיל בה זוהמה, לבטל את הקדושה שבתשמיש. השכל אמור לשלוט על היצר הרגשי. )יז( ול א ד ם א מ ר כ י ש מ ע ת ל ק ול א ש ת ך ו ת אכ ל מ ן ה ע ץ א ש ר צ ו ית י ך ל אמ ר ל א ת אכ ל מ מ נ ו א ר ור ה ה א ד מ ה ב ע ב ור ך ב ע צ ב ון ת אכ ל נ ה כ ל י מ י ח י יך: העונש שלה הוא בגרמא. במה שגורם לחיים. 41 )יח( ו ק וץ ו ד ר ד ר ת צ מ יח ל ך ו א כ ל ת א ת ע ש ב ה ש ד ה: )יט( ב ז ע ת א פ י ך ת אכ ל ל ח ם ע ד ש וב ך א ל ה א ד מ ה כ י מ מ נ ה ל ק ח ת כ י ע פ ר א ת ה ו א ל ע פ ר ת ש וב : תיקון החטא )כ( ו י ק ר א ה א ד ם ש ם א ש ת ו ח ו ה כ י ה וא ה י ת ה א ם כ ל ח י: ראשית התיקון של החטא האדם נותן לאישה שם פרטי ורואה בה אישיות. לפני כן שמה היה חיה ע"ש שהייתה אם כל חי היא נפלה מי"ה לו"ה ולכן הפכה להיות הנחש. חוה פירושו נחש 39 "אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון אפיקורוס היה, שנא' ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה - אן נטה לבך" )סנהדרין לח:( אפיקורס הוא שמו של הפילוסוף שהפך את השכל למטרה תענוג שכלי. 40 א"כ יום העצמאות הוא התיקון לחטאו של אדם הראשון כי דווקא שם יש הו"א לומר שלא הקב"ה עשה זאת. "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם" )סנהדרין צד.( אמנם חזקיה אמר הלל )פסחים קיז.( אלא שלא אמר זאת כשירה אלא כחובה דתית בלבד. 41 נהגו אחינו האשכנזים לעשות סעודת "שלום זכר" בסעודה נהגו לאכול מאכלים עגולים, כמו סעודת הבראה לאבל על שהנשמה באה לעוה"ז. לבנות לא עושים זאת שכן היא נשארה בעוה"ב, ומעורבותה חלקית בעוה"ז. ולכן במהלך ההיסטוריה החברה נוהלה גברים. אך בפרהיסטוריה הנשים ניהלו את החברה, לכן גם מברכים "שלא עשני אישה" כי לא טוב לה בעוה"ז, מאידך לא יכול לברך "שעשני איש" כי זהו חסרון. כל פעם שמשהו מסתיים בהיסטוריה יש תחושה של שלימות ואז הנשים עולות להנהגה "בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו במצרים", וכן היופי הנשי מקבל חשיבות יתירה. 12

13 "חיויא" היא הנחש שלו. אך יש כאן תיקון שכן הוא נפל כי קרא לה אישה ולעצמו איש הוא לא הכיר בכך שיש זהות חיצונית לו שיכול לדבר איתה ולכן גם לא דיבר איתה. מוות הוא תוצאה של העדר דיבור. 42 )כא( ו י ע ש ה' א לה ים ל א ד ם ול א ש ת ו כ ת נ ות ע ור ו י ל ב ש ם: כאן האדם מקבל גוף )=כתנת עור(. התורה לא ספרה מתי נבראה כתנת העור מכיוון שאין לזה נ"מ מוסרית. ברגע המפגש בין הגוף לנשמה החלה ההיסטוריה. אם כן אנו מורכבים מנחש - שכל טבעי, אדם וחוה-נפש חיה. וכתנת עור-גוף. בשלב זה האדם כמו ברחם הוא לא בעוה"ז ולא בג"ע. הרב חסד לאברהם מסביר שלכל נפש לפני שנולדת יש שלב שהיא מקשיבה לנחש ואוכלת מעץ הדעת ויורדת לעולם. )כב( ו י אמ ר ה' א לה ים ה ן ה א ד ם ה י ה כא ח ד מ מ נ ו ל ד ע ת ט וב ו ר ע ו ע ת ה פ ן י ש ל ח י ד ו ו ל ק ח ג ם מ ע ץ ה ח י ים ו א כ ל ו ח י ל ע ל ם: אם האדם יחיה לעולם לא יהיה לו תיקון לכן כדי להציל אותו צריך שיוכל למות. )כג( ו י ש ל ח ה ו ה' א לה ים מ ג ן ע ד ן ל ע ב ד א ת ה א ד מ ה א ש ר ל ק ח מ ש ם: הקב"ה מגרש את האדם כדי לקיים את הקללה של האיש בלבד שכן היה צריך להוסיף "וללדת בעצב". נראה שרק האיש גורש, ובאמת האישה בג"ע ולכן היא פטורה ממצוות שהזמן גרמן. אלא שהאישה ג"כ בעוה"ז בגרמא, כי א"א להתחתן בלי אישה. לכן התסכול הקיומי קיים יותר אצל נשים. האדם לוקח מן העוה"ז והובא לג"ע. )כד( ו י ג ר ש א ת ה א ד ם ו י ש כ ן מ ק ד ם ל ג ן ע ד ן א ת ה כ ר ב ים ו א ת ל ה ט ה ח ר ב ה מ ת ה פ כ ת ל ש מ ר א ת ד ר ך ע ץ ה ח י ים: חרב היא גוף מתכתי ארוך וישר, כאשר היא מתהפכת היא הופכת לעיגול. אם כן המוסריו הקווית נעלמה וכעת אנו בעולם של טבע. כדי לזהות את הקו צריך צבט מהיר מאוד. במעגל אין מעלה ומטה )ערכים, כמו בקו( אלא מחזוריות. פעמים שהתורה שהיא עץ חיים מלמדת אותנו על המוסר שבטבע. הכרובים, פירושו מלאכים שנמצאים באדם שאם יגלה אותם יוכל לבקש מהם להפסיק את ההיפוך ולזהות את היושר. מלאכי ליבו של האדם נקראים חש=שותק מל=מדבר. פעמים שמלאכי לב האדם מדברים ופעמים שותקים הכל תלוי במעלתו. קדם הוא המזרח, המקום שממנו הכל מתחיל )קדמון, וממנו עולה השמש(. קין והבל )ד, א( ו ה א ד ם י ד ע א ת ח ו ה א ש ת ו ו ת ה ר ו ת ל ד א ת ק י ן ו ת אמ ר ק נ ית י א יש א ת ה': האדם נפל ופתאום ידע את חוה אשתו. 43 מסביר רש"י והאדם ידע )ולא "וידע האדם"( ע"פ העברית הכוונה שכבר לפני כן האדם ידע את חווה אשתו כלומר כבר בג"ע. ולכן אמרו חז"ל )בראשית רבה )וילנא( בראשית פרשה כב( "א"ל רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו שבעה, קין ותאומתו, והבל ושתי תאומותיו". לא מובן לשם מה כתוב "ותהר" הרי זה ברור. אלא שיש כאן התקדמות בתולדות, חידוש ושינוי בזהות. קין היה שמו מלכתחילה )לא כתוב ותקרא את שמו אלא מלכתחילה נולד כקין( כי הוא הפך את הוריו להורים וחדלים מלהיות כפויי טובה. הם קבלו חיים וכעת הם נותנים חיים. בעל הסולם הסביר שזו קללה להיות נברא מכיוון שאין דבר יותר טוב מאלהים וההפכי זה נברא שכן האלוה רוצה להשפיע וההגדרה של נברא היא שהוא מוכרח לקבל. כדי להתגבר על כך הנברא מקבל על מנת להשפיע. האישה קבלה בקרבה חיים ורק כשיולדת היא הפכה ממקבלת ליולדת ובזה התעלתה מעל האיש. לכן חוה אומרת את ה'-היא שותפה למעשה בראשית של הקב"ה. לפ"ז קין הוא הגואל ואפשר לומר שהוא משיח פוטנציאלי. ההורים היו אדם והוא בן אדם שמו של המשיח בנביא. הוא ההצלחה של תכנית התולדות. קין נכשל ולכן נוצרו שלוש זהויות: אדם, בן אדם וזהות ביניים ששואפת להשלים את הזהות האנושית ע"י מעבר מאדם לבן אדם וזה ע"י משימת הקדושה של היום השביעי. קין יודע שהוא הבן, כלומר הוא מרכז העולם והכל נמדד ביחס אליו ולכן הוא מוכרח להיות אגוצנטרי. אם כן כל מה שבא אחריו הוא תוספת. )ב( ו ת ס ף ל ל ד ת א ת א ח יו א ת ה ב ל ו י ה י ה ב ל ר ע ה צ אן ו ק י ן ה י ה ע ב ד א ד מ ה: ותוסף משמע שיש עיקר וטפל. הזהות של הבל היא קודם כל אחיו )של קין(. הבל הוא דבר מיותר לכאורה, בעברית פירוש המילה חום העולה מהתבשיל וכד'. כלומר מה שהוא תוספת אין לו מטרה ומאחר שנוצר עוד משהו יש לקין משימת אחווה "אחיו". ברגע שנולד הבל יש לקין צורך לטפל באחיו אם כן מרכז הכובד נמצא מחוץ לו. קין 42 קין ניסה לדבר עם הבל אך לא הצליח ולכן הרג את הבל. 43 הנוצרים לפי טומאם אומרים שמכאן שהתשמיש הוא חטא ושפלות. ועפרא לפומיהון. 13

14 הפך מבן לאח. לכן קין רוצה לבטל את האח ולחזור להיות בן אפשר לומר שקין נולד רוצח. יש דבר נורא בגורלו של קין. 44 הבל נולד שני כלומר מובן לו מאליו שצריכה להיות אחווה אם כן הוא הבכור באמת הוא השני )בכר= 222 ( שראוי להנהגה רועה הלי ואו כמו ריע )=חבר(- אוהב. קין עבד ויכול לטפל באחרים. לכן הבל נהיה רועה צאן הוא מנהיג שדואג לאחרים 45 את האדמה, במצב זה הוא עובד לבד עם עצמו. לכן המילה עובד בכתיב חסר עבד-הוא משועבד ע"י עצמו קבוע בקרקע. )ג( ו י ה י מ ק ץ י מ ים ו י ב א ק י ן מ פ ר י ה א ד מ ה מ נ ח ה ל ה': הכוונה לסיום העונה החקלאית. קין שמר את ראשית התבואה לעצמו ואת השארית נתן לקב"ה כי הוא הבין שהוא ראשון ואז הראשית שלו והשארית לזולתו. )ד( ו ה ב ל ה ב יא ג ם ה וא מ ב כ ר ות צ אנ ו ומ ח ל ב ה ן ו י ש ע ה' א ל ה ב ל ו א ל מ נ ח ת ו: הבל הביא בכורים ומהחלק החשוב. הוא רואה את הזולת כעיקר. התגובה של ה' מוסרית; מי שמתייחס לזולת מתדמה לבורא וזוכה שה' יקבל את קרבנו. )ה( ו א ל ק ין ו א ל מ נ ח ת ו ל א ש ע ה ו י ח ר ל ק י ן מ א ד ו י פ ל ו פ נ יו: חרה לקין כי ה' לא שעה למנחתו. ונפלו פניו- הוא הבין שאין לו ברירה. מכיוון שהוא בכור הוא לא יכול שלא להעדיף עצמו על זולתו ומכיוון שהקב"ה לא מקבל זאת הוא דחוי מלפני ה' בהכרח. הוא מבין שגורלו ללא תקנה. לכאורה זה סותר את עקרון הבחירה החופשית לכאורה נתוני הפתיחה הגרועים של קין היו צריכים לדרבן אותו להתגבר. אלא שאף אחד לא גילה לקין שיש לו בחירה חופשית. )ו( ו י אמ ר ה' א ל ק י ן ל מ ה ח ר ה ל ך ו ל מ ה נ פ ל ו פ נ י ך: )ז( ה ל וא א ם ת יט יב ש א ת ו א ם ל א ת יט יב ל פ ת ח ח ט את ר ב ץ ו א ל י ך ת ש וק ת ו ו א ת ה ת מ ש ל ב ו: אם תיטיב תהיה גדול מהבל ואם לא יצה"ר אורב לך. יש לך אפשרות להתגבר. )ח( ו י אמ ר ק י ן א ל ה ב ל א ח יו ו י ה י ב ה י ות ם ב ש ד ה ו י ק ם ק י ן א ל הב ל א ח יו ו י ה ר ג ה ו: קין הבין שיש בידו לשנות את מצבו ועכשיו נצבת בפניו האחווה לניסיון. הוא מנסה את ההתגברות ולכן פונה אל הבל ואומר לו "אחי" )במילה אחיו יש אתנח ולא זקף קטן( אך הוא לא מצליח לפתח את הדיבור. ודיבור שכשל הופך לאלימות. זו הפעם הראשונה שיש אדם שמנסה לדבר עם בן מינו- יש אדם שמבין שיש עוד זהות. ייתכן ואמר לו "ויהי" כלומר בעיות או "ויהי בהיותם בשדה" וחז"ל מפתחים את הדו שיח. וייתכן שרבו על השדה וחז"ל מעלים את כל האפשרויות לתחרות. אפשר לומר ש"שדה" היא תאומה שניה של הבל )את אחיו את הבל- את כמו פניה לבת(. כל המדרשים רוצים לומר שאנו יודעים את גורמי המלחמה בעולם ועלינו לזכור שהייתה אפשרות להתגבר. קין רוצח או שופט ויקם קין קין היה על הרצפה כיוון שהבל ניצח בקרב שהתפתח ביניהם. הבל היה צריך להרוג את קין, אך הבל הקשיב לקין שאמר לו שאם יהרוג אותו מה יספר להורים ואחר שעזב אותו הרג אותו. החטא של הבל הוא שייחס את סולם הערכים שלו לקין. הוא אמר לו תאמי לי שאני כמוך. זו טעות בחינוך המחנך צריך לדעת מה מצבו של החינוך "שגגת תלמוד עולה זדון" העונש של הבל היה יותר קשה משל קין. קין היה נע ונד, הבל מת. אך האם זה הופך את קין מרוצח לשופט? ייתכן שקין פירש את מענה ה' להבל בצורה אחרת. הוא הביא מהצומח וה' לא רצה וכהבל הביא חי הקב"ה רצה. אז הבל הבין שהקב"ה רוצה דברים חיים. הוא לא מתייחס לסיבה המוסרית אלא לתוכן המנחה בלבד. הקרבן הוא דבר טבעי באדם, קין והבל הרגישו שעליהם לתת משהו למי שנתן להם )ט( ו י אמ ר ה' א ל ק י ן א י ה ב ל א ח י ך ו י אמ ר ל א י ד ע ת י ה ש מ ר א ח י א נ כ י: ה' שואל את קין מדוע עשה זאת. ומאחרי שאלת קין מסתתרת אמירה שהיה משהו אחר שהיה צריך לשמור עליו- הקב"ה. קין אומר לה' שאם לא רצה שיהרוג את הבל היה עליו לעצור אותו. ואז זהו רצון ה' והיינו קרבן. משפחת קין חברה ותרבות )י( ו י אמ ר מ ה ע ש ית ק ול ד מ י א ח י ך צ ע ק ים א ל י מ ן ה א ד מ ה:)יא( ו ע ת ה א ר ור א ת ה מ ן ה א ד מ ה א ש ר פ צ ת ה א ת פ יה ל ק ח ת א ת ד מ י א ח י ך מ י ד ך: )יב( כ י ת ע ב ד א ת ה א ד מ ה ל א ת ס ף ת ת כ ח ה ל ך נ ע ו נ ד ת ה י ה ב א ר ץ: )יג( ו י אמ ר ק י ן א ל ה' ג ד ול ע ונ י מ נ ש א: )יד( ה ן ג ר ש ת א ת י ה י ום מ ע ל פ נ י ה א ד מ ה ומ פ נ י ך א ס ת ר ו ה י ית י נ ע ו נ ד ב א ר ץ ו ה י ה כ ל מ צ א י י ה ר ג נ י: )טו( ו י אמ ר ל ו ה' ל כ ן כ ל ה ר ג ק י ן ש ב ע ת י ם י ק ם ו י ש ם ה' ל ק י ן א ות ל ב ל ת י ה כ ות א ת ו כ ל מ צ א ו )טז( ו י צ א ק י ן מ ל פ נ י ה' ו י ש ב ב א ר ץ נ וד ק ד מ ת ע ד ן: ישנו בכור אחד ששמח באחיו והוא אהרן ולכן הוא ראוי להנהיג מידת דין שהפכה לחסד הוא הכהן שואלים ילד כמה אחים יש לך הוא עונה אחד וכששואלים אותו כמה אחים יש לאחיך הוא עונה אין לו כי זה כבר לא נמדד ביחס אליו.

15 קללתו של קין הייתה שיהיה נע ונד, א"כ כשישב משמע שתיקן את הצורך שלו בנוודות. הרוצח חש את התחרותיות של העוה"ז ואף מוכן להרוג את חברו שמאיים עליו. לנוודים יש אחיזה רפויה בעוה"ז ולכן הם לא כ"כ מתחרים בעוה"ז. )יז( ו י ד ע ק י ן א ת א ש ת ו ו ת ה ר ו ת ל ד א ת ח נ ו ך ו י ה י ב נ ה ע יר ו י ק ר א ש ם ה ע יר כ ש ם ב נ ו ח נ ו ך: זו הפעם הראשונה שאנו שומעים על עיר. קין מכנה את בנו חנוך- לחנוך פירושו להתחיל. קין חונך את האנושות החדשה. האדם בונה עיר, ארגון המרחב לפי מידת האדם ולא מידת הטבע. הטבע אלים קין מארגן מחדש את המרחב הטבעי ומסלק את שליטת הטבע. העיר מאפשרת לחיות בעולם שכול כולו אנושי. הוא קורא לעיר בשם בנו. אפשר להבין שהוא רוצה לתת מימד אנושי לעיר, ואפשר שברגע שנתן שם למקום אז המקום עיקר והתושבים טפלים לו - 46 אז התושבים הופכיים לאובייקט במקום סובייקט. )יח( ו י ו ל ד ל ח נ ו ך א ת ע יר ד ו ע יר ד י ל ד א ת מ ח וי א ל ומ ח י יא ל י ל ד א ת מ ת וש א ל ומ ת וש א ל י ל ד א ת ל מ ך: עירד נוטריקון עיר ירד, התרבות האנושית מתארגנת ומנתקת עצמה משורשה הערכי. התולדה של זו היא מחויאל שמוחים שם שמים ואין אלוהים בחברה זו. היא קנתה אוטונומיה ומנסה להתנתק משורשיה. כאשר המדינה נתקה עצמה מהאסמכתה האלוהית שלה הפכה החברה האנושית המודרנית במחשבתה שהיא מחליפה את אלוהים. מתושאל מלשון להתיש שכבר לא נשאר להם כלום. למך מסמל שהחברה הנוצרת היא חברה שמעלה את הרגשות מעל השכל. למך =לב מוח כבד במקום מלך =מוח לב כבד. חברה כזו נופלת בקלות בידי היצר הרע. ועוד למך מלשון מך מה שיורד. )יט( ו י ק ח ל ו ל מ ך ש ת י נ ש ים ש ם ה א ח ת ע ד ה ו ש ם ה ש נ ית צ ל ה: למך לוקח שתי נשים בפעם הראשונה באופן רשמי אך לשם? נראה שהאדם הרגיש שהוא צריך מאשתו שני פונקציות סותרות זו את זו. עדה פירושה תכשיט. במקור הארמי עדה פירושו עיבור, היריון- הוא התחתן איתה בשביל ילדים. השנייה צילה מלשון צל )צילה בנקבה(. היא צריכה להיות כמו צל שלפחות לא תהרה עליה להיות יפה. האדם מפריד בין האתיקה לאסתטיקה, בין החיים לבין הופעת החיים. ואז יש יופי לשם יופי וחיים לשם חיים ולא קרב זה אל זה. זוהי חברה חולה ביסודה. וכן דרשו חז"ל )בראשית רבתי וישלח עמ' 160( "למה נקרא שמה עדה, א"ר עזריה למדך הכתוב תפש עשו דרכן של אנשי דור המבול שכל אחד מהם היה לוקח שתי נשים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה כאלמנה בזויה, וזו שהיתה לתשמיש היה משקה אותה כוס של עקרין שלא תלד והיתה אצלו מקושטת כזונה, הה"ד רועה עקרה לא תלד. תדע לך שכן הוא, שהרי נאמר בלמך ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה שהיתה מועדת מביתו, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו. )כ( ות ל ד ע ד ה א ת י ב ל ה וא ה י ה א ב י י ש ב א ה ל ומ ק נ ה: יבל על שמו של הבל, היה לו גם את המקצוע של הבל רועה צאן. משפחת קין מנסה לאמץ את מה שחסר. אך הבל היה רועה צאן לעומת יבל שהוא "יושב", הבל רעה צאן ויבל מקנה. מקנה מלשון קנין הוא הפך את הצאן לרכוש- כלכלה. אצל הבל זה מי שזקוק להנהגה רועה מלשון ריע. )כא( ו ש ם א ח יו י וב ל ה וא ה י ה א ב י כ ל ת פ ש כ נ ור ו ע וג ב: שמו דומה מאוד לאחיו. גם הוא מנסה לאמץ משהו מהבל. הבל רועה צאן עם מוזיקה )לצורך ערכי- הובלת הצאן(, יובל הפך זאת למוזיקה סוג של אמנות ואפילו- מדע בעלת שיטה סיסטמתית. )כב( ו צ ל ה ג ם ה וא י ל ד ה א ת ת וב ל ק י ן לט ש כ ל ח ר ש נ ח ש ת וב ר ז ל ו א ח ות ת וב ל ק י ן נ ע מ ה: כאמור זה לא צפוי שצילה יולדת. אם כן זהו היריון עם תסכול. היא קוראת לבנה תובל קין. כעת יש שילוב בין הבל וקין. הוא ממציא את טכנולוגיית כלי הנשק- אם כן הוא רוצח. כשביררנו האם קין הוא רוצח או שופט של הבל על חטאו- נראה שאם בדורותיו של קין יש פיתוח כלי נשק אזי קין הוא רוצח. הראשון שהשתמש בכלי מתכת היה הבל שהיה חייב לגזוז את צאנו. 47 תובל קין הופך זאת לטכנולוגיה. אצל הרומאים קראו לאל הנפחים וולקין. אחות תובל קין שמה נעמה דהיינו מה שמנעים את החיים בידור. אם כן החברה עוסקת בכלכלה אומנות טכנולוגיה ובידור אלו דברים טובים אך חסר דבר עקרוני ביותר. החברה הקינית מתדרדרת )כג( ו י אמ ר ל מ ך ל נ ש יו ע ד ה ו צ לה ש מ ע ן ק ול י נ ש י ל מ ך ה א ז נ ה א מ ר ת י כ י א יש ה ר ג ת י ל פ צ ע י ו י ל ד ל ח ב ר ת י: נשמע כמו ויאמר קין אל הבל אחיו. דיבור שלא מצליח הורג. בפעם הראשונה משהו מדבר ולא הורג. אך מה שהוא אומר זה שיש לו מה להגיד. יש כאן מבוכה, שכן אם יש צורך להגיד תשמע לי מכאן שהן אפילו לא רוצות לשמוע יש דיאלוג חד כיווני. הוא מאיים שכדאי להם לשמוע כי הוא יודע להרוג. כלומר זו אלימות בצורה של דיבור. חז"ל הסבירו 46 כששואלים אדם מי אתה? אפשר שהאדם יענה את שמו ואפשר שהאדם יענה הגדרה ביחס לפונקציה שהוא ממלא ואז מי שאני כבר לא חשוב שכן אפשר שמשהו אחר ימלא את הפונקציה. 47 עובדי האדמה הקדמונים היו משתמשים בענף עץ כפוף. 15

16 שהרג את קין ותובל קין. )כד( כ י ש ב ע ת י ם י ק ם ק י ן ו ל מ ך ש ב ע ים ו ש ב ע ה: צורת הדיבור שירית ליריקה. כאשר האדם לא יכול לתקן עצמו בצורה מוסרית הוא נופל לדרמה. האתגר הוא מה שאמרה דבורה "עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר" לגאול את השיר ולהפכו לדיבור. שיר אומרים כשרוצים לעלות לגובה שאינו במציאות. הצלת האנושות ע"י הבל חדש - שת )כה( ו י ד ע א ד ם ע וד א ת א ש ת ו ו ת ל ד ב ן ו ת ק ר א א ת ש מ ו ש ת כ י ש ת ל י א לה ים ז ר ע א ח ר ת ח ת ה ב ל כ י הר ג ו ק י ן: במשפחת קין חסר את מה שהבל מייצג, הם מנסים לחקות אבל זה לא אותו דבר. ולכן צריך ללדת בן חדש. שת= נתן ומלשון תשתית,יסוד. צריך לייסד מחדש את האנושות. אך אם קין הרג את הבל מדוע ללדת עוד אחד והרי קין )או אחד מבניו( גם אותו יהרוג! אלא שהאישה יולדת הבל משופר שקין לא יכול להרוג. ערכיו של שת דומים להבל אך הוא שלא כמו הבל לא פירושו אדם. אנוש יתן לקין להרוג אותו. 48 )כו( ול ש ת ג ם ה וא י ל ד ב ן ו י ק ר א א ת ש מ ו א נ וש א ז ה וח ל ל ק ר א ב ש ם ה': אנוש 49 מוליד אנושות חדשה. הוא ממציא את הדת. וכי כל קודמיו לא קראו בשם ה'? הסיבה לקרא בשמו של ה' היא כי הוא רחוק. הריחוק מן האלוהות היא שורש הדתיות. חז"ל דרשו שהוא המציא את האליליות. והרי גם אברהם קרא בשם ה'? אלא שאנוש רק התחיל שכן אם אתה מפריד את הערכים אתה מפריד את הגילוי ואתה בוחר לך רק חלק זה ע"ז. נראה שלא הייתה לו ברירה ולכן לא באים אליו בטענות. לדור הראשון אין ריחוק וכן לשני ע"י הראשון. אך השלישי כבר מרגיש את הריחוק. את משפחת קין זה כלל לא ענין הם חושבים על עשירות בלבד. משפחת שת מתענינת בחכמה שמביאה לדעת אלהים. אם כן הנושא האלוהי חשוב רק במשפחת שת ולכן אז הוחל לקרא בשם ה'. משפחת שת )ה, א( ז ה ס פ ר ת ול ד ת א ד ם ב י ום ב ר א א לה ים א ד ם ב ד מ ות א לה ים ע ש ה א ת ו: )ב( ז כ ר ונ ק ב ה ב ר א ם ו י ב ר ך א ת ם ו י ק ר א א ת ש מ ם א ד ם ב י ום ה ב ר א ם: )ג( ו י ח י א ד ם ש לש ים ומ א ת ש נ ה ו י ול ד ב ד מ ות ו כ צ ל מ ו ו י ק ר א א ת ש מ ו ש ת: לשת יש צלם אלהים, דהיינו דעת אלהים כמו לאדם אביו. מה שאין וחסר לקין. עיסוקו העיקרי של שת הוא החכמה. לכן בנו עוסק באלוהות, אמנם הוא הגיע לרגש דתי בלבד ציורים )רמב"ם ע"ז א,א(. )ד( ו י ה י ו י מ י א ד ם א ח ר י ה ול יד ו א ת ש ת ש מ נ ה מ א ת ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )ה( ו י ה י ו כ ל י מ י א ד ם א ש ר ח י ת ש ע מ א ות ש נ ה וש לש ים ש נ ה ו י מ ת: )ו( ו י ח י ש ת ח מ ש ש נ ים ומ א ת ש נ ה ו י ול ד א ת א נ וש: )ז( ו י ח י ש ת א ח ר י ה ול יד ו א ת א נ וש ש ב ע ש נ ים וש מ נ ה מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )ח( ו י ה י ו כ ל י מ י ש ת ש ת ים ע ש ר ה הוא קין קטן. משפחת שת לוקחת משהו 50 ש נ ה ות ש ע מ א ות ש נ ה ו י מ ת )ט( ו י ח י א נ וש ת ש ע ים ש נ ה ו י ול ד א ת ק ינ ן: קינן מהמשפחה של קין אך עם תוספת של ן' שערי בינה השייכים למשפחת שת. ולכן הוא גם מקטין את האופי של קין, ע"י הבינה. )י( ו י ח י א נ וש א ח ר י ה ול יד ו א ת ק ינ ן ח מ ש ע ש ר ה ש נ ה וש מ נ ה מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )יא( ו י ה י ו כ ל י מ י א נ וש ח מ ש ש נ ים ות ש ע מ א ות ש נ ה ו י מ ת: )יב( ו י ח י ק ינ ן ש ב ע ים ש נ ה ו י ול ד א ת מ ה ל ל א ל: הניגוד בולט מול מחויאל. התרבות האנושית מוחה שם שמים לעומת במשפחת שת יש הילול לה'. )יג( ו י ח י ק ינ ן א ח ר י ה ול יד ו א ת מ ה ל ל א ל א ר ב ע ים ש נ ה וש מ נ ה מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: ירד מזכיר כמה פסוקים בתורה שכתוב וירד ה' - התגלות לה מצפים בני שת. )יד( ו י ה י ו כ ל י מ י ק ינ ן ע ש ר ש נ ים ות ש ע מ א ות ש נ ה ו י מ ת: )טו( ו י ח י מ ה ל ל א ל ח מ ש ש נ ים ו ש ש ים ש נ ה ו י ול ד א ת י ר ד: )טז( ו י ח י מ ה ל ל א ל א ח ר י ה ול יד ו א ת י ר ד ש לש ים ש נ ה וש מ נ ה מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )יז( ו י ה י ו כ ל י מ י מ ה ל ל א ל ח מ ש ו ת ש ע ים ש נ ה וש מ נ ה מ א ות ש נ ה ו י מ ת: )יח( ו י ח י י ר ד ש ת י ם ו ש ש ים ש נ ה ומ א ת ש נ ה ו י ול ד א ת ח נ ו ך: ירד מוליד את חנוך, לשון התחלה. נבנתה ציפיה חדשה לחנוך את האנושות )כמו בנו של קין(. )יט( ו י ח י י ר ד א ח ר י ה ול יד ו א ת ח נ ו ך ש מ נ ה מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )כ( ו י ה י ו כ ל י מ י י ר ד ש ת י ם ו ש ש ים ש נ ה ות ש ע מ א ות ש נ ה ו י מ ת: )כא( ו י ח י ח נ ו ך ח מ ש ו ש ש ים ש נ ה ו י ול ד א ת מ ת וש ל ח: מתושלח 48 יעקב ועשיו מקבילים להם ובשלב שעשיו רוצה להרוג אותו יעקב הופך להיות ישראל מי שמסוגל לקחת את חרבו של עשיו ולהשתמש בה. עצם השימוש בכח אינו רע כשמשרת מטרה חיובית. שת לא מפחד שיגידו עליו שהוא קין. 49 הרבים של איש זה אנשים שהיחיד שלו הוא אנש...לא בגללו האנושות נקראת כך. 50 במיתולוגיה זיהו אותו עם הרמס החכם וראה קול יהודה על הכוזרי בסוף דברי הפילוסוף על הרמס. במסורת המוסלמית זיהו את קינן כשם של אדם חכם מאוד )השמות במיתולוגיה נתנו ע"ש אנשים חכמים וגיבורים שחיו בעולם( 16

17 הוא אדם מיוחד, חי 969 שנה עד המבול הכי הרבה מכל האנשים. והקב"ה הביא את המבול רק לאחר השבעה על מתושלח )ראה רש"י וחז"ל(. א"כ מתושלח הוא גדול הצדיקים של כל הדורות, כל זמן שהוא חי המבול לא יכול להיות. 51 מתושלח מקביל למתושאל של שושלת קין. מתו מלשון מוות השאלה מה ההמשך שלח, נצח. או שאול. )כב( ו י ת ה ל ך ח נ ו ך א ת ה א לה ים א ח ר י ה ול יד ו א ת מ ת וש ל ח ש לש מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )כג( ו י ה י כ ל י מ י ח נ ו ך ח מ ש ו ש ש ים ש נ ה וש לש מ א ות ש נ ה: )כד( ו י ת ה ל ך ח נ ו ך א ת ה א לה ים ו א ינ נ ו כ י ל ק ח א ת ו א לה ים: א"א להגיד שחנוך מת אלא הוא התעלה. המקובלים אומרים שנשמתו מעולמות אחרים לגמרי אך מצד עצמו לא קשור לכאן. )כה( ו י ח י מ ת וש ל ח ש ב ע וש מ נ ים ש נ ה ומ א ת ש נ ה ו י ול ד א ת ל מ ך: )כו( ו י ח י מ ת וש ל ח א ח ר י ה ול יד ו א ת ל מ ך ש ת י ם וש מ ונ ים ש נ ה וש ב ע מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )כז( ו י ה י ו כ ל י מ י מ ת וש ל ח ת ש ע ו ש ש ים ש נ ה ות ש ע מ א ות ש נ ה ו י מ ת: )כח( ו י ח י ל מ ך ש ת י ם וש מ נ ים ש נ ה ומ א ת ש נ ה ו י ול ד ב ן: הם ראו שיש ילד מיוחד לכן מבנה הפסוק שונה )כט( ו י ק ר א א ת ש מ ו נ ח ל אמ ר ז ה י נ ח מ נ ו מ מ ע ש נ ו ומ ע צ ב ון י ד ינ ו מ ן ה א ד מ ה א ש ר א ר ר ה ה': הנחמה היא שהארץ נרגעה, חיטים לחוד וקוצים לחוד. נח המציא את המחרישה, זה הכלי שמאפשר התגברות על קללת האדם. במשפחת שת התחילו להתעניין במקצוע של קין שכן קין הוא עובד אדמה. ללמך יש חושים מעל השכל הלב שלו המוקדם למח הוא לב עליון )כדאיתא בספרי החסידות(. )ל( ו י ח י ל מ ך א ח ר י ה ול יד ו א ת נ ח ח מ ש ו ת ש ע ים ש נ ה ו ח מ ש מ א ת ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )לא( ו י ה י כ ל י מ י ל מ ך ש ב ע ו ש ב ע ים ש נ ה וש ב ע מ א ות ש נ ה ו י מ ת: )לב( ו י ה י נ ח ב ן ח מ ש מ א ות ש נ ה ו י ול ד נ ח א ת ש ם א ת ח ם ו א ת י פ ת: השלמת האפשרות לנבואה מאפשרת מבול אופניה. ידוע שאין הנבואה שורה אלא על חכם עשיר וגיבור. לא קשה לאמץ רק ערך אחד, הקושי הוא לאחד בין הערכים. בשביל זה צריך להיות גיבור - וזה מה שמחסיר את הנבואה )שבעתיד תתבטא אצל עמ"י(. היצר זה לתת עדיפות לכח אחד בלבד "איזהו גיבור הכובש את יצרו" הקב"ה גיבור שכובש את יצר ההתפשטות האינסופית ולתת מקום לזולתו. ע"פ מסורת חז"ל אשת נח היא נעמה אחות תובל קין, א"כ המשפחה מעורבת ולכן בניו שם חם ויפת גיבורים. מכיוון שיש דגם חדש ומשופר של גיבורים עם חכמה ועושר הרי שאפשר למחוק את כל העולם הקודם. )ו, א( ו י ה י כ י ה ח ל ה א ד ם ל ר ב ע ל פ נ י ה א ד מ ה וב נ ות י ל ד ו ל ה ם: וכי לפני כן לא היו בנות? פירוש הביטוי לרב הוא מהמצווה פרו ורבו. אך המרכיב של הפריה לא נמצא. לרבות זה כמותי, פריה זה כמותי. הריבוי הטבעי הפך להיות כמותי בלב אין חידוש ופיריון. אין זהות ייחודיות לבני האדם. זהו סיום תרבות, ודווקא אז הדמות הנשית מקבלת יותר תשומת לב פעמים חיובי )בזכות נשים צדקניות( ופעמים שלילי. כעת שלילי, שמו לב שהבנות יולדות והתיחסו אליהן ככמות בלבד הם שמו לב ליופי הנשי ושמו אותו במרכז ההתענינות. )ב( ו י ר א ו ב נ י ה א לה ים א ת ב נ ות ה א ד ם כ י ט ב ת ה נ ה ו י ק ח ו ל ה ם נ ש ים מ כ ל א ש ר ב ח ר ו: הם היו לוקחים גם אישה מחופתה כי המטרה הייתה תיקון העולם. )ג( ו י אמ ר ה' ל א י ד ון ר וח י ב א ד ם ל ע ל ם ב ש ג ם ה וא ב ש ר ו ה י ו י מ יו מ א ה ו ע ש ר ים ש נ ה: הקב"ה אמר שלנצח לא ימתין לאדם, והוא ישים להם גבולות לחיים 120 שנה.לאדם יש חולשה שהוא בשר ולכן הוא צריך למות ואז נקבע גיל המיתה. עד גיל מאה האדם לא ראוי לעונשים כי הוא לא יודע את הכל על החיים 52 )ראה משנה בן 5 למשנה...( ועוד עשרים שנה לסיום הדין )כמו לדיני אדם ודיני שמים(. חז"ל דורשים מכאן שמשה מן התורה )חולין קלט:( הוא הגואל אלא שהוא לא הצליח כי היה במבול. לכן בת פרעה אומרת כי מן המים משיתיהו, מן מי המבול ומעכשיו הוא יכול לגאול )ד( ה נ פ ל ים ה י ו ב א ר ץ ב י מ ים ה ה ם ו ג ם א ח ר י כ ן א ש ר י ב א ו ב נ י ה א לה ים א ל ב נ ות ה א ד ם ו י ל ד ו ל ה ם ה מ ה ה ג ב ר ים א ש ר מ ע ול ם א נ ש י ה ש ם: הנפילים הם אלו שנולדו מניצול כח והתוצאות היו גיבורים בצד הרע. בני האלהים הם בני שת, בנות האדם הן בנות קין. הילדים הם שם חם ויפת. הם היו גיבורים המסוגלים לנבואה. אחרי כן כלומר גם אח"כ בני האלהים באו על בנות האדם- הפסוק מגלה מהיכן הגיע המיתולוגיה. השמות של אותם אנשים הם 51 מקביל אליו היה רשב"י. 52 רש"י )ה,לב "בן חמש מאות שנה"( "אמר רבי יודן מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות, אמר הקב"ה אם רשעים הם יאבדו במים ורע לצדיק זה, ואם צדיקים הם אטריח עליו לעשות תיבות הרבה, כבש את מעיינו ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה, כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול דכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות, וראוי לעונש לעתיד, וכן לפני מתן תורה". 17

18 נ )ה( הגיבורים של ימי קדם אלא שעם המרחק ההיסטורי הפכו אותם לאלים )למשל אלה בבלית יש נעמה וביוונית יש יפת( 53 ו י ר א ה' כ י ר ב ה ר ע ת ה א ד ם ב א ר ץ ו כ ל י צ ר מ ח ש ב ת ל ב ו ר ק ר ע כ ל ה י ום: )ו( ו י נ ח ם ה' כ י ע ש ה א ת ה א ד ם ב א ר ץ ו י ת ע צ ב א ל ל ב ו )ז( ו י אמ ר ה' א מ ח ה א ת ה א ד ם א ש ר ב ר את י מ ע ל פ נ י ה א ד מ ה מ א ד ם ע ד ב ה מ ה ע ד ר מ ש ו ע ד ע וף ה ש מ י ם כ י נ ח מ ת י כ י ע ש ית ם: חז"ל הסבירו שה' הבדיל בין מים למים כדי שהאדם יחיה ואם לא מגיע לו המים חוזרים. אך הקב"ה אומר שימחה את האדם ומדוע מוחה את הבמה אלא יש כאן פירוט יש בני אדם הראויים להיות אדם ויש אדם שהם סוג של בהמה, רמש ועוף השמים. )ח( ו נ ח מ צ א ח ן ב ע ינ י ה': מעל המילה 'ונח' יש זקף גדול, עצירה. בא לומר שיש לחבר לשני הפסוקים וגם נח בכלל הגזירה וכן אמרו חז"ל בסנהדרין אלא שמצא חן ולכן ניצל. לא ברור למה נח ניצל. אם מצא חן בעיני ה' משמע שלא היה צדיק שכן רק מצא חן לשון חינם וחנינה ולא שמגיע לו. המילה חן מציינת מה שלא יפה כמו שחז"ל דרשו על אסתר שנשאה חם-ירקרוקת היתה. וכן במשלי שקר החן והבל היופי. מדוע נח ניצל? וכן יש סתירה מפורשת לפסוק הבא שאומר שנח צדיק! זה מעורר שאלה כיצד ה' מנהיג את העולם וכיצד שופט אנשים? נח צדיקותו של נח )ט( א ל ה ת ול ד ת נ ח נ ח א יש צ ד יק ת מ ים ה י ה ב ד ר ת יו א ת ה א לה ים ה ת ה ל ך ח: )י( ו י ול ד נ ח ש לש ה ב נ ים א ת ש ם א ת ח ם ו א ת י פ ת: )יא( ו ת ש ח ת ה א ר ץ ל פ נ י ה א לה ים ו ת מ ל א ה א ר ץ ח מ ס: )יב( ו י ר א א לה ים א ת ה א ר ץ ו ה נ ה נ ש ח ת ה כ י ה ש ח ית כ ל ב ש ר א ת ד ר כ ו ע ל ה א ר ץ: )יג( ו י אמ ר א לה ים ל נ ח ק ץ כ ל ב ש ר ב א ל פ נ י כ י מ ל א ה ה א ר ץ ח מ ס מ פ נ יה ם ו ה נ נ י מ ש ח ית ם א ת ה א ר ץ: )יד( ע ש ה ל ך ת ב ת ע צ י ג פ ר ק נ ים ת ע ש ה א ת ה ת ב ה ו כ פ ר ת א ת ה מ ב י ת ומ ח וץ ב כ פ ר: בביקורת המקרא יש שטחיות, טוענים שהמיתולוגיה נכנסה לכתוב.

19 בסוף פרשת בראשית כתוב שנח 'מצא חן' ואילו אצלנו כתוב שהוא 'צדיק'. 54 ההבחנה היא שנח מצא חן בעיני ה', והוא צדיק בפני אלהים. א"כ נח לא היה צריך להינצל, שכן הוא צדיק רק בפני אלהים ובפס' יג כתוב "קץ כל בשר בא לפני" ואומר רש"י: "קץ כל בשר - כל מקום שאתה מוצא זנות וע"ז, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים". דהיינו מי שיינצל הוא מי שידע להינצל מהמים בדרך הטבע בלבד. תנאי המוסר אינם משחקים כאן תפקיד. אלהים זה המידה בה הקב"ה ברא את העולם )בראשית א,א( כלומר פעולתו דרך הטבע. ולכן זה לא מספיק שאתה צדיק רק בפני אלהים. לעומת זאת שם ה' זה מידתו של הקב"ה שגוברת מעל הטבע. מי שצדיק בפני ה' יכול להינצל מאסון טבע. "את האלהים התהלך נח" - נח יודע ללכת רק היכן שאלוהים מוליך אותו. לעומת זאת ה' מתגלה לאברהם )יז,א( ואומר לו "התהלך לפני" כביכול הוא יודע להסביר אברהם מתווה את הדרך. סופי התיבות של הפסוק הם חכם אך בהיפוך - נח הוא חכם שאחר מעשה 55 מדוע המאורעות קרו והיו צריכים לקרות כמו שקרו אבל רק אחרי המעשה. נותרת השאלה מדוע נח ניצל? ועוד, כשאברהם רואה שהעולם בעייתי הוא מרפא אותו. אברהם מבין שהתרופה לעולם היא חוסר דעת אלהים ולכן קורא בשם ה' בכל מקום. כשנח הבין שיש משהו בעייתי הוא עשה תיבה הכניס את שם ה' ומנע אותו מהעולם.)טו( ו ז ה א ש ר ת ע ש ה א ת ה ש לש מ א ות א מ ה א ר ך ה ת ב ה ח מ ש ים א מ ה ר ח ב ה וש לש ים א מ ה ק ומ ת ה: יו"ד כפול ה"א = חמישים. כפול וא"ו = שלוש מאות, ואלו האותיות המרכיבות שם הוי"ה. "מ ג ד ל ע ז ש ם ה' ב ו י ר וץ צ ד יק ו נ ש ג ב" )משלי יח,י( הצדיק ניצל ע"י שנכנס לתוך שם ה'. )טז( צ ה ר ת ע ש ה ל ת ב ה ו א ל א מ ה ת כ ל נ ה מ ל מ ע ל ה ופ ת ח ה ת ב ה ב צ ד ה ת ש ים ת ח תי ם ש נ י ם וש ל ש ים ת ע ש ה: )יז( ו א נ י ה נ נ י מ ב יא א ת ה מ ב ול מ י ם ע ל ה א ר ץ ל ש ח ת כ ל ב ש ר א ש ר ב ו ר וח ח י ים מ ת ח ת ה ש מ י ם כ ל א ש ר ב א ר ץ י ג ו ע: )יח( ו ה ק מ ת י א ת ב ר ית י א ת ך וב את א ל ה ת ב ה א ת ה וב נ י ך ו א ש ת ך ונ ש י ב נ י ך א ת ך: )יט( ומ כ ל ה ח י מ כ ל ב ש ר ש נ י ם מ כ ל ת ב יא א ל ה ת ב ה ל ה ח י ת א ת ך ז כ ר ונ ק ב ה י ה י ו: לשם קיום המין ה' מצווה על המינימום )כ( מ ה ע וף ל מ ינ ה ו ומ ן ה ב ה מ ה ל מ ינ ה מ כ ל ר מ ש ה א ד מ ה ל מ ינ ה ו ש נ י ם מ כ ל י ב א ו א ל י ך ל ה ח י ות: )כא( ו א ת ה ק ח ל ך מ כ ל מ א כ ל א ש ר י א כ ל ו א ס פ ת א ל י ך ו ה י ה ל ך ו ל ה ם ל א כ ל ה: הקב"ה מבקש מנח שיהיה להם שני פונקציות מינימליות פריה ורביה, ואוכל. )כב( ו י ע ש נ ח כ כ ל א ש ר צ ו ה א ת ו א לה ים כ ן ע ש ה: יש לדייק שנח ציית במדויק למה שאלוהים אומר לו, אלא שהקב"ה ציפה ממנו ליותר. בזוהר )דרוש מקור( מובא שה' בא לנח ואומר לו שישמיד את העולם ונח הגיב "ומה איתי" ולכן אמר לו תעשה תיבה. נח קיבל את הנתונים כמות שהם ובודק איך יכול להסתדר. היה מצופה מנח לשנות את הנתונים. פרק ז )ז, א( ו י אמ ר ה' ל נ ח ב א א ת ה ו כ ל ב ית ך א ל ה ת ב ה כ י א ת ך ר א ית י צ ד יק ל פ נ י ב ד ור ה ז ה: לכאורה הפסוק הזה סותר הכל! נח צדיק לפני ה'. הקב"ה אומר "כי אותך ראיתי", כלומר רק ה' ראה אבל אף אחד אחר )'אותך' נכתב 'אתך' כאילו יש עוד משהו( שלא יכול לבא לידי ביטוי כי בדור הזה אין לא רואה. בתוך נח נמצא אברהם 56 לו אפשרות לבטא זאת. 57 בזוהר )דרוש מקור( יש דיון בין משה לנח ומשה טוען עליו שלא התפלל על דורו, ונח אומר לו שלא היה על מה להתפלל שאם היו ניצלים הדור של משה היה כ"כ גרוע כי העולם היה מדרדר עד שאפילו משה לא היה יכול להתפלל בדורו. אברהם בודק האם יש צדיקים, נח יודע שאין צדיקים שאפשר להציל על ידם. הנה עולה מכאן שלנח יש מעמד מיוחד בד"כ יש זכות שקונים אותה, ואילו לנח יש זכות זהותית סגולה. כלומר תכונה בנפש שעתידה להתגלות כראויה. מובן ממילא מה פירוש החן שנח מצא יש בו זהות סגולית שנמצאת בו. )ב( מ כ ל ה ב ה מ ה ה ט ה ור ה ת ק ח ל ך ש ב ע ה ש ב ע ה א יש ו א ש ת ו ומ ן ה ב ה מ ה א ש ר ל א ט ה ר ה ה וא ש נ י ם א יש ו א ש ת ו: מקודם ה' ציווה רק על שנים מכל מין. כאן מספר הבהמות עולה, באים בשביעיות ועוד שמתייחסים אליהם כאל איש ואישה ולא סתם זכר ונקבה. )ג( ג ם מ ע וף ה ש מ י ם ש ב ע ה 54 הנוצרים טוענים שיש ראיה לשיטתם שהאדם אשם במהותו וחי בחטא, וצריך לקבל חנינה. 55 יש לעמוד על כך שנח אדם ענק וצריך להבין את גדלותו אלא שהיה בעל אופי צייתני- הוא צדיק בפני אלהים. 56 בחז"ל היו שדרשו אם היה בדורו של אברהם או שהיה יותר צדיר או שכלל לא היה נחשב. והם לא חולקים השאלה היא אם אתה מסתכל עליו כמות שהוא עכשיו, או שאתה מבין שנח בדורו של אברהם זה אברהם. 57 רבי פנחס מקוריץ מסביר שהצדיקים צריכים להתפלל על הדור מכיוון שהם מעלים את הרף ואז מאפשרים תביעה על אלו שלא נמצאים במדרגה שלו. 19

20 ש ב ע ה ז כ ר ונ ק ב ה ל ח י ות ז ר ע ע ל פ נ י כ ל ה א ר ץ: )ד( כ י ל י מ ים ע וד ש ב ע ה א נ כ י מ מ ט יר ע ל ה א ר ץ א ר ב ע ים י ום ו א ר ב ע ים ל י ל ה ומ ח ית י א ת כ ל ה י ק ום א ש ר ע ש ית י מ ע ל פ נ י ה א ד מ ה: )ה( ו י ע ש נ ח כ כ ל א ש ר צ ו ה ו ה': הנה נח משתנה ועבר להיות צדיק לפני ה'. נראה שמכוח ההכרח נח היה חייב להסביר במשך 120 שנה מדוע הוא עושה תיבה. אך מכיוון שזו לא יוזמה של נח זה לא עוזר להציל את העולם. המבול מתן תורה שכשל )ד( כ י ל י מ ים ע וד ש ב ע ה א נ כ י מ מ ט יר ע ל ה א ר ץ א ר ב ע ים י ום ו א ר ב ע ים ל י ל ה ומ ח ית י ה א ד מ ה: א ת כ ל ה י ק ום א ש ר ע ש ית י מ ע ל פ נ י הקב"ה נותן שבעה ימים והסבירו חז"ל: )תוספתא סוטה פ"י ה"ג( "מה טיבן של אילו שבעת הימים אילו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שעיכבו את הפורענות מלבוא לעולם לכך נאמר ויהי לשבעת הימים". בהם הטעימם טעם גן עדן )דרוש מקור( ויכלו לחזור בתשובה, אך כשלא עשו זאת - נגמר דינם )מדרש תהלים מזמור כו(. כשצדיק מסתלק פתאום אפשר להבין שבמציאות היה מספיק נתונים להפוך את העולם לג"ע. הבעיה היא החוסר מוסריות. 58 מכיוון שיש התרעה על המבול מובן שזו פעולה בעלת אופי עליון יותר. המבול היה ארבעים יום ולילה וזה מזכיר את מתן תורה, בפס' ג דרשו חז"ל על "בשגם" גימטריא משה נותן התורה )חולין קלט:(. אלא שמשה נבלע במים לא היה לו כח להוציא את האנושות מן המים. 59 כשה' אומר למשה שישלח מלאך אומר משה לה': "ו י אמ ר מ ש ה א ל ה' ר א ה א ת ה א מ ר א ל י ה ע ל א ת ה ע ם ה ז ה ו א ת ה ל א ה וד ע ת נ י א ת א ש ר ת ש ל ח ע מ י )מה שמו של המלאך( ו א ת ה א מ ר ת י ד ע ת י ך ב ש ם ו ג ם מ צ את ח ן ב ע ינ י: ו ע ת ה א ם נ א מ צ את י ח ן ב ע ינ י ך ה וד ע נ י נ א א ת ד ר כ ך ו א ד ע ך ל מ ע ן א מ צ א ח ן ב ע ינ י ך ור א ה כ י ע מ ך ה ג וי ה ז ה )שמות לג, יב-יג( היכן אמר ה' למשה שהוא מצא חן? אלא משה אומר שכשהיה נח אמר לו ה' ש"מצא חן" וכעת שהוא מתקן את חטאו ומציל מגיע לו שה' ילך איתם ולא מלאך. )ה( ו י ע ש נ ח כ כ ל א ש ר צ ו ה ו ה': )ו( ו נ ח ב ן ש ש מ א ות ש נ ה ו ה מ ב ול ה י ה מ י ם ע ל ה א ר ץ: )ז( ו י ב א נ ח וב נ יו ו א ש ת ו ונ ש י ב נ יו א ת ו א ל ה ת ב ה מ פ נ י מ י ה מ ב ול: )ח( מ ן ה ב ה מ ה ה ט ה ור ה ומ ן ה ב ה מ ה א ש ר א ינ נ ה ט ה ר ה ומ ן ה ע וף ו כ ל א ש ר ר מ ש ע ל ה א ד מ ה: )ט( ש נ י ם ש נ י ם ב א ו א ל נ ח א ל ה ת ב ה ז כ ר ונ ק ב ה כ א ש ר צ ו ה א לה ים א ת נ ח : )י( ו י ה י ל ש ב ע ת ה י מ ים ומ י ה מ ב ול ה י ו ע ל ה א ר ץ: )יא( ב ש נ ת ש ש מ א ות ש נ ה ל ח י י נ ח ב ח ד ש ה ש נ י ב ש ב ע ה ע ש ר י ום ל ח ד ש ב י ום ה ז ה נ ב ק ע ו כ ל מ ע י נ ת ת ה ום ר ב ה ו א ר ב ת ה ש מ י ם נ פ ת ח ו: ארובות השמים נפתחו במעמד הר סיני, ואין מים אלא תורה. החודש השני מיוחס לראשון. וזוהי מחלוקת בחז"ל בין ר"י לר"א )ר"ה י:(, לפי ר"י זה אייר, ולפי ר"א מדובר במרחשוון. רש"י מציין את שתי הפירושים אך בהמשך הפירוש נוקט כר"א.)יב( ו י ה י ה ג ש ם ע ל ה א ר ץ א ר ב ע ים י ום ו א ר ב ע ים ל י ל ה: )יג( ב ע צ ם ה י ום ה ז ה ב א נ ח ו ש ם ו ח ם ו י פ ת ב נ י נ ח ו א ש ת נ ח וש לש ת נ ש י ב נ יו א ת ם א ל ה ת ב ה: )יד( ה מ ה ו כ ל ה ח י ה ל מ ינ ה ו כ ל ה ב ה מ ה ל מ ינ ה ו כ ל ה ר מ ש ה ר מ ש ע ל ה א ר ץ ל מ ינ ה ו ו כ ל ה ע וף ל מ ינ ה ו כ ל צ פ ור כ ל כ נ ף: )טו( ו י ב א ו א ל נ ח א ל ה ת ב ה ש נ י ם ש נ י ם מ כ ל ה ב ש ר א ש ר ב ו ר וח ח י ים: )טז( ו ה ב א ים ז כ ר ונ ק ב ה מ כ ל ב ש ר ב א ו כ א ש ר צ ו ה א ת ו א לה ים ו י ס ג ר ה' ב ע ד ו: )יז( ו י ה י ה מ ב ול א ר ב ע ים י ום ע ל ה א ר ץ ו י ר ב ו ה מ י ם ו י ש א ו א ת ה ת ב ה ו ת ר ם מ ע ל ה א ר ץ: )יח( ו י ג ב ר ו ה מ י ם ו י ר ב ו מ א ד ע ל ה א ר ץ ו ת ל ך ה ת ב ה ע ל פ נ י ה מ י ם: )יט( ו ה מ י ם ג ב ר ו מ א ד מ א ד ע ל ה א ר ץ ו י כ ס ו כ ל ה ה ר ים ה ג ב ה ים א ש ר ת ח ת כ ל ה ש מ י ם: )כ( ח מ ש ע ש ר ה א מ ה מ ל מ ע ל ה ג ב ר ו ה מ י ם ו י כ ס ו ה ה ר ים: )כא( ו י ג ו ע כ ל ב ש ר ה ר מ ש ע ל ה א ר ץ ב ע וף וב ב ה מ ה וב ח י ה וב כ ל ה ש ר ץ ה ש ר ץ ע ל ה א ר ץ ו כ ל ה א ד ם: )כב( כ ל א ש ר נ ש מ ת ר וח ח י ים ב א פ יו מ כ ל א ש ר ב ח ר ב ה מ ת ו: )כג( ו י מ ח א ת כ ל ה י ק ום א ש ר ע ל פ נ י ה א ד מ ה מ א ד ם ע ד ב ה מ ה ע ד ר מ ש ו ע ד ע וף ה ש מ י ם ו י מ ח ו מ ן ה א ר ץ ו י ש א ר א ך נ ח ו א ש ר א ת ו ב ת ב ה: )כד( ו י ג ב ר ו ה מ י ם ע ל ה א ר ץ ח מ ש ים ומ א ת י ום: )ח, א( ו י ז כ ר א לה ים א ת נ ח ו א ת כ ל ה ח י ה ו א ת כ ל ה ב ה מ ה א ש ר א ת ו ב ת ב ה ו י ע ב ר א לה ים ר וח ע ל ה א ר ץ ו י ש כ ו ה מ י ם: )ב( ו י ס כ ר ו מ ע י נ ת ת ה ום ו א ר ב ת ה ש מ י ם ו י כ ל א ה ג ש ם מ ן ה ש מ י ם: )ג( ו י ש ב ו ה מ י ם מ ע ל ה א ר ץ ה ל ו ך ו ש וב ו י ח ס ר ו ה מ י ם מ ק צ ה ח מ ש ים 58 ישנם אגדות בבליות על המבול כמו 'עלילות גילגמש' שסיבת המבול היא מריבה בין האלים שמוטטו את תקרת העולם. המון מסורות עתיקות באו"ה על המבול. 59 כי מן המים משיתיהו והרי היה בתיבה ולא במים אלא כוונתה למי המבול. 20 כלומר אין בעיה בין בני אדם אלא בין האלים. ישנם

21 ומ א ת י ום: סה"כ 300 יום, 150, 150, 40, ואולי ה 40 בתוך ה 150 הראשונים( )ד( ו ת נ ח ה ת ב ה ב ח ד ש הש ב יע י ב ש ב ע ה ע ש ר י ום ל ח ד ש ע ל ה ר י א ר ר ט: רש"י מסביר שביעי לכסלו, ואז יוצא חודש סיוון, והרי אמר מקודם שני לתשרי? )ה( ו ה מ י ם ה י ו ה ל ו ך ו ח ס ור ע ד ה ח ד ש ה ע ש יר י ב ע ש יר י ב א ח ד ל ח ד ש נ ר א ו ר אש י ה ה ר ים: רש"י אומר עשירי - למרחשוון בו התחיל הגשם. יש להבין מדוע רש"י מונה את החודשים מזמנים שונים. )ו( ו י ה י מ ק ץ א ר ב ע ים י ום ו י פ ת ח נ ח א ת ח ל ון ה ת ב ה א ש ר ע ש ה: והרי יש שלוש מאות יום לפחות?! אלא שאם נשאל את נח הוא יאמר שעברו 40 יום, הוא ספר 40 יום בלבד. ישנו הזמן בתוך התיבה וישנו מחוצה לו. בתוך התיבה הוא הזמן מוסרי הזמן לקבל תורה )שבע מצוות בני נח(. העולם החיצוני לא מקבל תורה. עולם הטבע משתולל בו, המחזור שלו הוא שנה שמשית. לכן נח הזדקן רק ב 40 יום, ולכן כשמוזכר גילו שאמור להיות 601 לא כתוב לחיי נח. בחינת מלך שמונים לו. )ז( ו י ש ל ח א ת ה ע ר ב ו י צ א י צ וא ו ש וב ע ד י ב ש ת ה מ י ם מ ע ל ה א ר ץ: )ח( ו י ש ל ח א ת ה י ונ ה מ א ת ו ל ר א ות ה ק ל ו ה מ י ם מ ע ל פ נ י ה א ד מ ה: )ט( ו ל א מ צ א ה ה י ונ ה מ נ וח ל כ ף ר ג ל ה ו ת ש ב א ל יו א ל ה ת ב ה כ י מ י ם ע ל פ נ י כ ל ה א ר ץ ו י ש ל ח י ד ו ו י ק ח ה ו י ב א א ת ה א ל יו א ל ה ת ב ה: )י( ו י ח ל ע וד ש ב ע ת י מ ים א ח ר ים ו י ס ף ש ל ח א ת ה י ונ ה מ ן ה ת ב ה: )יא( ו ת ב א א ל יו ה י ונ ה ל ע ת ע ר ב ו ה נ ה ע ל ה ז י ת ט ר ף ב פ יה ו י ד ע נ ח כ י ק ל ו ה מ י ם מ ע ל ה א ר ץ: )יב( ו י י ח ל ע וד ש ב ע ת י מ ים א ח ר ים ו י ש ל ח א ת ה י ונ ה ו ל א י ס פ ה ש וב א ל יו ע וד: )יג( ו י ה י ב א ח ת ו ש ש מ א ות ש נ ה ב ר אש ון ב א ח ד ל ח ד ש ח ר ב ו ה מ י ם מ ע ל ה א ר ץ ו י ס ר נ ח א ת מ כ ס ה ה ת ב ה ו י ר א ו ה נ ה ח ר ב ו פ נ י ה א ד מ ה: רש"י חוזר לספירה מתשרי )יד( וב ח ד ש ה ש נ י ב ש ב ע ה ו ע ש ר ים י ום ל ח ד ש י ב ש ה ה א ר ץ: ישנם 4 ספירות שונות לחדשים. סדרי הזמנים של המבול שונים וזה תואם את דברי חז"ל שהמאורות לא פעלו במבול. ניתן לקבוע את נקודת ההתחלה ונקודת הסיום בלבד. הראשונה ב 17 חשוון ב 600 לנח והסיום ב 27 למרחשוון שנה אח"כ. המבול ארך שנה ועשרה ימים. ההפרש בין שנת לבנה לחמה- היינו מחזור אחד שלם של החמה. כדה"א הסתובב סיבוב אחד סביב השמש )קופרניקוס(. לפי זה נח יצא מהתיבה בן 601. )כח( ו י ח י נ ח א ח ר ה מ ב ול ש לש מ א ות ש נ ה ו ח מ ש ים ש נ ה: צריך להוסיף לחיי נח 350 וצריך למות ב 951 )כט( ו י ה י ו כ ל י מ י נ ח ת ש ע מ א ות ש נ ה ו ח מ ש ים ש נ ה ו י מ ת: והנה חסר שנה! היציאה מהתיבה )טו( ו י ד ב ר א לה ים א ל נ ח ל אמ ר: )טז( צ א מ ן ה ת ב ה א ת ה ו א ש ת ך וב נ י ך ונ ש י ב נ י ך א ת ך: )יז( כ ל ה ח י ה א ש ר א ת ך מ כ ל ב ש ר ב ע וף וב ב ה מ ה וב כ ל ה ר מ ש ה ר מ ש ע ל ה א ר ץ הוצא ה י צ א א ת ך ו ש ר צ ו ב א ר ץ ופ ר ו ו ר ב ו ע ל ה א ר ץ: חז"ל למדו שהיה אסור לנח לצאת מהתיבה לפני שיקבל ציווי כמו"כ אסור לו לפרות ולרבות בלי ציווי הם לא פרו ורבו מפני צערו של העולם. זה מקביל לעמ"י שנאסרו בפריה ורביה לפני הר סיני. כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. ולמשה לא הותר שנאמר ועתה פה עמוד עמדי. )יח( ו י צ א נ ח וב נ יו ו א ש ת ו ונ ש י ב נ יו א ת ו: )יט( כ ל ה ח י ה כ ל ה ר מ ש ו כ ל ה ע וף כ ל ר ומ ש ע ל ה א ר ץ ל מ ש פ ח ת יה ם י צ א ו מ ן ה ת ב ה: )כ( ו י ב ן נ ח מ ז ב ח ל ה' ו י ק ח מ כ ל ה ב ה מ ה ה ט ה ור ה ומ כ ל ה ע וף ה ט ה ר ו י ע ל ע לת ב מ ז ב ח : נח מודה לה', כמו"כ עמ"י קבלו ציווי לבנות משכן. ומסביר הרמב"ן שמעמד הר סיני היה מאורע חד פעמי והוא ימשיך דרך המשכן בצורה מתמדת עד שיקבע בירושלים. לכן נח קובע את התודה במזבח. המהר"ל מסביר שעשת הדברות הם התוכן והכלי לקבל אותו הוא המקדש. כמו פניה של ה' אלינו שמחייבת אותנו להשיב. )כא( ו י ר ח ה' א ת ר יח ה נ יח ח ו י אמ ר ה' א ל ל ב ו ל א א ס ף ל ק ל ל ע וד א ת ה א ד מ ה ב ע ב ור ה א ד ם כ י י צ ר ל ב ה א ד ם ר ע מ נ ע ר יו ו ל א א ס ף ע וד ל ה כ ות א ת כ ל ח י כ א ש ר ע ש ית י: ה' כורת ברית עם האדם )כב( ע ד כ ל י מ י ה א ר ץ ז ר ע ו ק צ יר ו ק ר ו ח ם ו ק י ץ ו ח ר ף ו י ום ו ל י ל ה ל א י ש ב ת ו: מצוות בני נח )ט, א( ו י ב ר ך א לה ים א ת נ ח ו א ת ב נ יו ו י אמ ר ל ה ם פ ר ו ור ב ו ומ ל א ו א ת ה א ר ץ: ישנה מחלוקת כמה מצוות בני נח יש, רנ"ג מוסר שיש 28, בגמרות יש או 30 או 7. הרמב"ם כותב )מלכים י,ט( שגוי יכול לעשות רק 7 מצוות בני נח, אך בן נח יכול לעשות כל מצווה ואף לחדש מעצמו. וראה שמיטין ויובלות )יג, יג( שכל מי שרוצה מהעולם להקדיש חייו לה' בלימוד תורה יכול כולל גוי. הוא כותב הרי זה נתקדש קדש קדשים ונראה שמקורו בגמרא שאומרת שנכרי שעוסק בתורה הרי הוא ככה"ג. )ב( ומ ור א כ ם ו ח ת כ ם י ה י ה ע ל כ ל ח י ת ה א ר ץ ו ע ל כ ל ע וף ה ש מ י ם ב כ ל א ש ר ת ר מ ש ה א ד מ ה וב כ ל ד ג י ה י ם ב י ד כ ם נ ת נ ו: 21

22 החידוש הוא שלאדם יש שליטה על בע"ח. )ג( כ ל ר מ ש א ש ר ה וא ח י ל כ ם י ה י ה ל א כ ל ה כ י ר ק ע ש ב נ ת ת י ל כ ם א ת כ ל: האדם מקבל אישור לאכול מבע"ח. אדם הראשון יכל לאכול רק מהצומח. הרב מסביר שזה פרי התדרדרות של האדם שפיתחה אלימות והרג, ויש אישור להפנות זאת לבע"ח. הרמב"ן הבין שזה מעין תשלום של בע"ח לאדם על שהציל אותם. ועומק כוונתו היא, שמאז נח מתגלית התלות בין האדם לבהמה. התיבה גילתה את האחדות הטבעית. )ד( א ך ב ש ר ב נ פ ש ו ד מ ו ל א ת אכ ל ו: איסור ל"ת באכילת אבר מן החי כשבתוך הבשר נמצאת נפשו. לכן צריך שיצא דם הנפש להתחייב כרת. )ה( ו א ך א ת ד מ כ ם ל נ פ ש ת יכ ם א ד ר ש מ י ד כ ל ח י ה א ד ר ש נ ו ומ י ד ה א ד ם מ י ד א יש א ח יו א ד ר ש א ת נ פ ש ה א ד ם: )ו( ש פ ך ד ם ה א ד ם ב א ד ם ד מ ו י ש פ ך כ י ב צ ל ם א לה ים ע ש ה א ת ה א ד ם: איסור רצח - יש לדייק שמדובר על החלק אותו הקב"ה עשה באדם והוא הכתנות עור היינו הגוף שכן את שאר חלקי האדם ה' לא עשה אלא יצר או ברא. דם האדם באדם דרשו חז"ל שהכוונה לעוברים. אמנם פשט הפסוק הוא ששופך דם האדם מצווה על האדם שאת דם הרוצח ישפוך ומכאן המצווה לדון. התרגום )אונקלוס(: "דיישוד דמא דאנשא בסהדין על מימר דייניא דמיה יתאשד ארי בצלם אלהים עבד ית אנשא" וזה תמוה שכן ידוע שבן נח נהרג בעד אחד. אלא שהכוונה היא שכיוון שהאדם הורג את חברו ייתכן שיצ מחברו אדם שעל הריגתו מתחייבים בשני עדים ישראל. בכל גוי יש ישראל פוטנציאל )כך מסביר רבי שמואל די הוזידא במדרש שמואל על פרקי אבות, את סיבת ההקפדה על הריגת גוי ושמשה הרג את המצרי רק כי ראה שלא יצא ממנו אף "איש" שיתגייר( א"כ בכל גוי יש יהודי שרוצה להתגלות וזה השורש של בצלם אלהים עשה את האדם. "חביב אדם שנברא בצלם,חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם..." ר"ע מדבר על גוי ומביא את הפסוק כי בצלם... )אח"כ מדבר על ישראל( מסביר המהר"ל בנצח שמה שאמר ר"ע זה הכוונה לישראל. הוא הבין שהחביבות הראשונה של ישראל היא מצד היותם אדם כלומר שכשאתה מחב את ישראל אתה מבסס זאת על האדם. כאשר אצל הגוים זה מובלע ואצל ישראל מובלט. פעמים שהצד המוסרי של האדם טמון בבהמי. תומאס הובס כתב ספר הלוויתן שזה המדינה חיה מפלצתית ומפחידה שמאיימת על שער הספר הוא מצייר את המפלצת הזו שמורכבת מאלפים רבים של פרצופים אנושיים קטנים. כלומר שהחברה פועלת כבהמה והפרטים כאנשים. דניאל הנביא רואה את המדינות האימפריות הגדולות עולות כחיות גדולות מהים שמבליעות את הצלם אלהים של היחיד. היוצא מן הכלל זה ישראל שלמדינה יש צורת אדם )אחרי 4 מלכויות המלכות החמישית באה עם ענני שמיא מלמעלה ויש לו פני אדם- יש התאמה בין צלם אלהים של היחיד לציבור. נמצא שהצלם של הגויים פרטי ושל היהודים כללי. )ז( ו א ת ם פ ר ו ור ב ו ש ר צ ו ב א ר ץ ור ב ו ב ה: מאחר והאדם נברא בצלם אלהים עליו לפרות ולרבות כדי להרבות את הצלם. שלא ימעט את הדמות. לפרות ולרבות זה תוספת איכות ולשרוץ ולרבות זה ריבוי כמותי. ברית הקשת )ח( ו י אמ ר א לה ים א ל נ ח ו א ל ב נ יו א ת ו ל אמ ר: )ט( ו א נ י ה נ נ י מ ק ים א ת ב ר ית י א ת כ ם ו א ת ז ר ע כ ם א ח ר יכ ם: )י( ו א ת כ ל נ פ ש ה ח י ה א ש ר א ת כ ם ב ע וף ב ב ה מ ה וב כ ל ח י ת ה א ר ץ א ת כ ם מ כ ל י צ א י ה ת ב ה ל כ ל ח י ת ה א ר ץ: )יא( ו ה ק מ ת י א ת ב ר ית י א ת כ ם ו ל א י כ ר ת כ ל ב ש ר ע וד מ מ י ה מ ב ול ו ל א י ה י ה ע וד מ ב ול ל ש ח ת ה א ר ץ: )יב( ו י אמ ר א לה ים ז את א ות ה ב ר ית א ש ר א נ י נ ת ן ב ינ י וב ינ יכ ם וב ין כ ל נ פ ש ח י ה א ש ר א ת כ ם ל ד ר ת ע ול ם: )יג( א ת ק ש ת י נ ת ת י ב ע נ ן ו ה י ת ה ל א ות ב ר ית ב ינ י וב ין ה א ר ץ: )טז( ו ה י ת ה ה ק ש ת ב ע נ ן ור א ית יה ל ז כ ר ב ר ית ע ול ם ב ין א לה ים וב ין כ ל נ פ ש ח י ה ב כ ל ב ש ר א ש ר ע ל ה א ר ץ: )יז( ו י אמ ר א לה ים א ל נ ח ז את א ות ה ב ר ית א ש ר ה ק מ ת י ב ינ י וב ין כ ל ב ש ר א ש ר ע ל ה א ר ץ : נשוא הברית הוא האדם והחיה יחד. אכילת הבשר אחרי המבול יוצרת התגדלות של מדרגת החיים איחוד הטבע. זה נעשה בדרך של ברית, דבר שלא ניתן להפר. הקב"ה כורת כמה בריתות עם ברואיו. בכולם הקב"ה פונה לאדם וכורת איתו ברית, אך מעולם לא נמצא שאדם כורת ברית עם ה'. זה כל הזמן חד צדדי. וזה אומר שהקב"ה מתחייב גם אם האדם יפר. כשיש ברית זה אומר שהשתנה משהו בנפש האדם, האנושות מעולם לא תגיע שוב לדור המבול. חלוקת האנושות לאומות 22

23 מאפשרת להשמיד אותה בלבד מנגנון שמונע השחתה כלל עולמית. 60 בציור הטבע האנושית אפשר להסתכל על הדברים כך: הקשת דומה לכלי המלחמה קשת, יש לה כמו חץ כלפי מעלה. כמו שה' מזהיר את עצמו לא להשמיד את העולם. בניגוד לקשת המיתולוגית שהאלילים מפנים כלפי מטה לאדם. התפתחות תרבותית )יח( ו י ה י ו ב נ י נ ח ה י צ א ים מ ן ה ת ב ה ש ם ו ח ם ו י פ ת ו ח ם ה וא א ב י כ נ ע ן: ראשית פיצול האנשות לשלוש תרבויות יסוד: שם פירוש מטרה "לשם מה", תרבות זו מחפשת מטרתיות בעולם. העמים השמים היו הראשונים שרשמו שושלות של מלכים. זה הבצבוץ לתחושה שיש כיוון להיסטוריה. חם ההבלטה של מה שחי בנפש האדם מה שחם ממילא יש שליטת היצרים באדם. מתוך זה אפשר להגיע לתרבות כנענית, כניעה, נפש עבדותית. אדם בעל נפש כזו מתנהג ע"פ מי שמשועבד אליו. א"כ תלוי למה משתעבד. כיצד חם הוא אבי כנען והרי רק יצאו מהתיבה, אלא ששימש בתיבה ולא יכל לשלוט בעצמו. יפת יפתא בארמית היא מתפשט ההפך מן השמיות. ולכן יש הבלטה לאסתטיקה. )יט( ש לש ה א ל ה ב נ י נ ח ומ א ל ה נ פ צ ה כ ל ה א ר ץ: )כ( ו י ח ל נ ח א יש ה א ד מ ה ו י ט ע כ ר ם: )כא( ו י ש ת מ ן ה י י ן ו י ש כ ר ו י ת ג ל ב ת ו ך א ה לה: נח היה העד לשואת העולם כולו. בניו עסוקים לבנות את העולם הוא צריך לשאת לבדו את צרת העולם ולכן משתכר אני שותה כדי לשכח את חרפתי )הנסיך הקטן(. נח לא המציא את היין שכן כבר אדם הראשון עשה זאת. ע"פ חז"ל עץ הדעת גפן היה. שניהם לוקחים איזשהו פרי ומסתבכים בעירום. גם ללוט זה קורה לאחר שמאבד את עולמו הפרטי, ורש"י אומר נזדמן לו יין מג"ע. מכיוון שלא היה עילוי אמיתי של היצרים זה כשל, אבל אם היה מחכה לשבת היה עושה קידוש ומצליח. )כב( ו י ר א ח ם א ב י כ נ ע ן א ת ע ר ו ת א ב יו ו י ג ד ל ש נ י א ח יו ב ח וץ: עשה מה שעשה מצד היותו אביו של כנען חוסר שליטה ביצרים. )כג( ו י ק ח ש ם ו י פ ת א ת ה ש מ ל ה ו י ש ימ ו ע ל ש כ ם ש נ יה ם ו י ל כ ו א ח ר נ ית ו י כ ס ו א ת ע ר ו ת א ב י הם ופ נ יה ם א ח ר נ ית ו ע ר ו ת א ב יה ם ל א ר א ו: כל מה שהיה בג"ע חוזר על עצמו ברמה אנושית. )כד( ו י יק ץ נ ח מ י ינ ו ו י ד ע א ת א ש ר ע ש ה ל ו ב נ ו ה ק ט ן: )כה( ו י אמ ר א ר ור כ נ ע ן ע ב ד ע ב ד ים י ה י ה ל א ח יו: מכיוון שהוא ארור צריך שיהיה עבד עבדים לאחיו. )כו( ו י אמ ר ב ר ו ך ה' א לה י ש ם ו יה י כ נ ע ן ע ב ד ל מ ו: )כז( י פ ת א לה ים ל י פ ת ו י ש כ ן ב א ה ל י ש ם ו יה י כ נ ע ן ע ב ד ל מ ו: נח לוקח אחריות על הועלם ומחלק תפקידים: כנען יהיה עבד לאחיו,אצל שם תהיה השכינה ויפת יהיה שכן לשם. כנען היו ממלכה בא"י. הם החלו לכבוש את העולם )הפיניקים( והקימו מדינות בצפ"א )קרטגו( וכן מחצית דרומית של ספרד וכן עוד. הם נלחמו באימפריה הרומית היו שלוש מלחמות קשות בהם רומא נצחה אך הייתה תקופה גדולה שהיה ספק מי ינצח. הנה הוכנעה ע"י בני שם בא"י וע"י בני יפת בחו"ל. התרבות האנושית התפתחה דווקא ממוקדים אלו של שם ויפת )כח( ו י ח י נח א ח ר ה מ ב ול ש לש מ א ות ש נ ה ו ח מ ש ים ש נ ה: )כט( ו י ה י ו כ ל י מ י נ ח ת ש ע מ א ות ש נ ה ו ח מ ש ים ש נ ה ו י מ ת: פרק י- תולדות נח )א( ו א ל ה ת ול ד ת ב נ י נ ח ש ם ח ם ו י פ ת ו י ו ל ד ו ל ה ם ב נ ים א ח ר ה מ ב ול: )ב( ב נ י י פ ת ג מ ר ומ ג וג ומ ד י ו י ו ן ו ת ב ל ומ ש ך ו ת יר ס: )ג( וב נ י ג מ ר א ש כ נ ז ו ר יפ ת ו ת ג ר מ ה: )ד( וב נ י י ו ן א ל יש ה ו ת ר ש יש כ ת ים ו ד ד נ ים: )ה( מ א ל ה נ פ ר ד ו א י י ה ג וי ם ב א ר צ ת ם א יש ל ל ש נ ו ל מ ש פ ח ת ם ב ג וי ה ם:סגנון חייהם הוא כמו על אי, החברה חיה כאילו עומדת לבדה. ישנם סוגים שונים של חברות. )ו( וב נ י ח ם כ וש ומ צ ר י ם ופ וט וכ נ ע ן: )ז( וב נ י כ וש ס ב א ו ח ו יל ה ו ס ב ת ה ו ר ע מ ה ו ס ב ת כ א וב נ י ר ע מ ה ש ב א וד ד ן )ח( ו כ וש י ל ד א ת נ מ ר ד ה וא ה ח ל ל ה י ות ג ב ר ב א ר ץ: במגילת אסתר כתוב מהודו ועד כוש. הגמרא נחלקת היכן האם אחד בקצה העולם והשני בקצה יש נקודת אמת במדיניות של וינסטון צ'רצ'יל עלה לשלטון כאשר גרמניה כבר כבשה את הולנד לוכסמבורג צרפת אוסטריה וצ כוסלובקיה כאשר ארה"ב הייתה ניטרלית, ואיטליה ורוסיה חתמו על הסכם עם גרמניה צרציל אמר שאלהים לא ייתן לרע לנצח את העולם

24 ואז מלך בכל העולם כולו. וי"א שהם סמוכים וכשם ששלט מכאן לכאן שלט בכל העולם. ליד ההינדוס יש הרי כוש. עד עכשיו גיבורים היו רק בשמים. כל הגיבורים שהיו מתו במבול. נמרוד רוצה לעשות משהו בגבורתו הוא גבור בארץ. )ט( ה וא ה י ה ג ב ר צ י ד ל פ נ י ה' ע ל כ ן י א מ ר כ נ מ ר ד ג ב ור צ י ד ל פ נ י ה': )י( ו ת ה י ר אש ית מ מ ל כ ת ו ב ב ל ו א ר ך ו א כ ד ו כ ל נ ה ב א ר ץ ש נ ע ר: )יא( מ ן ה א ר ץ ה ה וא י צ א א ש ור ו י ב ן א ת נ ינ ו ה ו א ת ר ח ב ת ע יר ו א ת כ ל ח: )יב( ו א ת ר ס ן ב ין נ ינ ו ה וב ין כ ל ח ה וא ה ע יר ה ג ד ל ה: )יג( ומ צ ר י ם י ל ד א ת ל וד ים ו א ת ע נ מ ים ו א ת ל ה ב ים ו א ת נ פ ת ח ים: )יד( ו א ת פ ת ר ס ים ו א ת כ ס ל ח ים א ש ר י צ א ו מ ש ם פ ל ש ת ים ו א ת כ פ ת ר ים: )טו( וכ נ ע ן י ל ד א ת צ יד ן ב כ ר ו ו א ת ח ת: )טז( ו א ת ה י ב וס י ו א ת ה א מ ר י ו א ת ה ג ר ג ש י: )יז( ו א ת ה ח ו י ו א ת ה ע ר ק י ו א ת ה ס ינ י: )יח( ו א ת ה א ר ו ד י ו א ת ה צ מ ר י ו א ת ה ח מ ת י ו א ח ר נ פ צ ו מ ש פ ח ות ה כ נ ע נ י: )יט( ו י ה י ג ב ול ה כ נ ע נ י מ צ יד ן ב א כ ה ג ר ר ה ע ד ע ז ה ב א כ ה ס ד מ ה ו ע מ ר ה ו א ד מ ה וצ ב י ם ע ד ל ש ע: )כ( א ל ה ב נ י ח ם ל מ ש פ ח ת ם ל ל ש נ ת ם ב א ר צ ת ם ב ג וי ה ם: )כא( ול ש ם י ל ד ג ם ה וא א ב י כ ל ב נ י ע ב ר א ח י י פ ת ה ג ד ול:גם הוא משמע שזה חידוש ששם מוליד יש אצלו קושי בעניין הזה. התולדות של שם מנוגדות לטבע. יש להם יסוד ניסי שהרי אימותינו היו חלקם עקרות וא"כ עמ"י הוא נס. עבר הוא הנין של שם )שלח וארפכשד(, והפס' רומז לנו שילדי עבר הם העיקר שמיות בתמציתה. כלומר דווקא הם ההמשך האמיתי. בני עבר הם העברים האדם העברי הוא תמצית משפחת שם. יש לברר מה עושה את בני עבר כ"כ מיוחדים. )כב( ב נ י ש ם ע יל ם ו א ש ור ו א ר פ כ ש ד ו ל וד ו א ר ם: עולה שארפכשד וארם אינם אותו דבר, יש צאצאי ארפכשד שקוראים לעצמם ארמים כמו בתואל ולבן. צריך להבין מדוע יש אנשים שמאמצים לעצמם זהות שאינה שייכת להם. עוד נראה שאשור גדול מארפכשד, הוא אינו הבכור. )כג( וב נ י א ר ם ע וץ ו ח ול ו ג ת ר ו מ ש: לפי דברי הימים מש הוא משך. )כד( ו א ר פ כ ש ד י ל ד א ת ש ל ח ו ש ל ח י ל ד א ת ע ב ר: בעיר אבלה שבצפון סוריה מצאו עיר קדומה לפני תקופת האבות שמלך אותה העיר היה בשם עבר )כה( ול ע ב ר י ל ד שנ י ב נ ים ש ם ה א ח ד פ ל ג כ י ב י מ יו נ פ ל ג ה ה א ר ץ ו ש ם א ח יו י ק ט ן: לא מובן אם בימיו של עבר או בימיו של פלג. אלא חז"ל אמרו שעבר נביא היה וידע שתתפלג הארץ אם כן שורש הנבואה נמצא בעבר, ונראה שאצלו יש התנוצצות הראשונית של הזהות הישראלית הוא מנבא על הפילוג הוא היחיד שלא מסכים לפילוג ורוצה אחדות. עבר זוכר שפעם האנושות הייתה מאוחדת והוא מחדיר את הזכרון הזה באנושות מפולגת נוסטלגיה. יש לו תכנית שלימה לתיקון. )כו( ו י ק ט ן י ל ד א ת א ל מ וד ד ו א ת ש ל ף ו א ת ח צ ר מ ו ת ו א ת י ר ח: )כז( ו א ת ה ד ור ם ו א ת א וז ל ו א ת ד ק ל ה: )כח( ו א ת ע וב ל ו א ת א ב ימ א ל ו א ת ש ב א: )כט( ו א ת א ופ ר ו א ת ח ו יל ה ו א ת י וב ב כ ל א ל ה ב נ י י ק ט ן: סה"כ: 12 זכרים ואחת נקבה )דקלה מסתיימת בקמץ וה"א(. תבנית זו מתחילה לתפוס נפח בקרב המשפחה. גם לכנען יש משפחה גדולה. שני המשפחות האלו נהיו משפחות דחויות. או קללה או דחייה מהסגולה. )בני נחור בסוף פרשת וירא, ובני ישמעאל ג"כ( יש להבין כיצד עמ"י שבא ממבנה משפחה דומה התקבל. )ל( ו י ה י מ וש ב ם מ מ ש א ב א כ ה ס פ ר ה ה ר ה ק ד ם: נראה שמשא קשור לאיש מש. הר באזור ארמניה. הר הקדם נמצא ממזרח. הרב אומר שזה רמת פמיר "אזור גג העולם" בין אפגאניסטאן לסין. )לא( א ל ה ב נ י ש ם ל מ ש פ ח ת ם ל ל ש נ ת ם ב א ר צ ת ם ל ג וי ה ם: מדובר על קבוצות של בני אדם. בהתחלה כונו בשם משפחות ולבסוף הופכים לגוי. היחס בין משפחה למשפחה היא מערכת יחסים של שלום. בין גוי לגוי המצב הצפוי הוא מלחמה ולכן זה חידוש כשישעיהו אומר "לא ישא עוד". גוי זו המדינה- אומה. לאום זו מקרה אנושות היא לא מקבלת אנשים מבחוץ זה אויב בפוטנציאל גם כשיש שלום. מה שמגדיר משפחה היא הלשון התרבות, התוכן הפנימי. 61 אך כשעוברים להגדיר ע"פ טריטוריה לארצותם, הופכים המשפחות לגוים וחוזרים למלחמה )לב( א ל ה מ ש פ ח ת ב נ י נ ח ל ת ול ד ת ם ב ג וי ה ם ומ א ל ה נ פ ר ד ו ה ג וי ם ב א ר ץ א ח ר ה מ ב ול: המבול בא בגלל האלימות שהייתה בחמס ולכן האנושות נחרבה. היא נבנית מחדש ומחזירה את המלחמה ולכאורה שוב היה צריך להיות מבול. התפלגות העמים והלשונות קורה מיד אחר המבול ולא אחר מגדל בבל. חוזרת הסכנה למבול, הדור שאחרי המבול מודאג בעיקר מחזרת המבול שהשמים יפלו עליהם. כשהקב"ה ברא את האדם התיעץ עם 4 מלאכים ששמם אמת חסד צדק ושלום כל אחד אמר אחרת בסוף הקב"ה לא הקשיב להם וברא את האדם. אלא אם שואלים את המלאכים זה מכיוון שהאדם נועד להגשים ערכים אלו ויש שאלה האם הוא מסוגל, המלאכים לא מאמינים שהוא יכול לעשות את כולם ולכן מעדיפים להשאר בשמים בינתיים ה' ברא את האדם המלאכים כעסו יותר מכולם צעק המאת הקב"ה הלשיך אותו לארץ, 61 הרב קוק מסביר את דבר חז"ל שיש הבדל בין לשון יוונית לחכמה יוונית שלשון יוונית הכוונה לתרבות. 24

25 אמרו לו תעלה אמת מן הארץ שנאמר אמת מארץ תצמח המלאכים התקשו כי לא מכירים את סוד הזמן לאדם יש זמן ובו הוא מסתנטז ומאחד את הערכים תצמח-דרוש שלבים וזמן. אם הרקיע מתמוטט זה אומר שהאדם נידון אם איחד את הערכים האנשים לא רוצים שהרקיע יפול כלומר שהערכים לא יפלו. השאלה כיצד חשבו שזה יחזיק? דור הפלגה ומגדל בבל )יא, א( ו י ה י כ ל ה א ר ץ ש פ ה א ח ת וד ב ר ים א ח ד ים: שפה זה צד, כולם היו באותה דעה ודברים אחדים אומר הירושלמי שהיו מדברים ב 70 לשון." )ירושלמי מגילה פ"א ה"ט( כתיב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים רבי לעזר ורבי יוחנן חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון וחורנה אמר שהיו מדברין בלשון יחידו של עולם בלשון הקודש".תרבויות העולם מדברים על תקופה בה האלים התהלכו בקרב בני האדם בשפה שלהם הכוונה שפעם הקודש היה בעולם וזה שדברו בשפת הקודש. המילה ויהי מסבירה שמדובר בדבר שלילי )ב( ו י ה י ב נ ס ע ם מ ק ד ם ו י מ צ א ו ב ק ע ה ב א ר ץ ש נ ע ר ו י ש ב ו ש ם: היו כמה שנסעו )אם היה כתוב ויסעו היה מדובר על כולם( מקדם למערב, רש"י מדגיש שקדם שהיו יושבים שם וכמו שאמרנו למעלה הר הקדם. פס' זה נאמר על בני שם אם כן מדובר פה רק על בני שם, הם נוסעים לשנער ומחליטים לבנות מגדל. אדם שנוסע לא רוצה להיות במקום ממנו יצא. הרעיון מאחרוי זה הוא שהעולם יכול להשתנות קדמה. מתחיל בתנועה ממזרח למערב, בעתיד זה יתפתח לתרבות מערבית הרוצה בקדמה, מול התרבות המזרחית שדווקא אוהבת יותר את הקביעות. המחיצה הגיאוגרפית היא הר הקדם. בעברית שם פירושו מטרה, יחס של אי השתנות יש כבוד שמשתק, לעומת שם שמקדם. בחלק המערבי של העולם נתנו לקב"ה שמות, לעומת זאת בחלק המזרחי יש לו כבוד בלבד. "ויראו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את כבודו כי יבוא כנהר צר רוח ה' נוססה בו ובא לציון גואל" ישננם שני משימות רוחניות שבסופם יהיה אפשר להגיד בשכמל"ו. המזרח לא חטא בדור הפלגה אלא בחטא השכחה )אנוש, אינשית בספרדית שכחתי( המערב מורד והמזרח רק שוכח. עמ"י בא כתגובה לחטא הפלגה, אח"כ צריך לטפל במזרח. כל המהלך מתחיל מנסעם ברגע שנסעו העולם חולק לשנים. הם מצאו בקעה, מקום נמוך ושטוח )לא עמק, ההפכי שטוח וגבוה הוא רמה(. הם רוצים לעשות מגדל מדוע לא בנו אותו במקום גבוה? הרי היו בהר הקדם! ועוד כדי לבנות מגדל צריך חומרים והרי בקעה עשויה מאדמה, בהר יש אבנים כל תנאי הטבע מנוגדים מדוע אם כן בונים שם? בפרקי דר"א מובא שאם לבנה נפלה כולם בכו, ואפ אדם לא היה אכפת להם. קולקטיביזם מוחלט לא נותן שום חשיבות לאדם כי זה רק כח בניה ואז הלבנה שהיא כח נצחי לכאורה חשובה יותר. הם אמרו שכל כמה שנים יכול לקרות מבול, כלומר הרקיע יכול להתמוטט ולכן צריך לסמוך אותו, לשם כך בונים עמוד, לפי המדרשים רצו לעשות 4 כאלו. הם חששו מפני מידת הדין. הרקיע הוא המקום של הערכים )מלאכים( שמצופה מהאדם לממש. מכיוון שהאדם לא תמיד עומד בערכים אלו הוא יכול לעמד במשפט ולצאת חייב ואז הרקיע נופל כלומר האדם לא הצליח לחבר את הערכים לחייו. הם ניסו שלא לעמוד למשפט הם מצאו פתרון שכולל בתוכו שני רעיונות. החטא שעקבותיו הגיע המבול היה חסרון האחווה לכן צריך לבטל את הגורמים לשנאה, דהיינו השונות. אנשים עסוקים במשהו מחוץ לעצמם ויפסיקו לחשוב על עצמם. העשייה של המגדל בנאלית לחלוטין כל הזמן שמים לבנה על לבנה, זה יקח מאות בשנים וכל האנשות תתעסק בזה עד שכולם יהיו אותו דבר. אך כשאומרים בא נבטל את ההבדלים בינינו כדי שנוכל לאהוב, מסתתר המשפט אני שונא אותך כי אתה שונה ממני. כשתפסיק להיות שונה ובמילים אחרות אתה אהב אותך, יתר על כן האדם שונא את עצמו כי השונות שלו גורמת לו לשנא את האחר. עולם ללא הבדלים זה עולם שלא חי. )ג( ו י אמ ר ו א יש א ל ר ע ה ו ה ב ה נ ל ב נ ה ל ב נ ים ו נ ש ר פ ה ל ש ר פ ה ו ת ה י ל ה ם ה ל ב נ ה ל א ב ן ו ה ח מ ר ה י ה ל ה ם ל ח מ ר: הבה מופיע גם כאן וגם בפס' הבא. הקב"ה מגיב ב'הבה' משלו )פס' ז( במילים אחרות כולנו נעשה כך וכך וחסר למי שיפר את ההרמוניה ויגיד אחרת. הגמרא אומרת שהיו רשעים אך מכיוון שהיה שלום ביניהם לא נחרבו, כלומר מבול לא יכל להגיע אליהם אך זה שלום מזויף. איש אל רעהו זה נשמע אוהב. בד"כ ריע של אדם היא בתוך המסגרת של האומה רש"י הבין שהיחס בין אומה לאומה היה ריעות. וזה מזכיר את אחרית הימים בהם העמים יתיחסו זל"ז כמו שאדם מתיחס אל רעהו. קרה כאן דבר אידיאלי. אותם אומות היו מצרים לכוש כוש לפוט ופוט לכנען. כל אלו הם בני חם. לפני כן רש"י מסביר שהם באו מהר הקדם אך אלו שבאו מהר הקדם הם בני שם.אלא 25

26 שיוזמי המגדל הם חמים, ובוני המגדל היו משם. אם כן זהו שעבוד מצרים של כללות האנושות-בני חם משעבדים את בני שת. דור המבול היה זה שאמור לקבל התורה ובסוף קיבל מים. בוני מגדל קבלו תורה שבע"פ הם עסוקים בחומר ובלבנים. מכיוון שבכיוון לא היה מוסרי זה נפל. לכן ישראל מתחילים מחדש את מה שהאנושות נכשלה בו ולכן הושלכו ילדים למים וניצל משה בלבד. פתרון שני הם מנסים להפטר מהקב"ה ובעצם להפטר מלעמוד בדין בו האדם בהכרח יחויב. ישנו לכך פתרון הלכתי להפוך את כולם לתינוקות שנשבו. מאחר וכל ההתמודדות מול האלוה היא הידיעה שיש אלהים ובעל רצון.נפתור את כולם מהידיעה הזאת וכולם יהיו תינוקות שנשבו. כשיבנו את המגדל יתעסקו רק במגדל ודעת אלהים תסתלק מהם והקב"ה לא יבוא אליהם בטענות. האיש שהגה זאת היה נמרוד הוא היה גיבור הכיר את בוראו ומתכוין למרוד בו. נמרוד ידע שיחטוף על כך אך הוא היה אידיאליסט הוא מסר את עצמו ורצה להציל את בני האדם מהמשפט. להבדיל משה רבנו ג"כ היה מוכן לוותר על עולם הבא שלו. לפי חז"ל אברהם אהב את הרעיונות של נמרוד והמטרף אליו מבוני המגדל היה. אברהם גם אהב את האנושות וכשראה שנמרוד רצה להשקיע בזה חבר אליו. נמרוד אומר שהקב"ה אשם וצריך להתנתק ממנו. אברהם אבינו אומר שהבעיה היא הפוכה ששכחו את הקב"ה ולכן מורד במורד. 62 )ד( ו י אמ ר ו ה ב ה נ ב נ ה ל נ ו ע יר ומ ג ד ל ו ר אש ו ב ש מ י ם ו נ ע ש ה ל נ ו ש ם פ ן נ פ וץ ע ל פ נ י כ ל ה א ר ץ: במיתוס היווני יש יריבות בין האלים לאדם אמדאוס גונב את האש ומוענש. אך חז"ל מספרים שהקב"ה נתן לאדם את האש )שני אבנים ואמר לא להקיש זו בזו( במתנה, כשהאדם התחיל לבכות במוצאי שבת. באופן בסיסי הקב"ה מעוניין בשותפות. אם היו עושים את המגדל כדי להיות שותפים לה' זה היה בסדר. הם רוצים להיות מרוכזים אך הקב"ה רוצה פיזור כדי שלא יהיה טיפוס אחיד של אנושות. )ה( ו י ר ד ה' ל ר א ת א ת ה ע יר ו א ת ה מ ג ד ל א ש ר ב נ ו ב נ י ה א ד ם: הביטוי וירד ה' לא מובן, אך הוא מופיע עוד 4 פעמים. משמעותו התגלות של ה'. וכן פירש אונקלוס "ואתגלי". הקב"ה התגלה לאנושות עוד לפני הר סיני. כשבני אדם מציירים לעצמם גילוי ה' זה נשמע כמו התפרצות הר געש... כשאדם מרגיש דבר כזה הוא לא מבין מה המקום שלו מול כל זה. חז"ל הבינו אחרת, עה"פ קול ה' בכח" לפי כחו של כל אחד ואחד. כלומר בכח שלי. הקב"ה האו הבורא ולכן כשאני פוגש אותו אני פוגש את עצמי, ההתגלות מעניקה לי יותר לגיטימציה )עול"ר מודה אני(. כשהקב"ה התגלה כל אחד הבין את עצמו והפסיקו להיות שווים ואז התוצאה המיידית הייתה פירוד. ההתגלות תלויה במקבל, אם ראוי-ברכה ואם לא קללה. זה חשוב שישנה התגלות קדומה שנעשתה בראשית הפרדות האומות כל אומה קבלה את תורתה הנתונים הרוחניים שמסבירים את היעוד ההיסטורי שלה- מה הקב"ה מצפה ממנה. היא אבדה את משמעותה. בב"ק כתוב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ומסבירה הגמרא ראה 7 מצוות שקבלו עליהם ואינם מקיימים עמד והתיר להם. אך כיצד יהיה חוטא נשכר? אלא שלא מקבלים שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה. כלומר מצוותיהם כבר לא מקשרות לקב"ה אלא רק קשורות למוסר. בהלכה זה נקרא תינוק שנשבה שאע"פ שחייב הפך להיות פטור, כמו ידע ושכח. האנושות שכחה את מקורה. "כל גוים שכחי אלהים", נראה שנמרוד הוא זה שהשכיח מהם, אך נשארו שרידים במחשבה שתורגמו לכך שהאלים היו על הארץ. )ו( ו י אמ ר ה' ה ן ע ם א ח ד ו ש פ ה א ח ת ל כ ל ם ו ז ה ה ח ל ם ל ע ש ות ו ע ת ה ל א י ב צ ר מ ה ם כ ל א ש ר י ז מ ו לע ש ות: )ז( ה ב ה נ ר ד ה ו נ ב ל ה ש ם ש פ ת ם א ש ר ל א י ש מ ע ו א יש ש פ ת ר ע ה ו: )ח( ו י פ ץ ה' א ת ם מ ש ם ע ל פ נ י כ ל ה א ר ץ ו י ח ד ל ו ל ב נ ת ה ע יר: )ט( ע ל כ ן ק ר א ש מ ה ב ב ל כ י ש ם ב ל ל ה' ש פ ת כ ל ה א ר ץ ומ ש ם ה פ יצ ם ה' ע ל פ נ י כ ל ה א ר ץ: ראוי לה השם בבל. לא מובן כיצד תפתר הבעיה בעזרת הפירוד היה יהיו מלחמות ואנשים ישנאו זה את זה. אנושות אחידה היא עולם איום בו המשמעות של היחיד בטילה, אך הפיצול שקרה החזיר את אפשרות המלחמה לכן על רקע זה מופיע שושלת אברהם אבינו, מכאן שבא לתת פתרון לבעיה זה, הפתרון יהיה אחדות בעלת מוקד משותף כאשר שומרים על כל התרבויות. כלומר תקום אומה שזהותה מורכבת מכל האומות ויהיה מוקד מאחד בין כולם שגם שומר על ייחודו של הפרט. היסטוריית המשפחה השמית )י( א ל ה ת ול ד ת ש ם ש ם ב ן מ א ת ש נ ה ו י ול ד א ת א ר פ כ ש ד ש נ ת י ם א ח ר ה מ ב ול: )יא( ו י ח י ש ם א ח ר י ה ול יד ו א ת א ר פ כ ש ד ח מ ש מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )יב( ו א ר פ כ ש ד ח י ח מ ש וש לש ים ש נ ה ו י ול ד א ת ש ל ח: )יג( ו י ח י א ר פ כ ש ד א ח ר י ה ול יד ו א ת ש ל ח 62 בהקבלה, המקדש נקרא מגדל ראה דברי חז"ל על ישעיהו פרק ה. אם האדם משתמש במגדל מקדש של בני שת, אם המקדש משעבד, זה קיני. 26

27 ש לש ש נ ים ו א ר ב ע מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )יד( וש ל ח ח י ש לש ים ש נ ה ו י ול ד א ת ע ב ר: )טו( ו י ח י ש ל ח א ח ר י ה ול יד ו א ת ע ב ר ש לש ש נ ים ו א ר ב ע מ א ות ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: במשפחה השמית גיל 100 הוא הזמן האידיאלי להביא ילדים לעולם. ובמסכת אבות אמרו רבותינו שבן מאה הוא כאילו מת ועבר מן העולם כלומר הוא השיג כל מה שצריך בעולם ולכן הוא מספיק אחראי...הבא שעושה זאת הוא אברהם. )טז( ו י ח י ע ב ר א ר ב ע וש לש ים ש נ ה ו י ול ד א ת פ ל ג: נבואת משפחת עבר עוסקת בשאלת ההתפלגות של בני האדם. הם לקחו על עצמם להביא את האנושות המפולגת לאחדות. הנבואה היא הסגולה שעוברת מאדם הראשון, בתוך המשפחה יש מחלוקת כיצד לעשות ומי שיבחר תעבור אליו הסגולה. )יח( ו י ח י פ ל ג ש לש ים ש נ ה ו י ול ד א ת ר ע ו: לשון ריע במשפחה רוצים רעות בעולם. )יט( ו י ח י פ ל ג א ח ר י ה ול יד ו א ת ר ע ו ת ש ע ש נ ים ומ את י ם ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )כ( ו י ח י ר ע ו ש ת י ם וש לש ים ש נ ה ו י ול ד א ת ש ר וג: משורג פירושו מחובר, שוב המגמה מתבלטת )כא( ו י ח י ר ע ו א ח ר י ה ול יד ו א ת ש ר וג ש ב ע ש נ ים ומ את י ם ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )כב( ו י ח י ש ר וג ש לש ים ש נ ה ו י ול ד א ת נ ח ור: מלשון נח )כמו קין-קינן(, יש הרגשה שאפשר לחזור למציאות של פעם. מעבר של 7 דורות, זו אומה ומכיוון שהם בני עבר קוראים להם עברים. 63 לעם הזה לא היה המשך הסטורי למעט משפחה אחת. המשפחה לא נמצאת במקומה הטבעי. )כג( ו י ח י ש ר וג א ח ר י ה ול יד ו א ת נ ח ור מ את י ם ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )כד( ו י ח י נ ח ור ת ש ע ו ע ש ר ים ש נ ה ו י ול ד א ת ת ר ח: )כה( ו י ח י נ ח ור א ח ר י ה ול יד ו א ת ת ר ח ת ש ע ע ש ר ה ש נ ה ומ א ת ש נ ה ו י ול ד ב נ ים וב נ ות: )כו( ו י ח י ת ר ח ש ב ע ים ש נ ה ו י ול ד א ת א ב ר ם א ת נ ח ור ו א ת ה ר ן: )כז( ו א ל ה ת ול ד ת ת ר ח ת ר ח ה ול יד א ת א ב ר ם א ת נ ח ור ו א ת ה ר ן ו ה ר ן ה ול יד א ת ל וט: כיצד תולדותיו של תרח הם תרח, נראה שכמו שם ונח שגם להם יש כפילות בתולדות. בתחילת וסוף משפט. יש כמה אופנים להיות בעל שם כפול אצלם זה לא כ"כ מורגש. הכפילות מורה על התאמה בין נח של התאמה בין השמנה והנפש. למשפחת תרח יש שלושה ענפים-מגמות. )כח( ו י מ ת ה ר ן ע ל פ נ י ת ר ח מטה ונח של מעלה 64 א ב יו ב א ר ץ מ ול ד ת ו ב א ור כ ש ד ים: הם נמצאים אצל הכשדים, הם גרים בגלות. ארצם המקורית הייתה ארץ העברים. בפרק מ פס' טו אומר יוסף "גנב גנבתי מארץ העברים", אם כן זה דבר ידוע. הכנענים באו לארץ העברים והתיישבו בה. משפחת תרח נמצאים רחוק מארצם המקורית וגלו. אנו לא יודעים מה קרה להתפרקותה של המשפחה אבל יש לנו מסורת בחז"ל שכנען כבש מבני שם את א"י. אם כן אברהם איננו העברי הראשון אלא האחרון. האפשרות הפשוטה ביותר היא להתבולל, וה' מבקש מאברהם לחדש את העבריות ובעתיד יקרא לה ישראל. כשהתורה דברה על עבד עברי, בנ"י הבינו שזה כולל את כל בני עבר במידה וקיימים. הרן מת, ואע"פ שיש לו שריד יש חולשה במשפחה. חשוב לתורה לומר שמת על פני תרח אביו דהיינו בחיי אביו, זה דבר שיוצא מסדר העולם. חז"ל הבינו שקרה אסון והוא שרדפו את העברים בכשדים. אור כבשן הכניסו את העברים לתנורים עד ששליש מהאומה נרצחה. תרח אבי המשפחה עוסק ע"פ חז"ל שלתרח הייתה חנות לאידיאולוגיות. הוא יצרן פסלים, אם הגויים היו קונים אלים מהעברי הם הבינו שעברי יכול לייצר אל אז הוא אל-אלים. יש נטיה קדומה באנושות להפוך יהודי לאלוה אך מכיוון שהוא גם מקור המוסר הם רוצים גם לשרוף אותו. )כט( ו י ק ח א ב ר ם ו נ ח ור ל ה ם נ ש ים ש ם א ש ת א ב ר ם ש ר י ו ש ם א ש ת נ ח ור מ ל כ ה ב ת ה ר ן א ב י מ ל כ ה ו א ב י י ס כ ה: שרי זו יסכה והיא אחות של מלכה והם בנות הרן. נחור ואברהם לוקחים על עצמם לשקם את פליטות השואה. לוט לוטה בערפל לא יודעים מי הוא לוט בגימטריא 45 גימטריא אדם, הוא עתיד להיות אדם. בארמית לוט זה מקולל, כך שהוא או אדם או קללה עליו להתברר, ממנו עתיד לצאת המשיח. )ל( ו ת ה י ש ר י ע ק ר ה א ין ל ה ו ל ד: ייתכן שהיא עקרה מכיוון שאברם הפך אותה מיסכה לשרי. יסכה היא דבר כללי כולם סכים ביופיה, הוא הפך אותה למשהו פרטי שרי. נחור הוא היחיד לכאורה שיכול להמשיך את המשפחה העברית בצורה נורמאלית. נחור הוא העתיד )לא( ו י ק ח ת ר ח א ת א ב ר ם ב נ ו ו א ת ל וט ב ן ה ר ן ב ן ב נ ו ו א ת ש ר י 63 בכתבי טללמרנא נמצאו עדויות על עם קדום בשם חבירו או עבירו, ואחד הדברין שעולים הוא שהיו מפוזרים בארצות שונות, עסקו הרבה במסחר וגם היו בעמודת מפתח במקומות שהיו. מלכי כנען ומצרים מתלוננים עליהם שכשעבד בורח אליהם הם לא מסגירים אותו. בצפון סוריה נמצא העיר אבלה בה נמצאו בכתבי יתידות על התקופה, הסורים אסרו את המשך החפירות. התברר שמלך העיר קראו לו עבר ושהשפה דומה מאוד לעברית, השמית היחידה שמצאו בה וא"ו ההיפוך. מצאו שמות של אלים אחד בשם י- ה והשני א-ל. יש שם שמות כמו אברהם ישמעאל ויעקבאל. גם מצאו כתובות על קשרי מסחר עם סדום אדמה וצבויים. 64 "למה נח נח תרי זמני אלא כל צדיק וצדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין רוחא חד בעלמא דין ורוחא חד בעלמא דאתי והכי תשכח בכלהו צדיקי" )זוהר - תוספתא כרך א נח נט: ס-.( 27

28 כ ל ת ו א ש ת א ב ר ם ב נ ו ו י צ א ו א ת ם מ א ור כ ש ד ים ל ל כ ת א ר צ ה כ נ ע ן ו י ב א ו ע ד ח ר ן ו י ש ב ו ש ם: בעקבות השואה באור כשדים תרח מבין שעליו לעזוב, אז הוא לוקח את משפחתו, אך נחור לא נמצא. תרח רוצה לחזור לכנען ולצאת מהגלות שם רדפו אותו יוזמה ציונית חילונית. אך הוא נעצר בחרן )איזור טורקיה( 65 שנה עד מותו. משהו בחרן שכנע את תרח לא להמשיך. בפרק כד פס' י מגיע אליעזר עבד אברהם לארם נהרים שיש בה עיר בשם עיר נחור, כשיעקב הולך לעיר הזו קוראים חרן. אם כן נחור אמר לאביו לא לחזור כי הכנענים לא יתנו לו להכנס, כדאי להם להקים קהילה קוסמופוליטית בארם. בני נחור בתואל ולבן נהיו ארמים הם אבדו את זהותם העברית. גם אברהם נהיה אב לארם. כולם הסכימו שכך יש לעשות )לב( ו י ה י ו י מ י ת ר ח ח מ ש ש נ ים ומ את י ם ש נ ה ו י מ ת ת ר ח ב ח ר ן: אחרי שתרח מת הקב"ה לא מסכים לכך ודורש להקים אומה אוניברסאלית. אנו פוגשים ארבע סוגי גורל שונים במשפחה: ציוני חילוני, יהודי קוסמופוליטי, דתי - קרבן השואה וציוני אוניברסאלי - לכן בהגדרת הזהות העברית יש קשיים. לך לך מקוסמופוליטיות ללאומיות )יא, לב( ו י ה י ו י מ י ת ר ח ח מ ש ש נ ים ומ את י ם ש נ ה ו י מ ת ת ר ח ב ח ר ן: )יב, א( ו י אמ ר ה' א ל א ב ר ם ל ך ל ך מ א ר צ ך ומ מ ול ד ת ך ומ ב ית א ב י ך א ל ה א ר ץ א ש ר א ר א ך: קריאה שטחית מורה שאברהם עזב את אביו רק לאחר מותו. תרח הוליד את אברהם בגיל שבעים ואברהם יצא מחרן בן 75 אם כן תרח בן 145 כשאברהם יוצא וזה 60 שנה לפני מותו. הכתוב בכוונה מעלים זאת ורש"י מסביר שזה כדי שלא יפורסם גנאי על אברהם שעזב אביו ומת. אך ידע שעלינו לחשב את השנים וכדי שלא נקבל רושם לא טוב על אברהם בפגישה הראשונה עמו בכתוב יש לציין זאת שכן כל הידיעות הטובות שלנו על אברהם עוד לא ידועות. 65 מצד האמת לאברהם אין צורך בכיבוד הורים הוא אנושות חדשה. 66 התגלות ה' לאברהם לא מובנת ואין לה שום רקע. 67 היא כן מורה שאברהם היה צדיק אך זה לא מוצג. גם אדם הראשון היה כך. א"א לצמצם את בדיבור של ה' לאברהם מצד הצדקות )נצח ישראל פרק לכן זה יא(, מה שמתגלה באברהם יותר גדול ממנו. עם כל גדולתו של אברהם הוא אדם פרטי, הקב"ה הופך אותו לאומה 68 גדול ממנו ולכן א"א לכתוב שהוא צדיק זה היה מטעה לחשוב שזה תוצאה של צדקותו. "לך" בפני עצמו הוא ציווי מובן אך מה הכוונה לך - לך. הפשט של המילה היא לך לבדך. הקב"ה דורש מאברהם לעזוב כל מה שפיתח עד עכשיו. נראה שאברהם 65 יש לשים לב שכוונת התורה נלמדת משני קריאות לפחות. דוגמת זה השעבוד במצרים שכדי להבהיר כתוב 400 שנה ובפועל היה פחות ולא כולם עבדו. 66 הן עליו והן על אדם הראשון נאמר "אשר חי" )בראשית ה, ה. כה, ז( 67 "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם" )בראשית רבה )וילנא( פרשת לך לך פרשה לט(. אברהם היה בקושיה פילוסופית עד שה' נגלה אליו אך ענה לו רק על מה שחיפש שהוא קיים ולא יותר מכך. 68 פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת... 28

29 היה חפץ כ"כ שה' יתגלה אליו ובסוף כשבר נגלה אליו אומר לו ה' לעזוב כל מה שעשה. )ב( ו א ע ש ך ל ג וי ג ד ול ו א ב ר כ ך ו א ג ד ל ה ש מ ך ו ה י ה ב ר כ ה: ולעבור לארץ ולהיות בה גוי דהיינו מדינה. הקב"ה מבקש ממנו להפסיק להתעסק בדת ולעבור להתעסק בפוליטיקה. הקב"ה דורש מאברהם להפוך ללאום, 69 לתת קדושה פוליטית. בד"כ כשאדם רוצה להיות קדוש הוא פורש מהחיים הציבוריים, הקב"ה מבקש ממנו לגלות אותו בדברים הכללים גם שהדברים בהם נראים יותר מלוכלכים. אך לאברהם שעוסק בקוסמופוליטיות שמאלנית הדבר נשמע גזעני, הרי כל אנשי העולם רוצים את ה'. הקב"ה יגלה לו את האוניברסאליות. )ג( ו א בר כ ה מ ב ר כ י ך ומ ק ל ל ך א א ר ו נ ב ר כ ו ב ך כ ל מ ש פ ח ת ה א ד מ ה: האחידות של מגדל בבל מחקה את הייחודיות של האדם. והגויות לאומיות של הגויים גרמה למלחמות. לכן היה צורך יצור אחדות, שכל אומה תשאר באופי שלה ושיהיה לכולם מרכז אחד שישתף את כולם זו תהיה אומה 71 בעלת אופי אוניברסאלי. הלאומיות הישראלית איננה אגואיזם מורחב ולכן היא כשרה. בזכריה )יד, טז-יח( כתוב: "ו ה י ה כ ל ה נ ות ר מ כ ל ה ג וי ם ה ב א ים ע ל י ר וש ל ם ו ע ל ו מ ד י ש נ ה ב ש נ ה ל ה ש ת ח ות ל מ ל ך ה' צ ב א ות ו ל ח ג א ת ח ג ה ס כ ות" ומי הוא הנותר? "ו ה י ה א ש ר ל א י ע ל ה מ א ת מ ש פ ח ות ה א ר ץ א ל י ר וש ל ם ל ה ש ת ח ות ל מ ל ך ה' צ ב א ות ו ל א ע ל יה ם י ה י ה ה ג ש ם". המילה ונברכו באה מלשון הברכה ולפי המשל אברהם הוא אדמה שמצמיחה גפנים אומה שמגדלת לאומים. 70 הרב קורא לכך באורות )דרוש מקור( האספקלריא של כל האומות, שיקוף שלהם. )ד( ו י ל ך א ב ר ם כ א ש ר ד ב ר א ל יו ה' ו י ל ך א ת ו ל וט ו א ב ר ם ב ן ח מ ש ש נ ים ו ש ב ע ים ש נ ה ב צ את ו מ ח ר ן: אברהם שרק התבקש לעזוב את כל מפעל חייו עושה זאת בצייתנות, לוט הצטרף לאברהם. מצידו של אברהם זה בסדר כי הוא לא צירף אותו אליו ואף לא קיבל ציווי לרחקו. )ה( ו י ק ח א ב ר ם א ת ש ר י א ש ת ו ו א ת ל וט ב ן א ח יו ו א ת כ ל ר כ וש ם א ש ר ר כ ש ו ו א ת ה נ פ ש א ש ר ע ש ו ב ח ר ן ו י צ א ו ל ל כ ת א ר צ ה כ נ ע ן ו י ב א ו א ר צ ה כ נ ע ן: הפשט הוא שיש להם עבדים ושפחות. חז"ל אומרים שבכוונה שהוא בנה את העולם הרוחני אמוני שלהם. אין סתירה בין הפשט לדרש. באותם הימים כדי להפוך לתלמיד לאברהם משלמים לו ע"י שאתה עבד שלו. יש זהות בין תלמיד לעבד של אברהם. אם כן לאברהם יש משנה רוחנית שהיה מפיץ עוד לפני שהקב"ה נגלה אליו. תוכן אמונתו לא כתוב בפסוקים. אך הכתוב לא רוצה ללמד אותנו את המונותיאיזם של אברהם, שיבור הע"ז וקרבנות לאלוה. שכן זו תורה שיכולה להביא את האדם לקדושה, אך היא מיועדת לכל אדם בעולם בתור פרט. אברהם אבינו בשלב זה היה אדם דתי. 71 אך נאסר על אברהם לקחת את כל האנשים הללו ולכן לא כתוב כאשר דבר אליו ה'. אברהם לא ציית לקב"ה. כמו"כ בפס' ד' פניו של אברהם מופנות אל הארץ אשר אראך הלך מתוך אמונה בה' שיוליך אותו. פס' ה מורה בדיוק את הכיוון ארץ כנען, זהו המשך הליכתו של תרח ולא ההליכה בדבר ה'. אברהם יצא פעמיים, פעם אחת כדי לצאת יד"ח התכנית האלוהית )לאום( ופעם שנית כדי לממש את התכנית שלו )דת קוסמופוליטית(. אברהם סבר שיש בידו לקיים את שני התכניות ולכן מנסה לשלב ועושה הליכה זו פעמיים. 72 חובת הבירור של אברהם בקדושת הכלל יש קושי שכן היחיד יותר חופשי מאשר הכלל. לציבור יש דינאמיקה יותר כפויה הקרובה יותר אל הטבע ולכם קשה למצוא את המוסריות וק"ו את הקדושה. וכן אנו רואים שלאדם רוחני יש סלידה מהפוליטיקה. קושי נוסף הוא שנראה שיש בכך גזענות. הרבנים הפסיקו לדבר על כך בגלות כי לא הייתה להם אפשרות. )ו( ו י ע ב ר א ב ר ם ב א ר ץ ע ד מ ק ום ש כ ם ע ד א ל ון מ ור ה ו ה כ נ ע נ י א ז ב א ר ץ: אם הגיע למקום שכם משמע שעבר, ועוד המרחק בין חרן לשכם הוא גדול. בזמן שהוא הולך מחרן לשכם לא קורה כלום! הקב"ה לא מדבר איתו! נראה שהקב"ה כועס עליו. )ייתכן ו"ויעבר" הוא מלשון עברה או עבירה(, מקום שכם משמע שהמקום עדיין לא היה שכם, שכם עתידה לקום שם. את שכם העיר אנו פוגשים כשיעקב מגיע, לא מובן מי הקים את העיר הזאת. והקב"ה מוכיח אותו...)ז( ו י ר א ה' א ל א ב ר ם כיום אנו עושים את הבירור הזהבעל כרחנו מהניצוצות שהבאנו מהגלות "מ י מ ים ר ב ים ת פ ק ד ב א ח ר ית ה ש נ ים ת ב וא א ל א ר ץ מ ש וב ב ת מ ח ר ב מ ק ב צ ת מ ע מ ים ר ב ים ע ל ה ר י י ש ר א ל א ש ר ה י ו ל ח ר ב ה ת מ יד ו ה יא מ ע מ ים ה וצ א ה ו י ש ב ו ל ב ט ח כ ל ם" )יחזקאל לח, ח( 71 קרוב מאוד למה שהאסלאם לפחות טוען שהוא. 72 הנצי"ב עמד על כך ופירש שאברהם התחיל ללכת לבד ואז כולם באו אחריו והסכים שיבואו איתו ישו הלך לרבנים ואמר להם שהם סתם עוסקים בפוליטיקה הוא בא לגאול את הנשמות, הם ענו לו שזה לא יהדות זה מחוץ )המקור באוונגיליון(

30 ו י אמ ר ל ז ר ע ך א ת ן א ת ה א ר ץ ה ז את ו י ב ן ש ם מ ז ב ח ל ה' ה נ ר א ה א ל יו: לזרעו ייתן את הארץ ולא לכל אלה שהביא איתו יחד. אברהם הסכים שמה שנראה אליו, תוכן ההתגלות הוא הדרך בה עליו לדעת את ה' וביטל את התכנית שלו. )ח( ו י ע ת ק מ ש ם ה ה ר ה מ ק ד ם ל ב ית א ל ו י ט א ה לה ב ית א ל מ י ם ו ה ע י מ ק ד ם ו י ב ן ש ם מ ז ב ח ל ה' ו י ק ר א ב ש ם ה': אברהם מעביר רק אוהל אחד שהה"א מוסיף עוד אוהל של שרה. כל שאר האנשים שבאו איתם נשארו בשכם והקימו אותה. לכן להר, אמרו חז"ל 73 שיעקב מחפש חתן לדינה מחפש בשכם שאנשיה הם תלמידי סבו. ישנו חיכוך עצום בתוך הנפש של אברהם בין התוכניות אברהם רצה לברר את בעיותיו. בין בית אל ובין העי נמצא הר "בעל חצור" הוא הגבוה ביותר בשומרון, על פסגת ההר אפשר לראות את רמת הנגב, הים התיכון המדבר והחרמון, ממנה אפשר לראות את כל א"י. 74 אברהם קורא בשם ה' במובן הרחב ולא רק במה שנגלה אליו. אברהם במצרים )ט( ו י ס ע א ב ר ם ה ל ו ך ו נ ס וע ה נ ג ב ה: אברהם רוצה להגיע למצרים, הוא רוצה לכבוש את היעד הגדול ביותר. אם יצליח להשתלט על מרחב זה יצליח לתת דעת אלהים לכל העולם. אברהם מברר האם יש הבדל בין איזה אנשים אפשר להכניס או שאסור לו לצרף אף אחד. אברהם לא צווה שלא לרדת מהארץ, הוא עדיין מקדם את ענייני האמונה. רש"י אומר לדרומה של א"י והיא לצד ירושלים מכיוון ששם נחלתו. בעצם הקב"ה יודע שהוא רוצה להגיע לירושלים אך זה יקרה יותר מאוחר, אברהם עדיין אינו מודע לירושלים. )י( ו י ה י ר ע ב ב א ר ץ ו י ר ד א ב ר ם מ צ ר י מ ה ל ג ור ש ם כ י כ ב ד ה ר ע ב ב א ר ץ: מדוע הפס' חוזר על עצמו בעניין הרעב? אלא שאברהם ירד בגלל שני סוגי רעב. רעב ללחם ורעב לידיעת ה'. 75 יש רעב בעולם שצריך להזין לכן הולכים למוקד התרבות האנושית ופותרים בא את הבעיות. )יא( ו י ה י כ א ש ר ה ק ר יב ל ב וא מ צ ר י מ ה ו י אמ ר א ל ש ר י א ש ת ו ה נ ה נ א י ד ע ת י כ י א ש ה י פ ת מ ר א ה א ת : כאן היופי של שרה נהיה משמעותי. אישה יפה מושכת אליה תשומת לב. בשרה מופיעה ראשית ההופעה של עמ"י העולם מרגיש זאת ורוצה לחטוף את הכוח והשורש הפונקציונאלי להוציא עם סגולה לכן מנסים לחטוף את האמהות. כאן ישנו הדיבור הראשון בין איש ואישה בתנ"ך שמצליח והוא עומד בסכנה )יב( ו ה י ה כ י י ר א ו א ת ך ה מ צ ר ים ו א מ ר ו א ש ת ו ז את ו ה ר ג ו א ת י ו א ת ך י ח י ו: ישנם שתי בעיות האחד שיהרגו את אברהם, והשני שיקחו את שרה ואז הסגולה תעבור לזהות אחרת שה' לא בחר בה. 76 צריך לפתור את שתי הבעיות. הטענה המצרית תהיה "אשתו זאת" ולא "יפה זאת" ולכן )יג( א מ ר י נ א א ח ת י א ת ל מ ע ן י יט ב ל י ב ע ב ור ך ו ח י ת ה נ פ ש י ב ג ל ל ך: רש"י הסביר "יתנו לי מתנות", אברהם חושב על תכנית פעולה. הוא שם את חייו בסוף לאחר שיקבל מתנות, כי זה לא פתרון בשבילו אלא פתרון בשבילה שכן אם היא אחותו למה שיקבל מתנות? לה יתנו מתנות. הוא אמר שאם ידעו שהיא אשתו יבינו שהדרך היחידה להשיגה היא ע"י שיהרגו אותו. אך אם היא אחותו ישתמשו בדרכים המקובלות וינסו לתת כל הזמן מתנות כדי שיתרצה לשדך ביניהם. אין ענין להרוג את אחיה ולצער את האישה. אברהם הרוויח זמן ע"י שיביאו לו כל הזמן מתנות והוא ידחה אותם. אברהם לא לקח בחשבון דבר אחד, שהוא עלול להפגש במלך האדם היחיד שלא צריך את רשות אברהם כדי להתחתן. 77 )יד( ו י ה י כ ב וא א ב ר ם מ צ ר י מ ה ו י ר א ו ה מ צ ר ים א ת ה א ש ה כ י י פ ה ה וא מ א ד: אברהם עובר במכס )כבוא בכניסה(, והמצרים )עובדי המכס( רואים את שרה )טו( וי ר א ו א ת ה ש ר י פ ר ע ה ו י ה ל ל ו א ת ה א ל פ ר ע ה ו ת ק ח ה א ש ה ב ית פ ר ע ה: עובדי המכס קראו לשרים. ולכן ויהללו אותה אל ורש"י אומר שהם אמרו שאחת כמוה מתאימה למלך. 73 "אהלה כתיב, מלמד שהקדים אהל שרה לאהלו" )פסיקתא זוטרתא )לקח טוב( בראשית פרק יב( 74 בפרק יג יתברר מה החשיבות של המיקום 75 "ה נ ה י מ ים ב א ים נ א ם ה' אלוהים ו ה ש ל ח ת י ר ע ב ב א ר ץ ל א ר ע ב ל ל ח ם ו ל א צ מ א ל מ י ם כ י א ם ל ש מ ע א ת ד ב ר י ה'" )עמוס ח, יא( 76 כמו גזירת פרעה להרוג הבנים ולהחיות הבנות שאז יוצר עם סגולה מצרי. 77 ייתכן וחשב שיתחבב על המצרים ואח"כ ידבר עם פרעה שכן כדי לתקן את מצרים הוא חייב לפגוש את המלך 30

31 מתנות מצרים אברהם היה צריך לומר לשרה לומר :"אני אחותו" אך היא צריכה לומר "אחותי את" למי? הביטוי הזה מופיע גם ב משלי )ז,ד( "א מ ר ל ח כ מ ה א ח ת י א ת ". אברהם גילה לשרה מפני מה ירדו למצרים כדי ללקט את החכמה. "ו ת ר ב ח כ מ ת ש למ ה מ ח כ מ ת כ ל ב נ י ק ד ם ומ כ ל ח כ מ ת מ צ ר י ם" )מלכים א ה, י( שורש חכמת שלמה הייתה ממצרים. ומכיוון שחכם הוא הלומד מכל אדם, עליה לומר זאת לעצמה. אברהם אומר לשרה שפעם החכמה הייתה מאוחדת שכן בעקרון רק נהר אחד יוצא מעדן כדי להשקות את הגן, אך משם יפרד והיה לארבע ראשים. כלומר בעולמנו החכמה המאוחדת נפרדה ולכן נוצרו תרבויות מנופצות. נהר פישון נפל למצרים צריך לחבר אותו לשאר. המתנות הם מתנות החכמה שתשוב למקורה וזו אחת התכניות של הגלות ללקט ניצוצות. החכמה במצרים עוברת דרך רכוש מסוים. )טז( ול א ב ר ם ה יט יב ב ע ב ור ה ו י ה י ל ו צ אן וב ק ר ו ח מ ר ים ו ע ב ד ים וש פ ח ת ו א ת נ ת וג מ ל ים : 78 בעיני מצרים אין שום הבדל בין אדם עבר לחמור משא לכן הם בתוך החיות כחלק מהם. יעקב אומר ויהי לי שור וחמור צאן, ועבד ושפחה האדם בסוף ולא מעורב עם הבהמה. מצרים נקראת בית עבדים הכל עבדותי שם לא משנה אם זה מהטבע או רכוש. יציאת מצרים )יז( ו י נ ג ע ה' א ת פ ר ע ה נ ג ע ים ג ד ל ים ו א ת ב ית ו ע ל ד ב ר ש ר י א ש ת א ב ר ם: יש כאן הטרמה של עשר המכות, שגם ישראל עתידים לצאת כשפרעה ינוגע. מעשה אבות סימן לבנים, כלומר הזהות שלנו בנויה על סיפור האבות. וכן המצוות בכלל זה, "אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה" )יומא כח:( מה שהאבות שלנו עשו באופן ספונטני התפתח אח"כ למצוות שאנו מכירים היום. 79 )יח( ו י ק ר א פ ר ע ה ל א ב ר ם ו י אמ ר מ ה ז את ע ש ית ל י ל מ ה ל א ה ג ד ת ל י כ י א ש ת ך ה וא: )יט( ל מ ה א מ ר ת א ח ת י ה וא ו א ק ח א ת ה ל י ל א ש ה ו ע ת ה ה נ ה א ש ת ך ק ח ו ל ך: אברהם לא עונה על קושיותיו של פרעה כי לא רצה. זה מובן מאליו מדוע אמר אחותי היא הוא ידע שזו חברה שטופת זימה ופרעה יודע זאת כי פרעה יבין מאליו. היה דבר בנגעים שהבהיר לו שזה קשור בשרה, כמו שפרע הידע שמשה מביא עליו את המכות כי משה התריע. )כ( ו י צ ו ע ל יו פ ר ע ה א נ ש ים ו י ש ל ח ו א ת ו ו א ת א ש ת ו ו א ת כ ל א ש ר ל ו: פרעה מלווה את אברהם וכן פרעה משלח את ישראל )יג, א( ו י ע ל א ב ר ם מ מ צ ר י ם ה וא ו א ש ת ו ו כ ל א ש ר ל ו ו ל וט ע מ ו ה נ ג ב ה: יציאת ישראל ועמם ערב רב בתור לוט )ב( ו א ב ר ם כ ב ד מ א ד ב מ ק נ ה ב כ ס ף וב ז ה ב: כמו "וינצלו את מצרים". אברהם לוקח איתו את הזהב שהלך לחפש במצרים, דהיינו חכמת מצרים שנמצאת בכסף בזהב בצאן ובבקר. אברהם מלקט את הניצוצות יותר מהר מה שציפה. )מהזהב שלקחו ממצרים היו שני ערכים חלק שנפסל ונהיה לעגל וחלק שאפשר לבנות ממנו משכן (. 80 אברהם מביא גם הרבה נפשות לשמור על צאנו, שוב אברהם מביא הרבה צאן ובקר ואנשים לא"י. בפעם הראשונה הקב"ה ביקש ממנו להיפרד מהם בשכם, עכשיו הוא שוב חוזר כי חשב שהקב"ה פסל את אלו שבאו מחרן אבל אולי אלו שבאו ממצרים יותר טובים "ויתהלכו מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר" ליקוט ניצוצות. אברהם ולוט סכסוך שטחים )ג( ו י ל ך ל מ ס ע יו מ נ ג ב ו ע ד ב ית א ל ע ד ה מ ק ום א ש ר ה י ה ש ם א ה לה ב ת ח ל ה ב ין ב ית א ל וב ין ה ע י: )ד( א ל מ ק ום ה מ ז ב ח א ש ר ע ש ה ש ם ב ר אש נ ה ו י ק ר א ש ם א ב ר ם ב ש ם ה': אברהם חוזר להר בעל חצור כדי שוב לראות את כל א"י )ה( ו ג ם ל ל וט ה ה ל ך א ת א ב ר ם ה י ה צ אן וב ק ר ו א ה ל ים: מנין ללוט כל הרכוש? אברהם אמר לשרה שיתנו לו מתנות כדי לקנות את הסימפתיה שלו, גם לוט הוא אח של שרה ועשה אותו דבר כמו אברהם. )ו( ו ל א נ ש א א ת ם ה א ר ץ ל ש ב ת י ח ד ו כ י ה י ה ר כ וש ם ר ב ו ל א י כ ל ו ל ש ב ת י ח ד ו: ישנו סכסוך על רקע כלכלי )ז( ו י ה י ר יב ב ין ר ע י מ ק נ ה א ב ר ם וב ין ר ע י מ ק נ ה ל וט ו ה כ נ ע נ י ו ה פ ר ז י א ז י ש ב ב א ר ץ: 78 ביקורת המקרא טוענת הגמל בוית המאה ה 12 לפה"ס ואילו אנו בתקופה המאה ה 18 לפה"ס. אך טענה זו של ביקורת המקרא היא הבל שהם אומרים שלא מצאו דיבור על גמל מאז. בתל אללך,טורקיה מצאו כתובת מהמאה ה 18 לפה"ס וכותב שם את מנת המספוא לגמל, והסכימו שאכן הגמל היה מבוית צריך לדעת שיש גבולות למדע הארכיאולוגי ולא ממימהם אנו שותים. 79 "בקשרא דתפלין דרועא שמאלא ברהטים דא יעקב בארבע רהיטי מוחא דתפלין דרישא דאתמר ברהטים בשקתות המים" )תיקוני זוהר נספח קמד:( הבאנו מאירופה כמה ערכים ויש מלחמות תרבות להבין מה זהב משכני ומה זהב עגלי. מה שיוותר בהיסטוריה הוא מה שישראל יחליט להשאיר

32 יש כאן שני אוכלוסיות, אברהם ורועיו, לוט ורועיו. אין להם מקום ועוד יש עוד כנענים ופריזים בארץ. שתי האוכלוסיות מאמינות באלוהי אברהם ורוצות את אותו השטח. אברהם לא היה יכול לצפות לבעיה כזאת שבתוך ביתו יש לו בעיה טריטוריאלית דווקא בארץ שאמורה לפתור את בעיות העולם כולו. )ח( ו י אמ ר א ב ר ם א ל ל וט א ל נ א ת ה י מ ר יב ה ב ינ י וב ינ י ך וב ין ר ע י וב ין ר ע י ך כ י א נ ש ים א ח ים א נ ח נ ו: אברהם היה צריך לומר אל נא תהי ריב, ואומר שכיוון שהם אחים והתחילו לריב זה אמור להיגמר ברצח כמו קין והבל. אברהם יודע שנבחר כדי לפתור את בעיית האחווה שהעולם לא הצליח לפתור, ישנם כמה אפשרויות לפתרון האחת, לברר טענות אצל דיין )משפט( ואז אחד מרוויח השני מפסיד. השני, פשרה ואז כל אחד מפסיד משהו ומרוויח משהו. אברהם נבחר לעשות צדקה ומשפט וכך אומרת הגמרא )ו:( "וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה, והלא כל מקום שיש משפט - אין צדקה, וצדקה - אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה - הוי אומר: זה ביצוע, אתאן לתנא קמא. דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו - זה משפט וצדקה, משפט - לזה, וצדקה - לזה, משפט לזה - שהחזיר לו ממון, וצדקה לזה - ששילם לו מתוך ביתו. )וכן בדוד הוא אומר: ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו, משפט לזה - שהחזיר לו את ממונו, וצדקה לזה - ששילם לו מתוך ביתו(. קשיא ליה לרבי: האי לכל עמו? לעניים מיבעי ליה! אלא )רבי אומר:( אף על פי שלא שילם מתוך ביתו זהו משפט וצדקה, משפט לזה, וצדקה לזה. משפט לזה - שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה - שהוציא גזילה מתחת ידו" ריב הוא מה שמבררים בבי"ד, מריבה זה מה שמבררים בפשרה. וכן אומר רש"י בדברים )כה,א( ד"ה "כי יהיה ריב":"סופם להיות נגשים אל המשפט. אמור מעתה אין שלום יוצא מתוך מריבה, מי גרם ללוט לפרוש מן הצדיק הוי אומר זו מריבה". )ט( ה ל א כ ל ה א ר ץ ל פ נ י ך ה פ ר ד נ א מ ע ל י א ם ה ש מ אל ו א ימ נ ה ו א ם ה י מ ין ו א ש מ א יל ה: אברהם מציע לחלק את הארץ. השמאל צפון הימין דרום. לוט לוקח את המזרח. אברהם מצא פרצה משפטית שכן הארץ נתנה לזרעו ולא לו, ולכן הוא רשאי כעת לעשות בא מה שרוצה. אך זרעו יצטרך לכבוש בחזרה את מה שנותן היום ללוט, וגורם שבעתיד תהיה מלחמה. לאברהם יש שיקול מידי לפתרון הסכסוך, בינתיים הוא פתר את המלחמה. אברהם חותם על הסכם חלוקה בלי לערב את הקב"ה. הם רואים את כל הארץ כי הם עומדים על הר בעל חצור. )יד( ו ה' א מ ר א ל א ב ר ם א ח ר י ה פ ר ד ל וט מ ע מ ו ש א נ א ע ינ י ך ור א ה מ ן ה מ ק ום א ש ר א ת ה ש ם צ פ נ ה ו נ ג ב ה ו ק ד מ ה ו י מ ה: כל מקום ששם ה' כתוב כך חז"ל אומרים "הוא ובית דינו", ה' אומר לו להסתכל על כל א"י. )טו( כ י א ת כ ל ה א ר ץ א ש ר א ת ה ר א ה ל ך א ת נ נ ה ול ז ר ע ך ע ד ע ול ם: ואומר לו שכל הארץ כולל מה שנתן ללוט זה שלו, א"כ הפרצה המשפטית של אברהם אינה קבילה. כלומר עכשיו יצטרך לכבוש בעצמו את החלק שנתן ללוט. אברהם נכנס למלחמה הרבה יותר גדולה בגלל שניסה לפתור סכסוך מקומי בצורה לא נכונה. מלחמת הארבעה נגד החמישה )יח( ו י א ה ל א ב ר ם ו י ב א ו י ש ב ב א לנ י מ מ ר א א ש ר ב ח ב ר ון ו י ב ן ש ם מ ז ב ח ל ה': אברהם פנה מהר בעל חצור דרומה לכיוון חברון ומקיים את מצוות ה' החדשה שקיבל והיא לכבוש את הארץ, רוב הארץ כבושה תחת יד לבד מעבר הירדן המזרחי שאברהם נתן אותו ללוט. )יד, א( ו י ה י ב ימ י א מ ר פ ל מ ל ך שנ ע ר א ר י ו ך מ ל ך א ל ס ר כ ד ר ל ע מ ר מ ל ך ע יל ם ו ת ד ע ל מ ל ך ג וי ם: שנער היא בבל כמו שמופיע בפרשת נח, אלסר שכנה לבבל והיא העיר לרסא. עילם מופיע בספר דניאל ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה -אראביסטאן. וגויים זה מצפון לבבל. המחזות יחסית קרובים אחד לשני אך רחוקים מא"י. )ב( ע ש ו מ ל ח מ ה א ת ב ר ע מ ל ך ס ד ם ו א ת ב ר ש ע מ ל ך ע מ ר ה ש נ א ב מ ל ך א ד מ ה ו ש מ א ב ר מ ל ך צביים צ ב וי ים ומ ל ך ב ל ע ה יא צ ע ר: הפעם הראשונה שבתורה יש מלחמה. סדם נמצאת באזור ים המלח, רחוקה מאוד מהאימפריות בפסוק הקודם.כדי להלחם צריך לעבור דרך מדבר ערב, אך מכיוון שהתנאים לא מאפשרים צריך להגיע דרך סוריה למעלה מ 2000 ק"מ. כנראה שיש חשיבות במלחמה הזאת. עמורה קרובה לסדום,וכן שאר הערים בפסוק. )ג( כ ל א ל ה ח ב ר ו א ל ע מ ק ה ש ד ים ה וא י ם ה מ ל ח: לא מובן עמק או ים. אלא בזמן שמשה כותב הוא ים המלח ובזמן אברהם היה עמק סתם. צפון ים המלח עמוק מאוד )250 מ' עומק( לעומת החלק הדומי )25 מ'( הגיאולוגים מסבירים שהיה כמה פעמים שהחלק הדרומי של ים המלח התייבש במהלך ההיסטוריה. )ד( ש ת ים ע ש ר ה ש נ ה ע ב ד ו א ת כ ד ר ל ע מ ר וש לש ע ש ר ה ש נ ה מ ר ד ו: )ה( וב א ר ב ע ע ש ר ה ש נ ה ב א כ ד ר ל ע מ ר ו ה מ ל כ ים א ש ר א ת ו ו י כ ו א ת ר פ א ים ב ע ש ת ר ת ק ר נ י ם ו א ת ה ז וז ים ב ה ם ו א ת ה א ימ ים ב ש ו ה ק ר י ת י ם: עשתרות קרנים בדרום סוריה ג'אבל דרוז 32

33 על גבול ירדן, הם באים מצפון לדרום. הם משמידים את הרפאים שכנראה היו בעלי ברית של סדום. הם נמצאת גם כיום בשם זה בירדן מול אשדות יעקב מתחת לשפך הירמוך. שוה קריתים נמצאת בארץ מואב )האימים ישבו שם מלפנים(. הנה הגיעו קרוב לסדום ועמורה. אך הם לא תוקפים אלא ממשיכים דרומה. )ו( ו א ת ה ח ר י ב ה ר ר ם ש ע יר ע ד א יל פ אר ן א ש ר ע ל ה מ ד ב ר: הררם שעיר נמצא באמצע הערבה, בין ים המלח לעכבה. איל פארן נמצא כנראה באילת )איל פי' מישור( )ז( ו י ש ב ו ו י ב א ו א ל ע ין מ ש פ ט ה וא ק ד ש ו י כ ו א ת כ ל ש ד ה ה ע מ ל ק י ו ג ם א ת ה א מ ר י ה י ש ב ב ח צ צ ן ת מ ר: פנו צפונה, אל קדש פטרה. שדה העמלקי נמצא בין פטרה לים המלח, וחצצן תמר היא עין גדי בדברי הימים חצצן תמר היא עין גדי. הם האריכו את הדרך מאוד כדי לתקוף את סדום ועמורה ללא בעלי ברית. )ח( ו י צ א מ ל ך ס ד ם ומ ל ך ע מ ר ה ומ ל ך א ד מ ה ומ ל ך צביים צ ב וי ם ומ ל ך ב ל ע ה וא צ ע ר ו י ע ר כ ו א ת ם מ ל ח מ ה ב ע מ ק ה ש ד ים: רק כשראו שאין ברירה יוצאים חמשת המלכים להלחם )הם לא מגנים על בעלי בריתם(. כדרלעומר ובני בריתו לא כובשים את כנען. הם כובשים מסביב אך את ארץ כנען כלל לא. מי שמלך בארץ כנען היה פרעה מלך מצרים. אחד השליטים בכנען הוא בעל ברית של פרעה אברהם. אם הבבלים יכנסו לכנען הם יכנסו למלחמה בין מעצמות ומזה הם מפחדים. אם כן בקעת הירדן וים המלח הייתה קו גבול בינלאומי. פריצת הגבול הייתה מובילה למלחמת עולם. אם אברהם לא היה נפרד מלוט, אולי היו רבים והיה צריך לדון ביניהם, אל מעולם לא היה נכנס אברהם למלחמה בקנה מידה כזה גדול כמו מה שעומד להיכנס אליה. זאת בגלל שהעדיף הסכם שלום מיידי וחפוז עם לוט וחילק את הארץ. )י( ו ע מ ק ה ש ד ים ב א ר ת ב א ר ת ח מ ר ו י נ ס ו מ ל ך ס ד ם ו ע מ ר ה ו י פ ל ו ש מ ה ו ה נ ש א ר ים ה ר ה נ ס ו: הם נסים להר חברון, שהרי להרי מואב זו שטות לברוח שכן ארבעת המלכים כבשו שם. בהר חברון יש שליטה כנענית ולשם לא יכנסו. אברהם כובש )יב( ו י ק ח ו א ת ל וט ו א ת ר כ ש ו ב ן א ח י א ב ר ם ו י ל כ ו ו ה וא י ש ב ב ס ד ם: אם לא היה יושב בסדום לא היה קורה לו כל זאת. )יג( ו י ב א ה פ ל יט ו י ג ד ל א ב ר ם ה ע ב ר י ו ה וא ש כ ן ב א לנ י מ מ ר א ה א מ ר י א ח י א ש כ ל ו א ח י ע נ ר ו ה ם ב ע ל י ב ר ית א ב ר ם: לראשונה אברם נקרא עברי, שכן הוא מבני בניו של עברי. אלוני ממרא, ענר ואשכול נמצאים באזור חברון. הם שליטים כנענים בעלי ברית אברהם אברהם עומד בראש הליגה הפוליטית של ארץ כנען. )יד( ו י ש מ ע א ב ר ם כי נ ש ב ה א ח יו ו י ר ק א ת ח נ יכ יו י ל יד י ב ית ו ש מ נ ה ע ש ר וש לש מ א ות ו י ר ד ף ע ד ד ן: אברהם יוצא עם 318 חניכים ואיתו יוצאים 3 גדודים, של ענר אשכול וממרא )שמוזכרים בסוף המלחמה(. 318 הוא מספר הימים שהירח נראה בשנה, אברהם בשלב זה עדיין ירחי ולא שמשי, כלומר הוא עדיין לא במלוא תקפו, דן נמצאת בצפון בקעת הירדן. השיירה של ארבעת המלכים עברה שם כי זה ישר בעשה זו הצבא פגיע ביותר כי הוא נושא שבי ורכוש. )טו( ו י ח ל ק ע ל יה ם ל י ל ה ה וא ו ע ב ד יו ו י כ ם ו י ר ד פ ם ע ד ח וב ה א שר מ ש מ אל ל ד מ ש ק: נוסף כאן עוד גדוד של עבדיו. הגדודים של אברהם חופשיים משלל ויש להם רק נשק וקל לפגוע בחיילים העייפים של הבבלים. )טז( ו י ש ב א ת כ ל ה ר כ ש ו ג ם א ת ל וט א ח יו ור כ ש ו ה ש יב ו ג ם א ת ה נ ש ים ו א ת ה ע ם: הפעולה הצליחה. הנה בשלב זה עבר הירדן ריקה משלטון והכובש שלה הוא אברהם, כל האזור שייך אישית לאברהם בהכרה בינלאומית. כמו"כ יש לו שליטה בשכם וכן בית אל העין וחלק מיהודה. אברהם לא שולט בשפלת החוף והגליל הנגב ופרוזדור ירושלים. אברהם נהיה השליט של עבר הירדן. )יז( ו י צ א מל ך ס ד ם ל ק ר את ו א ח ר י ש וב ו מ ה כ ות א ת כ ד ר ל ע מ ר ו א ת ה מ ל כ ים א ש ר א ת ו א ל ע מ ק ש ו ה ה וא ע מ ק ה מ ל ך: עמק המלך בשמואל ב פרק יח פס' יח מופיע שאבשלום הקימה מצבה בשם יד אבשלום בעמק המלך וזה בקדרון מול ירושלים. אברהם מתקרב לירושלים כדי למלוך עליה. רש"י דורש עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו עליהם. אברהם מקים מדינה וישתמש בה כדי להפיץ תורתו לעולם. )יח( ומ ל כ י צ ד ק מ ל ך ש ל ם ה וצ יא ל ח ם ו י י ן ו ה וא כ ה ן ל א ל ע ל י ון: שלם זו ירושלים,מלכי צדק היה צריך להכניסו לירושלים אך הוא הוציא לחם ויין כדי לא לתת לו להיכנס. מלכי צדק לא מסכים שאברהם יכבוש את ירושלים כי אברהם רוצה לשלוט כי הוא מאמיןם באל אחד. הוא אומר לו שהוא גם מאמין ביחוד האל וירושלים שלו. )יט( ו י ב ר כ ה ו ו י אמ ר ב ר ו ך א ב ר ם ל א ל ע ל י ון ק נ ה ש מי ם ו א ר ץ: מלכי צדק מברך את אברהם כלומר ראה בעצמו גדול ממנו. כביכול אמר לו שהוא תלמיד טוב. הוא מכנה את ה' אל עליון )כב( ו י אמ ר א ב ר ם א ל מ ל ך ס ד ם ה ר ימ ת י י ד י א ל ה' א ל ע ל י ון ק נ ה ש מ י ם ו א ר ץ: אברהם מוסיף ה' אל עליון, אברהם גילה שגדול מרבו. שמו של 33

34 הקב"ה המתגלה בהיסטוריה. מלך סדום מבקש מאברהם את הנפש ששייכת לאברהם שאברהם יכול גם לא לתת שום דבר, אברהם היה צריך לקחת הכל אליו ואז היה מתקן את אנשי סודם ועמורה, אברהם מגיב הפוך לגמרי. אברהם מוותר על הרעיון המדיני! הוא חושב שהאנשים שהביא הם בעייתיים אך דווקא את אנשי סדום היה צריך לקחת ולתקן. לכן כשהקב"ה רוצה להשמיד את סדום אברהם מרגיש שזו אשמתו. אברהם חוזר להיות אישיות פרטית הוא חושש לקבל את השלטון לידיו. שוב התכנית שלו גוברת בקרבו על התכנית שהקב"ה צווה אותו )כג( א ם מ ח וט ו ע ד ש ר ו ך נע ל ו א ם א ק ח מ כ ל א ש ר ל ך ו ל א ת אמ ר א נ י ה ע ש ר ת י א ת א ב ר ם: היה צריך דבר קטן ודבר גדול מדוע נקט שני דברים קטנים. חוט זה כינוי לחבל ששמים מעל הכאפיה )עאקל(, שרוך נעל זה מה ששמים למטה. אברהם לא רצה שמלך סדום יאמר שהעשיר את אברהם. 81 )כד( ב ל ע ד י ר ק א ש ר א כ ל ו ה נ ע ר ים ו ח ל ק ה א נ ש ים א ש ר ה ל כ ו א ת י ע נ ר א ש כ ל ומ מ ר א ה ם י ק ח ו ח ל ק ם: הם לא באו על דעת האידיאלים של אברהם ולכן ראוי שיקבלו שכר המתח בין הלאומיות של הקב"ה לקוסמופוליטיות של אברהם )טו, א( א ח ר ה ד ב ר ים ה א ל ה ה י ה ד ב ר ה' א ל א ב ר ם ב מ ח ז ה ל אמ ר א ל ת יר א א ב ר ם א נ כ י מ ג ן ל ך ש כ ר ך ה ר ב ה מ אד: אחר סמוך, אחרי מופלג. אם יש אחר אחד זה אומר שזו תולדה של הקטע הקודם. אברהם ניצח והיה במצב של בטחון, לכן לא מובן מדוע ה' אומר לו רק עכשיו שהוא מגן עליו היה צריך לומר לו זאת לפני המלחמה. חז"ל נתנו שלושה הסברים לפחד של אברהם. האחד שמא אלו שניצח אותם ישובו וילחמו בו. השני, שירא שנוכה לו משכרו לעוה"ב. והשלישי, שעצם זה שניצח הוא הפך להיות "הישראלי הכובש" ואז כל האפשרות שלו להשפיע על האנושות נופלת. הוא ירא לתוכנית שלו )התכנית של הקב"ה לא נפגעת שכן הוא דרש לאום לפני אוניברסאליות( הוא פחד שהרג צדיקים )חפים מפשע( בין החיילים שהרג. אך במלחמה לא עושים חשבונות כאלו, צריך להלחם באויב. במלחמה בין כלל לכלל הפרט בטל, במלחמה נגד חבורת פושעים צריך להזהר לא לפגוע בחפים מפשע. ההבחנה בין הדברים היא אם הזהות הנלחמת היא פרט כמו שאברהם חשב ולכן פחד או כישות מדינית כמו שהסביר הקב"ה לאברהם. )ב( ו י אמ ר א ב ר ם א ד נ י ה' מ ה ת ת ן ל י ו א נ כ י ה ול ך ע ר יר י וב ן מ ש ק ב ית י ה וא ד מ ש ק א ל יע ז ר: אברהם אומר לקב"ה שגם התכנית שלו אובדת שהרי אין לאברהם ילדים. התלמיד ממשיך אותו זה אסכולא ולא אומה. )ג( ו י אמ ר א ב ר ם ה ן ל י ל א נ ת ת ה ז ר ע ו ה נ ה ב ן ב ית י י ור ש א ת י: הקב"ה שתק ולכן אברהם שוב מדבר. אברהם לא מדבר בצורה ברורה ולכן הקב"ה שותק ומחכה שאברהם יאמר במפורש את הדברים. )ד( ו ה נ ה ד ב ר ה' א ל יו ל אמ ר ל א י יר ש ך ז ה כ י א ם א ש ר י צ א מ מ ע י ך ה וא י יר ש ך: הקב"ה עונה לו לאחר שטען טענה. )ה( ו י וצ א א ת ו ה ח וצ ה ו י אמ ר ה ב ט נ א ה ש מ י מ ה וס פ ר ה כ וכ ב ים א ם ת וכ ל ל ס פ ר א ת ם ו י אמ ר ל ו כ ה י ה י ה ז ר ע ך :רש"י" :לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים, ולפי מדרשו וכו'. דבר אחר הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה". רש"י משתמש במדרש כשהפשט מזקיק זאת. לא כתוב שהם היו באוהל. הקב"ה הוציא את אברהם מכל מסגרת עולמית שתהיה. הקב"ה מוציא אותו מהתפיסה המצמצמת שלו. אברהם לא יכול לספור, והקב"ה רוצה להגיד לו שזרעו יהיה כמו הכוכבים אך לא לעניין המספר אלא לעניין המעלה שיאירו את שמי האנושות. )ו( ו ה א מ ן ב ה' ו י ח ש ב ה ל ו צ ד ק ה: כתוב בעבר מוקדם )שהנושא קודם לנשוא( אברהם האמין כבר לפני כן ואעפ"כ זה נמצא כאן כי זה בא מיד לאחר הפקפוק של אברהם בתכניתו של הקב"ה. רש"י מסביר שהקב"ה אהב את האמונה של אברהם בו. לכאורה יש בכך קושי שהרי הקב"ה מדבר איתו וכיצד לא יאמין? המילה צדקה בעברית מקראית היא בעלת שני משמעויות הפוכות האחת זכות והשנייה חסד, לא מגיע לי וקבלתי. הרמב"ן התקשה במה שאמר רש"י ומהתבטאותו נראה שמפריע לו שע"פ רש"י משמע שלאברהם מגיע שכר על אמונה. הרמב"ן אומר שלא האמונה קובעת את גורל האדם אלא המעשים אחרת אפשר ח"ו להבין מימד נוצרי. אך רש"י בכל זאת כתב זאת כי אצל אברהם האמונה היא באמת זכות כי אמונה בה' סותרת את האמונה באלוהים ועליו היה לעשות מעבר חד לעבור מאמונה באלוהים לאמונה בה' - שינוי סדרי הטבע. הרמב"ן הבין שאברהם האמין בה' אבל הוא החשיב זאת כחסד, כלומר לאברהם יש ביקורת נגד הבטחה זאת. אברהם לא מבין מדוע הוא 81 על דרך המוסר אפשר לתלות מהפס' הקודם שאברהם לא רוצה שידו תאמר שהעשירה את עצמו אלא הכל מה' 34

35 א" מקבל את החסד ולא אנשים אחרים במה הוא מיוחד מכולם? הכתוב בכוונה משתמש במילה שיכולה להשתמע לשני פנים כדי שתיווצר המחלוקת. הקב"ה יסביר לאברהם מדוע הוא ואומתו ולא אחרים תשובה מוסרית. התשובה המוסרית של ה' לאברהם - מדינה )ז( ו י אמ ר א ל יו א נ י ה' א ש ר ה וצ את י ך מ א ור כ ש ד ים ל ת ת ל ך א ת ה א ר ץ ה ז את ל ר ש ת ה: )ח( ו י אמ ר א ד נ י ה' ב מ ה א ד ע כ י א יר ש נ ה: כדי לרשת את הארץ באופן שתביא ברכה צריך לעבור דרך אור כשדים. אברהם שואל כיצד ידע שהסכנות של הארץ לא יחליפו את אור כשדים. הקב"ה יסביר לו שבמקום אור כשדים יש גלות שתחליף זאת והיא גלות מצרים הידועה לנו. )ט( ו י אמ ר א ל יו ק ח ה ל י ע ג ל ה מ ש ל ש ת ו ע ז מ ש ל ש ת ו א י ל מ ש ל ש ו ת ר ו ג וז ל: הקב"ה הודיע לו כנגד 4 גלויות ויש דעות שונות בחז"ל מהן ההקבלות לאומות. עכ"פ אברהם אבינו רואה התמודדות עם אומות שיש להם צורה בהמית. כלומר היחיד שלהם אנושי אך הקולקטיב בהמי. 82 אברהם צריך להביא את הרעיון שהמדינה היא זו שמביאה את המוסר. לכן בספר דניאל המלכות החמישית של המשיח היא בצורת אדם. )י( ו י ק ח ל ו א ת כ ל א ל ה ו י ב ת ר א ת ם ב ת ו ך ו י ת ן א יש ב ת ר ו ל ק ר את ר ע ה ו ו א ת ה צ פ ר ל א ב ת ר: הערכים מפוזרים באומות ויש תפקיד לעמ"י לחבר את הערכים יחד בא"י ע"י יציאה הרב אשכנזי זצ"ל מהגלות. הקב"ה אמר לאברהם שעליו לבחור או שבניו ירדו לגלות או לגיהנם. 83 אברהם בחר בגלות 84 היה מסביר שאם ישראל לא יסכימו לצאת לגלות כדי לגאול את האנושות והניצוצות שבה אז האומות ירדו וגיהנם ואז נצטרך לרדת לגיהנם ולברר משם. אברהם אבינו העדיף שהבירור ייערך בהיסטוריה ולא בתחום המטאפיזי. הניצוצות כוונה שישנו אדם הראשון שהתנפץ לרסיסים ויש חלק מהזהות שלו בכל אומה. לאחר הגלות יש המון סוגי יהודים כמניין הגויים דרך יחסי הגומלין בין היהודים מתקנים את הגויים. יש צורך בציונות כדי להצליח את ההיסטוריה, הגלות היא זמנית בלבד. הגלות כהקדמה לגאולה )יב( ו י ה י ה ש מ ש ל ב וא ו ת ר ד מ ה נ פ ל ה ע ל א ב ר ם ו ה נ ה א ימ ה ח ש כ ה ג ד ל ה נ פ ל ת ע ל יו: אם כעת השמש באה )שוקעת( משמע שעד עכשיו היה יום, וכיצד היו כוכבים? אלא הקב"ה הראה לו זאת במחזה וזה שהשמש שוקעת הוא ג"כ חלק מהמחזה. כלומר כששמשם של ישראל שוקעת משמע שיש גלות. לכן מיד אימה וחשכה נפלה על אברהם. נפלה עליו תרדמה כעין זו שהייתה לאדם הראשון אובדן ההכרה. כדי שאדם יוכל להפוך לאיש ואישה היה עליו לשכוח את זהותו כך גם בגלות עמ"י צריך לשכח את זהותו בארבע מובנים כנגד ארבע מלכויות )יג( ו י אמ ר ל א ב ר ם י ד ע ת ד ע כ י ג ר י ה י ה ז ר ע ך ב א ר ץ ל א ל ה ם ו ע ב ד ום ו ע נ ו א ת ם א ר ב ע מ א ות ש נ ה: חז"ל דרשו ידוע שאני גואל אותם תדע שאני גואלם ואומר המהר"ל שמכאן הגלות והגאולה הם הפכים המגדירים זה את זה. הוא מסביר שגלות היא שאנו לא במקומנו, שאנו מפוזרים ושאנו משועבדים. כשהמצב הפוך זו גאולה - מכונס במקומך ועצמאי. רוב העם המצרים היה גם גר וגם משועבד, התוצאה הייתה שהם זכו לא"י. שבט לוי היו גרים אך לא השתעבדו והתוצאה הייתה שנכנסו לארץ ולא נחלו. משה רבנו גם גר לא היה ולכן גם לא נכנס. אם כן הגלות מקנה את הזכות לארץ. )יד( ו ג ם א ת ה ג וי א ש ר י ע ב ד ו ד ן א נ כ י ו א ח ר י כ ן י צ א ו ב ר כ ש ג ד ול: הקב"ה מציע לאברהם קושי תמורת רכוש וכי כדאי לרדת לגלות כדי לעשות כסף? ועוד כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם ורכוש גדול לא קיים, הקב"ה הביא את מצרים שיטבעו בים )ברכות ט:(. אלא הרכוש הזה אפשר לעשות שני דברים משכן ועגל. אם אפשר לעשות מהזהב של מצרים משכן - זהב שמסוגל לגרום לקב"ה לשכון באנושות. אך במצרים תומאס הובס הסביר שהעמים דומים לסוג של מפלצת קרא לכך לוויתן מפלצת תנכי"ת קדומה שיש לה חיוך שטני המורכבת מאלפים רבים של אנשים. ואמר מאמר הדומה ל"הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" שהמלכות מצילה את האדם מלהיות חיה. והראיה שהמלכות אין לה מלכות מעליה ולכן היא נלחמת באומה אחרת הוא רואה רק ביחיד את המוסר ולא באומה. 83 "ל הקדוש ברוך הוא לאברהם כל זמן שבניך מתעסקים בשתים נצולין מן שתים ועתידין קרבנות ליבטל ובית המקדש ליחרב אלא במה אתה מבקש שישתעבדו בניך בגיהנם או בגלות התחיל תמה ולא היה יודע מה לברור, אמר רבי חנינא בר פפא אברהם בירר לו את המלכיות ואמר מוטב שישתעבדו בני בגליות ולא ירד אחד מבני לגיהנם והסכים הקדוש ברוך הוא עמו שנאמר אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם" )מדרש תנחומא פקודי ח( 84 ה.ה. עיין ליקוטי מוהר"ן תורה כב סד"ה אלעזר זעירא 35 82

36 הזהב מעורב בעגל. עמ"י מוציאים את הזהב למעבדה בניסיון להנפיק משכן בלבד. ניצלה מאבדון מוחלט. 85 זו זכות עצומה למצרים דרך זה היא הפער בין החזון למציאות שלאברהם אין ילדים )יח( ב י ום ה ה וא כ ר ת ה' א ת א ב ר ם ב ר ית ל אמ ר ל ז ר ע ך נ ת ת י א ת ה א ר ץ ה ז את מ נ ה ר מ צ ר י ם ע ד ה נ ה ר ה ג ד ל נ ה ר פ ר ת: )יט( א ת ה ק ינ י ו א ת ה ק נ ז י ו א ת ה ק ד מ נ י: )כ( ו א ת ה ח ת י ו א ת ה פ ר ז י ו א ת ה ר פ א ים: )כא( ו א ת ה א מ ר י ו א ת ה כ נ ע נ י ו א ת ה ג ר ג ש י ו א ת ה י ב וס י: הקב"ה כורת ברית עם אברהם על א"י בלבד. ישנו חזון גדול אך בינו לבין המציאות יש פער גדול שכן )טז, א( ו ש ר י א ש ת א ב ר ם ל א י ל ד ה ל ו ו ל ה ש פ ח ה מ צ ר ית וש מ ה ה ג ר: אברהם הבין שההבטחה היא דווקא אליו ולא בהכרח לשרה. ישנה כמו אבותיו לבית שם )ראה פרק ה סיבה מהותית שאברהם עוד לא הוליד שכן עוד לא הגיע הזמן הוא לא הגיע לגיל מאה 86 פס' לב ברש"י שזהו גיל המצוות וכן פרק יא פס' י(. כדי שאברהם יוכל להוליד היה עליו לעבור שינוי )פרק יז,ה( ולשנות שמו לאברהם. אך שרה לא הייתה צריכה, הבעיה הייתה שאברהם קרא לה שרי )שם, טו( ובאמת שרי לא יולדת לאברהם "לו" כלומר היא לא יכולה ללדת לו והוא חושב שזה בגללה. מצרים היא הגדולה שבמעצמות, יש נוכחות של התרבות הזאת בבית אברהם דרך הגר. חז"ל הסביר שהגר היא בת פרעה, ופרעה ראה את גדולתו של אברהם ורצה שביתו תלמד מאברהם. כמו"כ פרעה רצה לאמץ אל מצרים את הכוחות של אברהם ע"י שרה אך כשזה כשל ניסה אחרת. )ב( ו ת אמ ר ש ר י א ל א ב ר ם ה נ ה נ א ע צ ר נ י ה' מ ל ד ת ב א נ א א ל ש פ ח ת י א ול י א ב נ ה מ מ נ ה ו י ש מ ע א ב ר ם ל ק ול ש ר י: שרה תולה את החיסרון בה. לכן היא לא רוצה שמה שאברהם מייצג בעולם לא יאבד. יש שני אפשרויות לבניה- החסד שהיא עושה או שהאימוץ של הילד שיביא לפקידה. )ג( ו ת ק ח ש ר י א ש ת א ב ר ם א ת ה ג ר ה מ צ ר ית ש פ ח ת ה מ ק ץ ע ש ר ש נ ים ל ש ב ת א ב ר ם ב א ר ץ כ נ ע ן ות ת ן א ת ה ל א ב ר ם א יש ה ל ו ל א ש ה: מדוע התורה מזכירה ששרה היא אשת אברהם? וכן שהגר היא שפחתה? וכן לשם מה לחזור על כך שאברהם הוא האיש של שרה ועוד לשם מה להזכיר שוב שהיא נותנת לו. אלא שהייתה אי הבנה בין שרה לאברהם. שרה הבינה שהיא אשת אברהם והיא נותנת לאברהם את שפחתה. אך הוא הבין שהיא ניתנה לו לאישה ולא בתור שפחת שרה. )ד( ו י ב א א ל ה ג ר ו ת ה ר ו ת ר א כ י ה ר ת ה ו ת ק ל ג ב ר ת ה ב ע ינ י ה: )ה( ו ת אמ ר ש ר י א ל א ב ר ם ח מ ס י ע ל י ך א נ כ י נ ת ת י ש פ ח ת י ב ח יק ך ו ת ר א כ י ה ר ת ה ו א ק ל ב ע ינ יה י ש פ ט ה' ב ינ י וב ינ יך: שרה כועסת על אברהם על שנתן יחס של אישה להגר ומאפשר לה לזלזל בשרה. שרה מציעה שה' ישפוט היא רוצה דין. אך אברהם לא מבין בדין ולכן נותן לשרה לעשות כטוב בעיניה. )ו( ו י אמ ר את ה' אלא א ב ר ם א ל ש ר י ה נ ה ש פ ח ת ך ב י ד ך ע ש י ל ה ה ט וב ב ע ינ י ך ו ת ע נ ה ש ר י ו ת ב ר ח מ פ נ י ה: לכאורה שרה לא מערבת 87 שה' מתערב בהמשך יחסי ישראל וישמעאל בשורשם )ז( ו י מ צ א ה מ ל א ך ה' ע ל ע ין ה מ י ם ב מ ד ב ר ע ל ה ע י ן ב ד ר ך ש ור: אנו לומדים שהגר היא אישה גדולה )ח( ו י אמ ר ה ג ר ש פ ח ת ש ר י א י מ ז ה ב את ו א נ ה ת ל כ י ו ת אמ ר מ פ נ י ש ר י ג ב ר ת י א נ כ י ב ר ח ת: המלאך מגדיר את זהותה, היא שפחת שרי, ועליה לדעת מה שורשה ומה המגמה שלה. הוא מסביר לה שהיא חייבת לברר מי היא. ובאמת היא מקבלת שהיא השפחה ומקבלת ציווי )ט( ו י אמ ר ל ה מ ל א ך ה' ש וב י א ל ג ב ר ת ך ו ה ת ע נ י ת ח ת י ד י ה: ומיד אח"כ מקבלת ברכה, כלומר הכרת שרה את עצמה כשפחה מאפשרת לה להצליח. )י( ו י אמ ר ל ה מ ל א ך ה' ה ר ב ה א ר ב ה א ת ז ר ע ך ו ל א י ס פ ר מ ר ב: דווקא כשאדם יודע את מקומו האמיתי 85 מאירופה הבאנו את המשטר הדמוקרטי שהוא יכול להיות טוב או רע. מה שיישאר ממשטר זה הוא רק מה שעמ"י ישמר ממנו. לכן יש מלחמת תרבות על ערכים במדינת ישראל יש שמגדירים ערך כעגל ויש שמגדירים כמשכן. יש לשים לב שמצוות התפילין בצורתה היום היא הצורה הקדושה לעומת הנחת הנחשים של המצרים בזרוע ובראש בצורה עגולה. אנו משמרים תכשיט מצרי כמצוות ה'. 86 היה עליו להבין שלדת עמ"י צריכה להיות ניסית מעל הטבע. 87 רמב"ן בד"ה "ותענה שרי ותברח מפניה" מפרש חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן. ונראה שהחטא הוא שאברהם ושרה התבלבלו בזהותם וגרמו להגר לפרוץ ובכך הזמינו את הצורך בדיכוי. 36

37 הוא מצליח. בחוקי חמורבי מופיע שאם אישה לא יולדת אדם יכול ברשות אשתו לקחת את שפחתה ואם היא לא תלד, בן השפחה יהיה היורש לכן ישמעאל מתעלם מקיומו של יצחק. 88 מהותו של ישמעאל )יא( ו י אמ ר ל ה מ ל א ך ה' ה נ ך ה ר ה ו י ל ד ת ב ן ו ק ר את ש מ ו י ש מ ע אל כ י ש מ ע ה' א ל ע נ י ך: אברהם דווקא שמח בכך, הגר היא מצרית. והנה הקב"ה שילב את התוכניות שלהם יחד. הוא יקח את המצרית כלומר עם הסגולה יבוא מהגדולה שבתרבויות. אם כן ישמעאל הוא הייצוג של תכניתו של אברהם שחשב שלכך הקב"ה נותן אישור. המלאך אומר לה שלבנה תקרא ישמעאל )יב( ו ה וא י ה י ה פ ר א א ד ם י ד ו ב כ ל ו י ד כ ל ב ו ו ע ל פ נ י כ ל א ח יו י ש כ ן: פרא פירושו חמור בר ייחודו שהוא לא ניתן לביות. כלומר החירות חזקה אצלו, וזה בניגוד לשפחות של אמו. החירות קשורה יותר למדבר היא מבטלת את המסגרות שיש בהם שעבוד מסוים. ממילא יש לו יחס לכול שהרי הוא אינו מוגדר ואונקלוס תרגם שיהיה מורד באדם, צריך לכולם וכולם צריכים לו. )יג( ו ת ק ר א ש ם ה' ה ד ב ר א ל יה א ת ה א ל ר א י כ י א מ ר ה ה ג ם ה לם ר א ית י א ח ר י ר א י: היא הייתה רגילה לראות מלאכים בבית אברהם וכאן ראתה גם במדבר. כל פעם מלאך ה' אחר מדבר איתה )ארבע פעמים( זה אופי הנבואה שלה זה גילוי שלא מחזיק את עצמו, כלומר יש לה יניקה מסוימת מהנבואה הישראלית שליחות בלבד. )טז( ו א ב ר ם ב ן ש מ נ ים ש נ ה ו ש ש ש נ ים ב ל ד ת ה ג ר א ת י ש מ ע אל ל א ב ר ם: גילו של אברהם מצוין כאן להגיש שזאת לידה טבעית 86 בגימטריא אלהים. כלומר זו המדרגה הטבעית של אמנם בפרק יב,ז ה' נגלה אל אברהם כבר בשכם אלא ששם מבטיח לזרעו את הארץ, ואילו בפרשת וירא יש גילוי למטרת ביקור חולים ולא לשם מטרה מוגדרת. 91 הערלה ייחודית לאדם לבע"ח ואפילו לקוף אין ערלה. 92 לאישה אין בעיה כזאת רק עליה להישמר ממגע ח"ו עם הערלה שפוגמת בנשמתה. 37 מידת הדין של אברהם, כשמתעלה מעל הטבע הוא מוליד את יצחק, וזו הכוונה שקליפת ישמעאל נפרדת מאברהם, כלומר צריך לתת מקום להופעה הזאת של אברהם לצאת החוצה. כלומר הוצאת החסד הטומאה והבאת דין של קדושה. במשך ארבע עשרה שנה אברהם ראה בישמעאל את ממשיכו הנכון. אך לקב"ה יש תכניות אחרות: הקשר בין התגלות ה' להסרת הערלה )יז, א( ו י ה י א ב ר ם ב ן ת ש ע ים ש נ ה ו ת ש ע ש נ ים ו י ר א ה' א ל א ב ר ם ו י אמ ר א ל יו א נ י א ל ש ד י ה ת ה ל ך ל פ נ י ו ה י ה ת מ ים: ה' נראה אליו, אומר לו שהוא אל שדי ומדבר איתו בשם אלהים.המעברים הללו לא מובנים. עד עכשיו אברהם היה נאמן לאלוהים, הוא פעל באופן הטבעי בלבד. כאן הקב"ה רוצה שאברהם בן מאה יוליד, שהטבע ישתנה. אך אברהם עוד לא ראוי לכך הוא עדיין ערל. הקב"ה רוצה להתגלות אל שדי השם בו הקב"ה מבטיח. 89 כששומע זאת אברהם הוא לא מסוגל לקלוט זאת ולכן הקב"ה מדבר איתו בשם אלהים. הערלה מעכבת את כריתת הברית עם ה' לכן במשך כל הפרק ה' מדבר עם אברהם בשם אלהים ורק לאחר שנימול )פרשת וירא( ה' נגלה אליו. 90 הקב"ה יצווה את אברהם על ברית המילה וכיצד יהיה אברהם תמים-שלם? אלא שהאחדות בין הנשמה לגוף מעוכבת בעקבות הערלה, 91 רק בהסרתה יש יחס בין הגוף לנשמה ואז יש אחדות אמיתית. 92 אל שדי הוא הבטחה על הזרע דווקא לכן נאמר ליעקב "אני אל שדי פרה ורבה". פירוש הדברים שאמר לעולמו די כלומר נקודת ההפרש בין האינסופיות האלוהית לגבוליות האנושית מתבטאת בולד. הנשמה והגוף היו קיימים כבר לפני הלידה אלא יש שמחה על השילוב בין הגוף והנשמה. הגוף מנוהל ע"י תפקוד הטבע, והנשמה שייכת לתחום המוסר. חיבור בין הטבע )הפועל בעיגולים( למוסר )סולם ערכים קו( היחס ביניהם הוא פאי )3.14( ובגימטרייא שדי. התערבות של הוי"ה בתוך שם אלהים. )ב( ו א ת נ ה ב ר ית י ב ינ י וב ינ ך ו א ר ב ה א ות ך ב מ א ד מ א ד: ישנם שתי הבטחות. הראשונה ברית, והשניה ריבוי. ההבטחה השניה היא בעלת אופי כמותית לעומת הראשונה שהיא איכותית. )ג( ו י פ ל א ב ר ם ע ל פ נ יו ו י ד ב ר א ת ו א לה ים ל אמ ר: לאברהם קשה לשאת הבטחות גדולות אלו. )ד( א נ י ה נ ה ב ר ית י א ת ך ו ה י ית ל א ב ה מ ון ג וי ם: פירוש 88 למשל הם טוענים שכל הקדמונים היו מוסלמים וכן שמסגד אל אקצא היה קיים כבר מלפני בריאת העולם ולא ייתכן שהיה שם בית מקדש. הם מנסים למחוק את ההיסטוריה של בן הגבירה. וכן ניתן לראות את תסביך בן השפחה הרבה בקוראן שהם הושפלו ולכן עליהם להשפיל. 89 רש"י )שמות ו, ג ד"ה "אל שדי"( מפרש הבטחתים )לאבות( הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי. 90

38 המילה המון בעברית הוא השתוקקות, חיבור של כל האנושות כמו "יהמו רחמיך". כמו"כ המון יכול להיות לשון רעש זה שנותן את הטון בעולם. 93 השם אברהם קשור למילה רהם פירושה המון במובן של ריבוי )ערבית עתיקה( )ה( ו ל א י ק ר א ע וד א ת ש מ ך א ב ר ם ו ה י ה ש מ ך א ב ר ה ם כ י א ב ה מ ון ג וי ם נ ת ת י ך: עד אז אברהם לא היה אב המון גויים אוניברסאלי. אלא היה פרטי קוסמופוליטי שלא רוצה שיהיו הבדלים שכולם יהיו אותו דבר. בפועל יהודי קוסמופוליטי מתבולל באומה שבה הוא חי. התורה מלמדת שככל שאתה יותר קשור לאומתך ושונה מכל העולם כולו אתה יותר מחובר ויכול להעלות את כל העולם אתך. הברית הארץ וחיזוקה ע"י המילה )ו( ו ה פ ר ת י א ת ך ב מ א ד מ א ד ונ ת ת י ך ל ג וי ם ומ ל כ ים מ מ ך י צ א ו: )ז( ו ה ק מ ת י א ת ב ר ית י ב ינ י וב ינ ך וב ין ז ר ע ך א ח ר י ך ל ד ר ת ם ל ב ר ית ע ול ם ל ה י ות ל ך ל א לה ים ול ז ר ע ך א ח ר י ך: )ח( ו נ ת ת י ל ך ול ז ר ע ך א ח ר י ך א ת א ר ץ מ ג ר י ך א ת כ ל א ר ץ כ נ ע ן ל א ח ז ת ע ול ם ו ה י ית י ל ה ם ל א לה ים: משמע שללא ארץ כנען כביכול ה' אינו אלוהינו )ראה רש"י על אתר( וכן הטעם האמיתי של ברית המילה הוא בעלות על א"י. ולכן בזמן שישראל נעדרים מא"י היא זמנית אצל בני ישמעאל. לפי זה מובן מדוע אחינו האשכנזים נהגו בחו"ל לא לברך שהחיינו על המילה כי יש צער לתינוק. ואף שבא"י כואב לו באותה מידה שווה לו כי הוא מקבל את א"י. העצמה הטבעית של א"י היא כזאת חזקה שאסור להמשך אל הטבע אלא צריך להעלות את הארץ ולשם כך עליו להיות מהול. הארץ המובטחת ע"י המילה היא ארץ כנען )בין הירדן לים התיכון(, לעומת זאת בברית בין הבתרים )טו, יח( הברית היא על "הארץ הזאת" מנהר מצרים עד נהר פרת שהיא הרבה יותר גדולה מארץ כנען. אלא יש שני משימות שונות לעמ"י. האחת שארץ כנען מספיקה לה הברית היא קדושה גופנית אישית דווקא בחלק שעשוי יותר ליטות אל הטבע והיא מקודשת יותר כי רק בה מותר להקים מזבחות. אבל לחבל ארץ הגדול יותר יש משימה אוניברסאלית כלל עולמית. 94 )ט( ו י אמ ר א לה ים א ל א ב ר ה ם ו א ת ה א ת ב ר ית י ת ש מ ר א ת ה ו ז ר ע ך א ח ר י ך ל ד ר ת ם: )י( ז את ב ר ית י א ש ר ת ש מ ר ו ב ינ י וב ינ יכ ם וב ין ז ר ע ך א ח ר י ך ה מ ול ל כ ם כ ל ז כ ר: )יא( ונ מ ל ת ם א ת ב ש ר ע ר ל ת כ ם ו ה י ה ל א ות ב ר ית ב ינ י וב ינ יכ ם: לא כתוב באיזה אבר הערלה נמצאת הקב"ה כורת ברית עם הכוח של הוספת החיים. היעדים של אברהם אך חז"ל למדו שזה מקום הניכר בין זכר לנקבה )שבת קח.(, דווקא באבר ההולדה. דהיינו )טו( ו י אמ ר א לה ים א ל א ב ר ה ם ש ר י א ש ת ך ל א ת ק ר א א ת ש מ ה ש ר י כ י ש ר ה ש מ ה: שרי פירושו "שרה שלי" אברהם הפך אותה לפרטית והקב"ה רוצה שהיא תהיה אוניברסאלית, המערב הזה שהוא בעצם מהארמיות לעבריות הוא חד צדדי אין בו חזרה לעומת יעקב-ישראל שפעמים כך ופעמים כך. אך לעולם אסור לנו לחזור לארמיות זה כרת. "אברם הוא אברהם, בתחלה נעשה אב לארם, ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו. שרי היא שרה, בתחלה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו. תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה, שנאמר: +בראשית י"ז+ והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו" )ברכות יג.( )טז( וב ר כ ת י א ת ה ו ג ם נ ת ת י מ מנ ה ל ך ב ן וב ר כ ת יה ו ה י ת ה ל ג וי ם מ ל כ י ע מ ים מ מ נ ה י ה י ו: עד עכשיו אברהם היה בטוח שישמעאל הוא הבן המושלם לקיים את תכניתו. כאן הקב"ה סותר את כל תפיסתו. )יז( ו י פ ל א ב ר ה ם ע ל פ נ יו ו י צ ח ק ו י אמ ר ב ל ב ו ה ל ב ן מא ה ש נ ה י ו ל ד ו א ם ש ר ה ה ב ת ת ש ע ים ש נ ה ת ל ד: אברהם נופל על פניו ומנחם את עצמו שזה לא יקרה. הוא לא מעוניין ולכן מבקש )יח( ו י אמ ר א ב ר ה ם א ל ה א לה ים ל ו י ש מ ע אל י ח י ה ל פ נ י ך: הוא רוצה את ישמעאל אך )יט( ו י אמ ר א לה ים א ב ל ש ר ה א ש ת ך י ל ד ת ל ך ב ן ו ק ר את א ת ש מ ו י צ ח ק ו ה ק מ ת י א ת ב ר ית י א ת ו ל ב ר ית ע ול ם ל ז ר ע ו א ח ר יו: הקב"ה מסרב לתכניתו של אברהם )כ( ול י ש מ ע אל ש מ ע ת י ך ה נ ה ב ר כ ת י א ת ו ו ה פ ר ית י א ת ו ו ה ר ב ית י א ת ו ב מ א ד מ א ד ש נ ים ע ש ר נ ש יא ם י ול יד ונ ת ת יו ל ג וי ג ד ול: הביטוי גוי גדול מופיע בפרק יב פס' ג שהקב"ה אומר לאברהם שיעשהו גוי גדול הריבוי של ישמעאל לא מאפשר לישמעאל להיאחז הארץ אם יאחז לא ישלים את ייעודו. )כא( כמו שאומר רבי נחמן שלכל עשב יש ניגון מיוחד משלו. 94 בימינו חבל הארץ שמבטא זאת הוא הגולן.

39 ו א ת ב ר ית י א ק ים א ת י צ ח ק א ש ר ת ל ד ל ך ש ר ה ל מ וע ד ה ז ה ב ש נ ה ה א ח ר ת: בפסוק ב' הקב"ה נתן שתי הבטחות כמותית ואיכותית, הקב"ה נתן את הכמות לישמעאל אך את האיכות והברית הוא יתן ליצחק. )כב( ו י כ ל ל ד ב ר א ת ו ו י ע ל א לה ים מ ע ל א ב ר ה ם: הקב"ה נוזף באברהם. ניתן לראות שבפסק יח הקב"ה נקרא באופן ייחודי האלהים - יש בכך סרח ע"ז, כמו זוהח לאלהים יחרם וכן האלהים ניסה את אברהם ביקורת עדינה מאוד. וירא פרשת וירא ניתן לשים לב ששמו של אברהם לא מוזכר כלל עד פס' ה'. ישנה התעלמות מוחלטת מהאישיות שזוכה להתגלות הבאה. לעומת הפרק הקודם בו השם אברהם הופיע באופן עקבי. מכיוון שה' נגלה אליו בשם הוי"ה אברהם הפסיק לחיות. כנראה שאברהם נבלע בתור המחזה. ניתן לראות זאת בפרשת אחרי מות )ויקרא פרק טז( בו השם אהרן מופיע בתחילת הפרק עד ואז מגיע פס' יז' ו כ ל א ד ם ל א י ה י ה ב א ה ל מ וע ד ב ב א ו ל כ פ ר ב ק ד ש ע ד צ את ו כלומר יש התגלות שבאיזשהו שלב נעלם 95 שמאפיסה את האדם. 96 )יח, א( ו י ר א א ל יו ה' ב א לנ י מ מ ר א ו ה וא י ש ב פ ת ח ה א ה ל כ ח ם ה י ום: )ב( ו י ש א ע ינ יו ו י ר א ו ה נ ה ש לש ה א נ ש ים נ צ ב ים ע ל יו ו י ר א ו י ר ץ ל ק ר את ם מ פ ת ח ה א ה ל ו י ש ת ח ו א ר צ ה: אחד הפירושים בזוהר )וירא צח:( הוא שזהותם של שלושת האנשים הם אברהם יצחק ויעקב, ש"הוא" ראה. אברהם חזר לשורש החיים בהתגלות ה' אליו ולכן רואה את המחזה מנקודת מבט חיצונית. התאפסות זו היא בבחינת "כי לא יראני האדם וחי". לא מובן המרחק שבין אברהם למלאכים )אמנם ע"פ המפרשים שזו נבואה יותר קל( מחלוקת הראשונים על מהלך נבואתו של אברהם הרמב"ם )מו"נ ח"ב פרק מב( כותב שכל הפרשה הזאת היא בחלום ונבואה של אברהם. הרמב"ן לא מסכים לקבל זאת עד שאומר שאסור להאמין לרמב"ם בכך אלא המלאכים התגשמו וראייתו מכך שאנשי סדום עלו על הבית והם ודאי לא התנבאו שהרי היו רשעים. הרמב"ן )פירוש עה"ת יח,א( לא רצה לקבל את דעתו של הרמב"ם כי הוא חי בספרד הנוצרית ולא רצה שיבינו ח"ו שיש חיזוק לשילוש. הרמב"ם נלחם בתופעת האמונה בכל שד ורוח ולכן אמר שהכל נבואה. נראה שהרמב"ם צודק במקרה זה שהרי את הקושיה מסדום אפשר לדחות שכן אנשי סדום מעולם לא ראו מלאכים אלא הם ישנו ואת כל הסיפור אברהם רואה והראיה שבפרק יט פס' כז אברהם מתעורר מהחלום. הקב"ה משכנע את אברהם שאנשי סדום חייבים כליה שכן בפס' כא-כב אברהם דורש מה' דיון והוא עדיין רואה את כל מה שהמלאכים עושים. כלומר כאשר מתרחש ההרס של סדום, הקב"ה מראה לאברהם את הסיבה המוסרית. הרלב"ג )פס' ב( טוען שאכן מדובר בשלושה אנשים נביאים שבאו לבשר לאברהם, וזה לשיטתו שהקב"ה לא עושה ניסים אא"כ יש נביא בזירה. )ג( ו י אמ ר א ד נ י א ם נ א מ צ את י ח ן ב ע ינ י ך א ל נ א ת ע ב ר מ ע ל ע ב ד ך: ניתן להבין שהסכנה ביום כיפור היא שהכה"ג לא רוצה לחזור לעולם הזה. 96 בדור הפלגה כתוב וירד ה' המימד של הבריאה ולכן כל פרט התעצם.

40 הכנסת האורחים של אברהם והולדת יצחק )ד( י ק ח נ א מ ע ט מ י ם ו ר ח צ ו ר ג ל יכ ם ו ה ש ע נ ו ת ח ת ה ע ץ: רש"י הבין שאברהם ראה אותם כישמעאלים המשתחווים לעפר רגליהם. ובעיקר כל המדרשים העוסקים בחסדו של אברהם מפנים להכנסת האורחים שנכנסים כאן. זאת משום שהוא הולך להביא את יצחק שמשלים אותו ע"י מידת הדין. הופעתו של יצחק באה על רקע של הצהריים מנחה שכן המראה הוא כחצות היום והנבואה באה אח"כ. "תחת העץ" רש"י פירש "תחת האילן". אילן היא מילה ארמית לעץ. ורש"י רוצה להציל אותנו מטעות חמורה. עץ בעברית הוא שם החומר ורש"י מתנגד לפירוש הנוצרי שמתכוון לעץ שלו. אברהם נמצא לפני חטא אדם הראשון בג"ע: העץ הוא עץ החיים, ויש שם מלאכים. הוא בא להוליד את האומה ולכן הכל הופך להיות קדוש.לכן הוא גם נותן להם בב"ח יחד, שכן מה שנפרד בעולמנו מאוחד בעולם העליון )כמו שבגדי כהונה מותרים בכלאים(. מידת הדין של אברהם )ז( ו א ל ה ב ק ר ר ץ א ב ר ה ם ו י ק ח ב ן ב ק ר ר ך ו ט וב ו י ת ן א ל ה נ ע ר ו י מ ה ר ל ע ש ות א ת ו: אברהם הולך לישמעאל ועושה בירור. לכל אדם יש קושי עם אביו ולכן חז"ל אמרו שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע. כי אם אדם הצליח להיות צדיק למרות שאביו צדיק זה סימן שהוא צדיק באמת. לכן לבני הצדיקים יש קושי הם רוצים להיות ייחודיים. ישנם שני אופנים להיות הבן של אברהם צדיק של מידת הדין או רשע של מידת החסד. ישמעאל אימץ את מידת החסד אך היה רשע. שכן צדיק נוסף של מידת החסד הוא מיותר. לכן אברהם צריך ללמוד להסכים שההמשך שלו יהיה דרך מידת הדין וזה מה שהוא לומד במשך כל הפרשה. לכן בפס' יז כתוב וה' אמר וחז"ל דרשו הוא ובי"ד כלומר מידת הדין. הקב"ה רוצה שזרע אברהם יעשה צדקה ומשפט ולכן דן איתו לגבי סדום. צוחק מי שצוחק אחרון )ט( ו י אמ ר ו א ל יו א י ה ש ר ה א ש ת ך ו י אמ ר ה נ ה ב א ה ל: לא מובן לשם מה נצרכת השאלה )י( ו י אמ ר ש וב א ש וב א ל י ך כ ע ת ח י ה ו ה נ ה ב ן ל ש ר ה א ש ת ך ו ש ר ה ש מ ע ת פ ת ח ה א ה ל ו ה וא א ח ר יו: גם שרה צוחקת שכן היא נביאה )יא( ו א ב ר ה ם ו ש ר ה ז ק נ ים ב א ים ב י מ ים ח ד ל ל ה י ות ל ש ר ה א ר ח כ נ ש ים: )יב( ו ת צ ח ק ש ר ה ב ק ר ב ה ל אמ ר א ח ר י ב לת י ה י ת ה ל י ע ד נ ה ו אד נ י ז ק ן: )יג( ו י אמ ר ה' א ל א ב ר ה ם ל מ ה ז ה צ ח ק ה ש ר ה ל אמ ר ה א ף א מ נ ם א ל ד ו א נ י ז ק נ ת י: הקב"ה משמיט את הסיבה של שרה שאברהם זקן. הוא בעצם מקשה וכי אני )הקב"ה( זקנתי?! זה כלל לא משנה וכן כתוב במדרש )פסיקתא זוטרתא לקח טוב בראשית פרק יח(: "ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי. בתמיה האף אמנם אלד ואני זקנתי מלעשות נסים: ד"א ואני זקנתי. בר קפרא אומר גדול השלום שאף הכתוב שינה להטיל שלום בין אברהם לשרה, היא אמרה ואדני זקן, והקב"ה אמר לאברהם שאמרה שרה ואני זקנתי" רש"י מביא רק את הפירוש השני שנראה דווקא שהראשון יותר פשוט, וכן יש לשאול מדוע זה פוגע שאברהם לא יכול להוליד בגיל מאה. נראה שגם המדרש הבין ששרה לא האמינה בנס אלא שרש"י לא רצה להציג את שרה כאפיקורסית. שרה אכן לא מאמינה בניסים כי עד אותו זמן לא היה שום נס שאדם נכח בו ויכל לספר, שכן כל דור המבול נהרג ואלו ששרדו היו בתיבה ולא ראו. הדבר הנורמאלי הוא להקשות על הנס כשמתרחש בפעם הראשונה, יתר על כן מי שהאמין בנס עד אז פגע בה', כי ה' פעל דרך הטבע וכך הנהיג את עולמו. לנו זו הנהגה בלתי רצויה כי אנו חייבים להאמין בנס, אם כן הפס' מיותר לנו ולכן רש"י הבין שחייבת להיות משמעות אחרת פשוטה לפס' והיא השכנת שלום. )יד( ה י פ ל א מ ה' ד ב ר ל מ וע ד א ש וב א ל י ך כ ע ת ח י ה ול ש ר ה ב ן: )טו( ו ת כ ח ש ש ר ה ל אמ ר ל א צ ח ק ת י כ י י ר א ה ו י אמ ר ל א כ י צ ח ק ת: לא מובן התיאור הילדותי לכאורה של השיחה אלא שמופיעה במדרש )בראשית רבה בראשית פרשה כ(: "מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה, רבי אבא בר כהנא בשם רבי יצחק אמר כמה כירכורין כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת". אנו יודעים שהקב"ה דיבר עם הרבה נביאות. אלא כאן הקב"ה רצה להשיח, דיבור שטותי שמקדם אהבה בין גבר לאישה. הריונה של שרה מפתיעה וגורם לצחוק, יש צורך לצחוק כשיצחק מגיע לעולם צחוק- צא חוק. צריך לצאת מהחוק הרגיל כדי לקלוט את 40

41 הנשמה של יצחק. היא לא חושבת שהיא יכולה ללדת כי היא ואברהם זקנים. שרה נמצאת במצב של נבואה, היא לא שיקרה היא הכחישה, היא לא יודעת שהיא צחקה שכן היא צחקה בקרבה, 97 חז"ל הסבירו שחזר לה הוסת ושהנשמה שלה האירה לה. אמנם עדיין לא היה שום חיבור פיזי בין אברהם לשרה אך נשמת יצחק יורדת מעולם הנשמות ועוברת דרך שרה, הנשמה צחקה, אך הנפש שהיא המודע של שרה יראה הייתה רצינית. ולכן הקב"ה מגלה לה שבעומק נשמתה היא צחקה, עליה להתרגל להופעה של יצחק ולכן צריך לגלות לה. ה' מרגיל את אברהם למידת הדין )טז( ו י ק מ ו מ ש ם ה א נ ש ים ו י ש ק פ ו ע ל פ נ י ס ד ם ו א ב ר ה ם ה ל ך ע מ ם ל ש ל ח ם: הפעולה להשקיף היא לרעה, אם כן אברהם שותף בנבואתו להשמדת סדום, כי לידת יצחק מחייבת אותו להכין את עצמו למידת הדין. אברהם מלווה את ההחלטה להשקיף ע"פ סדום. )יז( ו ה' א מ ר ה מ כ ס ה אנ י מ א ב ר ה ם א ש ר א נ י ע ש ה: הוא ובית דינו, 98 הקב"ה מכנס את בית הדין ומצרף את אברהם שהוא החסד כדי שילמד את מידת הדין ויחבר בין הדין לחסד )יח( ו א ב ר ה ם ה י ו י ה י ה ל ג וי ג ד ול ו ע צ ום ו נ ב ר כ ו ב ו כ ל ג וי י ה א ר ץ: בניגוד למשפחות )המסמלות אהבה( האדמה כי כאן מידת הדין עוסקת במצב העכשווי שהם גויי )מסמלים )יט( כ י י ד ע ת יו ל מ ע ן א ש ר י צ ו ה א ת ב נ יו ו א ת ב ית ו א ח ר יו ו ש מ ר ו ד ר ך מלחמה( הארץ והם עתידים להפוך למשפחות הארץ 99 ה' ל ע ש ות צ ד ק ה ומ ש פ ט ל מ ע ן ה ב יא ה' ע ל א ב ר ה ם א ת א ש ר ד ב ר ע ל יו: אם הייתה רק מידת הצדקה חסד. אברהם 100 היה מקים דת שיש בה רק אהבה )נצרות(, אם היה רק דין יצחק היה מקים דת שיש בה רק גבורה )אסלאם(. הקב"ה רוצה את אחדות הערכים ולכן מרגיל את הצדיק בדבר ההופכי לו. הקב"ה בחר באברהם באהבתו אותו. חטאת סדום )כ( ו י אמ ר ה' ז ע ק ת ס ד ם ו ע מ ר ה כ י ר ב ה ו ח ט את ם כ י כ ב ד ה מ א ד: המצב מדרדר בסדום ועמורה והחטאים שלהם מתרבים )כא( א ר ד ה נ א ו א ר א ה ה כ צ ע ק ת ה ה ב א ה א ל י ע ש ו כ ל ה ו א ם ל א א ד ע ה: הקב"ה אומר שאם הם מושחתים מאוד יכלה אותם ואם לא כבר ידע מה לעשות. 101 טיעוניו של אברהם להצלת סדום )כב( ו י פ נ ו מ ש ם ה א נ ש ים ו י ל כ ו ס ד מ ה ו א ב ר ה ם ע וד נ ו ע מ ד ל פ נ י ה': אברהם רואה את כל המהלך הזה ולכן )כג( ו י ג ש א ב ר ה ם ו י אמ ר ה א ף ת ס פ ה צ ד יק ע ם ר ש ע: כמו ניגש למלחמה, לאברהם יש התנגדות למידת הדין לא מקובל עליו שהעולם יחרב. אברהם יודע שביטול מידת הדין לא יעבוד ולכן משתמש בטיעון אחר ישנם צדיקים ואיך אפשר להרוג אותם? אם כן אברהם מסכים לשיטת של מידת הדין לגבי הרשעים. )כד( א ול י י ש ח מ ש ים צ ד יק ם ב ת ו ך ה ע יר ה א ף ת ס פ ה ו ל א ת ש א ל מ ק ום ל מ ע ן ח מ ש ים ה צ ד יק ם א ש ר ב ק ר ב ה: אחרי שאברהם התחבר באופן מסוים למידת הדין הוא מבקש שההצלה תהיה למקום, 102 הוא משתמש בצדיקים כדי להציל את הרשעים. הרי אברהם יכל לבקש שהצדיקים יחולצו וזהו. בעצם אברהם מבין שהקב"ה בורא כלומר נותן ולכן רוצה שזה יהיה עד הסוף ולכן לא מוכן לקבל שהקב"ה גם לוקח חזרה )אברהם לא תולה בחזרתם בתשובה ומבחינה מוסרית זה קשה אלא שאברהם אבינו מציב את הדיון הראשון על הנושא הזה בעולם(. )כה( ח ל ל ה ל ך מ ע ש ת כ ד ב ר ה ז ה ל ה מ ית צ ד יק ע ם ר ש ע ו ה י ה כ צ ד יק כ ר ש ע ח ל ל ה ל ך ה ש פ ט כ ל ה אר ץ ל א י ע ש ה מ ש פ ט: 97 לאמר פירושו להגיד לאחרים, הצחוק בקרבה גרם לה לומר אחרי בלותי וכו' 98 מידת הרחמים שמרחמיה לעולם דנה את הרשעים ולכן מופיע שם ה' ולא שם אלהים. 99 ראה בהרחבה לך לך )יב, ג( ונח )פרק י( 100 החסד של אברהם היה כ"כ טהור ולכן הקב"ה לימד אותו את המקום הנכון של החסד. 101 דעת הרלב"ג היא שהקב"ה אכן לא יודע מה האדם יבחר וכך יש בחירה חופשית. שכן חסרון ידיעה ישנו רק בדבר ידוע ולא בדבר שהוא במהותו לא ידיע )במובן שלא ניתן לידיעה(.וכן נוקט רבי אלעזר אשכנזי בספר מעשי ה'. אמנם רוב חכמי ישראל לא קבלו זאת. לעומת זאת רבי חסדאי קרשקש טוען שיש בחירה מצד עצמנו אך לא מצד סיבתנו כלומר אין לנו בחירה חופשית. האברבאנל אומר שחייבים להסביר כמו הרמב"ם. 102 ולא מזכיר את סדום כדי למנוע קטרוג. 41

42 אברהם מדבר בשם מידת הדין )כו( ו י אמ ר ה' א ם א מ צ א ב ס ד ם ח מ ש ים צ ד יק ם ב ת ו ך ה ע יר ו נ ש את י ל כ ל ה מ ק ום ב ע ב ור ם: מדובר על צדיקים לא במובן הרגיל אלא שהם לא מואשמים במה שהאשימו אותם אלא בפחות מכך )כז( ו י ע ן א ב ר ה ם ו י אמ ר ה נ ה נ א ה וא ל ת י ל ד ב ר א ל א ד נ י ו א נ כ י ע פ ר ו א פ ר: )כח( א ול י י ח ס ר ון ח מ ש ים ה צ ד יק ם ח מ ש ה ה ת ש ח ית ב ח מ ש ה א ת כ ל ה ע יר ו י אמ ר ל א א ש ח ית א ם א מ צ א ש ם א ר ב ע ים ו ח מ ש ה: מכאן והלאה אברהם יורד כל פעם בעשרה צדיקים. לעומת שבין 50 ל 45. אם כן המפתח להבנה הוא המספר שבגימטרייא = אדם. אברהם מחפש את האדם. הזהות האדם )50( לא נשמרה אבל אולי אדם כן. כלומר אולי אין להם זהות אישית )מי= 50 ( אבל אולי יש להם זהות אימפרסונאלית סתמית )מה= 45 (. )לג( ו י ל ך ה' כ א ש ר כ ל ה ל ד ב ר א ל א ב ר ה ם ו א ב ר ה ם ש ב ל מ ק מ ו: המפגש האחרון של אברהם עם סדום היה לאחר המלחמה שמלך סדום הציע לאברהם שהוא את הנפש ויתן את הרכוש לאברהם. כלומר הנפש והרכוש היו אצל אברהם שיכל לא לתת כלום למלך סדום, אברהם יכל להיות מלך סדום בעצמו וקח להפוך את אנשי סדום לצדיקים. 103 ייתכן ואברהם מרגיש קצת אשם. אך אברהם לא מעלה אפשרות שישנו רק צדיק אחד או בכלל לא. מכיוון שפחות מעשרה לא מובן מדוע הצדיק נשאר שם. פחות מעשרה א"א ליצור חברה קטנה שמקרינה. וכן כותב הרמב"ם )דעות ו,א(. ויש לשים לב שאברהם חי אצל ענר אשכול וממרא. אברהם היכן שהוא נמצא זה מקום הצדיקים, מטבעו להשפיע. פגישת המלאכים את לוט )יט, א( ו י ב א ו ש נ י ה מ ל א כ ים ס ד מ ה ב ע ר ב ו ל וט י ש ב ב ש ע ר ס ד ם ו י ר א ל וט ו י ק ם ל ק ר את ם ו י ש ת ח ו א פ י ם א ר צ ה: מלאך אחד הסתלק, רש"י בפס' הקודם אומר שנסתלק הדיין. אם כן האמצעי היה השכינה )בעצם התכלות מליאה של בשורה טובה לעומת התגלות חסרה של פורענות(. לוט בגימטריא 45, אותו אברהם חיפש בסדום. אברהם רואה בו מעין השתקפות של עצמו. לוט לוטה בערפל לא ידוע מי הוא, בארמי משמע שהוא מקולל, תלוי אם הוא לפני או אחרי החטא הבירור שלו יהיה בסדום. )ב( ו י אמ ר ה נ ה נ א א ד נ י ס ור ו נ א א ל ב ית ע ב ד כ ם ו ל ינ ו ו ר ח צ ו ר ג ל יכ ם ו ה ש כ מ ת ם ו ה ל כ ת ם ל ד ר כ כ ם ו י אמ ר ו ל א כ י ב ר ח וב נ ל ין: אדני בפתח )לעומת של אברהם שהיה כתוב בקמץ( זה לא שם שמים אלא האדונים שלי, שוב ראיה שהקב"ה הסתלק מהחיזיון. יש דגש בלמ"ד, להדגיש את הסירוב לעומת ההצעה של אברהם שהם הסכימו מיד. )ג( ו י פ צ ר ב ם מ א ד ו י ס ר ו א ל יו ו י ב א ו א ל ב ית ו ו י ע ש ל ה ם מ ש ת ה ומ צ ות א פ ה ו י אכ ל ו: חז"ל הבינו שערב פסח היה, כלומר יש הקבלה למכת בכורות של יציאת מצרים, כאשר לפניה נולד יצחק המקביל לקרבן פסח. כלומר ישנו זמן מיועד לדברים מסוימים שמחיל עליו את המאורעות. 104 החברה הסדומית )ד( ט ר ם י ש כ ב ו ו א נ ש י ה ע יר א נ ש י ס ד ם נ ס ב ו ע ל ה ב י ת מ נ ע ר ו ע ד ז ק ן כ ל ה ע ם מ ק צ ה: )ה( ו י ק ר א ו א ל ל וט ו י אמ ר ו ל ו א י ה ה א נ ש ים א ש ר ב א ו א ל י ך ה ל י ל ה ה וצ יא ם א ל ינ ו ו נ ד ע ה א ת ם: אנשי סדום מתנגדים לחסד. "ידי עני ואביון לא החזיקה" מדובר בחברה שאוסרת בחוק את הצדקה, אם כן זוהי אידיאולוגיה שלהם. דבר נוסף נראה שהם רוצים לשכב משכב זכור. ישנו קשר בין איסור עשיית חסד לבין התועבה הזאת. בפרשת לך לך )יג, י( מספרת התורה על עושרה של סדום. מדובר על אזור דרום ים המלח שפעמים רבות היה יבש הוא בעומק של 20 מ' בלבד. הארנון שיש לו דלתא הנשפך השקה את האזור ויצר אזור טרופי ולח "כי כולה משקה כגן ה'". בחברה הסדומית לא היה חסר שום דבר בעצם כולם היו עשירים, חוק חברה משיחית. הרעיון של המשיח נולד הצדקה היה נגד זרים. הם הבינו שהגיעו לחברה אידיאלית בה לא חסר כלום אמנם הוא לא לקח אותם כי פחד מצירוף אוכלוסיה כמו שקרה לו עם מצרים והנפש מחרן. אך הם היו נפשות מא"י והיה עליו לקחתם. 104 בביקורת המקרא מקשים מה הקשר בין יציאת מצרים שקרבן פסח שלשיטתם זהו קרבן שמקריבים הרועים באביב לכבוד המלטת הצאן. אמנם הם לא הבינו שזה נכון שהרועים שמחים שהצאן ממליט בתקופה זו, ולכן הקב"ה החליט להוציא את צאנו ממצרים- הוא ממליט אותו, מוציא גוי מקרב גוי ושמח. לכן יצחק רוצה לברך את בנו ומבקש מטעמים, ויעקב מביא לו שני גדיי עיזים, והרי הוא זקן? אלא שהביא לו קרבן חגיגה ופסח. והרי עוד לא הייתה יציאת מצרים? אלא שיצחק חש שבאביב צריך לאכול גדי עיזים לפני ה'. 105 "בצל החכמה בצל הכסף" תרבויות מונעות מכח הכלכלה שלהם. 42

43 עבדי" ודרשו חז"ל והיכן מצאתיו? בסדום )בראשית רבה וירא פרשה נ(. לכן הם לא הסכימו בסדום ולכן "מצאתי דוד 106 לתת צדקה כי זה מראה שהעולם חסר. אם כן מי ששובר צדקה שובר את הערך היסודי של סדום. החיסרון היה שזה רק בסדום ולא בעולם כולו, וכך המשיחיות הופכת להיות שקר שלילה אידיאולוגית של החסד. דבר זה גרם לביטול מצוות פריה ורביה על ידם, כי הבינו שאין יותר עתיד ובוודאי שלא כדאי לפרנס אותו. הבעיה היא שיש יצר מין שמושך בין האיש והאישה - שונות שיוצרת חיפוש. לכן הם חיפשו את הדומה להם כי הם בעצם חיפשו את עצמם, כלומר גזענות. בעקבות משיחא חוצפא ישגא. התמודדותו של לוט )ו( ו י צ א א ל ה ם ל וט ה פ ת ח ה ו ה ד ל ת ס ג ר א ח ר יו: הם שמו בראשם את לוט, דהיינו תלמיד של אברהם אבינו. והוא שימש כנביא שהוכיח אותם. )ז( ו י אמ ר א ל נ א א ח י ת ר ע ו: )ח( ה נ ה נ א ל י ש ת י ב נ ות א ש ר ל א י ד ע ו א יש א וצ יא ה נ א א ת ה ן א ל יכ ם ו ע ש ו ל ה ן כ ט וב ב ע ינ יכ ם ר ק ל א נ ש ים ה א ל א ל ת ע ש ו ד ב ר כ י ע ל כ ן ב א ו ב צ ל ק ר ת י: נראה שלוט רוצה להחזיר אותם בתשובה מהחטא, לכן מנסה לשחרר אותם מההומוסקסואליות, ומנסה למנוע את הרחקת האורחים. )ט( ו י אמ ר ו ג ש ה ל א ה ו י אמ ר ו ה א ח ד ב א ל ג ור ו י ש פ ט ש פ וט ע ת ה נ ר ע ל ך מ ה ם ו י פ צ ר ו ב א יש ב ל וט מ א ד ו י ג ש ו ל ש ב ר ה ד ל ת: )יד( ו י צ א ל וט ו י ד ב ר א ל ח ת נ יו לק ח י ב נ ת יו ו י אמ ר ק ומ ו צ א ו מ ן ה מ ק ום ה ז ה כ י מ ש ח ית ה' א ת ה ע יר ו י ה י כ מ צ ח ק ב ע ינ י ח ת נ יו: הגמרא אומרת שהקב"ה יצחק רק לעת"ל )ע"ז ב:( כלומר יש כאן רמז של הכתוב לאחרית הימים השתקפות של העתיד )טו( וכ מ ו ה ש ח ר ע ל ה ו י א יצ ו ה מ ל א כ ים ב ל וט ל אמ ר ק ום ק ח א ת א ש ת ך ו א ת ש ת י ב נ ת י ך ה נ מ צ א ת פ ן ת ס פ ה ב ע ון ה ע יר: השחר הוא האור הראשון של היום, זמן ק"ש של שחרית. ובירושלמי )ברכות פ"א ה"א( "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן של יש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת". דוד המלך אמר "אעירה שחר" שהיה מעורר את השחר כלומר יוזם את הגאולה. כלומר נשמת דוד המלך נלקחת מסדום באמצע ההפיכה. המלאכים ממהרים כדי שהגאולה תהיה מהירה חפזון. 107 )טז( ו י ת מ ה מ ה ו י ח ז ק ו ה א נ ש ים ב י ד ו וב י ד א ש ת ו וב י ד ש ת י ב נ ת יו ב ח מ ל ת ה' ע ל יו ו י צ א ה ו ו י נ ח ה ו מ ח וץ ל ע יר: לוט מתנגד לגאולה ורש"י אמר שזה היה כדי להציל את ממונו, כי יש ניצוצות קודש ברכוש של סדום. אך בזמן זה הצדיקים יודעים שעליהם להתעכב אך דווקא אז מגיע זמן הסכנה השואה. 108 לכן הם תופסים אותו ומוציאים אותו. 109 )יז( ו י ה י כ ה וצ יא ם א ת ם ה ח וצ ה ו י אמ ר ה מ ל ט ע ל נ פ ש ך א ל ת ב יט א ח ר י ך ו א ל ת ע מ ד ב כ ל ה כ כ ר ה ה ר ה ה מ ל ט פ ן ת ס פ ה: )יח( ו י אמ ר ל וט א ל ה ם א ל נ א א ד נ י: )יט( ה נ ה נ א מ צ א ע ב ד ך ח ן ב ע ינ י ך ו ת ג ד ל ח ס ד ך א ש ר ע ש ית ע מ ד י ל ה ח י ות א ת נ פ ש י ו א נ כ י ל א א וכ ל ל ה מ ל ט ה ה ר ה פ ן ת ד ב ק נ י ה ר ע ה ו מ ת י: תגובת לוט לא מובנת הרי זה לא בטיחותי בשבילו. הוא נמצא במקום הכי נמוך בחלק השבר הסורי אפריקאי, כמו"כ נמוך מבחינה מוסרית. 110 אלא לוט פוחד לפגוש את אברהם כי לעומתו הוא רשע. ולכן מבקש ללכת לצוער. )כג( ה ש מ ש י צ א ע ל ה א ר ץ ו ל וט ב א צ ע ר ה: בין סדום לצער יש מרחק הליכה מהשחר לזריחה. בזמן הזה לוט בורח וסדום נהפכת. )כו( ו ת ב ט א ש ת ו מ א ח ר יו ו ת ה י נ צ יב מ ל ח: היא מסתכלת אחורה ומורה שיש לה קשר לסדום ולכן נענשת. תגובת אברהם להפיכת סדום )כז( ו י ש כ ם א ב ר ה ם ב ב ק ר א ל ה מ ק ום א ש ר ע מ ד ש ם א ת פ נ י ה': כאן אברהם מתעורר מן החלום הנבואי ורואה את התוצאות המוסריות והמעשיות שקרו בעולם )כח( ו י ש ק ף ע ל פ נ י ס ד ם ו ע מ ר ה ו ע ל כ ל פ נ י א ר ץ ה כ כ ר ו י ר א ו ה נ ה ע ל ה ק יט ר 106 אביו של המשיח כלומר מקורו. 107 המהר"ל )גבורות ה'( מסביר שכל תהליך על טבעי מנותק מהזמן 108 לכן זה גם הזמן שיעקב מחזר אחרי פכים קטנים והמלאך פוגע בו הרב קוק )עול"ר חמלתך( מסביר שהנשמה מתמלאת חמלה על הגוף שלא יכול להסתדר בלעדיה 110 לעתיד לבוא נחל מבית המקדש ישקה את האזור הזה כי בכוח בית המקדש להעלות את הכל

44 ה א ר ץ כ ק יט ר ה כ ב ש ן: אחרי מה שראה אברהם גם הוא מסכים לדין שנעשה בסדום ולכן גם הוא משקיף. ללוט היה אסור להסתכל שכן כתוב בתהילים "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמים ירחץ בדם הרשע" כשהצדיק רואה שהרשע מתכלה הוא מזדהה עם הצדק, אך כשלוט רואה את הנקם הוא לא כ"כ שמח כי גם לו זה היה יכול לקרות אם כן לא נעשה צדק שלם. )כט( ו י ה י ב ש ח ת א לה ים א ת ע ר י ה כ כ ר ו י ז כ ר א לה ים א ת א ב ר ה ם ו י ש ל ח א ת ל וט מ ת ו ך ה ה פ כ ה ב ה פ ך א ת ה ע ר ים א ש ר י שב ב ה ן ל וט: בחלום נראה שלוט ניצל כי היה צדיק אך מצד האמת הוא ניצל בזכות אברהם )ל( ו י ע ל ל וט מ צ וע ר ו י ש ב ב ה ר וש ת י ב נ ת יו ע מ ו כ י י ר א ל ש ב ת ב צ וע ר ו י ש ב ב מ ע ר ה ה וא וש ת י ב נ ת יו: מקודם לוט ביקש ללכת לצוער כי פחד לעלות להר, והרי נמצאת במורד ההר זה המעמד של לוט הוא לא מגיע לאברהם אך הוא גם לא סדומי ולכן עכשיו עולה להר. המערה 111 הוא הופך להיות חסד של אברהם והתנגדות סדומית ולכן יוצא מזה שתי אומות שהם על הגבול בין סדום לחסד. לוט ובנותיו )לא( ו ת אמ ר ה ב כ יר ה א ל ה צ ע יר ה א ב ינ ו ז ק ן ו א יש א ין ב א ר ץ ל ב וא ע ל ינ ו כ ד ר ך כ ל ה א ר ץ: הן עלו לצוער וראו שלא כל העולם חרב. "לבוא על" איננו הביטוי המקובל ליחסי אישות בתורה אלא "לבוא אל". מקום נוסף שכתוב בו לבוא על לשם ביאה מופיע בספר דברים בפרשת יבמה. "על" פירושו בנוסף, בנוסף לבעלה שנפטר האח בא על היבמה. היבום הוא חסד שעושים עם המת, בימי קדם היבום היה ע"י כל בני המשפחה ולאו דווקא באח. אם כן בנות לוט הבינו שהן הסדומיות האחרונות בעולם והבינו שיש להן חובה מוסרית להמשיך את סדום. הסדומי היחידי הוא אביהן והוא היחיד שיכול לקיים את היבום. אך זה חסר סיכוי שאביהן יסכים )לב( ל כ ה נ ש ק ה א ת א ב ינ ו י י ן ו נ ש כ ב ה ע מ ו ונ ח י ה מ א ב ינ ו ז ר ע: מהבכירה יצאה רות, ומהשניה יצאה נעמה העמוני 4 דורות הפרש וחז"ל )הוריות יא.( הבינו שזה היה מצווה "א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות". להם, כלומר הקב"ה סידר זאת. 113 יש להבין שסדום הייתה עיר רעה וכן תמוה מנין היה להם יין, ורש"י עונה שנזדמן 112 ולא מובן מדוע לעשות חסד עימה ולכן האומות היוצאות ממנה יכולות להיות חסד קיצוני או אנטיתזה לחסד באופן קיצוני. התורה מנמקת שעמוני ומואבי לא יבואו בקהל ה' כי לא הציעו לחם ומים. מכיוון שהאומות שנצלו, אם הם לא בוחרים להתנהג כמידתו של אברהם הם נשארים סדומיים. רק רות שעשתה חסד גאלה אותם ושייכה אותם לעם אברהם. ולכן אומר הנביא "כ י מ וא ב כ ס ד ם ת ה י ה" )צפניה ב,ט( סיבת נסיעת אברהם לגרר )א( ו י ס ע מ ש ם א ב ר ה ם א ר צ ה ה נ ג ב ו י ש ב ב ין ק ד ש וב ין ש ור ו י ג ר ב ג ר ר: רש"י מסביר שהוא נסע כדי לשבת בנתיב מרכזי אחר בו יוכל להמשיך לעשות חסד. הוא עובר לגרר גוש קטיף. זו הדרך הבינלאומית המחברת בין מצרים לסוריה, וקשורה לים הפתח לעולם הגדול. פירוש שני ברש"י הוא שרצה להתרחק מלוט אחרי מה שהיה לו עם בנותיו. אך זה דבר תמוה הרי אברהם מאיר לעולם כולו ומדוע שיפחד שיערערו עליו בגלל משפחתו? אלא שאברהם מבין שצריך להרחיק את הרעיון המשיחי ממשפחתו. 114 רש"י אומר שעל לוט יצא שם רע שבא על בנותיו, והרי זו האמת? אלא זו הוצאת שם רע לומר שזה לא בסדר. 115 אברהם בגרר )ב( ו י אמ ר א ב ר ה ם א ל ש ר ה א ש ת ו א ח ת י ה וא ו י ש ל ח א ב ימ ל ך מ ל ך ג ר ר ו י ק ח א ת ש ר ה: אברהם הוא אישיות גדולה שכולם מכירים בכל העולם. יש לו צבא ומכרים וכשהוא מגיע לגרר נראה כאילו אף אחד לא מכיר אותו ולא יודע שמדובר באשתו. 111 ישנו דימוי של רחם, מעין לידה מחדש. 112 ותשקין את אביהן יין ומאין היה להן יין במערה אלא נזדמן להן לשעה כמעין דוגמא של עולם הבא )מדרש תנאים לדברים יא, טז( 113 בתוך הקליפות יש ניצוצות אך רק מצד ההשגחה אפשר לתקן אותם. 114 תהליך זה צריך לחכות עד כניסת רות לעמ"י. מאברהם עד בועז 11 דורות 115 האומות האלו בטלו מן העולם ולכן גם אם נדע על צאצא שלהם אפשר להכניסו בגיור. 44

45 וכי אברהם לא למד מהפעם הקודמת שהיה במצרים? ועוד שכדי להגיע למצרים היה צריך לעבור דרך גרר, אם כן הוא כבר מכיר את המציאות הזאת. אלא שאת אברהם מצאנו כאדם פרטי בדרך למצרים בירידה הראשונה ומכיוון שכאן הוא לומד את מידת הדין-הוא צריך להתפלל, להעמיד את עצמו מול הבורא למשפט. וזה קשור לכל המהלך האחרון בו אברהם לומד )ג( ו י ב א א לה ים א ל א ב ימ ל ך ב ח ל ום ה ל י ל ה ו י אמ ר ל ו ה נ ך מ ת ע ל ה א ש ה א ש ר ל ק ח ת ו ה וא ב ע ל ת ב ע ל: את מידת הדין 116 חלום איננו דבר פשוט, זה נבואה השייכת לעברים. אלא שהנוכחות העברית גורמת גם לאחרים לחלום. מדובר על איסור אשת איש שאסורה לבן נח משום גזל וחייב מיתה רק אם ידע. אך במקרה הזה הוא לא עשה כלום. )ד( ו א ב ימ ל ך ל א ק ר ב א ל יה ו י אמ ר א ד נ י ה ג וי ג ם צ ד יק ת ה ר ג: אחרי שהשמדת את סדום מידת הדין חלה גם על חפים מפשע? )ה( ה ל א ה וא א מ ר ל י א ח ת י ה וא ו ה יא ג ם ה וא א מ ר ה א ח י ה וא ב ת ם ל ב ב י וב נ ק י ן כ פ י ע ש ית י ז את: הוא טוען שהוא לא עשה כלום ולכן לא מגיע לו עונש )ו( ו י אמ ר א ל יו ה א לה ים ב ח לם ג ם א נ כ י י ד ע ת י כ י ב ת ם ל ב ב ך ע ש ית ז את ו א ח ש ך ג ם א נ כ י א ות ך מ ח ט ו ל י ע ל כ ן ל א נ ת ת י ך ל נ ג ע א ל יה : הקב"ה משמיט את הניקיון כפים שכן אברהם לא בכדי אמר על אשתו שהיא אחותו הוא ידע מראש שעשויים לקחת את אשתו. כיוון שהדבר הראשון ששואלים אותו זה האם היא אשתו או אחותו?!. 117 אם כן אבימלך נתבע על דרך ארץ שאותה למד מאברהם. 118 וכן תמוה שהקב"ה מתדיין איתו ואף מסכים לטענתו. וכן הקב"ה מנע ממנו לגעת באבימלך. )ז( ו ע ת ה ה ש ב א ש ת ה א יש כ י נ ב יא ה וא ו י ת פ ל ל בע ד ך ו ח י ה ו א ם א ינ ך מ ש יב ד ע כ י מ ות ת מ ות א ת ה ו כ ל א ש ר ל ך: ואם לא היה נביא, לא היה צריך להחזיר את אשתו? אלא הנביא זה משום שרק נביא יכול להתפלל. והכוונה שהקב"ה אמר לו שהוא מת הכוונה שעומד למות. לכן אומר לו ה', השב את אשת האיש מהסיבה המוסרית שהיא אשתו, לבד מזאת הוא יתפלל בעדך וזה מכח נבואתו. זו הפעם הראשונה שהמילים נביא ותפילה מוזכרות כלומר היכולת להתפלל היא רק לנביאים, עבודת ה' הרגילה והטבעית היה הקרבן. תגובת אבימלך )ח( ו י ש כ ם א ב ימ ל ך ב ב ק ר ו י ק ר א ל כ ל ע ב ד יו ו י ד ב ר א ת כ ל ה ד ב ר ים ה א ל ה ב א ז נ יה ם ו י יר א ו ה א נ ש ים מ א ד: )ט( ו י ק ר א א ב ימ ל ך ל א ב ר ה ם ו י אמ ר ל ו מ ה ע ש ית ל נ ו ומ ה ח ט את י ל ך כ י ה ב את ע ל י ו ע ל מ מ ל כ ת י ח ט א ה ג ד ל ה מ ע ש ים א ש ר ל א י ע ש ו ע ש ית ע מ ד י: אבימלך לא מתנצל בפני אברהם אלא תוקף אותו )י( ו י אמ ר א ב ימ ל ך א ל א ב ר ה ם מ ה ר א ית כ י ע ש ית א ת ה ד ב ר ה ז ה: אברהם לא ענה לו ובזה לימד אותו דרך ארץ שלא יתקוף אלא ישאל בכבוד כי הוא הטועה כאן )יא( ו י אמ ר א בר ה ם כ י א מ ר ת י ר ק א ין י ר א ת א לה ים ב מ ק ום ה ז ה ו ה ר ג ונ י ע ל ד ב ר א ש ת י: אין יראת אלהים אבל יש מוסר המקובל שם. פילוסופיה בלבד לא יכולה לעמוד מול יצה"ר 119 לידת יצחק )כא, א( ו ה' פ ק ד א ת ש ר ה כ א ש ר א מ ר ו י ע ש ה' ל ש ר ה כ א ש ר ד ב ר: בכל פרשת וירא אברהם לומד את מידת הגבורה, מידת הדין )ה' ובי"ד וה'( מתערבת בהבאת יצחק לעולם )ב( ו ת ה ר ו ת ל ד ש ר ה ל א ב ר ה ם ב ן ל ז ק נ יו ל מ וע ד א ש ר ד ב ר א ת ו א לה ים: )ג( ו י ק ר א א ב ר ה ם א ת ש ם ב נ ו ה נ ול ד ל ו א ש ר י ל ד ה ל ו ש ר ה י צ ח ק: לא מובן למה התורה מאריכה היה אפשר לומר: "ויקרא אברהם לבנו יצחק". אלא שהקריאה היא אחרת ויקרא אברהם את שם בנו, אברהם קורא לבן שלו שנקרא שם. שכן אברהם ונח הם אותו צדיק )עיין פרשת נח על הפסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני(, נח בא לידי השלמתו באברהם, שם בא 116 סדר הלימוד: הודאה על לידת יצחק, הסכמה למשפט סדום, תפילה על אבימלך, הולדת יצחק והעקידה. 117 אכסנאי שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו, או על עסקי אשתו שואלין אותו )ב"ק צב.( אמנם עדיין חייבים על שהיה להם ללמוד ולא למדו. 118 במשפטו של הקב"ה אי ידיעת החוק פוטרת מעונש האדם נידון ע"פ הנורמות שהוא חי על פיהם. לכם יהודים ת"ח נידונים ע"פ התורה )מכות(, גויים מתים כשעוברים על דרך ארץ )ע"ז ב:( וע"ה על שמבזים את כבוד התורה )שבת לב.(. 119 מלבי"ם על אתר, יצה"ר. 45 וזה תוקף את שיטתו של עמנואל קאנט שהמוסר הוא צו קטגורי של התבונה ולא מיוחס לקב"ה, ולכן לא יכול לעמוד באידיאל מול

46 לידי השלמתו ביצחק. כלומר הפעם מי שהיה אמור להיות שם נקרא יצחק. 120 יצחק בעתיד ע"ש הצחוק העתידי של מגמת הטוב. )ד( ו י מ ל א ב ר ה ם א ת י צ ח ק ב נ ו ב ן ש מ נ ת י מ ים כ א ש ר צ ו ה א ת ו א לה ים: שם אלהים מבטא אווירה של דין. )ה( ו א ב ר ה ם ב ן מ א ת ש נ ה ב ה ו ל ד ל ו א ת י צ ח ק ב נ ו: גיל מאה הוא הגיל האופטימאלי לילודה במשפחת שם. )ו( ו ת אמ ר ש ר ה צ ח ק ע ש ה ל י א לה ים כ ל ה ש מ ע י צ ח ק ל י: גם הקב"ה צחק וכן כל העולם כולו. )ז( ו ת אמ ר מ י מ ל ל ל א ב ר ה ם ה ינ יק ה ב נ ים ש ר ה כ י י ל ד ת י ב ן ל ז ק נ יו: )ח( ו י ג ד ל ה י ל ד ו י ג מ ל ו י ע ש א ב ר ה ם מ ש ת ה ג ד ול ב י ום ה ג מ ל א ת י צ ח ק: כולם צוחקים: אברהם, שרה, יצחק, הקב"ה והעולם. צחוק עתידי וצחוק בהווה )ט( ו ת ר א ש ר ה א ת ב ן ה ג ר ה מ צ ר ית א ש ר י ל ד ה ל א ב ר ה ם מ צ ח ק: ישמעאל מבין שההנהגה בעולם היא הצחוק אז גם הוא צוחק )י( ו ת אמ ר ל א ב ר ה ם ג ר ש ה א מ ה ה ז את ו א ת ב נ ה כ י ל א י יר ש ב ן ה א מ ה ה ז את ע ם ב נ י ע ם י צ ח ק: והרי גם היא צחקה ולכם קראה לבנה יצחק ומדוע כועסת על ישמעאל שצוחק ורוצה לגרש אותו? נראה שישמעאל ניסה לעשות מה שכולם עושים, אך משהו בצחוק לו לא בסדר ושרה מרגישה זאת, והיא רוצה לתפוס את הצוחק המזויף בנקודה זאת. ובגמרא )ברכות לא.( אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי - בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. אמרו עליו על ריש לקיש, שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה" ישנם שלוש דרגות: ששון עוד מעט יגיע הדבר המבוקש שש אלי קרב, האדם נמצא בדרך. שמחה לאחר שהאדם כבר השיג את מבוקשו. צחוק מעבר למה שאדם יכול לשאת ולקבל צא חוק, פריצה. אם כן צחוק בא כשהעולם מושלם. העולם לא מצחיק הוא לא שלם אך מצינו שהצדיקים צוחקים כי הם רואים את העתיד בהווה וזה כי הוא מרוצה ממצב העולם כרגע וזה מעיד עליו שהוא רשע הוא ולכן נקרא יצחק. אך ישמעאל מצחק 121 מעכב את תיקון העולם מצא חק, שמירה על הקיים. שרה הבחינה בכך וכיצחק נולד היה התנוצצות של העולם העתידי ולכן שרה אומרת היניקה בנים שרה ומסופר במדרש )שכל טוב בראשית פרק כא,ז(: "ותאמר מי מלל לאברהם. לשון תרגום, כלומר מי דיבר לאברהם זאת, כשילדה שרה לא היו מאמינים אלא הכל אומרים אספו להם אסופי אחד מן השוק, ואומרים עליו בנינו הוא זה, והיו השרות מבקרות אותה ומביאין גוריהן בחיקן, אמר אברהם לשרה אין זו שעת הצנע, גלי לדדיך והניקי תנוקות הללו, לפרסם מפעלות אלהינו, ולפי שהי' הדבר קשה בעיני שרה, לכך אמרה מי מלל לאברהם הניקה שרה בנים זרים". כשעמ"י נגמל הוא יכול להניק את הגויים. מצינו בחז"ל )בראשית רבה וירא פרשה נג( ארבע דעות לגבי הצחוק של ישמעאל שהיה אז בן 16 )שלכאורה היה אפשר לתלות זאת בנערותו(: אין מצחק אלא גלוי עריות וכו' מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן, אין הלשון הזה של צחוק אלא ע"ז וכו' מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים וכו' אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו מצחק ואומר אני )רשב"י( בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה, שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובת אמנו שרה לאברהם כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד, כי לא יירש עם בני אפי' שאינו יצחק, ועם יצחק אף על פי שאינו בני, קל וחומר עם בני עם יצחק מתאים לתורת הגלגול, זהו רמז המתבקש ע"י הקורא העברי. 121 כשיצחק מצחק את רבקה אשתו הוא נמצא במדרגת אדם הראשון ששימש והתנבא, אלא שנמצאו בעוה"ז. וכן ר"ע שצוחק כשרואה שועלים יוצאים מהר הבית, כי הם חיו בעתיד הם בני העוה"ב

47 ישמעאל לא יכול לומר שהוא בכור שכן הוא בן השפחה, ההו"א שלו היא אם יצחק לא יולד, לאחר שנולד אסור לו לדבר עם יצחק שכל הכרה בקיומו תפיל אותו ולכן אמרו חז"ל שזרק אבנים כמשחק כאילו לא שם לב ליצחק. רשב"י הבין שלא יכול להיות שנער בבית אברהם ינהג בשלושת העבירות החמורות. אך התנאים הקודמים הבינו שיש תקופה של ישמעאל מחוץ לבית אברהם בו הוא כן מתנהג כך. 122 ישמעאל חטא כלפי אלוהי אברהם וחזר בתשובה אך לא חזר בתשובה כלפי אלוהי יצחק ולכן רצה את הארץ. בהלוויה של אברהם חז"ל הבינו שחזר בתשובה כשנתן ליצחק להוביל את מיטת אברהם. 123 שרה מגדירה את ישמעאל כבן האמה ולא מזכירה שום קשר שלו אל אברהם. כמו"כ אינה מזכירה את הקשר בין יצחק לאברהם גירוש ישמעאל והגר )יא( ו י ר ע ה ד ב ר מ א ד ב ע ינ י א ב ר ה ם ע ל א וד ת ב נ ו: אברהם מיצר על כך מבחינתו ישמעאל הוא הבן, והוא לא רואה ביצחק את בנו, יצחק הוא הגבורה ואברהם מעדיף את החסד. לעומת זאת לשרה רק יצחק הוא הבן. )יב( ו י אמ ר א לה ים אל א ב ר ה ם א ל י ר ע ב ע ינ י ך ע ל ה נ ע ר ו ע ל א מ ת ך כ ל א ש ר ת אמ ר א ל י ך ש ר ה ש מ ע ב ק ל ה כ י ב י צ ח ק י ק ר א ל ך ז ר ע: )יג( ו ג ם א ת ב ן ה א מ ה ל ג וי א ש ימ נ ו כ י ז ר ע ך ה וא: הקב"ה לא מייחס את ישמעאל כבן אלא כזרע בלבד, לאברהם לוקח הרבה זמן להבין זאת. לכן כל עוד הוא לא מבין שרה לוקחת את העניינים לידיים שלה. )יד( ו י ש כ ם א ב ר ה ם ב ב ק ר ו י ק ח ל ח ם ו ח מ ת מ י ם ו י ת ן א ל ה ג ר ש ם ע ל ש כ מ ה ו א ת ה י ל ד ו י ש ל ח ה ו ת ל ך ו ת ת ע ב מ ד ב ר ב א ר ש ב ע: בפרשת העקידה גם כן מופיעים פעולות אלו, כאשר יצחק הולך אל מותו לכאורה. )טו( ו י כ ל ו ה מ י ם מ ן ה ח מ ת ו ת ש ל ך א ת ה י ל ד ת ח ת א ח ד ה ש יח ם: )טז( ו ת ל ך ו ת ש ב ל ה מ נ ג ד ה ר ח ק כ מ ט ח ו י ק ש ת כ י א מ ר ה א ל א ר א ה ב מ ות ה י ל ד ו ת ש ב מ נ ג ד ו ת ש א א ת ק ל ה ו ת ב ך: ישמעאל אמור למות כמו יצחק. )יז( ו י ש מ ע א לה ים א ת ק ול ה נ ע ר ו י ק ר א מ ל א ך א לה ים א ל ה ג ר מ ן ה ש מ י ם ו י אמ ר ל ה מ ה ל ך ה ג ר א ל ת יר א י כ י ש מ ע א לה ים א ל ק ול ה נ ע ר ב א ש ר ה וא ש ם:)יח( ק ומ י ש א י א ת ה נ ע ר ו ה ח ז יק י א ת י ד ך ב ו כ י ל ג וי ג ד ול א ש ימ נ ו: בשני המקומות יש הצלה ע"י מלאך, וברכה להיות גוי גדול )יט( ו י פ ק ח א לה ים א ת ע ינ יה ו ת ר א בא ר מ י ם ו ת ל ך ו ת מ ל א א ת ה ח מ ת מ י ם ו ת ש ק א ת ה נ ע ר: בעקידה אברהם מוצא איל במקום יצחק. )כ( ו י ה י א לה ים א ת ה נ ע ר ו י ג ד ל ו י ש ב ב מ ד ב ר ו י ה י ר ב ה ק ש ת: )כא( ו י ש ב ב מ ד ב ר פ אר ן ו ת ק ח ל ו א מ ו א ש ה מ א ר ץ מ צ ר י ם: כהקבלה נולדת רבקה שעתידה תהיות אשתו של יצחק. אם כן מדובר בשתי עקידות, וזה כנראה השורש לטענה המוסלמית שאברהם עקד את ישמעאל. אך ישנו הבדל תהומי בין המקרים והוא במדרגה המוסרית. אף אחד לא כיוון שישמעאל יהיה בסכנת חיים, לילד יש זכויות מה שאין כן אצל אברהם כמו"כ אברהם לא מפקיר את הילד. בסופו של דבר הילד הופך להיות רובה קשת. בעצם זו עקידה שהיא טיוטה לפני יצחק. במסכת סוכה )נב:( אמרי בי רב: ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע. מסביר המהר"ל שכל דבר שמשמש לדבר אחר שיופיע אין לו מהות עצמית. דבר נוסף שלמד על מידת הדין הוא שמיעה לשרה. חז"ל הבינו שנבואת אישה היא גדולה משל האיש כי שלאישיות הנשית יש רוחניות יתירה. חולשה מובנית של עם ישראל בהחזקת הארץ )כב( ו י ה י ב ע ת ה ה וא ו י אמ ר א ב ימ ל ך ופ יכ ל ש ר צ ב א ו א ל א ב ר ה ם ל אמ ר א לה ים ע מ ך ב כ ל א ש ר א ת ה ע ש ה: )כג( ו ע ת ה ה ש ב ע ה ל י ב א לה ים ה נ ה א ם ת ש ק ר ל י ול נ ינ י ול נ כ ד י כ ח ס ד א ש ר ע ש ית י ע מ ך ת ע ש ה ע מ ד י ו ע ם ה א ר ץ א ש ר ג רת ה ב ה: הארץ של אברהם ועוד איזה חסד עשה אבימלך עם אברהם הרי חטף את אשתו. אבימלך מציב את הנתונים בצורה לא אמיתית. )כד( ו י אמ ר א ב ר ה ם א נ כ י א ש ב ע : אברהם שומע שאבימלך רוצה שלום וזה קונה אותו )כה( ו ה וכ ח א ב ר ה ם א ת א ב ימ ל ך ע ל א ד ות ב א ר ה מ י ם א ש ר ג ז ל ו ע ב ד י א ב ימ ל ך: עדיין יש בעיות אך כשאברהם שמע על שלום העדיף )כו( ו י אמ ר א ב ימ ל ך ל א י ד ע ת י מ י במלחמת ששת הימים היה המצב הראשון בו ישמעאל היה נתון בעול גלות תחת ידי יצחק והוא עדיין לא מוכן לקבל הכרה ממדינת ישראל אלא מהאומות כי אחרת יחזרו להיות בן השפחה המוסלמים מכנים את תקופתם הראשונה - אלג'עיליה בה חטאו בשלושת העברות. אח"כ הגיע משהו ממכה שאמר להם לחזור לאלוהי אברהם והסכימו.

48 ע ש ה א ת ה ד ב ר ה ז ה ו ג ם א ת ה ל א ה ג ד ת ל י ו ג ם א נ כ י ל א ש מ ע ת י ב ל ת י ה י ום : 124 שניהם שקרנים אך בערבות השקר )כז( ו י ק ח א ב ר ה ם צ אן וב ק ר ו י ת ן ל א ב ימ ל ך ו י כ ר ת ו ש נ יה ם ב ר ית: אברהם עושה מחוות כדי לקדם עניינים אך רק הוא נותן )כח( ו י צ ב א ב ר ה ם א ת ש ב ע כ ב ש ת ה צ אן ל ב ד ה ן: )כט( ו י אמ ר א ב ימ ל ך א ל א ב ר ה ם מ ה ה נ ה ש ב ע כ ב ש ת ה א ל ה א ש ר ה צ ב ת ל ב ד נ ה: )ל( ו י אמ ר כ י א ת ש ב ע כ ב ש ת ת ק ח מ י ד י ב ע ב ור ת ה י ה ל י ל ע ד ה כ י ח פ ר ת י א ת ה ב א ר ה ז את: )לא( ע ל כ ן ק ר א ל מ ק ום ה ה וא ב א ר ש ב ע כ י ש ם נ ש ב ע ו ש נ יה ם: )לב( ו י כ ר ת ו ב ר ית ב ב א ר ש ב ע ו י ק ם א ב ימ ל ך ופ יכ ל ש ר צ ב א ו ו י ש ב ו א ל א ר ץ פ ל ש ת ים: ע"י ההסכם הזה ויתר אברהם על האזור שבו היה יושב אבימלך מלך פלשתים גרר, שנמצאת ברצועת עזה, בין רפיח לעזה דהיינו גוש קטיף. משמע שיש חולשה בסיסית של האומה באזור הזה. והרשב"ם )כב,א ד"ה והאלהים ניסה( הסביר שהקב"ה "ניסה" את אברהם, כלומר ציער אותו כי הוא נתן לו בן כדי שירש את הארץ ואם אינו רוצה את הארץ אז שיחזיר את הבן. ובספר דברים )ב, כג( כתוב: "ו ה ע ו ים ה י ש ב ים ב ח צ ר ים ע ד ע ז ה כ פ ת ר ים ה י צ א ים מ כ פ ת ור ה ש מ יד ם ו י ש ב ו ת ח ת ם" )אונקלוס שם: "ועואי דיתבין ברפיח עד עזה וכו'"( והסביר רש"י שם שהעוים הם פלישתים ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו לכבוש אותם לולא שהכפתורים כבשו לפני. דבר זה גרם לחולשה בזהות הישראלית לגבי גוש קטיף. )לג( ו י ט ע א ש ל ב ב א ר ש ב ע ו י ק ר א ש ם ב ש ם ה' א ל ע ול ם: )לד( ו י ג ר א ב ר ה ם ב א ר ץ פ ל ש ת ים י מ ים ר ב ים : עקידת יצחק )כב, א( ו י ה י א ח ר ה ד ב ר ים ה א ל ה ו ה א לה ים נ ס ה א ת א ב ר ה ם ו י אמ ר א ל יו א ב ר ה ם ו י אמ ר ה נ נ י: רש"י מספר שלאחר שישמעאל אמר ליצחק שהוא יש לו מסירות נפש כי מל את עצמו בגיל 13 ויצחק אמר לו שהוא מוכן לתת את כל נפשו ולא רק אבר אחד. כלומר לפני כן הייתה מעין "עקידת ישמעאל" ולכן צריכה לבוא עקידת יצחק כדי לתת מענה. נראה שיש כאן סיכום של מידת הדין, לאחר שעבר אברהם את כל פרשת וירא ולמד את מידת הדין צריך לבדוק אם אכן למד. הה"א שהתווספה לשם אלהים משמעותה שבכל המקומות שכתוב האלהים יש קונוטציה אלילית של ע"ז למשל "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו" והה"א באה להפקיע מהע"ז ולדבר על הקב"ה בלבד. כוונת ה' הייתה שלא להקריב, אם כן מחשבתו של אברהם יש בה מהע"ז. לכאורה היה צריך להיות ניסיון ליצחק 125 אלא שליצחק זה כלל לא היה ניסיון, הוא הבין במידת הדין שמה שהוא מקבל הוא צריך לתת ולכן הוא קיבל את עצמו ועליו להחזיר את עצמו בחזרה. 126 לא מובן לשם מה צריך להגיד אברהם. אלא שהקב"ה דרש ממנו להיות אברהם והוא הסכים. כלומר הוא יכל להקריב את בנו מתוך שכחת מי הוא ולעשות זאת מתוך שכרון חושים. אך אז יש אבדן אישיות, הקב"ה רוצה את מלא כוחו של אברהם ואת מלא אישיותו. את התשובה הנני היה צריך לענות אדם הראשון כשנשאל על כך, אברהם מתקן זאת, ולכן ממנו אפשר להתחיל היסטוריה רצינית דיאלוג אמיתי בין הבורא לנברא. )ב( ו י אמ ר ק ח נ א א ת ב נ ך א ת י ח יד ך א ש ר א ה ב ת א ת י צ ח ק ו ל ך ל ך א ל א ר ץ ה מ ר י ה ו ה ע ל ה ו ש ם ל ע ל ה ע ל א ח ד ה ה ר ים א ש ר א מ ר א ל י ך: הפירוט לא מובן הרי הקב"ה לימד את אברהם שבנו הוא יצחק וישמעאל הוא סתם נער. המבחן של אברהם הוא האם יזהה נכון וזה מה שרש"י מציג בדיאלוג בין ה' לאברהם. ה' אומר לו שוב לך לך כלומר שיתחיל שוב הכל מחדש עכשיו הוא יכיר גם את מידת הדין של הקב"ה, ושוב דורש אמונה בכיוון הדרך. )ג( ו י ש כ ם א ב ר ה ם ב ב ק ר ו י ח ב ש א ת ח מ ר ו ו י ק ח א ת ש נ י נ ע ר יו א ת ו ו א ת י צ ח ק ב נ ו ו י ב ק ע ע צ י ע ל ה ו י ק ם ו י ל ך א ל ה מ ק ום א ש ר א מ ר ל ו ה א לה ים: הקב"ה אמר לו לקחת את יצחק והוא לוקח גם חמור, אליעזר עבדו וישמעאל. המכנה המשותף לאנשים הוא שכולם נימולים 127 מסיבה אחרת. אברהם כמקבל המצווה. יצחק בתור הבן מצד ההלכה. אליעזר בתור העבד מקנת כספו. וישמעאל צריך בירור האם כעבד או כבן. לכן הספק הגדול בין כל האנשים הוא מי יהיה ממשיכו של אברהם. הוא הבין מהקב"ה שממשיכו הוא יצחק אך הוא ביקש ממנו לשחוט אותו, ולכן צריך ממשיך אחר. )ד( ב י ום ה ש ל יש י ו י ש א 124 מומלץ לקרוא במבטא ערבי להמחשת המציאות 125 חז"ל אמרו שהיה בן 37 ורבי אברהם בן הרמב"ם מעיד שאביו מיאן לקבל דברי חז"ל אלו כי אחרת היה צריך להיות כתוב ניסיון גם ליצחק 126 אדרבא, הניסיון שלו הוא לרדת מהמזבח 127 לחמור אין ערלה 48

49 א ב ר ה ם א ת ע ינ יו ו י ר א א ת ה מ ק ום מ ר ח ק: אברהם ראה ענן קשור על ההר, כלומר הוא התנבא שזה המקום ומכאן שהיה שמח. אם כן ודאי שהוא לא היה במשבר אלא בעילוי והבנה שדבר גדול הולך להתרחש. )ה( ו י אמ ר א ב ר ה ם א ל נ ע ר יו ש ב ו ובגימטרייא 86 פחות אחד ל כ ם פ ה ע ם ה ח מ ור ו א נ י ו ה נ ע ר נ ל כ ה ע ד כ ה ו נ ש ת ח ו ה ו נ ש וב ה א ל יכ ם: "פה" הכוונה לעוה"ז 128 כלומר קצת פחות מאלהים "ותחסרהו מעט מאלהים". התפיסה הפילוסופית שלהם יכולה להגיע לשיאה עד אלהים. ולכן הם כמו חמור. כי שכלו של האדם הוא כמו של החמור רק מפותח יותר. אך אברהם והנער )הוא עוד לא בירר אם יצחק או בן או נער( הולכים לכה כלומר הוי"ה פחות אחד דהיינו השגה מסוימת באלוהות, נבואה. ואחרי שיקנו את התוכן יביאו אותו לאומות העולם. השורש של המילה השתחווה הוא ע"י בנין השתפעל ח.ו.ה כלומר שיבה לאם כל חי התפשטות הגשמיות, לכן פישוט ידיים ורגליים הוא ההשתחוויה בבית המקדש. 129 )ו( ו י ק ח א ב ר ה ם א ת ע צ י ה ע ל ה ו י ש ם ע ל י צ ח ק ב נ ו ו י ק ח ב י ד ו א ת ה א ש ו א ת ה מ א כ ל ת ו י ל כ ו ש נ יה ם י ח ד ו: הכתוב מעיד שיצחק הוא בנו אך לא אברהם, כלומר יש רמיזה שהוא לא ישחט אותו. זה ברור שהם הולכים שניהם יחדו ולכן הם הולכים בהסכמה אחת בלי לדעת מה היא )ז( ו י אמ ר י צ ח ק א ל א ב ר ה ם א ב יו ו י אמ ר א ב י ו י אמ ר ה נ נ י ב נ י ו י אמ ר ה נ ה ה א ש ו ה ע צ ים ו א י ה ה ש ה ל ע ל ה: שיחה קרה מאוד בין יצחק לאברהם. יצחק אומר לאברהם שהוא אביו ע"י שאמר לו "אבי" זאת הפעם הראשונה שיצחק מדבר והפעם הראשונה שיצחק אומר לאברהם שהוא מכיר בו כאביו. עבור יצחק זה לא פשוט להיות בנו של אברהם. הוא מידת הדין ואביו בחסד, הם סותרים זה את זה. יצחק עובר מהפכה, ואחרי כל זה אברהם קורא לו בני. )ח( ו י אמ ר א ב ר ה ם א לה ים י ר א ה ל ו ה ש ה ל ע ל ה ב נ י ו י ל כ ו ש נ יה ם י ח ד ו: בעצם אפשר לומר שהמטרה של העקידה הושגה איחוד המידות, יצחק קורא אבי ואברהם קורא בני. מכאן ואילך אברהם לא היה צריך להמשיך )ט( ו י ב א ו א ל ה מ ק ום א ש ר א מ ר ל ו ה א לה ים ו י ב ן ש ם א ב רה ם א ת ה מ ז ב ח ו י ע ר ך א ת ה ע צ ים ו י ע ק ד א ת י צ ח ק ב נ ו ו י ש ם א ת ו ע ל ה מ ז ב ח מ מ ע ל ל ע צ ים: שוב האלהים כי אברהם עוד לא הבין. )י( ו י ש ל ח א ב ר ה ם א ת י ד ו ו י ק ח א ת ה מ א כ ל ת ל ש ח ט א ת ב נ ו: אברהם שולח את ידו, ומבאר רבי מנחם מויטבסק בפרי הארץ שאברהם עשה משהו בניגוד לרצון ה' וידו לא הסכימה ולכן היה צריך להתנגד לה. )יא( ו י ק ר א א ל יו מ ל א ך ה' מ ן ה ש מ י ם ו י אמ ר א ב ר ה ם א ב ר ה ם ו י אמ ר ה נ נ י: כאן מתקבל שם חדש "אברהם - אברהם" כלומר יש התאמה בין אברהם של מה לאברהם של מעלה. ארבעה אנשים שהם שבעה ששמם כפול: אברהם, יעקב )מו,ב(, משה )שמות ג,ד(, שמואל )ש"א ג, י( }ראה גם נח )ו, ט( שם )יא, י( תרח )יא, כז( שאצלם זה סוף משפט ותחילת חדש טעם אתנח שאצלם הפירוד היה קצת יותר גדול{. בין השמות ישנו הטעם פסק כלומר שאמנם יש התאמה אך עדיין יש הפסק. אצל יצחק הכל אחד באופן מוחלט יש לו רק יצחק של מעלה ולכן נקרא עולה תמימה 130 )אך ממדרגה זו שהיא רק רוחנית, א"א להוציא את עמ"י באופן מושלם אלא בצורה של עשו ויעקב(. )יב( ו י אמ ר א ל ת ש ל ח י ד ך א ל ה נ ער ו א ל ת ע ש ל ו מ א ומ ה כ י ע ת ה י ד ע ת י כ י י ר א א לה ים א ת ה ו ל א ח ש כ ת א ת ב נ ך א ת י ח יד ך מ מ נ י: אברהם הגיע למידת הדין, ולכן אין צורך לממש כי אז יהרוג את מידת הדין. אברהם חשה בכל זאת לחתוך קצת ולכן היה צריך לומר לו ואל תעש לו מאומה )יג( ו י ש א א ב ר ה ם א ת ע ינ יו ו י ר א ו ה נ ה א י ל א ח ר נ א ח ז ב ס ב ך ב ק ר נ יו ו י ל ך א ב ר ה ם ו י ק ח א ת ה א י ל ו י ע ל ה ו ל ע ל ה ת ח ת ב נ ו: נושאים עיניים למקום גבוה יותר, אם כן הוא הסתכל למקום הכי גבוה במקדש לקדש הקדשים והסבך הוא עץ החיים. אם כן ההליכה היא מהמזבח לקדש הקדשים בדיוק מה שעושה הכה"ג ביוה"כ. חז"ל דרשו שתחת בנו זה שאברהם לקח את יצחק ושם אותו על גבי האיל ואותו על גבי העצים שע"ג המזבח ואז אברהם שחט את האיל כשיצחק שוכב על גביו כמו בהמה אחת המורכבת משני חלקים. זה בא להסביר את מוכנות לה' 131 ההקרבה. הרי התורה אסרה קרבנות אדם, אך יש לתמוה שהרי אפילו מים ומלח קרבים על המזבח ומדוע שאנו לא נזכה להיות קרבם לה' נראה כאילו האדם לא מספיק ראוי. אלא שהתורה מתנגדת לרצח אפילו של בע"ח. לנשמה יש השתוקקות ולכן יצחק אכן רוצה זאת. מבחינת התורה בע"ח הוא חיות ביולוגית שיכולה לתת חיות ביולוגית, אך אדם יצחק יכול לתת גם כוונה ורצון. אם שוחטים את האדם זה מזהה אותו בדיוק כמו בע"ח מה שאין כן כשיש לו כוונה להיות 128 כמו "מה לך פה אליהו" שאליהו עונה לשאלה זו ע"י שמגדיר מה תפקידו בעוה"ז )מלכים א יט, ט-י( 129 להרחבה עיין מהר"ל נתיבות עולם, נתיב העבודה פרק י. 130 ה' ה- ' זה לפני החטא ואחרי החטא של האדם שמזכיר את מידות הרחמים. 131 לפי המקובלים, אדם צריך לכוון שהוא קרבן בשעה שנפטר. 49

50 מוקרב הוא מקריב את כולו ובמקום הגוף מביאים איל. התורה אמרה זאת במפורש בקרבנות "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" כלומר אדם רוצה להקריב מקרבו, הרצון ומספיק ולכן יכול להביא מהבקר ומהצאן. אברהם קושר בין ירושלים לזרעו )יד( ו י ק ר א א ב ר ה ם ש ם ה מ ק ום ה ה וא ה' י ר א ה א ש ר י א מ ר ה י ום ב ה ר ה' י ר א ה: אברהם נותן שם מיוחד למקום ובימי משה יש ביטוי שאומרים אנשים "בהר ה' יראה" אם אברהם נותן למקום שם מיוחד עם שם ה' הוא מקבל לדעת את ה' דרך החוויה של המקום הזה הר המוריה. כאשר לפני כן לא היה קשר. )טו( ו י ק ר א מ ל א ך ה' א ל א ב ר ה ם ש נ ית מ ן ה ש מ י ם:לאחר שקרא השם למקום )טז( ו י אמ ר ב י נ ש ב ע ת י נ א ם ה' כ י י ע ן א ש ר ע ש ית א ת ה ד ב ר ה ז ה ו ל א ח ש כ ת א ת ב נ ך א ת י ח י ד ך: בזכות קריאת השם למקום והקישור אליו )כלומר שדעת אלהים תהיה קשורה למידת הדין(, וכן העקידה )יז( כ י ב ר ך א ב ר כ ך ו ה ר ב ה א ר ב ה א ת ז ר ע ך כ כ וכ ב י ה ש מ י ם ו כ ח ול א ש ר ע ל ש פ ת ה י ם ו י ר ש ז ר ע ך א ת ש ע ר א י ב יו: הוא זוכה לקבלת ברכה שלמה התאחדות החסד והדין הופנמו ע"י אברהם לא רק באופן פרטי אלא בקביעות ע"י הקישור למקום. איחוד המידות בא לידי ביטוי רק ביעקב )יח( ו ה ת ב ר כ ו ב ז ר ע ך כ ל ג וי י ה א ר ץ ע ק ב א ש ר ש מ ע ת ב ק ל י: עקב רומז ליעקב, ולכן צריך לחתן את יצחק. )יט( ו י ש ב א ב ר ה ם א ל נ ע ר יו ו י ק מ ו ו י ל כ ו י ח ד ו א ל ב א ר ש ב ע ו י ש ב א ב ר ה ם ב ב א ר ש ב ע: שיא העקדה מגיע, הוא צריך לשוב מהמעמד שהיה בו. יצחק לא שב הוא נתקע במעמד, נעשה עולה תמימה הוא יצחק של מעלה הוא מחוץ להסטוריה ומעולם באמת לא חזר הוא כאן ולא כאן. אבות ואמהות - שושלות מקבילות )כ( ו י ה י א ח ר י ה ד ב ר ים ה א ל ה ו י ג ד ל א ב ר ה ם ל אמ ר ה נ ה י ל ד ה מ ל כ ה ג ם ה וא ב נ ים ל נ ח ור א ח י ך: אחרי העקידה מוכרח שיוולד ליצחק זרע, בעקידה נעשה החיבור בין מידת החסד של אברהם למידת הדין של יצחק ומתוך כך יכולה להופיע מידת הרחמים של יעקב אחדות המידות של עמ"י מתחילה בעקידה, ולכן מוזכר זיווגו של יצחק. מלכה גם היא ילדה כמו שרה )אף היא יולדת בגיל מבוגר(, כוונת הכתוב להשוות את השושלת של אברהם לזו של נחור אחיו של אברהם. החשיבות של כך היא שבמשפחת תרח ישנם שתי שושלות מקבילות האבות והאמהות. כולם מסכימים שיש להתחתן בתוך המשפחה, אך השאלה המרכזית במשפחה היא מי יגור אצל מי בעקבות המאבק הערכי בין בית נחור הקוסמופוליטיים לבית אברהם האוניברסאליים. 132 )כא( א ת ע וץ ב כ ר ו ו א ת ב וז א ח יו ו א ת ק מ וא ל א ב י א ר ם: עוץ הוא אבי השושלת של איוב שהוא צדיק המקביל לאברהם שעובר נסיון דומה לעקידה. אליהוא בן ברכאל הבוזי למשפחת רם נותן את התשובות לאיוב, בוזי הכוונה גומר. )כב( ו א ת כ ש ד ו א ת ח ז ו ו א ת פ ל ד ש ו א ת י ד ל ף ו א ת ב ת וא ל: )כג( וב ת וא ל י ל ד א ת ר ב ק ה ש מ נ ה א ל ה י ל ד ה מ ל כ ה ל נ ח ור א ח י א ב ר ה ם: משמע שרבקה היא חלק בלתי נפרד משמונת הבנים )כד( ופ יל ג ש ו וש מ ה ר א ומ ה ו ת ל ד ג ם ה וא א ת ט ב ח ו א ת ג ח ם ו א ת ת ח ש ו א ת מ ע כ ה: בסיכום שמונה בנים מהגבירה ועוד ארבע מהשפחה, ובת. לכנען שהוא הדחוי יש 12 ילדים )י, טו-יח( ובני יקטן )י, כה-כט( 12 בנים ובת. והדחוי הוא כנען.לכאורה כאן לאברהם יש שני בנים והוא הנבחר. לישמעאל יש ג"כ 12 בנים )כה,יג-טז( ובת )כח,ט( עדיין מי שיש לו 12 בנים ובת הוא הדחוי. ליעקב יש 12 בנים ובת ולפי האמור הוא היה צריך להיות הדחוי. יש להבין שיש תרבות שמגדלת מיעוט ילדים עם כח לכבוש את העולם, ויש תרבות שמגדלת הרבה ילדים בלי כח לכבוש את העולם. זאת בדומה לשמש שהיא כוכב אחד שמספיק להאיר את העולם. לעומת הירח שהוא צריך גם כוכבים ועדיין לא מאיר כמו השמש והוא לא מרכז הפעילות של היום. הלילה הוא הזמן של המזלות פעמים שיש 11 ופעמים שיש 13. רומא היא תרבות שמשית ולכן למלכם קראו מלך השמש )לואי ה 14 ( ומימיו והלאה החלה אירופה להשתלט על העולם כולו. לעומת בני ישמעאל פתחו פאתאליזם מזרחי והסמל הוא הסהר- ירח. ולכן יש נטיה לנוצרים 132 תוכן הנבואה של עבר היא שהארץ תפלג והאידיאל שלו הוא לאחד את העולם. במשפחת תרח נוצרה מחלוקת כיצד לעשות זאת. נחור סבור שבני עבר יחיו בתור קהילות מושתלות בתוך הקהילות הגדולות. ואברהם מקבל ציווי להקים מרכז לאומי שממנו יתברך כל העולם 50

51 לקבוע ע"פ השמש. ישראל מונים ללבנה אלא שמוסיפים את חודש העיבור כדי לגשר על הפער מהשמש. כשיעקב בורח מעשו הוא לן במקום כי בא השמש דהיינו שקיעה. אך אפשר להבין שהגיע הזמן של השמש "בא שמשו של עשו" בגלות זה הזמן של עשו, כשיעקב חוזר לארץ "ויזרח לו השמש". צריך לעשות זאת בכמה שלבים: בכורה ברכה אישה ונצחון על השר הופך את כל זה לישראל. אם כן יעקב הוא באמת דחוי עד שלוקח את הכח של עשו. אם יעקב היה משיא את ביתו לעשו היה מכניסו כשבט 13 לעמ"י ולא הייתה דואליות כזאת ביניהם בעצם חוסר יכולת להחיל את המימד הפוליטי בקודש. יוסף חולם שהשמש והירח משתחווים לו ויעקב הבין שמדובר בו ובאמו ובאחיו. אך אמו כבר נפטרה, ויעקב שומר את הדבר ורש"י הסביר שיעקב המתין לראות מתי זה יבוא. והרי זה לא יכול להיות? אלא שיעקב ניסה להצילו מקנאת אחיו אך ידע שהשמש והירח זה יעקב. השמש זה מה שלקח מעשו. בינתיים אצל אברהם התברר שיצחק הוא ההמשך וכעת צריך להביא אליו את רבקה. 51

52 חיי שרה - הניצחון הלאומי של שרה חיי שרה )כג, א( ו י ה י ו ח י י ש ר ה מ א ה ש נ ה ו ע ש ר ים ש נ ה ו ש ב ע ש נ ים ש נ י ח י י ש ר ה: במקום לספר על חיי שרה מספרים שהיא מתה. פירוש המילה שני הוא שנים בסמיכות. שרה הייתה פעמיים בחיים. האחד עד מותה 127. והשני מאחרי מותה שבכך המשיכה לחיות. המאבק בינה לבין אברהם הוא על הפיתוי לשיטה של נחור. היא הלאומית בבית, ובמותה היא מכריחה את אברהם לקנות חלקה בא"י ובכך תהיה לו אחיזה בארץ. אך מדוע מקור האחיזה של ישראל בארץ יהיה קבר?. יתר על כן האשל של אברהם בבאר שבע לא כ"כ שייך אליו. אם אברהם היה קונה שטח חקלאי ולעבד אותו היה אפשר לומר שהקניין שלו הוא זמני כל עוד הוא עובד זה שלו, כשלא יקחו זאת ממנו. אך הקבור לא צריך לעשות כלום זו אחיזה עצמותית. קידושי אישה נלמדים משדה עפרון, אם כן מקום החיים נלמד מהקבר קשר עצמותי ולא קשור במעשה, סגולי ולא בחירי. לכן חיי שרה בניצחונה הלאומי. 133 )ב( ו ת מ ת ש ר ה ב ק ר י ת א ר ב ע ה וא ח ב ר ון ב א ר ץ כ נ ע ן ו י ב א א ב ר ה ם ל ס פ ד ל ש ר ה ו ל ב כ ת ה: הדגשת ארץ כנען במותה של שרה המו"מ עם בני חת )ג( ו י ק ם א ב ר ה ם מ ע ל פ נ י מ ת ו ו י ד ב ר א ל ב נ י ח ת ל אמ ר: בני חת הם בנים של כנען. כנענים נקראים ע"ש כניעה. כלומר יש אופי של כניעה באישיו זו. הם יכלו להיות נכנעים לה', או אפילו לחכמה בלבד שזה עדיין ערך טוב. אך אפשר גם להיות כנוע ליצר הרע ולכן כנען ארור. כדי לתקן זאת נח הפך אותו לעבד לאחיו בעליו המוסר והחכמה. הכנעניות היא מידה חיובית אם היא מופנית למקום הנכון. גם א"י נקראת כנען או הכנעני )תוספת של י"ה( אם כן דרוש מידה כנענית כדי להיות שייך לארץ. אך חת הוא זהות פנימית בכנען פחד כמו " ומ ור א כ ם ו ח ת כ ם י ה י ה ע ל כ ל ח י ת ה א ר ץ" )ט,ב(. זו הקצנה של הכניעה. כשאברהם קונה אחוזת קבר שם הוא קונה אחיזה בא"י ובעצם קונה את התנאים לישיבה בארץ. על גבי הכניעה יש להוסיף אהבה אך אפשר להתחיל מהאהבה. אברהם למד משרה את מידת הדין, מבקש מבני חת קבר. בימי קדם רק למי שיש אזרחות מליאה בארץ יש זכות לאחוזת קבר אם כן בקשת אברהם היא להיות אזרח. )ד( ג ר ו ת וש ב א נ כ י ע מ כ ם ת נ ו ל י א ח ז ת ק ב ר ע מ כ ם ו א ק ב ר ה מ ת י מ ל פ נ י: גר ותושב הן מילים הופכיות. האדם בעולם הוא גם גר, מצד הנשמה וגם תושב, מצד הטבע.בעצם אברהם אומר מה הוא בעולם 134 ואומר להם שגם הם כאלה בעולם, ורוצה ללמד אותם שהם אותו דבר בבחינה הזאת. מתוך שותפות זו הוא רוצה חלקת קבר. )ה( ו י ע נ ו ב נ י ח ת א ת א ב ר ה ם ל אמ ר ל ו: )ו( ש מ ע נ ו א ד נ י נ ש יא א לה ים א ת ה ב ת וכ נ ו ב מ ב ח ר ק ב ר ינ ו ק ב ר א ת מ ת ך א יש מ מ נ ו א ת ק ב ר ו ל א י כ ל ה מ מ ך מ ק ב ר מ ת ך: הם אומרים לו שהוא מיוחד הוא נשיא אלהים אך הם עם הארץ אין ביניהם קשר יש פער גדול מדי ולכן גם לא מגיע לך אחוזת קבר אבל תקבור היכן שתרצה. בימי קדם היו קוברים בקבר המשפחתי ולאחר שנה היו לוקחים גלוסקמא ובה היו שמים את העצמות )ז( ו י ק ם וראה שאין סיכוי לקבל מהם משהו כי הם לא א ב ר ה ם ו י ש ת ח ו ל ע ם ה א ר ץ ל ב נ י ח ת: ואכן אברהם הבין שהם עם הארץ 135 מקבלים את משנתו שהאדם הוא גם גר וגם תושב. המו"מ עם עפרון )ח( ו י ד ב ר א ת ם ל אמ ר א ם י ש א ת נ פ ש כ ם ל ק ב ר א ת מ ת י מ ל פ נ י ש מ ע ונ י ופ ג ע ו ל י ב ע פ ר ון ב ן צ ח ר: על האיש הזה מעולם לא שמענו. עפרון מלשון עפר, היסוד הנמוך ביותר במציאות. צחר זה לבן בוהק. אברהם מזהה חושך שבא מאור, אבותיו היו במעלה עליונה אך נפלו. יתר על כן צחר הוא אדם הראשון שקבור במערה, אברהם מחפש זאת אצל בני חת וראה שהזהות 133 וכן רמז להשארות הנפש במקרא. 134 "כגר תושב אני על גב אדמה ואף כי בבטנה נחלתי" )פיוט ה' נגדך כל תאוותי, ריה"ל( 135 הגויים נקראים אומות העולם כי הם אזרחי העולם, ומשמע שהיהודים זרים לעולם. אנו מוציאים את העולם מיציבותו. אנו יוצאים מהטבע הרגיל. 52

53 אדם נפלה והגיע עד לעפר עם הארץ אצלו יש הניצוץ האחרון. אברהם פותח היסטוריה אנושית חדשה ע"י שמביא אליו את השושלת האנושית המגיעה עד עפרון. אם כן הוא האישיות החיובית ביותר שם. )ט( ו י ת ן ל י א ת מ ע ר ת ה מ כ פ ל ה א ש ר ל ו א ש ר ב ק צ ה ש ד ה ו ב כ ס ף מ ל א י ת נ נ ה ל י ב ת וכ כ ם ל א ח ז ת ק ב ר: אברהם מבקש מבני חת לבקש עם עפרון בסוף מדבר עם עפרון לבד. נראה שעפרון מעוניין לעזור לאברהם אך אברהם צריך לעשות כאילו לבני חת יש אינטרס לדחוף את עפרון. הוא מבקש מהם שיאמרו לו שימכור לו את המערב שנמצאת בקצה השדה הוא אינו מעוניין בשדה. קנין השדה הוא בחקלאות, מה שאין כן הקבר שלא דורש שום פעילות. אם יקנה שדה יאמרו לו שהוא קנה שדה והשתמש בה בצורה לא תקנית ואז לא יהיה תושב הארץ. שיח כפול )י( ו ע פ ר ון י ש ב ב ת ו ך ב נ י ח ת ו י ע ן ע פ ר ון ה ח ת י א ת א ב ר ה ם ב א ז נ י ב נ י ח ת ל כ ל ב א י ש ע ר ע יר ו ל אמ ר: באזני בני חת. לעפרון יש שיח כלפי בני עמו מדיניות פנים. אך אברהם מבין דבר אחר. )יא( ל א אד נ י ש מ ע נ י ה ש ד ה נ ת ת י ל ך ו ה מ ע ר ה א ש ר ב ו ל ך נ ת ת יה ל ע ינ י ב נ י ע מ י נ ת ת יה ל ך ק ב ר מ ת ך: עפרון לא מסכים למכור רק את המערה אלא גם את השדה ולזה בני חת מסכימים כי הוא קונה שטח חקלאי ולא קבורה. לעיני בני עמי נתתי לך אך הקבורה היא זו שתקנה באמת )יב( ו י ש ת ח ו א ב ר ה ם ל פ נ י ע ם ה א ר ץ: )יג( ו י ד ב ר א ל ע פ ר ון ב א ז נ י ע ם ה א ר ץ ל אמ ר א ך א ם א ת ה ל ו ש מ ע נ י נ ת ת י כ ס ף ה ש ד ה ק ח מ מ נ י ו א ק ב ר ה א ת מ ת י ש מ ה: הוא מציע כסף בעבור הקבר )יד( ו י ע ן ע פ ר ון א ת א ב ר ה ם ל אמ ר ל ו: )טו( א ד נ י ש מ ע נ י א ר ץ א ר ב ע מ א ת ש ק ל כ ס ף ב ינ י וב ינ ך מ ה ה וא ו א ת מ ת ך ק ב ר: שמעני עפרון מנסה לרמוז לאברהם שיבין אחרת. ישנם כמה העברות בעלות: כסף, שטר, וחזקה )בשני אלו הכסף מהווה חוב ולא קנין(. בכל הפרשה אין שטר כי עוד לא המציאו את הכתב באזורים ההרריים ולא השתמשו בו באופן קבוע. הכסף עדיין משמש תפקיד והשאלה היא מתי יחול קנין השדה. עפרון רוצה לעשות כאילו הכסף קונה, אך ביני ובינך ברור שהבעלות תועבר ע"י חזקה. אם באמת אברהם קונה ע"י חזקה אופיו של השטח יהיה תלוי בסוג החזקה: אם יעבד את המקום זה מברר שקנה שטח חקלאי אך אם יקבור בעצם זה הופך את כל המקום כולו כולל השדה לאחוזת קבר ובני חת לא יתנגדו כי חשבו שהקנין ע"י הכסף. רק לאחר שיקבור יפרסם ויהיה מאוחר להתנגד. )טז( ו י ש מ ע א ב ר ה ם א ל ע פ ר ון ו י ש ק ל א ב ר ה ם ל ע פ ר ן א ת ה כ ס ף א ש ר ד ב ר ב א ז נ י ב נ י ח ת א ר ב ע מ א ות ש קל כ ס ף ע ב ר ל ס ח ר: אברהם הבין ובאזני בני חת מעביר את הכסף )יז( ו י ק ם ש ד ה ע פ ר ון א ש ר ב מ כ פ ל ה א ש ר ל פ נ י מ מ ר א ה ש ד ה ו ה מ ע ר ה א ש ר ב ו ו כ ל ה ע ץ א ש ר ב ש ד ה א ש ר ב כ ל ג ב ל ו ס ב יב: יש הדגשה של אופי חקלאי )יח( ל א ב ר ה ם ל מ ק נ ה ל ע ינ י ב נ י ח ת ב כ ל ב א י ש ע ר ע יר ו: אך רק לעיני בני חת )יט( ו א ח ר י כ ן ק ב ר א ב ר ה ם א ת ש ר ה א ש ת ו א ל מ ע ר ת ש ד ה ה מ כ פ ל ה ע ל פ נ י מ מ ר א ה וא ח ב ר ון ב א ר ץ כ נ ע ן: רק לאחר מכן אברהם באמת משתמש לקבורה )כ( ו י ק ם ה ש ד ה ו ה מ ע ר ה א ש ר ב ו ל א ב ר ה ם ל א ח ז ת ק ב ר מ א ת ב נ י ח ת: והחזקה פועלת והופכת את הקנין לקבר. וכעת הם מוכרחים להכיר בכך שאברהם הוא אזרח הארץ. הנהגה ציבורית בגאולה המילים קבור ומתך עולות 7 ובפעם השביעית מוקדם המת לקבר והסביר הגר"א שהתכוונו לקבור שישה אנשים במערה אברהם שרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. אך במציאות גם ראשו של עשו נקבר שם. "וכשבא אל מערת המכפלה בא עליהם עשו הרשע מהר שעיר לערער ריב, אמר להם, מערת המכפלה שלי הוא, מה עשה יוסף שגר את נפתלי שהיה יודע לכבוש במזלות להביא כתב שהיה ביניהם, מאי ניהו נפתלי אילה אל תיקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר, חשים בן דן היה פגום באזניו ובלשונו אמר להם מה זה, אמרו בשביל אותו האיש שאין מניח אותנו לגמול חסד עם יעקב אבינו, מה עשה, נטל את חרבו והחתיך את ראשו אל מערת המכפלה ואת גויתו שלחו אל הר שעיר אחזתו" )תנא דבי אליהו פרקי הירידות )איש שלום( פרשה א(. כשקוברים צדיק הוא עדיין חי אך כדי שיקומו בתחיית המתים צריך להרגם שעה לפני, ואילו עשו הוא כבר מת. לפי ההלכה חושים פטור מהמצוות לכן אצלו זה כמו כח הטבע. כלומר בכל המהלכים הפוליטיים הגדולים יש תמיד כוחות אפלים בלתי נשלטים שהם חלק מהמשחק והמנהיג האמיתי צריך להיות מודע לזה לציבוריות יש דינאמיקה משלה אף שלא מורים כך. 53

54 הצורך בשידוכי יצחק )כד, א( ו א ב ר ה ם ז ק ן ב א ב י מ ים ו ה' ב ר ך א ת א ב ר ה ם ב כ ל: כיוון שחיבור החסד של אברהם והדין של יצחק הושלם בקבורת שרה צריך להביא את הזהות האחדותית של ישראל. ה' ובי"דדהיינו מידת הדין מברכת את אברהם בכל פירשו חז"ל שלושה פירושים: האחד, שהייתה לו בת שקראו לה בכל והרמב"ן אומר שכאשר חז"ל אמרו זאת אין הכוונה לבת אלא והכוונה למידה שהייתה לאברהם. השני, שהיה לו בן )בכל=בן= 52 ( והשלישי שלא הייתה לו למידת נפח שג"כ נקראת בת 136 בת. המכנה המשותף של כל הפירושים שלא הייתה לו בת ממש. אסור שלאברהם תהיה בת! לא יהיה לו עם מי לחתן אותה. הבן ממשיך את זהותו של האב, הבת מביאה גורם מבחוץ. בת תקים שבט נקבי עם זהות מאו"ה ואז הזהות תשתלם מאו"ה עוד לפני שהזהות עצמה כולה נולדה, לכן א"א להביא גורם מבחוץ )ב( ו י אמ ר א ב ר ה ם א ל ע ב ד ו ז ק ן ב ית ו ה מ ש ל ב כ ל א ש ר ל ו ש ים נ א י ד ך ת ח ת י ר כ י: הוא משביע אותו במילה. אצל האבות ההולדה היא קדש קדשים שעל ידה הם יביאו את האומה הישראלית ולכן נשבעים במילה. )ג( ו א ש ב יע ך ב ה' א לה י ה ש מ י ם ו א לה י ה א ר ץ א ש ר ל א ת ק ח א שה ל ב נ י מ ב נ ות ה כ נ ע נ י א ש ר א נ כ י י וש ב ב ק ר ב ו: כאן ה' נקרא אלהי השמים ואלהי הארץ כי אברהם ממוקם בא"י. )ד( כ י א ל א ר צ י ו א ל מ ול ד ת י ת ל ך ו ל ק ח ת א ש ה ל ב נ י ל י צ ח ק: )ה( ו י אמ ר א ל יו ה ע ב ד א ול י ל א ת אב ה ה א ש ה ל ל כ ת א ח ר י א ל ה א ר ץ ה ז את ה ה ש ב א ש יב א ת ב נ ך א ל ה א ר ץ א ש ר י צ את מ ש ם: כאן אברהם השמיט אלהי הארץ כי אברהם מתאר את חו"ל. )ו( ו י אמ ר א ל יו א ב ר ה ם ה ש מ ר ל ך פ ן ת ש יב א ת ב נ י ש מ ה: הסיבה להחלטיות של אברהם היא מחלוקתו עם נחור )ז( ה' א לה י ה ש מ י ם א ש ר ל ק ח נ י מ ב ית א ב י ומ א ר ץ מ ול ד ת י ו א ש ר ד ב ר ל י ו א ש ר נ ש ב ע ל י ל אמ ר ל ז ר ע ך א ת ן א ת ה א ר ץ ה ז את ה וא י ש ל ח מ ל א כ ו ל פ נ י ך ו ל ק ח ת א ש ה ל בנ י מ ש ם: אברהם מייחס את ההנהגה המלאכית לחו"ל, ה' מנהל את א"י ואת חו"ל הוא מנהל ע"י מלאכים לא ישיר. אך בהמשך לא נמצא שום מלאך גלוי. )ח( ו א ם ל א ת אב ה ה א ש ה ל ל כ ת א ח ר י ך ו נ ק ית מ ש ב ע ת י ז את ר ק א ת ב נ י ל א ת ש ב ש מ ה: )ט( ו י ש ם ה ע ב ד א ת י ד ו ת ח ת י ר ך א ב ר ה ם א ד נ יו ו י ש ב ע ל ו ע ל ה ד ב ר ה ז ה: שליחות העבד ותנאו )י( ו י ק ח ה ע ב ד ע ש ר ה ג מ ל ים מ ג מ ל י א ד נ יו ו י ל ך ו כ ל ט וב א ד נ יו ב י ד ו ו י ק ם ו י ל ך א ל א ר ם נ ה ר י ם א ל ע יר נ ח ור: העיר של נחור היא הבעייתית ואסור שיצחק יגיע לשם. לא מוזכר שמו של העבד, חז"ל אמרו שזה אליעזר עבד אברהם )יא( ו י ב ר ך ה ג מ ל ים מ ח וץ ל ע יר א ל ב א ר ה מ י ם ל ע ת ע ר ב ל ע ת צ את ה ש א ב ת: השואבות יוצאות לעת ערב משום שפחות חם ועדיין יש אור. השואבות היו ילדות קטנות, ולכן זה שחז"ל אמרו שרבקה הייתה בת שלוש זה לא רחוק מהמציאות אף שאמרו על דרך הגוזמא לכאורה )יב( ו י אמ ר ה' א לה י א ד נ י א ב ר ה ם ה ק ר ה נ א ל פ נ י ה י ום ו ע ש ה ח ס ד ע ם א ד נ י א ב ר ה ם: הוא מבקש פתרון מהיר שכן אומר היום ועוד מעט ייגמר היום והשואבות ילכו. )יג( ה נ ה א נ כ י נ צ ב ע ל ע ין ה מ י ם וב נ ות א נ ש י ה ע יר י צ א ת ל ש א ב מ י ם: )יד( ו ה י ה ה נ ע ר א ש ר א מ ר א ל יה ה ט י נ א כ ד ך ו א ש ת ה ו א מ ר ה ש ת ה ו ג ם ג מ ל י ך א ש ק ה א ת ה ה כ ח ת ל ע ב ד ך ל י צ ח ק וב ה א ד ע כ י ע ש ית ח ס ד ע ם א ד נ י: הוא מחפש אישה בעלת חסד מופרז כי צריך תכונה הפכית ליצחק. פגישת העבד את רבקה )טו( ו י ה י ה וא ט ר ם כ ל ה ל ד ב ר ו ה נ ה ר ב ק ה י צ את א ש ר י ל ד ה ל ב ת וא ל ב ן מ ל כ ה א ש ת נ ח ור א ח י א ב ר ה ם ו כ ד ה ע ל ש כ מ ה: )טז( ו ה נ ע ר ט ב ת מ ר א ה מ א ד ב ת ול ה ו א יש ל א י ד ע ה ו ת ר ד ה ע י נ ה ו ת מ ל א כ ד ה ו ת ע ל: )יז( ו י ר ץ ה ע ב ד ל ק ר את ה ו י אמ ר ה ג מ יא ינ י נ א מ ע ט מ י ם מ כ ד ך: )יח( ו ת אמ ר ש ת ה א ד נ י ו ת מ ה ר ו ת ר ד כ ד ה ע ל י ד ה ו ת ש ק ה ו: היא מחכה שהוא יסיים לשתות כדי לא לומר לו שהמים מיועדים גם לו וגם לבהמות )יט( ו ת כ ל ל ה ש ק ת ו ו ת אמ ר ג ם ל ג מ ל י ך א ש א ב ע ד א ם כ ל ו ל ש ת ת: )כ( ו ת מ ה ר ו ת ע ר כ ד ה א ל ה ש ק ת ו ת ר ץ ע וד א ל ה ב א ר ל ש א ב ו ת ש א ב ל כ ל ג מ ל יו: כתוב כמה פעמים שהיא ממהרת ונראה שזה משום שלא יהיה חושך. וכן רוה"ק שלה שהעבד ביקש שזה יהיה היום כ י ע ש ר ת צ מ ד י כ ר ם י ע ש ו ב ת א ח ת ו ז ר ע ח מ ר י ע ש ה א יפ ה )ישעיהו ה,י(

55 האיש והעבד גלוי ונסתר )כא( ו ה א יש מ ש ת א ה ל ה מ ח ר יש ל ד ע ת ה ה צ ל יח ה' ד ר כ ו א ם ל א: עד כה הוא נקרא העבד ועכשיו נקרא האיש. נראה שהאיש אינו העבד אלא המלאך שאברהם בירך את העבד שיעזור לו. מלאך נקרא איש "א ל יכ ם א יש ים א ק ר א ו ק ול י א ל ב נ י א ד ם" )משלי ח,ד(. ומדובר במציאות מקבילה לעבד. העבד במודע והאיש בנסתר. האיש משתאה- מתפעל. הוא משתוקק לראות את סיום העניין כיוון שהוא כבר יודע. )כב( ו י ה י כ א ש ר כ ל ו ה ג מ ל ים ל ש ת ות ו י ק ח ה א יש נ ז ם ז ה ב ב ק ע מ ש ק ל ו וש נ י צ מ יד ים ע ל י ד יה ע ש ר ה ז ה ב מ ש ק ל ם: לפי ההבנה הפשוטה הוא מניח שני צמדים על ידיה וזאת לפני שיודע שהיא האישה. ואולי הוא מבזבז את כספו של אברהם. )כג( ו י אמ ר ב ת מ י א ת ה ג יד י נ א ל י ה י ש ב ית א ב י ך מ ק ום ל נ ו ל ל ין: )כד( ו ת אמ ר א ל יו ב ת ב ת וא ל א נ כ י ב ן מ ל כ ה א ש ר י ל ד ה ל נ ח ור: )כה( ו ת אמ ר א ל יו ג ם ת ב ן ג ם מ ס פ וא ר ב ע מ נ ו ג ם מ ק ום ל ל ון: )כו( ו י ק ד ה א יש ו י ש ת ח ו ל ה': )כז( ו י אמ ר ב ר ו ך ה' א לה י א ד נ י א ב ר ה ם א ש ר ל א ע ז ב ח ס ד ו ו א מ ת ו מ ע ם א ד נ י א נ כ י ב ד ר ך נ ח נ י ה' ב ית א ח י א ד נ י: ייתכן שאת זה אומר העבד שרואה שמצליח לו ונזכר בברכת אברהם ומודה לה'. משפחת רבקה )כח( ו ת ר ץ ה נ ע ר ו ת ג ד ל ב ית א מ ה כ ד ב ר ים ה א ל ה: היא אומרת לבית אמה ולא לבית אביה, לכאורה אביה לא חי לכן מוזכר )כט( ול ר ב ק ה א ח וש מ ו ל ב ן ו י ר ץ ל ב ן א ל ה א יש ה ח וצ ה א ל ה ע י ן: גם רק אחיה )רחל רצה לספר לאביה בראשונה כט,יב(. 137 ללבן יש רוה"ק והוא רואה את המציאות המקבילה של הנחש, העבד לא רואה זאת כי האיש בתוכו. 138 )ל( ו י ה י כ ר א ת א ת ה נ ז ם ו א ת ה צ מ ד ים ע ל י ד י א ח ת ו וכ ש מ ע ו א ת ד ב ר י ר ב ק ה א ח ת ו ל אמ ר כ ה ד ב ר א ל י ה א יש ו י ב א א ל ה א יש ו ה נ ה ע מ ד ע ל ה ג מ ל ים ע ל ה ע י ן: )לא( ו י אמ ר ב וא ב ר ו ך ה' ל מ ה ת ע מ ד ב ח וץ ו א נ כ י פ נ ית י ה ב י ת ומ ק ום ל ג מ ל ים: מסגנון דיבורו של לבן )לב( ו י ב א ה א יש ה ב י ת ה ו י פ ת ח ה ג מ ל ים ו י ת ן ת ב ן ומ ס פ וא ל ג מ ל ים ומ י ם ל ר ח ץ ר ג ל יו ו ר ג ל י ה א נ ש ים משמע שהוא עובד ה' 139 א ש ר א ת ו: )לג( משועבד להם. סיפורו של העבד ו י ו ש ם ל פ נ יו ל א כ ל ו י אמ ר ל א א כ ל ע ד א ם ד ב ר ת י ד ב ר י ו י אמ ר ד ב ר: הסירוב לאכילה היא כדי לא להיות )לד( ו י אמ ר ע ב ד א ב ר ה ם א נ כ י: הרב קוק באגרת על העבדות מדבר שהעבדות בתורה אינה של דיכוי אלא אהבה קירוב ועזרה והראיה מכך שעבד אברהם התגאה בכך. בניגוד לאיש שכאמור הוא המלאך העבד מדבר בצורה מאוד ארצית, וייתכן שהוא מתאים את הדברים לאנשים שאליהם הוא מדבר שחשוב להם הרכוש )לה( וה' ב ר ך א ת א ד נ י מ א ד ו י ג ד ל ו י ת ן ל ו צ אן וב קר ו כ ס ף ו ז ה ב ו ע ב ד ם וש פ ח ת וג מ ל ים ו ח מ ר ים: דגש על הרכוש )לו( ו ת ל ד ש ר ה א ש ת א ד נ י ב ן ל אד נ י א ח ר י ז ק נ ת ה ו י ת ן ל ו א ת כ ל א ש ר ל ו: )לז( ו י ש ב ע נ י א ד נ י ל אמ ר ל א ת ק ח א ש ה ל ב נ י מ ב נ ות ה כ נ ע נ י א ש ר א נ כ י י ש ב ב א ר צ ו: )לח( א ם ל א א ל ב ית א ב י ת ל ך ו א ל מ ש פ ח ת י ו ל ק ח ת א ש ה ל ב נ י: )לט( ו א מ ר א ל א ד נ י א ל י ל א ת ל ך ה א ש ה א ח ר י: )מ( ו י אמ ר א ל י ה' א ש ר ה ת ה ל כ ת י ל פ נ יו י ש ל ח מ ל א כ ו א ת ך ו ה צ ל יח ד ר כ ך ו ל ק ח ת א ש ה ל ב נ י מ מ ש פ ח ת י ומ ב ית א ב י: )מא( א ז ת נ ק ה מ א ל ת י כ י ת ב וא א ל מ ש פ ח ת י ו א ם ל א י ת נ ו ל ך ו ה י ית נ ק י מ א ל ת י: )מב( ו א ב א ה י ום א ל ה ע י ן ו א מ ר ה' א לה י א ד נ י א ב ר ה ם א ם י ש ך נ א מ צ ל יח ד ר כ י א ש ר א נ כ י ה ל ך ע ל יה : )מג( ה נ ה א נ כ י נ צ ב ע ל ע ין ה מ י ם ו ה י ה ה ע ל מ ה ה י צ את ל ש א ב ו א מ ר ת י א ל יה ה ש ק ינ י נ א מ ע ט מ י ם מ כ ד ך: )מד( ו א מ ר ה א ל י ג ם א ת ה ש ת ה ו ג ם ל ג מ ל י ך א ש א ב ה וא ה א ש ה א ש ר ה כ יח ה' ל ב ן א ד נ י: )מה( א נ י ט ר ם א כ ל ה ל ד ב ר א ל ל ב י ו ה נ ה ר ב ק ה י צ את ו כ ד ה ע ל ש כ מ ה ו ת ר ד ה ע י נ ה ו ת ש א ב ו א מ ר א ל יה ה ש ק ינ י נ א: הוא מתפלל לה' ואומר אל לבי ומכאן שה' הוא ליבו של האדם. אך הוא מדבר אליהם ברמה שלהם, הם לא מאמינים בתפילה היוצאת מן ההויה. אצלם זה דיבור של האדם עם עצמו. )מו( ו ת מ ה ר ו ת ור ד כ ד ה מ ע ל יה ו ת אמ ר ש ת ה ו ג ם ג מ ל י ך א ש ק ה ו א ש ת ו ג ם ה ג מ ל ים ה ש ק ת ה: )מז( ו א ש א ל אמנם רש"י הסביר שאין הבת מגדת אלא לאמה, ואצל רחל לא הייתה לה אמא. 138 לזכריה הייתה רמה גבוהה יותר שיכל לדבר עם המלאך המדבר בתוכו: "ו א מ ר א ל ה מ ל א ך ה ד ב ר ב י מ ה א ל ה ו י אמ ר א ל י א ל ה ה ק ר נ ות א ש ר ז ר ו א ת י ה וד ה א ת י ש ר א ל ו יר וש ל ם" )זכריה ב,ב( 139 ייתכן שמה שחז"ל מעידים עליו שיה עובד ע"ז זה בעצם מכך שהבין שבחו"ל הקב"ה פועל דרך שרים

56 א ת ה ו א מ ר ב ת מ י א ת ו ת אמ ר ב ת ב ת וא ל ב ן נ ח ור א ש ר י ל ד ה ל ו מ ל כ ה ו א ש ם ה נ ז ם ע ל א פ ה ו ה צ מ יד ים ע ל י ד י ה: העבד הפך את המאורעות ורש"י אמר ששינה הסדר אלא שלא רצה שיתפסוהו בדבריו לפי רש"י יש סתירה בין המציאות למה שקרה אך לפי ההבנה שמדובר במלאך הרי במציאות קדמה השאלה אך באידיאה קדמה הנתינה )מח( ו א ק ד ו א ש ת ח ו ה ל ה' ו א ב ר ך א ת ה' א לה י א ד נ י א ב ר ה ם א ש ר ה נ ח נ י ב ד ר ך א מ ת ל ק ח ת א ת ב ת א ח י א ד נ י ל ב נ ו: התורה יכלה לקצר ולומר שהוא סיפר אך התורה מאריכה בדברים כמו שבהמשך העבד מספר ליצחק את כל אשר עשה. אלא המדרש אומר )ילקו"ש חיי שרה רמז קט(: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא". המילה שיחה פירושה שטויות. דברי ההבל של העבדים יפה מתורתן של בנים. מאידך אמרו חז"ל )ע"ז ג:(: "אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה - מאכילין לו גחלי רתמים, שנאמר: הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם" כלומר בעולם שלנו אנו יכולים להיות רק באחד העולמות, אצל האבות יש דבקות אלוהית כללית כאשר כל פרטי החיים אפילו השטויות הם דברי תורה. תפילתו של יצחק נקראת 56 לשוח. 140 בתואל )מט( ו ע ת ה א ם י ש כ ם ע ש ים ח ס ד ו א מ ת א ת א ד נ י ה ג יד ו ל י ו א ם ל א ה ג יד ו ל י ו א פ נ ה ע ל י מ ין א ו ע ל ש מ אל: )נ( ו י ע ן ל ב ן וב ת וא ל ו י אמ ר ו מ ה' י צ א ה ד ב ר ל א נ וכ ל ד ב ר א ל י ך ר ע א ו ט וב: פעם ראשונה שאנו שומעים על בתואל כאשר לפני כן היה משתמע שהוא מת. ולא מובן מדוע לבן מקדים את בתואל )רש"י הסביר שלבן גאוותן היה וקפץ לפני אביו( )נא( ה נ ה ר ב ק ה ל פ נ י ך ק ח ו ל ך ות ה י א ש ה ל ב ן א ד נ י ך כ א ש ר ד ב ר ה': )נב( ו י ה י כ א ש ר ש מ ע ע ב ד א ב ר ה ם א ת ד ב ר יה ם ו י ש ת ח ו א ר צ ה ל ה': )נג( ו י וצ א ה ע ב ד כ ל י כ ס ף וכ ל י ז ה ב וב ג ד ים ו י ת ן ל ר ב ק ה ומ ג ד נ ת נ ת ן ל א ח יה ול א מ ה: שוב אביה נעלם. חז"ל אמרו שהוא מת באותו רגע כי רצה להרעיל את העבד אך בא מלאך והחליף את הצלחות אמנם זה לא נראה הפשט שכן זו לא האווירה המוצגת. אלא שנראה שבתואל חזר לאותה שעה מלמעלה כדי להכריע בתוך לבן ולכן כתוב ויען לבן ומאידך ויאמרו. דבר נוסף שלא מובן מדוע העבד נותן מתנות לרבקה הרי כשתגיע לבית יצחק זה יחזור לבית אברהם. למשפחה הוא נותן פירות של א"י ששווים כמו זהב. יציאת רבקה מבית אביה )נד( ו י אכ ל ו ו י ש ת ו ה וא ו ה א נ ש ים א ש ר ע מ ו ו י ל ינ ו ו י ק ומ ו ב ב ק ר ו י אמ ר ש ל ח נ י ל אד נ י: ברגע שאכל אצלם הוא התחיל להשתעבד, בכל גאולה יש שלב שהגלות נהיית טובה כדי למנוע )נה( ו י אמ ר א ח יה ו א מ ה ת ש ב ה נ ע ר א ת נ ו י מ ים א ו ע ש ור א ח ר ת ל ך: לכן הם מוצאים לנכון לעכב אותו שם )נו( ו י אמ ר א ל ה ם א ל ת א ח ר ו א ת י ו ה' ה צ ל יח ד ר כ י ש ל ח ונ י ו א ל כ ה ל אד נ י: )נז( ו י אמ ר ו נ ק ר א ל נ ע ר ו נ ש א ל ה א ת פ יה : )נח( ו י ק ר א ו ל ר ב ק ה ו י אמ ר ו א ל יה ה ת ל כ י ע ם ה א יש ה ז ה ו ת אמ ר א ל ך: )נט( ו י ש ל ח ו א ת ר ב ק ה א ח ת ם ו א ת מ נ ק ת ה ו א ת ע ב ד א ב ר ה ם ו א ת א נ ש יו: אם היא זקוקה למינקת הרי שהיא ילדה קטנה שעדיין זקוקה לטיפול אמהי של זו שמגדלת אותה. )ס( ו י ב ר כ ו א ת ר ב ק ה ו י אמ ר ו ל ה א ח ת נ ו א ת ה י י ל א ל פ י ר ב ב ה ו י יר ש ז ר ע ך א ת ש ע ר ש נ א יו: אלפי זה לשון אחדות כמו אל"ף, רבבה זה ריבוי. )סא( ו ת ק ם ר ב ק ה ו נ ע ר ת יה ו ת ר כ ב נ ה ע ל ה ג מ ל ים ו ת ל כ נ ה א ח ר י ה א יש ו י ק ח ה ע ב ד א ת ר ב ק ה ו י ל ך: רבקה ונערותיה הולכות אחרי האיש כלומר מה שמושך את רבקה זה שהיא רוצה ללכת אחרי האיש היא חשה את המלרך. העבד בטוח שהוא זה שלוקח את רבקה. פגישת רבקה את יצחק התורה מתארת מה קדם למפגש ביניהם )סב( ו י צ ח ק ב א מ ב וא ב א ר ל ח י ר א י ו ה וא י וש ב ב א ר ץ ה נ ג ב: )סג( ו י צ א י צ ח ק ל ש וח ב ש ד ה ל פ נ ות ע ר ב ו י ש א ע ינ יו ו י ר א ו ה נ ה ג מ ל ים ב א ים: )סד( ו ת ש א ר ב ק ה א ת ע ינ יה ו ת ר א א ת י צ ח ק ו ת פ ל מ ע ל ה ג מ ל: )סה( ו ת אמ ר א ל ה ע ב ד מ י ה א יש ה ל ז ה ה ה ל ך ב ש ד ה ל ק ר את נ ו ו י אמ ר ה ע ב ד ה וא א ד נ י ו ת ק ח ה צ ע יף ו ת ת כ ס: היא רואה את יצחק 140 בעקבתא דמשיחא יש רצון לחזור לרמה זו ע"י התביעה של הקדושה הטבעית. רבי זעירא אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה בחינת שיחת חולין של ת"ח שצריכה לימוד. ובמדרש )ויקרא רבה )וילנא( בהר פרשה לד( אמר

57 בתור מלאך איש. העבד רואה אותו בתור אדון )סו( ו י ס פ ר ה ע ב ד ל י צ ח ק א ת כ ל ה ד ב ר ים א ש ר ע ש ה: )סז( ו י ב א ה י צ ח ק ה א ה ל ה ש ר ה א מ ו ו י ק ח א ת ר ב ק ה ו ת ה י ל ו ל א ש ה ו י א ה ב ה ו י נ ח ם י צ ח ק א ח ר י א מ ו: מכיוון שלא הכיר אותה אהב אותה רק אח"כ. תוספת זהות )כה, א( ו י ס ף א ב ר ה ם ו י ק ח א ש ה וש מ ה ק ט ור ה: כל יתר כנטול דמי )חולין נח:(, הוספה היא דבר לא מהותי. לא צריך אבל אפשרי. אברהם ראה שיצחק התחתן ורצה גם הוא - מכיוון שיצחק התחתן אברהם יכול להתחתן כי אז יש הבטחה להמשך הזהות של עמ"י. ברגע שיש בטחון בכך כבר אין מניעה לעסוק בהרחבת התוכניות הקודמות של אברהם ואז הוא מוליד עוד אומות. 141 אך לכאורה זה לא פשוט בכלל. )ב( ו ת ל ד ל ו א ת ז מ ר ן ו א ת י ק ש ן ו א ת מ ד ן ו א ת מ ד י ן ו א ת י ש ב ק ו א ת ש וח : אברהם יוצר הו"א מחשבות גולמיות שיכולות לשמש ליציאה מכלל ישראל. משה רבנו יצא לראות באחיו הראב"ע אמר שהלך לאחיו המצרים, הרמב"ן אמר לעברים. ובאמת משה הלך לברר מי מהם צודק. הוא רואה איש עברי שמוכה ע"י מצרי ומחליט שהצדק עם הסובל שהשלטון מדכא אותו. לאחר מכן הוא רואה שני עברים ניצים וכשמבין את בעיות העברים הוא מבין את סיבת השעבוד הפירוד )רש"י שם(. אם כן משה חזר בו מהרצון לגאול את ישראל אך הוא מיואש ממצרים. ולכן הולך לבאר של מדין למד מיעקב אבינו לחפש את הזיווג בבאר. יעקב הוליד את עמ"י ומשה הלך לחפש כיצד להקים עם שלישי. במדין הוא מוצא את זרע אברהם ענף הסטורי שלא הסתבך במצרים. אם כן יש בכך בכדי להקים זהות אלטרנטיבית לישראל בזמן שיש יאוש. כשישראל נצחו את האמורי פונה בלק אל זקני מדין כי ידע שמשה גדל במצרים וחיפש שם את השורש שמחליש את הצטרפות משה לעמ"י בחזרה. בסוף ימיו של משה יש ציווי של ה' לנקום במדין ורק אח"כ משה יאסף אל עמיו כלומר הקשר של משה לעמ"י תלוי בכך שינקום במדין. נאמר טוב עין הוא יבורך ואמרו חז"ל זה משה שלקח את הערב רב איתו, ישנו רצון להכליל בעמ"י זהויות נוספות אף שמסכנות את עמ"י, אך הניסיון לעשות זאת הוא מוכרח. במהלך הגאולה הערב רב מוכרח אבל צריך להיזהר מהסכנות כל אשר לו ומתנות )ה( ו י ת ן א ב ר ה ם א ת כ ל א ש ר ל ו ל י צ ח ק: כאן אברהם הופך כיוון ונותן כל מה שיש לו ליצחק )ו( ו ל ב נ י ה פ יל ג ש ים א ש ר ל א ב ר ה ם נ ת ן א ב ר ה ם מ ת נ ת ו י ש ל ח ם מ ע ל י צ ח ק ב נ ו ב ע וד נ ו ח י ק ד מ ה א ל א ר ץ ק ד ם: פסוק זה סותר את קודמו שהרי נתן הכל ליצחק וכיצד נשאר לו? אפשר לומר שהלשון נתן משמע לפני שנתן ליצחק, אך יש הבחנה בין "כל אשר לו" לבין "מתנות". אם כן יש שני סוגי מתנות. נראה שכל אשר לו זה שייכות בעלות. כוונת המושג בעלות 142 במשפט הכללי הוא שהאדם צריך לעשות מעשה כלשהו כדי לקנות את הדבר לנצח. אך לפי ההלכה יאוש מהחפץ מאבד את הקנין בו. צריך שתהיה זיקה לשימוש פוטנציאלי של האדם ברכושו. במו"נ מסביר הרמב"ם שבעלות היא דמיון שכן השימוש בחפץ יכול להיות גם בהשאלה ולכן אומר שהגדלת הרכוש היא עיסוק בדמיון בלבד ובתור מטרה זה שטותי. לפי זה ישנו דבר אחד בלבד שבאמת שייך לאברהם שאותו נתן ליצחק והוא א"י. הדבר היחיד ששייך לאדם הוא מה שהקב"ה נותן לו. יתר על כן כיוון שזה שלי אסור לי לתת את זה כי הקב"ה רצה שזה יהיה אצלך. מתנות זה הרכוש שעבר דרך אברהם. אברהם מחליט לחלק את רכושו בצורה לא דומה א"י ומתנות. הסיבה לכך היא שיש שתי משימות למורשת אברהם מי שבמטרתו נזקק לארץ מקבל אותה וזה יצחק. אברהם שולח אותם למזרח של המזרח )המזרח הרחוק(. אם כן יש השפעה של אברהם אבינו על אזור זה. 143 בזוהר )וירא צט:( רבי אבא בא לרשב"י ואמר לו שהלך לשמוע את דבריהם של אלה הנקראים בני קדם. ואומר לו רשב"י דברים אלה קרובים להיות כדברינו ולכן אוסר ללמוד אותם. מה שרחוק אפשר ללמוד כי אין סכנה לדמיון 141 רבי אברהם שפירא היה אומר שהמלאכים לא חוטאים ואינם צריכים פרנסה אז ה' אמר שיהיו בניגוד לשיטה הקומוניסטית מרקסיסטית שהבעלות היא גזל. מה שעומד מאחורי זה שה' נתן לכל העולם ואדם לא יכול לקחת לעצמו, אך זו טעות ה' אסר את הגזל, אדרבא יש ערך לבעלות, ההלכה הראשונה בהלכות קרבן שאסור להביא מהגזל. 143 ההודים מכנים את בורא העולם בשם ברהמא. ובמדרש 57

58 כשדבר קרוב הטשטוש אפשרי. הגמרא )סנהדרין צז.( אומרת שמתנות זה שם טומאה. הרב יהודה מאיר גץ פירש שהכוונה שזה טמא לנו אך טהור להם. ידיעת שמות ה' היא ידיעה חשובה מאוד "אשגבהו כי ידע שמי". אברהם יודע שדעת אלהים עוברת דרך השמות. החכמה המזרחית איננה רוצה להכיר בערך של השם. השם מורה על הכיוון מטרה. 144 אברהם מוסר להם חכמה הקשורה בשמות המאנטרה, מילה או קבוצת מילים שאם יודעים את המאנטרה המתאימה אתה יודע את רזי הנפש. התוכן הזה הוא טכני ולא מוסרי, יש ידיעה של הטכניקה התפקודית של רוחניות העולם, זה לא עובר דרך המוסר ולכן זה טמא. לכן יותר קל לגוי להיות נביא הוא לא חייב להיות מוסרי, ממילא זו נבואה ירודה. 145 חיי אברהם )ז( ו א ל ה י מ י ש נ י ח י י א ב ר ה ם א ש ר ח י מ א ת ש נ ה ו ש ב ע ים ש נ ה ו ח מ ש ש נ ים: ברור שחי בהם אלא אשר חי מופיע בשני מקומות בלבד בכל התנ"ך כולו. זה נאמר גבי אדם הראשון לפני כן. אברהם מייסד אנושות חדשה זאת בעקבות כישלונה של הקודמת. המשנה )אבות ה,ב( מבטאת זאת כך: "עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם". אם אחרי עשרים דורות של רשעים נולד אברהם הרי שבזכות אברהם יש להם זכות מסויימת הוא התמצית של כל הטוב ולמפרע מתברר שהם לא היו לשווא. הביטוי חי צריך הגדרה: כל דבר שנתלה בזולתו אי אפשר לומר עלי שהוא חי לכן היחיד שחי הוא חי העולמים הקב"ה. כל השאר מקבלים החייאה. אם כן הביטוי חי לא ראוי להיאמר על שום נברא. בעצם האדם היחיד שחי הוא אדם הראשון שלא קיבל מאבא ואמא את חייו. גם לאברהם בעצם לא היו הורים הוא מתנהל בהוראה אלוהית כמי שאיננו מחויב בכיבוד הורים אם כן הוא אינו זהות המשכית לתרח. לכן בשניהם נאמר אשר חי כשם מושאל מהקב"ה. )ח( ו י ג ו ע ו י מ ת א ב ר ה ם ב ש יב ה ט וב ה ז ק ן ו ש ב ע ו י א ס ף א ל ע מ יו: הביטוי ויגע נאמר דווקא בצדיקים )ט( ו י ק ב ר ו א ת ו י צ ח ק ו י ש מ ע אל ב נ יו א ל מ ע ר ת ה מ כ פ ל ה א ל ש ד ה ע פ ר ן ב ן צ ח ר ה ח ת י א ש ר ע ל פ נ י מ מ ר א: לכאורה יצחק הוא הצעיר, רש"י הבין שישמעאל עשה תשובה והוליך את יצחק לפניו. ישמעאל היה חייב כל חייו להתעלם מיצחק כי אם יכיר בו יישאר בן השפחה. כעת מכיר בו וחוזר בתשובה מכך. )י( ה ש ד ה א ש ר ק נ ה א ב ר ה ם מ א ת ב נ י ח ת ש מ ה ק ב ר א ב ר ה ם ו ש ר ה א ש ת ו: )יא( ו י ה י א ח ר י מ ות א ב ר ה ם ו י ב ר ך א לה ים א ת י צ ח ק ב נ ו ו י ש ב י צ ח ק ע ם ב א ר ל ח י ר א י:כל זמן שאברהם חי יצחק נתון תחת הדומיננטיות הרעיונית של אברהם. ייעוד שונה ליצחק ולישמעאל )יב( ו א ל ה ת ל ד ת י ש מ ע אל ב ן א ב ר ה ם א ש ר י ל ד ה ה ג ר ה מ צ ר ית ש פ ח ת ש ר ה ל א ב ר ה ם: ישמעאל נקרא בנו של אברהם. בפרשות הקודמות הוא נקרא הנער או בן האמה וכן יצחק נקרא בן אברהם )יט,כה( כלומר יש משהו בייעוד של ישמעאל ששייך לאברהם. בירור הייעודים מופיע בגמרא )סנהדרין צא.(: "פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם, וכתיב ואלה תולדת יצחק בן בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אברהם" כלומר הבינו שיש ייעוד שווה. "אמר להן גביהא 146 אלכסנדרוס מוקדון. אם ינצחוני - אמרו הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם: נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן. אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה? - אמרו לו: מן התורה אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה, שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת. אמר רבי ירמיה בר אבא: לבניו בחייו, ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום? מאי מתנות? 149 אב שנתן לגטין לכן משה רבנו רצה לדעת את ה' וחשש שאם לא ידע עמ"י לא ישמע לו. 145 בנבואה הישראלית יש ראיה ושמיעה אצל הגויים יש רק שמיעה )עיין באורך קול הנבואה להרב הנזיר זצ"ל( 146 היה גיבן בעל מום ולכן לא יכל לשבת בסנהדרין ולכן הוא אינו נציג רשמי של עמ"י. 147 כמו"כ הטענות נגד מדינת ישראל הם תמיד מתוך מסמכים פנימיים שלה. 148 מהמילה הלטינית לגטון צוואה. 58

59 מלמד שמסר להם שם טומאה". הייעוד של ישמעאל הוא קוסמופוליטי ארץ רק תעכב את ייעודו ריבוי מאמינים באלוהי אברהם. הייעוד של יצחק הוא אוניברסאלי הוא חייב מוקד מרכזי ארץ עם מדינה, איתו נכרתה הברית ועליו להציג את התורה )איכות( של אלוהי אברהם. )יג( ו א ל ה ש מ ות ב נ י י ש מ ע אל ב ש מ ת ם ל ת ול ד ת ם ב כ ר י ש מ ע אל נ ב י ת ו ק ד ר ו א ד ב א ל ומ ב ש ם: כאן המילה תולדות חסרה ואוים. הוא חלק מההתקדמות של העולם אך הוא נדחה ולכן חסר. )טז( א ל ה ה ם ב נ י י ש מ ע אל ו א ל ה ש מ ת ם ב ח צ ר יה ם וב ט יר ת ם ש נ ים ע ש ר נ ש יא ם ל א מ ת ם: לישמעאל יש 12 בנים ובת אחת מחלת איתה התחתן עשו. )יז( ו א ל ה ש נ י ח י י י ש מע אל מ א ת ש נ ה וש לש ים ש נ ה ו ש ב ע ש נ ים ו י ג ו ע ו י מ ת ו י א ס ף א ל ע מ יו: מכך שכתוב ויגוע נלמד שמת אחרי שחזר בתשובה )ולכן יכל להקרא רבי ישמעאל על שמו(. )יח( ו י ש כ נ ו מ ח ו יל ה ע ד ש ור א ש ר ע ל פ נ י מ צ ר י ם ב א כ ה א ש ור ה ע ל פ נ י כ ל א ח יו נ פ ל: נפל הכוונה שכן, ומיד אחרי מופיע תולדות יצחק. המסורת מחלקת בין התולדות. תולדות אחדות הערכים בתולדות )יט( ו א ל ה ת ול ד ת י צ ח ק ב ן א ב ר ה ם א ב ר ה ם ה ול יד א ת י צ ח ק: מתבקשת השאלה מה הכוונה תולדות יצחק בן אברהם כאשר אחרי כן לא מופיעים שמות הילדים. אכן רש"י כותב זאת יעקב ועשו האמורים בפרשה. וכן לא מובן מה הכוונה שאברהם הוליד את יצחק. אלא שאברהם מוליד את יצחק זה שהחסד מוליד דין וזה מעיד על אחדות הערכים. בעצם כל תולדותיו של יצחק מוכיחים שהמגמה של אברהם ויצחק שווה על אף דרכיהם השונות. עשו הוא בעל מידת הדין ולכן יש ליצחק קרבה יתירה אליו. וכן ליעקב יש קרבה רעיונית לאברהם. )כ( ו י ה י י צ ח ק ב ן א ר ב ע ים ש נ ה ב ק ח ת ו א ת ר ב ק ה ב ת ב ת וא ל זה הדיון היחיד שלא נסגר מהאימפריה הבינלאומית )אצל המצרים והכנענים אלכסנדר חייב אותם להחזיר תשובה( כי בני ישמעאל לא יכולים להכיר בבני יצחק ומעדיפים שזה יכפה עליהם

60 ה א ר מ י מ פ ד ן א ר ם א ח ות ל ב ן ה א ר מ י ל ו ל א ש ה: יש הדגשה על ארמיותו של לבן וממילא את של רבקה. הסיבה לכך היא שיש צורך בהבנת הזהות הזו. הארמיות איננה מצאצאי ארם דווקא בתואל ולבן הם צאצאים של עבר שהיה אחי ארם. הם אבדו את הזהות העברית והפכו לקוסמופוליטים. הסכנה של התבוללות היא הסכנה לבית אברהם. הקליפות של הארמיות צריכה לצאת מעמ"י ולכן מרבקה יוצא עשו שנוטה לארמיות. היריונה של רבקה )כא( ו י ע ת ר י צ ח ק ל ה' ל נ כ ח א ש ת ו כ י ע ק ר ה ה וא ו י ע ת ר ל ו ה' ו ת ה ר ר ב ק ה א ש ת ו: הביטוי ויעתר הוא נדיר. עתר הוא סוג של כלשון בו משתמשים להפך את התבואה. התפילה של יצחק היא מאמץ להפוך את המציאות. וגם הקב"ה עשה מאמץ לעשות זאת. חז"ל דנו בשאלה מדוע היו האמהות עקרות ועונים כדי שיתפללו עליהם )יבמות סד.( התאווה היא לדבר נדיר. התפילה של הצדיקים היא דבר נדיר הם לא רוצים להתפלל. ונראה שמדובר דווקא על צדיק מהסגנון של יצחק. יצחק הוא צדיק של מידת הדין הוא לא רואה שום צורך לשנות את המציאות, אך זה מסוכן הוא עלול להשאיר את העולם כמות שהוא לכן הוא מכניס אותם לאבסורד. הרי האבות לא יכולים להיות אבות ללא בנים ולכן היה מוכרח להתפלל. לנוכח אשתו, זה ששניהם התפללו כל אחד בזווית אחרת. אך ה' נענה דווקא לו ולא לה כי תפילת צדיק בן רשע לא דומה לצדיק בן צדיק. כי הרבה יותר קשה להיות צדיק כשאביך צדיק כי הנטייה הטבעית של האדם היא לייחד את עצמו מאביו. )כב( ו י ת ר צ צ ו ה ב נ ים ב ק ר ב ה ו ת אמ ר א ם כ ן ל מ ה ז ה א נ כ י ו ת ל ך ל ד ר ש א ת ה': הפירוש השלישי ברש"י הוא מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות. רש"י מסביר דבר רחוק מאוד מהפשט לכאורה. וכן לא מובן מדוע כתוצאה מזה הולכת לדרוש את ה'. אלא שהקב"ה הוא אלוהי העולם הזה והבא, בעולם הזה הוא נקרא "זה" שנאמר זה 150 אלי ואנוהו דבר שאפשר להראותו באצבע דהיינו דבר ארצי. שמו של הקב"ה בעולם הבא הוא "אנכי", כמו במעמד הר סיני בו ה' התגלה. רבקה לא יודעת איזה שם של הקב"ה מתגלה דרך ילדה. ולכן הלכה לשאול את ה' )שזה בעצם השורש של שני השמות( כיצד הוא מתגלה. )כג( ו י אמ ר ה' ל ה ש נ י גיים ג וי ם ב ב ט נ ך וש נ י ל א מ ים מ מ ע י ך י פ ר ד ו ול א ם מ ל א ם י א מ ץ ו ר ב י ע ב ד צ ע יר: תשובת ה' שהוא מתגלה בשני ילדים שונים. החשיבה הראשונית היא שיעקב רצה את העוה"ב ועשו את העוה"ב ולפי זה אין ויכוח יחלוקו. ברש"י נאמר שני עולמות הם רצו את שניהם ולכן לא הסתדרו. הנטייה הטבעית של עשו הוא עוה"ז אך הוא רוצה לכבוש את העוה"ז ולכן בני עשו הם מומחים לענייני העוה"ז )עשו בגימטריא שלום הוא קובע איפה יהיה שלום ואיפה מלחמה( אך מכיוון שלא חסר לו דבר הוא מתייאש שאין עוה"ב ולכן הם 60 מפתחים תיאולוגיה נוצרית כדי להבטיח עוה"ב למי שחושש שאין לו. הנטייה הטבעית של יעקב היא עוה"ב והוא רוצה לכבוש את העוה"ז אך מאידך הוא פוחד ממנו, הוא פוחד שזה יהרוס לו את הרוחניות. לכן יש מנגנון פנימי של הכשלה עצמית כל פעם שהוא עלול להצליח פוליטית. 151 כעת ה' אומר - אסור לה לספר ליצחק את הנבואה הזו. רש"י מסביר את הכתיב כמו גאים אנשים גדולים והם 152 רק לה ולא לו 153 אנטונינוס ורבי )ע"פ הגמרא בברכות נז:( שלא פסק מהם צנון, דבר נסתר וחזרת, דבר גלוי. גדול הרומאים וגדול היהודים מסתדרים ביחד אך זה דווקא כאשר הם לא עוסקים בפוליטיקה אפשר שאחד יעסוק בפנימיות החיים ואחד בחיצוניותם אך זה רק בבטנך אך כשזה מגיע למחלוקת פוליטית עשו ישתעבד ליעקב. יעקב ועשו )כד( ו י מ ל א ו י מ יה ל ל ד ת ו ה נ ה ת ומ ם ב ב ט נ ה: )כה( ו י צ א ה ר אש ון א ד מ ונ י כ ל ו כ א ד ר ת ש ע ר ו י ק ר א ו ש מ ו ע ש ו: אדום צבע של החיים הוא מלא בחיות ולכן יש לו גם שער ארוך הוא עשוי, לא חסר לו דבר. העוה"ז שייך לו. )כו( ו א ח ר י כ ן י צ א א ח יו ו י ד ו א ח ז ת ב ע ק ב ע ש ו ו י ק ר א ש מ ו י ע ק ב ו י צ ח ק ב ן ש ש ים ש נ ה ב ל ד ת א ת ם: יעקב כל הזמן עוקב "כ י כ ל א ח ע ק וב י ע ק ב" )ירמיהו 150 ומה שאומרים חז"ל )תענית לא.( "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בג"ע, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" - זה על איחוד של העולמות. 151 ולכן הצלחות פוליטיות הם קצרות מאוד: ימי דוד ושלמה, חשמונאים, מלחמת ששת הימים עד הסכמי אוסלו. 152 לעומת עניית התפילה בה זה היה הפוך ולכן הייתה צריכה לרמות את יצחק לגבי הברכה. 153 לרבי קבלה ולאנטונינוס פילוסופיה.

61 ט, ג( הוא חלש מצד זה הוא לא מצליח לעמוד על רגלי עצמו. )כז( ו י ג ד ל ו ה נ ע ר ים ו י ה י ע ש ו א יש י ד ע צ י ד א יש ש ד ה ו י ע ק ב א יש ת ם י ש ב א ה ל ים: עשו יודע להלחם בעוה"ז הוא אף יכול להקים מדינה. אך יעקב נשאר בישיבה אך הוא חלוש לכאורה אין לו סיכוי להנהיג את העולם. )כח( ו י א ה ב י צ ח ק א ת ע ש ו כ י צ י ד ב פ יו ו ר ב ק ה א ה ב ת א ת י ע ק ב: יצחק אוהב את עשו כי הוא נראה לו יותר חזק ויותר מתאים, בשלב זה יעקב חלש ולא נראה שהוא מתאים. רבקה אוהבת אותו כי קבלה נבואה על כך. תאומים אמורים להשלים אחד השני לכן נולדו יחד, כלומר האומה העתידה צריכה לקום משני שבטים שינהלו את העולם. האחד שיעסוק בהנהגה ארצית פוליטית והשני אחראי על הצדדים הרוחניים שיפיץ לעולם דרך עשו. אם כן א"א לאהוב רק אחד לבדו אלא שיש לכל אחד עדיפות. רש"י הסביר שציד בפיו הכוונה שמרמה את אביו בעזרת פיו )לעומת אונקלוס שכתב שהפשט הוא שאוכל ממה שצד( ורש"י נותן דוגמא שעשו רוצה לדעת אם מעשרים את המלח. וזה מצא חן בעיני יצחק. ממילא שומעים מכך שיצחק התייחס לשאלה ברצינות לאחר שאדם מעשר יש קודש וחול שמיועד לאנשים שונים. אם כן יש בכך גילוי של קדושה, ואם מלח לא מעשרים זה אומר שאין בכך קדושה זה דומן כמו מים וכן תבן שזה פסולת. הדבר הזה חורה לעשו הוא רוצה לגלות קדושה בהכל וזאת מפני שהוא אדם מושלם הוא רוצה קדושה מוחלטת. יצחק הוא מידת הדין וגם הוא רוצה קדושה בהכל ולכן הוא מסוגל להקריב את עצמו. אלא שמה שלא בסדר בשאלה שלו הוא שכאשר יצחק שאל את עצמו את השאלה הזו ולא קיבל תשובה, עדיין עישר דגן תירוש ויצהר, אך עשו אמר או הכל או כלום דין קיצוני שמפיל אותו לתוך הרע. 154 רבקה אוהבת את יעקב כי היא יודעת מהנבואה יוצא שהקב"ה יצר הכשלה מכוונת ע"י הנבואה. )כט( ו י ז ד י ע ק ב נ ז יד ו י ב א ע ש ו מ ן ה ש ד ה ו ה וא ע י ף: הנזיד היה עשוי מעדשים )פס' לד(. אדם עייף כאשר ניסה לעשות משהו )שדה = פעולה( ולא הצליח. לכן עשו מתייאש ונופל לתאווה המיידית כדי למצוא משמעות לפחות בהווה לעולם שלו שכרגע חסר משמעות. )ל( ו י אמ ר ע ש ו א ל י ע ק ב ה ל ע יט נ י נ א מ ן ה א ד ם ה א ד ם ה ז ה כ י ע י ף א נ כ י ע ל כ ן ק ר א ש מ ו א ד ום: לכן מבקש דבר אדום אבל הזה הוא התייאש מהעוה"ב אין לו תקווה ולכן ראוי לו השם אדום. )לא( ו י אמ ר י ע ק ב מ כ ר ה כ י ום א ת ב כ ר ת ך ל י: הבכורה של עשו היא השלטון על העוה"ז, יעקב אומר לו שהוא התייאש מהעוה"ב ואולי גם עוה"ז לא שווה. )לב( העוה"ז לא שווה. )לג( ו י אמ ר ע ש ו ה נ ה א נ כ י ה ול ך ל מ ות ו ל מ ה ז ה ל י ב כ ר ה: הוא חושב שאלהים )אנכי( מת, וממילא גם ו י אמ ר י ע ק ב ה ש ב ע ה ל י כ י ום ו י ש ב ע ל ו ו י מ כ ר א ת ב כ ר ת ו ל י ע ק ב: )לד( ו י ע ק ב נ ת ן ל ע ש ו ל ח ם ונ ז יד ע ד ש ים ו י אכ ל ו י ש ת ו י ק ם ו י ל ך ו י ב ז ע ש ו א ת ה ב כ ר ה: עשו הפסיק לחשוב, יעקב רוצה את הכשרון של הבכורה שחסר לו. עשו עתיד לבזוז את הבכורה. ישנו עולם שלם של ויכוח בין "זה" ל"אנכי". יעקב רואה סולם שמחבר בין הארץ לשמים זה חידוש ולכן אומר יעקב שאפשר שבאותו מקום יהיה גם "זה" וגם "אנכי" )כח,טז (. 155 ולכן מבין שקיבל את שניהם. ישנם חמישה שלבים עד שיעקב יזכה בכל הבכורה של עשו כעת הוא עושה את הצעד הראשוני. יש לשים לב שיעקב אבינו על פני השטח נראה שנופל מוסרית. הקשר שבין אברהם ליצחק בירידה לגרר )כו, א( ו י ה י ר ע ב ב א ר ץ מ ל ב ד ה ר ע ב ה ר אש ון א ש ר ה י ה ב ימ י א ב ר ה ם ו י ל ך י צ ח ק א ל א ב ימ ל ך מ ל ך פ ל ש ת ים ג ר ר ה: יש רעב בארץ כלומר מחסור שיצחק אמור למלאות אותו בדרכו. אבימלך אינו מלך פלישתים אלא משה רבנו כותב לפי המיקום והראיה ששמו של אבימלך הוא שמי. )ב( ו י ר א א ל יו ה' וי אמ ר א ל ת ר ד מ צ ר י מ ה ש כ ן ב א ר ץ א ש ר א מ ר א ל י ך: יצחק ירד כדי להגיע למצרים, אך הקב"ה אומר לו לא לעשות זאת. )ג( ג ור ב א ר ץ ה ז את ו א ה י ה ע מ ך ו א ב ר כ ך כ י ל ך ול ז ר ע ך א ת ן א ת כ ל ה א ר צ ת ה א ל ו ה ק מ ת י א ת ה ש ב ע ה א ש ר נ ש ב ע ת י ל א ב ר ה ם א ב י ך: הרי גם אברהם ירד מצרימה, וה' אומר שיתן לו את ברכת אברהם אז לכאורה גם יצחק היה אמור לרדת. אלא שמסביר לו שהוא ההמשך של אברהם עקב )פס' ה( - ולא הוא והברכה תחול רק אם בנו לא יתנהג כמוהו אלא במידת הדין. )ד( ו ה ר ב ית י א ת ז ר ע ך כ כ וכ ב י ה ש מ י ם ו נ ת ת י ל ז ר ע ך א ת כ ל ה א ר צ ת ה א ל ו ה ת ב ר כ ו ב ז ר ע ך כ ל ג וי י ה א ר ץ: )ה( ע ק ב א ש ר ש מ ע א ב ר ה ם ב ק ל י ו י ש מ ר מ ש מ ר ת י מ צ ות י ח ק ות י ו ת ור ת י: החסד נשמות שדורשות עולם מושלם בתוך עולם לא מושלם הם מהפכניות בגלל תסכולם )עיין מאמרו של מרן הרב קוק "נשמות של עולם התוהו"( יש להם שורש נשמה גבוהה מאוד. 155 "ו י יק ץ י ע ק ב מ ש נ ת ו ו י אמ ר א כ ן י ש ה' ב מ ק ום )גם שם( ה ז ה )וגם שם( ו א נ כ י,)ודבר זה( ל א י ד ע ת י"

62 של אברהם מפוזר על סביבתו, לעומת יצחק שהוא שלם "תושבחתא דאבהן" אצלו הזהות לא צריכה בירור הוא הדין. חז"ל הבינו שאברהם אבינו קיים אפילו עירובי תבשילין )יומא כח:( ומסביר הרשב"ץ )מגן אבות( שעירוב תבשילים מחבר בין שני דברים יו"ט ושבת אם כן זו מצווה שמאחדת ולכן היא קשורה באברהם. ועוד אמרו חז"ל שאברהם קיים כל התורה כולה. לפי האר"י האבות קיימו הכל רק לא בצורה שלנו אלא ההתנהגות שלהם הם שורשי המצוות שלנו. "דריש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר, זכו בניו לב' מצות: אפר פרה, ועפר סוטה" )סוטה יז.( וכן "אמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצות - לחוט של תכלת ורצועה של תפילין" )חולין פח: - פט.( יצחק מברך ומתברך )ו( ו י ש ב י צ ח ק ב ג ר ר: )ז( ו י ש א ל ו א נ ש י ה מ ק ום ל א ש ת ו ו י אמ ר א ח ת י ה וא כ י י ר א ל אמ ר א ש ת י פ ן י ה ר ג נ י א נ ש י ה מ ק ום ע ל ר ב ק ה כ י ט וב ת מ ר א ה ה יא: )ח( ו י ה י כ י א ר כ ו ל ו ש ם ה י מ ים ו י ש ק ף א ב ימ ל ך מ ל ך פ ל ש ת ים ב ע ד ה ח ל ון ו י ר א ו ה נ ה י צ ח ק מ צ ח ק א ת ר ב ק ה א ש ת ו: התורה מדגישה רבקה אשתו האופן שבו יצחק צחק עם רבקה היה באופן שראוי רק לאנשים נשואים. חז"ל אמרו שראה אותם משמשים וזה דבר מאוד תמוה הן בישירות שהתורה נוקטת, והן השימוש בפועל מצחק שיש בו גנות. יתר על כן הרי בגלל הפעולה הזו ישמעאל גורש מבית אברהם. אלא מוכרחים לומר שמדרגת החיים של יצחק היא ששום דבר לא מגונה אצלו. הוא מסוגל להתפלל תפילת מנחה ע"י שיחה אצלו אין דברים בטלים הכל שייך להרמוניה האישית שלו כולו קדוש. אבימלך משקיף בעד החלון ובזוהר )כ"ג בלק קפד:( מובא שהשקיף בחלון החכמה "ואינון חלוני דחכמתא" ונראה שהבין מהו האופי של הצחוק של יצחק. נראה שמהתשמיש הזה יצאו יעקב ועשו )יהיה קשה לומר שרבקה היא אחותו כאשר יש לה שני ילדים( )ט( ו י ק ר א א ב ימ ל ך ל י צ ח ק ו י אמ ר א ך ה נ ה א ש ת ך ה וא ו א י ך א מ ר ת א ח ת י ה וא ו י אמ ר א ל יו י צ ח ק כ י א מ ר ת י פ ן א מ ות ע ל י ה: )י( ו י אמ ר א ב ימ ל ך מ ה ז את ע ש ית ל נ ו כ מ ע ט ש כ ב א ח ד ה ע ם א ת א ש ת ך ו ה ב את ע ל ינ ו א ש ם: אחד העם הוא המלך שמאחד את כל העולם )יא( ו י צ ו א ב ימ ל ך א ת כ ל ה ע ם ל אמ ר ה נ ג ע ב א יש ה ז ה וב א ש ת ו מ ות י ומ ת: )יב( ו י ז ר ע י צ ח ק ב א ר ץ ה ה וא ו י מ צ א ב ש נ ה ה ה וא מ א ה ש ע ר ים ו י ב ר כ ה ו ה': ברגע שפרש מהצורך לשקר הוא מתברך ומברך את הסובב לו. יצחק הוא האב היחיד שעוסק בחקלאות וכן עושה זאת בפני עצמו. הזריעה היא מלאכה לא פשוטה. גם קין היה עובד אדמה אך מנחתו לא הייתה רצויה. נראה שיש בהתקשרות לאדמה סכנות והם הגאווה יש בעבודת האדמה יותר השקעה ויותר התמסרות לעבודה לעומת הרועה שהוא ריע של הצאן והוא כל היום מתבודד עם ה'. לכן על קין כתוב עבד אדמה בלי וא"ו כמו עבד. אבותינו נרתעו מעבודת האדמה אך יצחק שהוא שלם זרע ומצא מאה שערים )כפל( עשר הוא המספר השלם 100 הוא השלמות המוחלטת, במצב זה יש סיכון שיצחק יהפוך לאלוה בעיני הרועים. יצחק מול הפלשתים )יג( ו י ג ד ל ה א יש ו י ל ך ה ל ו ך ו ג ד ל ע ד כ י ג ד ל מ א ד: רש"י מסביר שהעדיפו זבל פרדותיו של יצחק ולא כסף וזהב של אבימלך. נראה שכמות הזבל של פרדות יצחק היה יותר מזהב אבימלך. וכן לא מובן מה הקשר לפרדה הרי היא דבר לא טוב כלאים שלא מוליד. ועוד שלפי רש"י הפרדה הומצאה ע"י נכדו של עשו - ענה. 156 אלא שפרדה היא יצור חזק אך אין לו תולדות למעט הזבל שיוצא ממנה. הזבל של מזין את השדות ומכח זה אפשר לאכול. אצל יצחק יש כוחות חזקים שלא יודעים ומה שהם תורמים זה זבל. וזבל זזה מזין את או"ה. וכן הגמרא אומרת בגיטין )נז.( על דינו של ישו בצואה רותחת אדם נידון במה שהוא, מבחינתנו הוא זבל נפרד פרדה. אך הוא תוסס ומלא חיים רותחת. ובאמת הנצרות מתחילה ממיתוס בו הקרבה של יהודי מביאה לתיקון העולם. )יד( ו י ה י ל ו מ ק נ ה צ אן ומ ק נ ה ב ק ר ו ע ב ד ה ר ב ה ו י ק נ א ו א ת ו פ ל ש ת ים: הפלשיתים רוצים את הארץ והם רואים את התוצרת של יצחק ולא יכולים להתחרות בו. לכן הם מציעים דה לגיטימציה הם מקנאים בו. )טו( ו כ ל ה ב א ר ת א ש ר ח פ ר ו ע ב ד י א ב יו ב ימ י א ב ר ה ם א ב יו ס ת מ ום פ ל ש ת ים ו י מ ל א ום ע פ ר: כדי להלחם במקורות הכלכלה של יצחק הם מסתמים )אין הכוונה לסתום( הם הופכים את מה ששייך ליצחק לסתם. בימי שמשון הפלשתים היו מתלוצצים בבית דגן. כשהם רואים משהו בעל תוכן אישיותי הם הופכים אותו לסתמי. )טז( ו י אמ ר א ב ימ ל ך א ל י צ ח ק ל ך 156 רש"י )לו, כד(: "את הימם - פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם" 62

63 מ ע מ נ ו כ י ע צ מ ת מ מ נ ו מ א ד: )יז( ו י ל ך מ ש ם י צ ח ק ו י ח ן ב נ ח ל ג ר ר ו י ש ב ש ם: נחל גרר הוא אזור כפר מימון בימינו. )יח( ו י ש ב י צ ח ק ו י ח פ ר א ת ב א ר ת ה מ י ם א ש ר ח פ ר ו ב ימ י א ב ר ה ם א ב יו ו י ס ת מ ום פ ל ש ת ים א ח ר י מ ות א ב ר ה ם ו י ק ר א ל ה ן ש מ ות כ ש מ ת א ש ר ק ר א ל ה ן א ב יו: פעולת קריאת השמות היא ההפך של סתם נתינת אישיות. 157 פעולת הצדיק )יט( ו י ח פ ר ו ע ב ד י י צ ח ק ב נ ח ל ו י מ צ א ו ש ם ב א ר מ י ם ח י ים: )כ( ו י ר יב ו ר ע י ג ר ר ע ם ר ע י י צ ח ק ל אמ ר ל נ ו ה מ י ם ו י ק ר א ש ם ה ב א ר ע ש ק כ י ה ת ע ש ק ו ע מ ו: יצחק כאן לא חפר את הבארות אלא העבדים שלו. )כא( ו י ח פ ר ו ב א ר א ח ר ת ו י ר יב ו ג ם ע ל יה ו י ק ר א ש מ ה ש ט נ ה: העבדים ניסו שוב וזה לא הולך. חז"ל ראו בכך חורבן בית ראשן ובית שני. )כב( ו י ע ת ק מ ש ם ו י ח פ ר ב א ר א ח ר ת ו ל א ר ב ו ע ל יה ו י ק ר א ש מ ה ר ח ב ות ו י אמ ר כ י ע ת ה ה ר ח יב ה' ל נ ו ופ ר ינ ו ב א ר ץ: לכן יצחק קם בעצמו לחפור כשהצדיק פועל בעולם קדושתו מאפשרת שלום. ואמרו חז"ל שזה כנגד בית שלישי שלא ייחרב. ע"י כך יצחק פותח דרך חדשה ולכן בהמשך העבדים חופרים בעצמם. יצחק מסרב לברית נוספת עם אבימלך )כג( ו י ע ל מ ש ם ב א ר ש ב ע: השבע היא ספירת הבינה שממנה באים הנשמות )אור החיים הקדוש( ולכן יצחק עולה. )כד( ו י ר א א ל יו ה' ב ל י ל ה ה ה וא ו י אמ ר א נ כ י א לה י א ב ר ה ם א ב י ך א ל ת יר א כ י א ת ך א נ כ י וב ר כ ת י ך ו ה ר ב ית י א ת ז ר ע ך ב ע ב ור א ב ר ה ם ע ב ד י: )כה( ו י ב ן ש ם מ ז ב ח ו י ק ר א ב ש ם ה' ו י ט ש ם א ה ל ו ו י כ ר ו ש ם ע ב ד י י צ ח ק ב א ר: )כו( ו א ב ימ ל ך ה ל ך א ל יו מ ג ר ר ו א ח ז ת מ ר ע ה ו ופ יכ ל ש ר צ ב א ו: פיכל הוא שם מצרי. )כז( ו י אמ ר א ל ה ם י צ ח ק מ ד וע ב את ם א ל י ו א ת ם ש נ את ם א ת י ו ת ש ל ח ונ י מ א ת כ ם: )כח( ו י אמ ר ו ר א ו ר א ינ ו כ י ה י ה ה' ע מ ך ו נ אמ ר ת ה י נ א א ל ה ב ינ ות ינ ו ב ינ ינ ו וב ינ ך ו נ כ ר ת ה ב ר ית ע מ ך: )כט( א ם ת ע ש ה ע מ נ ו ר ע ה כ א ש ר ל א נ ג ע נ ו ך ו כ א ש ר ע ש ינ ו ע מ ך ר ק ט וב ו נ ש ל ח ך ב ש ל ום א ת ה ע ת ה ב ר ו ך ה': אותה צביעות כמו שנהגו עם אברהם אבינו. הם מבקשים לכרות ברית אך בניגוד לאברהם יצחק לא כורת ברית. אמנם נשאר מחויב לברית ההיא. דבר נוסף הוא שיצחק לא נותן כלום לאבימלך. )ל( ו י ע ש ל ה ם מ ש ת ה ו י אכ ל ו ו י ש ת ו: )לא( ו י ש כ ימ ו ב ב ק ר ו י ש ב ע ו א יש ל א ח יו ו י ש ל ח ם י צ ח ק ו י ל כ ו מ א ת ו ב ש ל ום: )לב( ו י ה י ב י ום ה ה וא ו י ב א ו ע ב ד י י צ ח ק ו י ג ד ו ל ו ע ל א ד ות ה ב א ר א ש ר ח פ ר ו ו י אמ ר ו ל ו מ צ אנ ו מ י ם: עבדי יצחק למדו איך לחפור. בהתחלה הם עשו זאת באופן המושך עסק ושטנה. כעת למדו מיצק רבים כיצד לעשות זאת. הצדיק סולל מסלול שדרכו אחרים יכולים לעבור. )לג( ו י ק ר א א ת ה ש ב ע ה ע ל כ ן ש ם ה ע יר ב א ר ש ב ע ע ד ה י ום ה ז ה:אברהם כבר קרא לה באר שבע ע"ש שנשבעו. יש שהבחינו בין המקום לבין העיר שנמצאת רק בימי יצחק. דבר זה מראה שיצחק מסוגל להתמודד עם החיים העירוניים ולקדשם. אמנם נראה יותר פשוט שכל פעם שמופיע על כן קרא, אין הכוונה שזו הסיבה אלא דרישה למפרע השם אכן ראוי למקום. נשות עשו )לד( ו י ה י ע ש ו ב ן א ר ב ע ים ש נ ה ו י ק ח א ש ה א ת י ה וד ית ב ת ב א ר י ה ח ת י ו א ת ב ש מ ת ב ת א י לן ה ח ת י: השם יהודית צריך בירור מהו מקורו. כשלאה הולידה את יהודה אמרה הפעם אודה את ה', השם היה מצוי ואגב רצונה להודות לה' היא קראה לו כך. הוא מתחתן עם שתי נשים חיתיות אך הבעיה בכך היא שהוא לא נושא אחת מקרובותיו. כיוון שזהות ישראל עוד לא נולדה אסור להכניס מרכיב חיצוני. נראה שמכיוון שנשמתו של עשו מחפשת את הקדושה בכל הוא מחפש אותה באומות היותר מסובכות כדי למצוא את הניצוצות וזה חלק ממסע החיפושים שלו. )לה( ו ת ה י ין מ ר ת ר וח ל י צ ח ק ול ר ב ק ה: ראה בפרק כז פס' מו על המשל הסיפור ועל הקשר הכרונולוגי של גניבת הברכות ספר שמות מתחיל מטרה. בשמות בנ"י, אח"כ כבר אין שמות בכלל עד שיתרו מלמד את משה שוב את ענין השמות והוא קורא לילדיו בשמות ובא לגאול את עמ"י. כשיש שם יש

64 "גניבת" הברכות )כז, א( ו י ה י כ י ז ק ן י צ ח ק ו ת כ ה ין ע ינ יו מ ר א ת ו י ק ר א א ת ע ש ו ב נ ו ה ג ד ל ו י אמ ר א ל יו ב נ י ו י אמ ר א ל יו ה נ נ י: יצחק לא רואה את העוה"ז ולכן רואה רק את העולם העליון. הוא קורא לעשו בנו הגדול התורה מוסרת בידנו שעשו הוא גדול כלומר שורש נשמתו גבוה משל יעקב ולכן יצחק רוצה לברך אותו. )שכן זה שהוא גדול מובן מאליו( )ב( ו י אמ ר ה נ ה נ א ז ק נ ת י ל א י ד ע ת י י ום מ ות י: כיוון שהוא צדיק חשש שימות באותו יום שהוא נולד. )ג( ו ע ת ה ש א נ א כ ל י ך ת ל י ך ו ק ש ת ך ו צ א ה ש ד ה ו צ וד ה ל י צידה צ י ד: )ד( ו ע ש ה ל י מ ט ע מ ים כ א ש ר א ה ב ת י ו ה ב יא ה ל י ו א כ ל ה ב ע ב ור ת ב ר כ ך נ פ ש י ב ט ר ם א מ ות: יצחק מבקש שעשו יכין לו לאכול כדי שעשו יגלה את כשרון הציד שלו ובו יתברך, כמו"כ יצחק רוצה שזה יהיה טעים כמו שהוא אוהב וזה אופייני ליצחק שהוא אדם השלם בכל. )ה( ו ר ב ק ה ש מ ע ת ב ד ב ר י צ ח ק א ל ע ש ו ב נ ו ו י ל ך ע ש ו ה ש ד ה ל צ וד צ י ד ל ה ב יא: לרבקה יש כח נגדי לראיה וזה השמיעה. השמיעה מיוחדת לישראל שמע ישראל. השמיעה מבססת את האופי הייחודי של עמ"י )ו( ו ר ב ק ה א מ ר ה א ל י ע ק ב ב נ ה ל אמ ר ה נ ה ש מ ע ת י א ת א ב י ך מ ד ב ר א ל ע ש ו א ח י ך ל אמ ר: בנה ובנו מציים את העדפותיהם השונות של יצחק ורבקה )ז( ה ב י אה ל י צ י ד ו ע ש ה ל י מ ט ע מ ים ו א כ ל ה ו א ב ר כ כ ה ל פ נ י ה' ל פ נ י מ ות י: )ח( ו ע ת ה ב נ י ש מ ע ב ק ל י ל א ש ר א נ י מ צ ו ה א ת ך: )ט( ל ך נ א א ל ה צ אן ו ק ח ל י מ ש ם ש נ י ג ד י י ע ז ים ט ב ים ו א ע ש ה א ת ם מ ט ע מ ים ל א ב י ך כ א ש ר א ה ב: שני גדיים לאדם אחד זקן ורש"י מביא שהאחד קרבן פסח והשני חגיגה וזה מה שציפה שעשו יביא לו. הלחם זה מצות, היין זה ארבע כוסות. המטעמים זה עשבים שמוסיפים מרור. אמנם פסח הוא זכר ליצ"מ שעוד לא הייתה. יצחק מעולם לא היה שם. מבקרי המקרא טוענים שהמקור לקרבן הפסח אינו יצ"מ אלא המחבר המקראי קשר בין הדברים. ואומר שקרבן פסח הוא קרבן של רועי הצאן לכבוד ההמלטה. ואף שהם חושבים שהם כופרים הם מגלים יסוד אמונה גדול. הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים דווקא בזמן שהצאן ממליט כי אנו צאנו של ה' ונולדנו בפסח. לכן ברור היה לאבותינו הרבה לפני יצ"מ שבתקופה ההיא יש התחדשות של העולם שבא לידי ביטוי בצאן ולכן צריך להקריב קרבן זה. בשר הכבש טעים משל העז וגם הוא מתאים לקרבן אלא שיצחק הוא מידת הדין והעז היא עזה יש בה דין והוא יותר אוהב אותה. )י( ו ה ב את ל א ב י ך ו א כ ל ב ע ב ר א ש ר י ב ר כ ך ל פ נ י מ ות ו: רבקה מצווה על יעקב לרמות ויעקב שומע לה )יא( ו י אמ ר י ע ק ב א ל ר ב ק ה א מ ו ה ן ע ש ו א ח י א יש ש ע ר ו א נ כ י א יש ח ל ק: טענתו של יעקב היא טכנית ולא מוסרית. נראה שיעקב מסכים באופן עקרוני. אלא שכמו שחז"ל הסבירו שבקולי הכוונה לרוח הקודש שבה והיא מדברת על הנבואה שקבלה בהיריון. אסור לה לספר את הנבואה ליצחק כי הנבואה נאמרה לה ולא לו. ונראה שהתפקיד של יעקב הוא להשיג אמת בדרכי רמיה. שכן את הבכורה הוא קנה והברכה מגיעה לו. לכן יעקב לא יכול להשתמש בטענת השקר כי זו האמת שהברכה מגיעה לו )יב( א ול י י מ ש נ י א ב י ו ה י ית י ב ע ינ יו כ מ ת ע ת ע ו ה ב את י ע ל י ק ל ל ה ו ל א ב ר כ ה: ולכן אומר כמתעתע. בירמיהו )י, טו וכן נא, יח( מדבר על הע"ז אומר "ה ב ל ה מ ה מ ע ש ה ת ע ת ע ים ב ע ת פ ק ד ת ם י אב ד ו". והבעיה היא שניתן מיד לקשור זאת ליעקב שהוא כביכול עובד ע"ז )סנהדרין צב.( כתוצאה מהשקר לכן ירמיה אומר במפורש )פס' הבא(: "ל א כ א ל ה ח ל ק י ע ק ב כ י י וצ ר ה כ ל ה וא ו י ש ר א ל ש ב ט נ ח ל ת ו ה' צ ב א ות ש מ ו". יוצר הכל יצר גם את השקר ולכן מחויב שהשקר הוא חלק מהאמת הכוללת ותפקידו של יעקב היא לדעת איך משקרים במסגרת האמת. רק האמת בלבד היא מידת הדין, האמת האמיתית כוללת הכל כולל השקרים ולשם זה צריך למצוא את השקר הכשר. למצוא את היושר שבתוך העוקבה )ישראל שבתוך יעקב(. יעקב חלק ואביו יחוש שאיננו מושלם ואינו מתאים לברכה. )יג( ו ת אמ ר ל ו א מ ו ע ל י ק ל ל ת ך ב נ י א ך ש מ ע ב ק ל י ו ל ך ק ח ל י: )יד( ו י ל ך ו י ק ח ו י ב א ל א מ ו ו ת ע ש א מ ו מ ט ע מ ים כ א ש ר א ה ב א ב יו: יעקב עושה לכ מה שאימו אומרת לו לעשות. מכיוון שעדיין איננו יוזם בעצמו אינו ראוי להיות עמ"י. )טו( ו ת ק ח ר ב ק ה א ת ב ג ד י ע ש ו ב נ ה ה ג ד ל ה ח מ ד ת א ש ר א ת ה ב ב י ת ו ת ל ב ש א ת י ע ק ב ב נ ה הק ט ן: חז"ל אמרו שעשו לקח בגד זה מנמרוד לאחר שהרגו. בגדים אלו באו לו מאדם הראשון שהקב"ה נתן לו בגדים. ישנו צד פנימי שהוא צלם אלהים ויש צד חיצוני שזה הבגדים לאדם יש שתי בחינות בנפש המוסרי פנימי, והמתפתח - חיצוני. לכן בגמרא )ע"ז ג.( אומרים או"ה לקב"ה שהם גם רוצים לקבל שכר על כך שהם יישבו את העולם שמהווים כלים לתורה. ועונה להם שהם שוטים )הם לא שקרנים( שכן כל מה שעשו עשו לצורך עצמן. רבקה לוקחת את בגדי עשו ונותנת ליעקב היא רוצה להעניק ליעקב את הכח של עשו. רבקה חוששת רק לגוף של יעקב אך לא לקול ונראה לפי זה שהיה להם אותו קול. )טז( ו א ת ע ר ת ג ד י י ה ע ז ים ה ל ב יש ה ע ל י ד יו ו ע ל ח ל ק ת צ ו אר יו: )יז( ו ת ת ן א ת ה מ ט ע מ ים ו א ת ה ל ח ם א ש ר ע ש ת ה ב י ד י ע ק ב ב נ ה: )יח( ו י ב א 64

65 א ל א ב יו ו י אמ ר א ב י ו י אמ ר ה נ נ י מ י א ת ה ב נ י: יצחק שואל אם זה יעקב או עשו )יט( ו י אמ ר י ע ק ב א ל א ב יו א נ כ י ע ש ו ב כ ר ך ע ש ית י כ א ש ר ד ב ר ת א ל י ק ום נ א ש ב ה ו א כ ל ה מ צ יד י ב ע ב ור ת ב ר כ נ י נ פ ש ך:כלומר הוא גם מרמה כמו שעשו מרמה )כ( ו י אמ ר י צ ח ק א ל ב נ ו מ ה ז ה מ ה ר ת ל מ צ א ב נ י ו י אמ ר כ י ה ק ר ה ה' א לה י ך ל פ נ י: יצחק חושד ויעקב משתמש בביטוי של רגיל אצל עשו )כא( ו י אמ ר י צ ח ק א ל י ע ק ב ג ש ה נ א ו א מ ש ך ב נ י ה א ת ה ז ה ב נ י ע ש ו א ם ל א: יצחק בטוח שזה יעקב. )כב( ו י ג ש י ע ק ב א ל י צ ח ק א ב יו ו י מ ש ה ו ו י אמ ר ה ק ל ק ול י ע ק ב ו ה י ד י ם י ד י ע ש ו: יצחק ממשש את יעקב ואומר שסגנון הדיבור הוא של יעקב. ואותו רגע שראה קול של יעקב עם ידיים של עשו פשוט נתן את הברכה. 158 )כג( ו ל א ה כ יר ו כ י ה י ו י ד יו כ יד י ע ש ו א ח יו ש ע ר ת ו י ב ר כ ה ו: יצחק לא יודע מי זה )כד( ו י אמ ר א ת ה ז ה ב נ י ע ש ו ו י אמ ר א נ י: )כה( ו י אמ ר ה ג ש ה ל י ו א כ ל ה מ צ יד ב נ י ל מ ע ן ת ב ר כ ך נ פ ש י ו י ג ש ל ו ו י אכ ל ו י ב א ל ו י י ן ו י ש ת : ניתן לשמוע שיצחק לא בטוח בזהות העומד לפניו. ישנה הדגשה גדולה של עולם החושים של יצחק. הוא ממשש, מריח, טועם, ושומע. ולגבי ראה ריח בני אומר רש"י שנכנס ריח ג"ע ומובן שיצחק נמצא בספירה אחרת לגמרי. נתינת הברכה )כו( ו י אמ ר א ל יו י צ ח ק א ב יו ג ש ה נ א וש ק ה ל י ב נ י: )כז( ו י ג ש ו י ש ק ל ו ו י ר ח א ת ר יח ב ג ד יו ו י ב ר כ ה ו ו י אמ ר ר א ה ר יח ב נ י כ ר י ח ש ד ה א ש ר ב ר כ ו ה': "ריש לקיש אמר: מהכא כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון. רבי זירא אמר: מהכא: וירח את ריח בגדיו, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו" )סנהדרין לז.( וכן אנו רואים שהרבה פעמים גדולת ישראל עברה לגויים דרך האנשים הרקובים. )כח( ו י ת ן ל ך ה א לה ים מ ט ל ה ש מ י ם ומ ש מ נ י ה א ר ץ ו ר ב ד ג ן ו ת יר ש: דרשו חז"ל )בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סו ה"ג( ויתן לך - יתן ויחזור ויתן לך". המשמעות של המילה ויתן היא נתינה תמידית. לפי זה יעקב מקבל ברכה לא שלימה, אך ההשקפה העולה היא אינסופיות של האלוהות ונבדלות. ממילא יש תמיד לאן לשאוף )כט( י ע ב ד ו ך ע מ ים וישתחו ו י ש ת ח ו ו ל ך ל א מ ים ה ו ה ג ב יר ל א ח י ך ו י ש ת ח ו ו ל ך ב נ י א מ ך א ר ר י ך א ר ור ומ ב ר כ י ך ב ר ו ך: זרע יעקב מקבל את הכח הפוליטי הגעת עשו )ל( ו י ה י כ א ש ר כ ל ה י צ ח ק ל ב ר ך א ת י ע ק ב ו י ה י א ך י צ א י צ א י ע ק ב מ א ת פ נ י י צ ח ק א ב יו ו ע ש ו א ח יו ב א מ צ יד ו: בהיסטוריה הזמן מתחלק בין יעקב לעשו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה ומאידך אין רווח. )לא( ו י ע ש ג ם ה וא מ ט ע מ ים ו י ב א ל א ב יו ו י אמ ר ל א ב יו י ק ם א ב י ו י אכ ל מ צ יד ב נ ו ב ע ב ור ת ב ר כ נ י נ פ ש ך: יעקב )פס' יח( לא חזר על כל מה שהוא רוצה לעשות הוא משאיר מקום פתוח לעומת עשו שרוצה לכלול את הכל אם כן הברכה מתאימת לכלי. )לב( ו י אמ ר ל ו י צ ח ק א ב יו מ י א ת ה ו י אמ ר א נ י ב נ ך ב כ ר ך ע ש ו: )לג( ו י ח ר ד י צ ח ק ח ר ד ה ג ד ל ה ע ד מ א ד ו י אמ ר מ י א פ וא ה וא ה צ ד צ י ד ו י ב א ל י ו א כ ל מ כ ל ב ט ר ם ת ב וא ו א ב ר כ ה ו ג ם ב ר ו ך י ה י ה: רש"י כותב שיצחק ראה גיהנם פתוחה מתחתיו. הוא רואה משהו שהכניסה שלו מביאה את הגהנום. 159 עולמו של יצחק הוא העולם המוחלט הוא רואה את העולמות העליונים. אדם נמצא בחרדה כשהוא פוחד על חייו, נראה שיצחק הבין מי הוא עשו ולכן פוחד שעשו יהרוג אותו. ולכן יצחק מסיים "גם ברוך יהיה" הוא הבין שהברכה אכן מגיע ליעקב וזה כי יעקב איחד את הקול של יעקב והידיים של עשו ולכן הוא הראוי להמשיך הוא האידיאל האנושי. )לד( כ ש מ ע ע ש ו א ת ד ב ר י א ב יו ו י צ ע ק צ ע ק ה ג ד ל ה ומ ר ה ע ד מ א ד ו י אמ ר ל א ב יו ב ר כ נ י ג ם א נ י א ב י: )לה( ו י אמ ר ב א א ח י ך ב מ ר מ ה ו י ק ח ב ר כ ת ך: )לו( ו י אמ ר ה כ י ק ר א ש מ ו י ע ק ב ו י ע ק ב נ י ז ה פ ע מ י ם א ת ב כ ר ת י ל ק ח ו ה נ ה ע ת ה ל ק ח ב ר כ ת י ו י אמ ר ה ל א א צ ל ת ל י ב ר כ ה: עשו עומד על שני דברים שיעקב לקח לו הבכורה והברכה. בדבריו גנוז שהא בהא תליא. יצחק לא ידע על מכירת הבכורה ומתברר שמן הדין הגיע הברכה ליעקב. שכן אין אדם נידון עד שהוא דן את עצמו. אך עשו בטוח שאם לא יקבל ברכה העולם לא יעמוד כי צריך את הכח של עשו בעולם. המהר"ל )נצח ישראל טז( מסביר שעשו בגימטריא שלום הוא מנסה להחליט בכל מקום אם יהיה שלום או מלחמה בגלות היהודי מדבר עם ידי יעקב ובקול של עשו. 159 לכן התיאולוגיה שלהם היא כל מיני טריקים להינצל מגיהנם.

66 הברכה לעשו )לז( ו י ע ן י צ ח ק ו י אמ ר ל ע ש ו ה ן ג ב יר ש מ ת יו ל ך ו א ת כ ל א ח יו נ ת ת י ל ו ל ע ב ד ים ו ד ג ן ו ת יר ש ס מ כ ת יו ול כ ה א פ וא מ ה א ע ש ה ב נ י: )לח( ו י אמ ר ע ש ו א ל א ב יו ה ב ר כ ה א ח ת ה וא ל ך א ב י ב ר כ נ י ג ם א נ י א ב י ו י ש א ע ש ו ק ל ו ו י ב ך : המדרש אומר שעשו מילא נוד של מים מבכיו ועמ"י צריך למלא נוד כזה כדי לבגאל כלומר יש טענה של עשו שנקודת האמת שבא צריכה משקל נגד של עמ"י. )לט( ו י ע ן י צ ח ק א ב יו ו י אמ ר א ל יו ה נ ה מ ש מ נ י ה א ר ץ י ה י ה מ וש ב ך ומ ט ל ה ש מ י ם מ ע ל: יהיה בלי וא"ו ואמרו חז"ל שמשמני הארץ זו איטליא המשופעת בתבואה, אך אין כאן קשר מתמיד של נתינה מה'. לכן השקפות העולם של עשו מתימרות )מ( ו ע ל ח ר ב ך ת ח י ה ו א ת א ח י ך ת ע ב ד ו ה י ה כ א ש ר להסביר את כל העולם. 160 ההכרה הזו בעולם כגמור מולידה יאוש. 161 ת ר יד ופ ר ק ת ע ל ו מ ע ל צ ו אר ך: עשו יחיה מכח חורבנו כלומר כשישמיד חלקים בעצמו יגיע לתיקונו. 162 התוצאה אחרי הברכה )מא( ו י ש ט ם ע ש ו א ת י ע ק ב ע ל ה ב ר כ ה א ש ר ב ר כ ו א ב יו ו י אמ ר ע ש ו ב ל ב ו י ק ר ב ו י מ י א ב ל א ב י ו א ה ר ג ה א ת י ע ק ב א ח י: עשו שונא את יעקב על הברכה שהוא עצמו קיבל כי מבין שזו ברכה ל א טובה שמקנה ליעקב יתרון. ובגמרא )סנהדרין צ:(: "שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות? אמר להו: תרווייהו מן המקרא הזה, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם זה וזנה. - ודילמא, וקם העם הזה וזנה? - אמר להו: נקוטו מיהא פלגא בידייכו, דיודע מה שעתיד להיות". הגמרא מסבירה מה ההבדל בין ישראל לרומא. לרומאים חשוב שה' יודע מה יהיה הם מרגישים אחריות על העולם אבל אין להם תחיית המתים אין להם תקווה העתיד לא מוביל לכלום. עשו רוצה להרוג את יעקב אך שם שני מחסומים לכך הוא מחכה שיצחק ימות, והוא מזכיר שיעקב הוא אחיו. בשיח של עשו יש מטרה למנוע מעצמו להרוג את יעקב. הרגש שלו אומר אחרת אך המחסומים התיאולוגיים לא מאפשרים לו. ולכן הכנסיה הנוצרית שונאת את עמ"י, אך לעולם לא השמידה את העם היהודי בטענה שהשפלתו הנצחית היא ראיה לאמיתות הנצרות. עוד הם יודעים שהריגת היהודים תעקר את אחיזתם בתנ"ך ולכן מוכנים לקחת כסף במקום. גם אליפז למד מיעקב ולכן לא רצה להרגו אלא הסתפק בלקיחת כספו. עמלק בנו של אליפז התרחק מהסנטימנטים לתנ"ך וליעקב )אירופה החילונית( והא דווקא רוצה להרוג את יעקב ואז השואה אפשרית. ניתן לומר שאירופה עשתה את עצמה חילונית כדי שתוכל לעשות את השואה. הם רוצים לעשות עולם ללא אלהים כדי שיוכלו להרוג את מי שמייצג אותו. 163 )מב( ו י ג ד ל ר ב ק ה א ת ד ב ר י ע ש ו ב נ ה ה ג ד ל ו ת ש ל ח ו ת ק ר א ל י ע ק ב ב נ ה ה ק ט ן ו ת אמ ר א ל יו ה נ ה ע ש ו א ח י ך מ ת נ ח ם ל ך ל ה ר ג ך: זה הזמן בו עשו צריך להיות גדול ויעקב קטן. זו לא הפעם הראשונה שאח מנסה להרוג אח. )מג( ו ע ת ה ב נ י ש מ ע ב ק ל י ו ק ום ב ר ח ל ך א ל ל ב ן א ח י ח ר נ ה: בפעם הראשונה כשקין הורג את הבל, ההורים לא מתערבים. רבקה מתקנת זאת ומונעת את ההריגה )מד( ו י ש ב ת ע מ ו י מ ים א ח ד ים ע ד א ש ר ת ש וב ח מ ת א ח י ך: ימים אחדים הכוונה לשבע שנים. אחדים הכוונה שאין זוג, וימים הכוונה לשנים. )מה( ע ד ש וב א ף א ח י ך מ מ ך ו ש כ ח א ת א ש ר ע ש ית ל ו ו ש ל ח ת י ול ק ח ת י ך מ ש ם ל מ ה א ש כ ל ג ם שנ יכ ם י ום א ח ד: הדרכות השידוכים של יעקב )מו( ו ת אמ ר ר ב ק ה א ל י צ ח ק ק צ ת י ב ח י י מ פ נ י ב נ ות ח ת א ם לק ח י ע ק ב א ש ה מ ב נ ות ח ת כ א ל ה מ ב נ ות ה א ר ץ ל מ ה ל י ח י ים: נראה שהפסוק הזה שייך קודם לכן )כו, לה( שהנשים הן מורת רוח ליצחק ורבקה. נראה שהוא ההמשך הישיר וראיה לכך מזה שיצחק לא מעיר ליעקב בכלל על הברכות ולפי זה יעקב נשלח בפעם הראשונה לבית לבן ואז עבד וחזר בפעם השניה וזה כמו היציאות של אברהם לכיוון א"י. א"נ ניתן לומר שגניבת הברכות קוראת בעולם עליון יותר ששייך להכרה של האבות. ולכן זה לא נתון לדיון ארצי של עם מי יעקב יתחתן. לכן יצחק חש ג"ע וגיהנם. )כח, א( ו י ק ר א י צ ח ק א ל י ע ק ב ו י ב ר ך א ת ו עיין אורות הקודש ח"ב, "העלאת העולם". על שתי ערכי העולם השלמות וההשתלמות. 162 בנצרות יש מעין התחלת תיקון בכך שהם מקרבים את דעת האלוהים קצת לשמוע על דברי הנביאים. 163 האפיפיורים תמיד גינו את מסעות הצלב באופן רשמי - אלו היו התפרצויות זעם של הנוצרים תפיסה כולית )שמתיימרת להסביר הכל( ניתן למצוא אצל שפינוזה

67 ו י צ ו ה ו ו י אמ ר ל ו ל א ת ק ח א ש ה מ ב נ ות כ נ ע ן: )ב( ק ום ל ך פ ד נ ה א ר ם ב ית ה ב ת וא ל א ב י א מ ך ו ק ח ל ך מ ש ם א ש ה מ ב נ ות ל ב ן א ח י א מ ך: יצחק יודע שיש ללבן בנות ושיעקב צריך להתחתן עם אחת מהן והשניה תהא לעשו. הבריות היו אומרות שלא לעשו ורחל ליעקב. אך יעקב קונה את הכוח של עשו ועליו להתחתן עם לאה, וכמו שהשיג כח זה במרמה הוא גם יקבל במרמה. אם כן יעקב לוקח הכל מעשו בארבעה שלבים: נישואים עם לאה, לקיחת הבכורה, לקיחת הברכה, והתגברות על השר. )ג( ו א ל ש ד י י ב ר ך א ת ך ו י פ ר ך ו י ר ב ך ו ה י ית ל ק ה ל ע מ ים: אל שדי הוא השם שבו ה' מתגלה כשנותן פריון. זה הופך את יעקב לאחד מהאבות הוא חי עבור גורל שיתקיים רק בבניו ולא בו. )ד( ו י ת ן ל ך א ת ב ר כ ת א ב ר ה ם ל ך ול ז ר ע ך א ת ך ל ר ש ת ך א ת א ר ץ מ ג ר י ך א ש ר נ ת ן א לה ים ל א ב ר ה ם: היינו א"י שכלל לא עלתה לדיון עד כה )ה( ו י ש ל ח י צ ח ק א ת י ע ק ב ו י ל ך פ ד נ ה א ר ם א ל ל ב ן ב ן ב ת וא ל ה א ר מ י א ח י ר ב ק ה א ם י ע ק ב ו ע ש ו: המילים אפ יעקב ועשו לכאורה מיותרות. אלא התורה מגלה לנו שלבן הוא אחי רבקה ואף שידענו זאת זה מתאים כיצד יצא שעשו רשע, הוא למד זאת מלבן. החלק של לבן מה שגרם לעשו להיות רשע. ורש"י כותב "איני יודע מה מלמדנו" כלומר רש"י מבין את הפשט אך לא מבין מה הנפק"מ לדורו. הוא חי במצב בו הצרות שולטת והוא לא מבין איך זה שצריך ללמד שיש שורש משותף ליהדות עם הנצרות. לכן מתחת למילה אם נמצא הטעם מאריך )מרכא( ומתחת המילה יעקב נמצאה טרחא )טפחא(. ואז יש לקרוא כך רבקה אם יעקב, ועשו. נישואי עשו בשנית )ו( ו י ר א ע ש ו כ י ב ר ך י צ ח ק א ת י ע ק ב ו ש ל ח א ת ו פ ד נ ה א ר ם ל ק ח ת ל ו מ ש ם א ש ה ב ב ר כ ו א ת ו ו י צ ו ע ל יו ל אמ ר ל א ת ק ח א ש ה מ ב נ ות כ נ ע ן: )ז( ו י ש מ ע י ע ק ב א ל א ב יו ו א ל א מ ו ו י ל ך פ ד נ ה א ר ם: )ח( ו י ר א ע ש ו כ י ר ע ות ב נ ות כ נ ע ן ב ע ינ י י צ ח ק א ב יו: )ט( ו י ל ך ע ש ו א ל י ש מ ע אל ו י ק ח א ת מ ח ל ת ב ת י ש מ ע אל ב ן א ב ר ה ם א ח ות נ ב י ות ע ל נ ש יו ל ו ל א ש ה: מחלת מלשון מתוק )חלאווה בערבית( ישנה תוכנית קבועה בהיסטוריה. אחדות דקדושה מול אחדות דקליפה יעקב מאחד בין ערכי אברהם לערכי יצחק. "דאיהו יושב אהלים, דאחיד לתרין סטרין לאברהם וליצחק" )זוהר כרך א תולדות קמו.( עשו וישמעאל מנסים ליצור תחליף לאחדות הזו ע"י חיבור בין ישמעאל ועשו. היוזמה היא של עשו הוא האקטיבי בהיסטוריה והוא משתמש בישראל כדי להלחם בישראל. ההגות היא עשווית והפועל הוא ישמעאלי. לישמעאל יש ריחוק גדול יותר מיעקב מאשר עשו. אך אחדות שאיננה עצמית אלא מכוונת כנגד משהו כושלת. 164 הויכוח של יעקב עם עשו הוא על השמים והויכוח עם ישמעאל הוא על הארץ. דבר דומה יש בתורת המזרח היינג והיאנג שאמנם יש אחדות הפכים אך היא לא יוצרת. האחדות היא היקפית בלבד )העיגול מסביב(

68 ויצא עניין פתיחת ההיסטוריה בגלות )כח, י( ו י צ א י ע ק ב מ ב א ר ש ב ע ו י ל ך ח ר נ ה: ההיסטוריה היהודית מתחילה בגלות של אדם אחד שעתיד להיות העם. גם אבותינו העברים התחילו בגלות, עניינו של עמ"י הוא להוציא את העולם מגלותו. הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, וגרם לכך שהמציאות מעלימה את אלוהים מן הנברא. היחיד שיכול להוציא את העולם מהגלות הוא מי שנולד בגלות ומבין את העניין, יתר על כן האלוהות בגלות מהעולם. 165 ולכן צריך להפוך את המאמרות לדברות בהם ה' מתגלה. לכן ע"י לימוד אל חרן אך מעבר לנקודות הגיאוגרפיות יש לכך התורה בקבלה היציאה מהגלות היא ברחמים. יעקב יוצא מבאר שבע 166 אף לא היה לעולם חשיבות. לאחר שתרח מת בחרן, ה' אומר לאברהם לצאת לא"י. עד אברהם היה בעולם חרון 167 משמעות. יעקב יוצא לחרן ובעצם להיסטוריה הקדומה כדי לגאול את העולם מחרונו. )יא( ו י פ ג ע ב מ ק ום ו י ל ן ש ם כ י ב א ה ש מ ש ו י ק ח מ א ב נ י ה מ ק ום ו י ש ם מ ר א ש ת יו ו י ש כ ב ב מ ק ום ה ה וא: הוא נפגש במקום היינו מקום ידוע כלומר מקום אבסולוטי הקב"ה שהוא מקומו של עולם "ויאמר ה' הנה מקום אתי וגו'. מכאן אמרו רבותינו ז"ל כי הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, ועל זה נאמר הנה מקום אתי, כי ברשותי העולם מתקיים")מדרש אגדה שמות לג, כא(. והפגישה עמו היא תפילה )ברכות כו:( וכאן תיקן תפילת ערבית כי הגלות היא הלילה. וישנו חידוש שאפשר לפגוש את ה' במצב של לילה היעדר לאומיות. הטענה של כולם על יעקב היא שיש לו נחיתות מוסרית כולם בטוחים שהוא גנב הוא יוצא לגלות לכן אומרים: לישועתך קויתי ה' 166 עיין אור החיים שבאר שבע הוא כינוי למחצב הנשמות. 167 בספר התורה של רש"י הנו"ן של חרן הייתה הפוכה.

69 להוכיח את עליונות מוסריותו. בא השמש פירושו שעשו שהוא אישיות שמשית כובש את העולם כשיעקב בתרדמה. צורת החיים בגלות היא חלום תקווה שמצב העולם ישתנה. חלום הסולם )יב( ו י ח לם ו ה נ ה ס ל ם מ צ ב א ר צ ה ו ר אש ו מ ג יע ה ש מ י מ ה ו ה נ ה מ ל א כ י א לה ים ע ל ים ו י ר ד ים ב ו: לא כתוב מה יעקב חולם אלא ברגע שיעקב חולם יש סולם. הוא עצמו הסולם, הוא חולם שיש אפשרות לחבר את השמים והארץ. בזמן הגלות עולמות אלה נפרדים. ומלאכי אלהים עולים ויורדים בתוך החולם. מוצב ארצה משמע לכיוון הארץ כלומר רגלי הסולם בשמים. אם כן לא מובן ההמשך שהוא במגמה לשמים מכלל שהוא נמצא בארץ. אלא יש שני סולמות ואין רצף ביניהם וצריך לקפוץ מסולם לסולם ובאמצע סכנה והם מרכיבים סולם אחד. אין קשר בין השמים והארץ יש נבדלות ביניהם, ישנו משבר יאוש והעדר באמצע. בשלב זה האדם עומד לבדו בין הסולמות וצריך לקפוץ. בחסידות זה נקרא עמלק שבלב. והסביר רבי צדוק הכהן מלובלין שהתורה אומרת על עמלק שיש למחות אותו אחרי שכל הבעיות פתורות. וישנו עמלק פנימי בלב שכל זמן שיש לאדם בעיות מובן שיש לו קשיים להתקרב לה'. אחרי שאדם פתר את בעיותיו ולא יכול לומר לה' "אתה" הוא נמצא בין שני העולמות "העדר הכרת הנוכח" ועליו למחות את העמלק שבלב. המוטיב הזה חוזר כמה פעמים במהלך חייו של יעקב אבינו. משמע שהמלאכים קודם עולים ואז יורדים יש משהו בנו שמשתוקק לעולם העליון והמטרה של התורה היא שהעליות הרוחניות יביאו קדושה לעולם ולכן יש צורך בירידה וגימטריא סלם סיני )130(. שהתורה באה לטפל בבעיות הארציות. )יג( ו ה נ ה ה' נ צ ב ע ל יו ו י אמ ר א נ י ה' א לה י א ב ר ה ם א ב י ך ו א לה י י צ ח ק ה א ר ץ א ש ר א ת ה ש כ ב ע ל י ה ל ך א ת נ נ ה ול ז ר ע ך: ה' נצב על יעקב שהוא הסלם ואומר לו שהוא אלהי אברהם ויצחק אך לא ניצב עליהם. הרצון האלוהי עובר למי שמסוגל לאחד את המידות. דווקא אברהם נקרא אביך כי בכך יש חידוש. יעקב חייב להיות גם בנו של אברהם. הארץ שיעקב שוכב עליה הוא בגודל נפח גופו ולכן חז"ל אמרו שהתקפלה כל א"י תחתיו )יעקב נמצא בחלום(. ה' כורת עמו ברית על הארץ וזה מלמד שהגלות זמנית. )יד( ו ה י ה ז ר ע ך כ ע פ ר ה א ר ץ ופ ר צ ת י מ ה ו ק ד מ ה ו צ פ נ ה ו נ ג ב ה ו נ ב ר כ ו ב ך כ ל מ ש פ ח ת ה א ד מ ה וב ז ר ע ך: הביטוי עפר הארץ ג"כ מלמד על נצח שאמנם דורכים עליו אך בסוף מכסה את כולם. יעקב יפרוץ לכל העולם כולו בתוך הציור של הגלות. כלומר תהיה השפעה אוניברסאלית סמויה דרך הגלות. ליצחק נאמר והתברכו, ליקעב נאמר נברכו מלשון חיבור. )טו( ו ה נ ה א נ כ י ע מ ך וש מ ר ת י ך ב כ ל א ש ר ת ל ך ו ה ש ב ת י ך א ל ה א ד מ ה ה ז את כ י ל א א ע ז ב ך ע ד א ש ר א ם ע ש ית י א ת א ש ר ד ב ר ת י ל ך: הקב"ה בונה את ההיסטוריה על תנועה של יציאה וחזרה תשובה, שיבת ציון. מסקנות יעקב מהחלום )טז( ו י יק ץ י ע ק ב מ ש נ ת ו ו י אמ ר א כ ן י ש ה' ב מ ק ום ה ז ה ו א נ כ י ל א י ד ע ת י: הזה הוא התגלות ה' בעולם הזה ואנכי הוא התגלות ה' בעוה"ב. יעקב מבין שיש שילוב של העולמות שהוא לא הכיר. אך הבין שבשביל זה צריך לחלום ולא להתרגל למציאות. )יז( ו י יר א ו י אמ ר מ ה נ ור א ה מ ק ום ה ז ה א ין ז ה כ י א ם ב ית א לה ים ו ז ה ש ע ר ה ש מ י ם:המילה זה חוזרת שלוש פעמים בפס'. בחסידות הבינו שהכוונה לקדושה א"י המקדש וקדש הקדשים. ישנם כמה מדרגות בקדושת הארץ וזה מלמד שא"א להגיע לשער השמים כלומר החיבור לאלוהות בלי לעבור דרך המימד הלאומי, והמלכותי. החלום אירע בבית אל, והסביר הכוזרי )מאמר ב אות כג( שהיו מקומות הרבה בא"י שהיו ראויים להקרא שער השמים מפגש עם האלוהות. )יח( ו י ש כ ם י ע ק ב ב ב ק ר ו י ק ח א ת ה א ב ן א ש ר ש ם מ ר א ש ת יו ו י ש ם א ת ה מ צ ב ה ו י צ ק ש מ ן ע ל ר אש ה: )יט( ו י ק ר א א ת ש ם ה מ ק ום ה ה וא ב ית א ל ו א ול ם ל וז ש ם ה ע יר ל ר אש נ ה: )כ( ו י ד ר י ע ק ב נ ד ר ל אמ ר א ם י ה י ה א לה ים ע מ ד י וש מ ר נ י ב ד ר ך ה ז ה א ש ר א נ כ י ה ול ך ו נ ת ן ל י ל ח ם ל א כ ל וב ג ד ל ל ב ש: אם יהיה כמו "ו א ם י ה י ה ה י ב ל ל ב נ י י ש ר א ל" )במדבר לו, ד( שהכוונה כאשר. בגלות יש הסתפקות בצרכים מינימאליים. )כא( ו ש ב ת י ב ש ל ום א ל ב ית א ב י ו ה י ה ה' ל י ל א לה ים: ומשמע שבחו"ל כביכול ה' אינו אלוהיו. מרן רבי יוסף משאש זצ"ל בהקדמה לאוצר המכתבים כתב שחז"ל לא הבחינו בין גוי ליהודי לגבי מי שדר בחו"ל. וממילא גוי שגר בארץ גדול מיהודי בחו"ל. אמנם לגבי זה אמר לו הרב קוק שהוא אמר יתר על המידה. באורות הקודש הסביר הרב קוק ששם אלהים הוא האלוהות המתגלה דרך הטבע, ושם הוי"ה הוא מעל הטבע וקשה כיצד יש לכאורה הקטנה. אלא שיבוא יום שהדבר החריג ייחשב לרגיל ואז נס יהיה דבר עוד יותר גדול. )כב( ו ה א ב ן ה ז את א ש ר ש מ ת י מ צ ב ה 69

70 י ה י ה ב ית א לה ים ו כ ל א ש ר ת ת ן ל י ע ש ר א ע ש ר נ ו ל ך: יעקב מתחייב לתת מעשר מכל מה שיהיה לו, אך אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. והסביר הרמב"ם שאע"פ כן אדם יכול להתחייב בנדר שכשהדבר יבוא לעולם יקדישנו וראייתו מהפסוק. הראב"ד על המקום הסכים עם הראיה. כל חלום יעקב הוא תמצית הגלות ותעודת ביטוח שהיא זמנית ולא מהותית. הוא צריך לקנות את המעלה של העליונות המוסרית כדי להתמודד מול עשו בא"י. יעקב והרועים )כט, א( ו י ש א י ע ק ב ר ג ל יו ו י ל ך א ר צ ה ב נ י ק ד ם: ארץ בני קדם היא ארם נהרים חרן. הוא מצוין כבני קדם כי יעקב הולך אל מה שקדמון יותר מהזהות העברית המתחדשת שלו המקום שבו צמחה הזהות העברית הוא הולך ללקט משם אישה יש יחס בין הזהות המתחדשת לבין התרבות בחרן. זו הגלות הראשונה של עמ"י כולו בתוך יעקב. מה שהביא אותו ליציאה זו היא רדיפה של אחיו שרוה להרגו. בבחינת מעשה אבות סימן לבנים אנו לומדים מה ישראל בעמים בגלות )ב( ו י ר א ו הנ ה ב א ר ב ש ד ה ו ה נ ה ש ם ש לש ה ע ד ר י צ אן ר ב צ ים ע ל יה כ י מ ן ה ב א ר ה ה וא י ש ק ו ה ע ד ר ים ו ה א ב ן ג ד ל ה ע ל פ י ה ב א ר: עמ"י בגלות רואה באר מקור מים לשתות. הבאר היא מקור החיים עמ"י רואה את מקורות החיים שעליהם יש קבוצות המעוניינות לינוק ממקור החיים האנושות. שלושה עדרי צאן מסמלים שלושה תרבויות המתחרות על מקורות החיים. מדובר על מקור החיים הראשי השפע האלוהי, הבאר הידועה. אך על הבאר יש אבן גדולה, מקורות החיים חסומים וא"א לשתות. יש משהו חסום שמונע את השתייה )ג( ו נ א ס פ ו ש מ ה כ ל ה ע ד ר ים ו ג ל ל ו א ת ה א ב ן הביטוי של אבן חוסמת מוכר מהנביאים 168 מ ע ל פ י ה ב א ר ו ה ש ק ו א ת ה צ אן ו ה ש יב ו א ת ה א ב ן ע ל פ י ה ב א ר ל מ ק מ ה: לפ"ז מדובר באבן כבידה מאוד אך אם כל הכוחות האנושיים ישתתפו יהיה אפשר להסיר את לב האבן מהבאר אם כן מה שמונע זה האחדות שלום בין בני אדם. ואז יהיה שוב אפשרות להיפגש עם האלוהות. ויש להבין מדוע להחזיר את מכסה האבן בסיום השתיה? הם חושדים אחד בשני, שהאחד יקח יותר מהשני. אם כן יש שלום טכני אך אין אחוה אהבה אלא אינטרסים משותפים. )ד( ו י אמ ר ל ה ם י ע ק ב א ח י מ א י ן א ת ם ו י אמ ר ו מ ח ר ן א נ ח נ ו: יעקב מלמד אותם את האחוה שלא בנויה על יעילות וטכניות אלא על אהבה. וכדי לבסס זאת אומר שכולנו נבראנו יש מאין ויש לנו אותו בורא אלוה. יש רצון מאחורי הקיום של האדם.לכאורה מדובר בציור נאיבי של יעקב הם טוענים שהם מחרון אפו של עולם עולם סגור סיבתי ודמוני שאין בו תקווה אלא קנאה שנאה ותחרות, הם לא שומעים לתיאולוגיה שלו. )ה( ו י אמ ר ל ה ם ה י ד ע ת ם א ת ל ב ן ב ן נ ח ור ו י אמ ר ו י ד ע נ ו: יעקב שואל אם שמעו על משפחת אברהם? כלומר האם התנ"ך מצוי אצלכן במרחב התרבותי? הם עונים שכן )ואפילו רב מכר(. )ו( ו י אמ ר ל ה ם ה ש ל ום ל ו ו י אמ ר ו ש ל ום ו ה נ ה ר ח ל ב ת ו ב א ה ע ם ה צ אן: הוא שואל האם הם קבלו מהתנ"ך את המסר של השלום? ואכן הם עונים שכן. לכן יש תקווה שכולה מרוכזת ברחל ההזדמנות ליצור עם רחל את תיקום העולם כולו. יעקב ורחל )ז( ו י אמ ר ה ן ע וד ה י ום ג ד ול ל א ע ת ה א ס ף ה מ ק נ ה ה ש ק ו ה צ אן ול כ ו ר ע ו: הוא מנסה להיפטר מהם כי רחל הגיעה, עד שמגיע רחל הוא מוכן לשיתוף פעולה, אך רחל מחליפה אותם. ההיסטוריה הישראלית עושה צעד שמבדיל אותה מהאנושות. )ח( ו י אמ ר ו ל א נ וכ ל ע ד א ש ר י א ס פ ו כ ל ה ע ד ר ים ו ג ל ל ו א ת ה א ב ן מ ע ל פ י ה ב א ר ו ה ש ק ינ ו ה צ אן: )ט( ע וד נ ו מ ד ב ר ע מ ם ו ר ח ל ב א ה ע ם ה צ אן א ש ר ל א ב יה כ י ר ע ה ה וא: באה הכוונה שהיא כבר הגיעה, יש לה מנהיגות של רעות. )י( ו י ה י כ א ש ר ר א ה י ע ק ב א ת ר ח ל ב ת ל ב ן א ח י א מ ו ו א ת צ אן ל ב ן א ח י א מ ו ו י ג ש י ע ק ב ו י ג ל א ת ה א ב ן מ ע ל פ י ה ב א ר ו י ש ק א ת צ אן ל ב ן א ח י א מ ו: רש"י אמר כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית להודיעך שכוחו גדול. )יא( ו י ש ק י ע ק ב ל ר ח ל ו י ש א א ת ק ל ו ו י ב ך: )יב( ו י ג ד י ע ק ב ל ר ח ל כ י א ח י א ב יה ה וא ו כ י ב ן ר ב ק ה ה וא ו ת ר ץ ו ת ג ד ל א ב יה : סדר הדברים מעורר שאלות רבות. רחל מגיע ואין לה מושג מי האיש הוא מפחיד כי הוא יכול להרים לבד את האבן, הוא משקה את כל הצאן מנשק אותה ובוכה. ורק אז אומר לה שהם משפחה והיא רצה להגיד לאביה. ההתנהגות מוזרה ונראה שהרועים האחרים נוכחים למקרה. במדרש )בראשית רבה ויצא פרשה ע אות יב(: "ד"א למה בכה שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה, שמשעה 168 למשל ביחזקאל )יא, יט( ו נ ת ת י ל ה ם ל ב א ח ד ו ר וח ח ד ש ה א ת ן ב ק ר ב כ ם ו ה ס ר ת י ל ב ה א ב ן מ ב ש ר ם ו נ ת ת י ל ה ם ל ב ב ש ר 70

71 שלקה העולם בדור המבול עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה הדא אמרת שאנשי מזרח גדורים מן הערוה". הנה בכה על שרועי הצאן החלו לצחוק עליו שאת הבחורה הראשונה שפוגש הוא מנשק. דבר נוסף לא מובן מדוע נישק אותה אלא שברגע שנפגשו היה מפגש נשמתי כ"כ חזק שהרגישו זו בזו שעתידין לשנות את העולם כולו ולכן יש הכרח לתת ביטוי מעשי להתקשרות הזאת בבחינת מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה אסור לו להסביר אחרת יעבור הזמן של התיקון. הוא משלם על כך מחיר הם יצחקו עליו. והרי הנשיקה הזאת היא בעבורם וחשוב שיבינו מה הוא עושה אך א"א להסביר להם. יעקב הבין שלפעמים צריך לעשות מעשים שמביאים את גינוי העולם אך אין זמן להסביר אך לא בגלל זה לא נעשה. כי אנחנו יודעים יותר טוב מהם מה טוב להם. רק לאחר מכן הוא מגלה לה את הסוד. בנשיקה יש יצריות מגונה לכאורה, ואפשר להבין שהיא עדיין הייתה ילדה קטנה אך בעומק הדברים אצל יעקב אין גנות של יצה"ר ואין בושה כי תיקן את חטא אדם הראשון ואצלו הכל קדוש. יעקב ולבן )יג( ו י ה י כ ש מ ע ל ב ן א ת ש מ ע י ע ק ב ב ן א ח ת ו ו י ר ץ ל ק ר את ו ו י ח ב ק ל ו ו י נ ש ק ל ו ו י ב יא ה ו א ל ב ית ו ו י ס פ ר ל ל ב ן א ת כ ל ה ד ב ר ים ה א ל ה: )יד( ו י אמ ר ל ו ל ב ן א ך ע צ מ י וב ש ר י א ת ה ו י ש ב ע מ ו ח ד ש י מ ים: )טו( ו י אמ ר ל ב ן ל י ע ק ב ה כ י א ח י א ת ה ו ע ב ד ת נ י ח נ ם ה ג יד ה ל י מ ה מ ש כ ר ת ך: )טז( ול ל ב ן ש ת י ב נ ות ש ם ה ג ד ל ה ל א ה ו ש ם ה ק ט נ ה ר ח ל: יצחק אמר ליעקב שיקח אישה מבנות לבן, ונראה שהוא בכוונה לא אומר איזה מהבנות לקחת מכיוון שזה קורה בהחלפת יעקב בעשו ואז לא ברור את מי הוא צריך לקחת. כנראה שרחל ולאה הן תאומות כמו יעקב ועשו. הרקע לבריחת יעקב מא"י הוא רקע מוסרי שכן הוא גנב בעוד שעשו מציג את העליונות המוסרית כאצלו. ליעקב יש משימה מוסרית להוכיח את עליונותו המוסרית ע"פ זו של עשו. השיח הגלוי שלו עדיין לא מאפשר לו כמו שכשעמ"י יצא לגלות וכולם אמרו לנו שאנו לא עם ה'. לכן לא ברור מי מהם היא אשתו. לאה היא גדולה ורחל בקטנות )יז( ו ע ינ י ל א ה ר כ ות ו ר ח ל ה י ת ה י פ ת ת א ר ו יפ ת מ ר א ה: הגדלות של לאה מוסתרת. צריך להבחין בהבדל ביניהם ע"י הסתכלות בעיניה שמסתירות זאת. 169 )יח( ו י א ה ב י ע ק ב א ת ר ח ל ו י אמ ר א ע ב ד ך ש ב ע ש נ ים ב ר ח ל ב ת ך ה ק ט נ ה: הוא אהב אותה כי נפגשו בבאר וכן הוא רואה בעצמו קטנות. יש בכך משהו שנוגע בחיצוניות החיים ביופי של רחל. )יט( ו י אמ ר ל ב ן ט וב ת ת י א ת ה ל ך מ ת ת י א ת ה ל א יש א ח ר ש ב ה ע מ ד י: האיש האחר הוא עשו הוא מבחין שיעקב מתאים לרחל. אם כן לבן שם לב לקטנות של יעקב ולכן לא חושב לתת לו את לאה. )כ( ו י ע ב ד י ע ק ב ב ר ח ל ש ב ע ש נ ים ו י ה י ו ב ע ינ יו כ י מ ים א ח ד ים ב א ה ב ת ו א ת ה: לכאורה הפסוק לא מובן הרגע מרוב אהבתו היה צריך שהימים יעברו מהר, אלא שהיה מוכן לעבוד הרבה. רבקה אמרה ליעקב ימים אחדים, ימים בתנ"ך הכוונה שנים 170 אחדים זה עוד יום אחד אי זוגי שבע ימים. )כא( ו י אמ ר י ע ק ב א ל ל ב ן ה ב ה א ת א ש ת י כ י מ ל א ו י מ י ו א ב וא ה א ל י ה: אצל יעקב הכל קדוש כאמור ולכן הוא תובע את אשתו בצורה כזאת )עיין רש"י( לבן מרמה את יעקב ותובע אותו מוסרית )כב( ו י א ס ף ל ב ן א ת כ ל א נ ש י ה מ ק ום ו י ע ש מ ש ת ה: )כג( ו י ה י ב ע ר ב ו י ק ח א ת ל א ה ב ת ו ו י ב א א ת ה א ל יו ו י ב א א ל י ה: לא מובן מדוע הוא מחליף, כנראה שהבחין במהלך השנים בגדלות יעקב. יעקב לא הבחין כי הן היו תאומות כל ההבדל ביניהם היה בעיניים ולכן הבחין רק בבוקר )כד( ו י ת ן ל ב ן ל ה א ת ז ל פ ה ש פ ח ת ו ל ל א ה ב ת ו ש פ ח ה: )כה( ו י ה י ב ב ק ר ו ה נ ה ה וא ל א ה ו י אמ ר א ל ל ב ן מ ה ז את ע ש ית ל י ה ל א ב ר ח ל ע ב ד ת י ע מ ך ו ל מ ה ר מ ית נ י: )כו( ו י אמ ר ל ב ן ל א י ע ש ה כ ן ב מ ק ומ נ ו ל ת ת ה צ ע יר ה ל פ נ י ה ב כ יר ה: יעקב היה צריך לענות שהרי לא כך סיכמו לפני כן. יעקב בכלל לא עונה! אלא שבהתבוננות שניה בדברי לבן יש לדיק בדבריו במקומנו! כלומר הוא רומז לו על מה שעשה לעשו שרימה אותו ולכן שלא יבוא בטענות על כך. במקומנו לא עושים כך אבל במקומך כן! 169 באמת ע"פ הזוהר ישראל התחתן עם לאה ויעקב התחתן עם רחל. 170 כמו בבראשית )כד, נה( ו י אמ ר א ח יה ו א מ ה ת ש ב ה נ ע ר א ת נ ו י מ ים א ו ע ש ור א ח ר ת ל ך 71

72 אהבת יעקב את נשותיו )כז( מ ל א ש ב ע ז את ו נ ת נ ה ל ך ג ם א ת ז את ב ע ב ד ה א ש ר ת ע ב ד ע מ ד י ע וד ש ב ע ש נ ים א ח ר ות: עליו לעבוד עוד שבעה ימים ואז יתחתן גם עם רחל. )כח( ו י ע ש י ע ק ב כ ן ו י מ ל א ש ב ע ז את ו י ת ן ל ו א ת ר ח ל ב ת ו ל ו ל א ש ה: )כט( ו י ת ן ל ב ן ל ר ח ל ב ת ו א ת ב ל ה ה ש פ ח ת ו ל ה ל ש פ ח ה: )ל( ו י ב א ג ם א ל ר ח ל ו י א ה ב ג ם א ת ר ח ל מ ל א ה ו י ע ב ד ע מ ו ע וד ש ב ע ש נ ים א ח ר ות: אם הוא אוהב גם את רחל משמע שאת לאה הוא כבר אוהב. וכן כתוב שאוהב את רחל יותר מלאה ומשמע שאת לאה אוהב הרבה ולכן אהבתה היא מדד )לא( ו י ר א ה' כ י ש נ וא ה ל א ה ו י פ ת ח א ת ר ח מ ה ו ר ח ל ע ק ר ה: הפס' הזה סותר את קודמו! אלא שברגע שאוהב את רחל יותר זה נחשב שנאה. שנאה איננה אכזריות אלא אפילו אהבה שאינה כמו שצריך. עליו לאהוב את שניהן באותה מידה, - התורה לא התירה שנאה גמורה אך התירה קפידא בלבד על עובר עבירה ששמע החסרת האהבה ללאה נחשבת שנאה 171 תוכחה ולא חזר בו, כלומר דבר שגורם התרחקות. וזה נקרא שנאה גם כן. 172 בני לאה )לב( ו ת ה ר ל א ה ו ת ל ד ב ן ו ת ק ר א ש מ ו ר א וב ן כ י א מ ר ה כ י ר א ה ה' ב ע נ י י כ י ע ת ה י א ה ב נ י א יש י: פירוש השם ראו בן. לאה רואה ברוה"ק משהו מיוחד בבן הזה ורש"י עומד על ההבדל בינו לבין עשו. המכנה המשותף ביניהם ששניהם בכורות. כאן מתחילה עבודת השיקום של מוסריות יעקב. יעקב פגע בבכור הבכור הקלאסי רוצה להרוג את אחיו כי רוצה לחזור להיות מרכז ההכרה של ההורים. לאה משווה את הבכורות להראות מי יותר מוצלח. בתוך משפחת יעקב מתקנים את חטאי הבכורה והיא השפיכות דמים. ראובן מיוחד הוא רוצה להציל את האח שלו. אך הפסוק אומר אחרת שלאה כביכול קוראת ע"ש אינטרס שלה אלא שהפסוק דורש זאת שכן קודם כל קוראת לו בשם ואז נותנת טעם לעומת שאר הבנים שקודם נותנת טעם ואז נותנת שם. אך זה עוד לא מספיק ליעקב והראיה שעוד לא חוזר לא"י. )לג( ו ת ה ר ע וד ו ת ל ד ב ן ו ת אמ ר כ י ש מ ע ה' כ י ש נ וא ה א נ כ י ו י ת ן ל י ג ם א ת ז ה ו ת ק ר א ש מ ו ש מ ע ון: )לד( ו ת ה ר ע וד ו ת ל ד ב ן ו ת אמ ר ע ת ה ה פ ע ם י ל ו ה א יש י א ל י כ י י ל ד ת י ל ו ש לש ה ב נ ים ע ל כ ן ק ר א ש מ ו ל ו י: )לה( ו ת ה ר ע וד ו ת ל ד ב ן ו ת אמ ר ה פ ע ם א וד ה א ת ה' ע ל כ ן ק ר א ה ש מ ו י ה וד ה ו ת ע מ ד מ ל ד ת: הבכורות הבאים שיולדו יעלו את רמת המוסריות ראובן, דן, גד, יוסף. בקשת רחל ללדת ונתינת בלהה ליעקב )ל, א( ו ת ר א ר ח ל כ י ל א י ל ד ה ל י ע ק ב ו ת ק נ א ר ח ל ב א ח ת ה ו ת אמ ר א ל י ע ק ב ה ב ה ל י ב נ ים ו א ם א י ן מ ת ה א נכ י: רחל הבינה שאין לה יעוד בעולם אלא להביא את עמ"י ולכן אם אין לה בנים היא מתה. בקשה מוזרה יש לה, הרי הוא חי איתה חיי אישות זה לא תלוי בו אלא בה' ולכן מובנת תגובת יעקב )ב( ו י ח ר א ף י ע ק ב ב ר ח ל ו י אמ ר ה ת ח ת א לה ים א נ כ י א ש ר מ נ ע מ מ ך פ ר י ב ט ן: טענתו נכונה אך ודאי שיש היגיון בדברי רחל היא באמת חשבה שיעקב הוא תחת אלוהים. בנגלה הוא אכן נברא אך בנסתר הוא חלק מהמרכבה כלומר דרך הצדיקים מופיע השפע האלוהי בעולם ולכן פנתה אליו, אלא שיש סכנה של ע"ז באמירה כזו ולכן חרה אפו של יעקב. 173 )ג( ו ת אמ ר ה נ ה א מ ת י ב ל ה ה ב א א ל יה ו ת ל ד ע ל ב ר כ י ו א ב נ ה ג ם א נ כ י מ מ נ ה: רחל עושה מעשה הדומה לשל שרה ומוסרת את שפחתה ליעקב. הבן שיולד נולד כדי שלרחל יולד בן. )ד( ו ת ת ן ל ו א ת ב ל ה ה ש פ ח ת ה ל א ש ה ו י ב א א ל יה י ע ק ב: )ה( ו ת ה ר ב ל ה ה ו ת ל ד ל י ע ק ב ב ן: )ו( ו ת אמ ר ר ח ל ד נ נ י א לה ים ו ג ם ש מ ע ב ק ל י ו י ת ן ל י ב ן ע ל כ ן ק ר א ה ש מ ו ד ן: אם כן דן הוא בכור שנולד בשביל אחיו וזה כתוספת על ראובן. )ז( ו ת ה ר ע וד ו ת ל ד ב ל ה ה ש פ ח ת ר ח ל ב ן ש נ י ל י ע ק ב: בלהה קיבלה שכר על זה שילדה בשביל רחל לכן ילדה גם את נפתלי )ח( ו ת אמ ר ר ח ל נ פ ת ול י א לה ים נ פ ת ל ת י ע ם א ח ת י ג ם י כ ל ת י ו ת ק ר א ש מ ו נ פ ת ל י: בגמרא )ב"מ לב:( "אוהב לפרוק ושונא לטעון - מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו ובתוס' )פסחים קיג:(: "שראה בו דבר ערוה - ואם תאמר דבאלו מציאות אמרינן אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר". 172 מכיוון שרבי אלעזר בן עזריה )ערכין טז:( אמר שאין מי שיודע להוכיח אפילו שנאה זו אסורה בימינו. 173 דע שאתה כשתסתכל בכל התורה ובכל ספרי הנביאים, לא תמצא לשון חרון אף, ולא לשון כעס, ולא לשון קנאה, אלא בע"ז לבד )מו"נ ח"א פרק לו(

73 לאה נותנת את זלפה ליעקב )ט( ו ת ר א ל א ה כ י ע מ ד ה מ ל ד ת ו ת ק ח א ת ז ל פ ה ש פ ח ת ה ו ת ת ן א ת ה ל י ע ק ב ל א ש ה: לא מובן לשם מה לאה נותנת את שפחתה אלא שהיא רוצה עוד ילדים וראתה שזה פועל. )י( ו ת ל ד ז ל פ ה ש פ ח ת ל א ה ל י ע ק ב ב ן: )יא( ו ת אמ ר ל א ה בגד ב א ג ד ו ת ק ר א א ת ש מ ו ג ד: גד הוא בכור שנולד כדי שיולד יששכר, כלומר הוא נולד בשביל שיולד לו אח אע"פ שאין בכך כ"כ צורך ובזה יש מעלה מוסרית גבוהה משל קודמו )יב( ו ת ל ד ז ל פ ה ש פ ח ת ל א ה ב ן ש נ י ל י ע ק ב: )יג( ו ת אמ ר ל א ה ב א ש ר י כ י א ש ר ונ י ב נ ות ו ת ק ר א א ת ש מ ו א ש ר: הדודאים )יד( ו י ל ך ר א וב ן ב ימ י ק צ יר ח ט ים ו י מ צ א ד וד א ים ב ש ד ה ו י ב א א ת ם א ל ל א ה א מ ו ו ת אמ ר ר ח ל א ל ל א ה ת נ י נ א ל י מ ד וד א י ב נ ך: )טו( ו ת אמ ר ל ה ה מ ע ט ק ח ת ך א ת א יש י ו ל ק ח ת ג ם א ת ד וד א י ב נ י ו ת אמ ר ר ח ל ל כ ן י ש כ ב ע מ ך ה ל י ל ה ת ח ת ד וד אי ב נ ך: לא מובן הרי דווקא לאה לקחה את יעקב מרחל. אלא זה גלגול נקבי כנגד טענת לבן ליעקב שלא מקדימים את הצעיר לבכור. לכן רחל מקריבה את אותו לילה ורש"י מסביר שמכיוון שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להיקבר עמו. וזה דבר תמוה היא הרי רוצה לקנות את האפשרות להפרות את הביאה )דודאים(. לרחל היה קשר "רומנטי" עם יעקב ולא קשר אידיאלי כמו של לאה )טז( ו י ב א י ע ק ב מ ן ה ש ד ה ב ע ר ב ו ת צ א לא ה ל ק ר את ו ו ת אמ ר א ל י ת ב וא כ י ש כ ר ש כ ר ת י ך ב ד וד א י ב נ י ו י ש כ ב ע מ ה ב ל י ל ה ה וא: )יז( ו י ש מ ע א לה ים א ל ל א ה ו ת ה ר ו ת ל ד ל י ע ק ב ב ן ח מ יש י: )יח( ו ת אמ ר ל א ה נ ת ן א לה ים ש כ ר י א ש ר נ ת ת י ש פ ח ת י ל א יש י ו ת ק ר א ש מ ו י ש שכ ר: הייתה צריכה לייחס לדודאים. אלא שהיא רואה את הדברים מצד הגדלות ולא מצד המסחר שהיה זבולון ודינה )יט( ו ת ה ר ע וד ל א ה ו ת ל ד ב ן ש ש י ל י ע ק ב: )כ( ו ת אמ ר ל א ה ז ב ד נ י א לה ים א ת י ז ב ד ט וב ה פ ע ם י ז ב ל נ י א יש י כ י י ל ד ת י ל ו ש ש ה ב נ ים ו ת ק ר א א ת ש מ ו ז ב ל ון: זבול זה משכן, וכוונתה שכעת יעקב קבוע אצלה )כא( ו א ח ר י ל ד ה ב ת ו ת ק ר א א ת ש מ ה ד ינ ה: לא כתוב שלאה הרתה, כנראה שהייתה תאומה של זבולון. לאה היא אמה של המלכות ושל התנועה האוניברסאלית כי דינה אמורה להתחתן עם משהו מבחוץ וכך ליצור קשר של עוד שבט שבא מחוץ לעמ"י קשר לאומות העולם. לעומת רחל שהיא אם הלאומיות הפנימית. בני רחל )כב( ו י ז כ ר א לה ים א ת ר ח ל ו י ש מ ע א ל יה א לה ים ו י פ ת ח א ת ר ח מ ה: בסופו של דבר מה שעזר לרחל היה התפילה. וכן באיוב ניתן לראות שדווקא מהצרות למד להתפלל בעד רעיו. וכן לומדת רחל. )כג( ו ת ה ר ו ת ל ד ב ן ו ת אמ ר א ס ף א לה ים א ת ח ר פ ת י: המשפט נראה אגואיסטי )כד( ו ת ק ר א א ת ש מ ו י וס ף ל אמ ר י ס ף ה' ל י ב ן א ח ר: היא לא קוראת לו אסף, כל הבכורות עד עכשיו לא היו בכורות לאחים מוחלטים אלא לאחים שהינם רק מאותו אבא ולא מאותה אמא דבר שמפחית מהתחרות. יוסף הוא הבכור הראשון שנולד כדי שיולד לו אח מאותה אם )כה( ו י ה י כ א ש ר י ל ד ה ר ח ל את י וס ף ו י אמ ר י ע ק ב א ל ל ב ן ש ל ח נ י ו א ל כ ה א ל מ ק ומ י ול א ר צ י: לכן יעקב מרגיש הרמה המוסרית שלו חזקה משל עשו שטנו של עשו. ויוסף בגימטריא ציון. יעקב נשלח למשימה של גלות הידיעה מתי מותר לצאת היא כאשר נולד משהו שפותר את הבעיה. הרב קוק מסביר שאדם שמתחרט על חטאו וצריך לרצות את הבורא רוצה לקבל עונש כדי להשתחרר. כך גם כנסת ישראל שמרגישה שיש לה עוז לתבוע מדינה זה הסימן בעצמו לתבוע את הגאולה. יעקב מרגיש ביטחון ומבין שזה הזמן לגאולה... ההכנה ליציאה מהגלות וחשיבות הרכוש )כו( ת נ ה א ת נ ש י ו א ת י ל ד י א ש ר ע ב ד ת י א ת ך ב ה ן ו א ל כ ה כ י א ת ה י ד ע ת א ת ע ב ד ת י א ש ר ע ב ד ת י ך: נראה שיעקב קצת נאיבי. הוא בעצם מבקש מלבן לבטל את מפעלו הקוסמופוליטי של נחור. שכן הוא רוצה להעביר את כל המפעל לא"י. ברגע זה לבן מוכן להרוג את כלם )כז( ו י אמ ר א ל יו ל ב ן א ם נ א מ צ את י ח ן ב ע ינ י ך נ ח ש ת י ו י ב ר כ נ י ה' ב ג ל ל ך: לבן טוען שיעקב הפך אותו 73

74 לנחש, הוא משתמש בכלים של לובן. הלבן מונע את הבירור, הוא מוחק את הכתב. בהתחלה מציעים מדינה קטנה שלא תפריע לאף אחד ומבקשים בנימוס )כח( ו י אמ ר נ ק ב ה ש כ ר ך ע ל י ו א ת נ ה: )כט( ו י אמ ר א ל יו א ת ה י ד ע ת א ת א ש ר ע ב ד ת י ך ו א ת א ש ר ה י ה מ ק נ ך א ת י: לכאורה יעקה היה צריך מיד לצאת לגאולה לשם מה הוא מתעכב ועוד שש שנים בשביל צאן? אם כן הבין שהגלות הייתה לא רק בשביל התמודדות מוסרית עם עשו והבאת משפחה אלא גם לשם רכוש. ניתן לראות שכל פעם שעמ"י יוצא לגלות הוא עובר תקופה של אמנציפציה, יציאה מהדלות והשפלות למצב של עשירות וכבוד בקרב אומות העולם. גם ביצ"מ כבר מר"ה בטלה עבודה מאבותינו ומצרים הפכה מקום טוב לגור בו. דבר זה מעמיד בפני היהודי את הבחירה, הוא לא רק בורח אלא עליו להחליט שהוא רוצה להיגאל. אלא שאז מתחילה הסכנה "ביקש לבן לעקור את הכל". יעקב ידע שעליו להביא כסף מהגלות כמו שהקב"ה הבטיח לאברהם שכשבניו יצאו מהגלות יצאו ברכוש גדול. וזה מלמד שיש רווח בגלות )שכן סתם יציאה וחזרה אינה מובנת( ולכן חז"ל אומרים )ברכות ט( "אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל; בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: ועבדום וענו אתם - קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהם". דבר נוסף אנו מוציאים ערכים מהגלות ומבררים אותה כמו הכסף שנלקח ממצרים ושימש לעגל, בירור ואח"כ שימש למשכן. בצאן של יעקב היו נשמות ישראל לכן לא יכל להשאיר אף עז בחרן כי אחרת יצטרך לרדת שוב. זו נטייה דווקא של הצדיקים שהם מבינים את החשיבות הזאת. המדרש )בראשית רבה ויצא פרשה עג אות מג( אומר: "ר' לוי אמר ששים ריבוא כלבים, רבנין אמ' ק"כ ריבוא, ולא פליגי מאן דאמר ששים ריבוא לכל עדר כלב, למאן דאמר ק"כ לכל עדר ב' כלבים" הכלב משמש לשמירה כלומר מדובר על שמירה כנגד נשמות ישראל.)ל( כ י מ ע ט א ש ר ה י ה ל ך ל פ נ י ו י פ ר ץ ל ר ב ו י ב ר ך ה' א ת ך ל ר ג ל י ו ע ת ה מ ת י א ע ש ה ג ם א נ כ י ל ב ית י: )לא( ו י אמ ר מ ה א ת ן ל ך ו י אמ ר י ע ק ב ל א ת ת ן ל י מ א ומ ה א ם ת ע ש ה ל י ה ד ב ר ה ז ה א ש וב ה א ר ע ה צ אנ ך א ש מ ר: )לב( א ע ב ר ב כ ל צ אנ ך ה י ום ה ס ר מ ש ם כ ל ש ה נ ק ד ו ט ל וא ו כ ל ש ה ח ום ב כ ש ב ים ו ט ל וא ו נ ק ד ב ע ז ים ו ה י ה ש כ ר י: יעקב רוצה רק את המובלטים כמו בחירת ישראל מתוך העמים הוא מחפש מה שבולט, דהיינו מה שנבחר הוא מחפש את נשמות ישראל. )לג( ו ע נ ת ה ב י צ ד ק ת י ב י ום מ ח ר כ י ת ב וא ע ל ש כ ר י ל פ נ י ך כ ל א ש ר א ינ נ ו נ ק ד ו ט ל וא ב ע ז ים ו ח ום ב כ ש ב ים ג נ וב ה וא א ת י: )לד( ו י אמ ר ל ב ן ה ן ל ו י ה י כ ד ב ר ך: ללבן יש הכרה שהברכה באה מיעקב ובשל כך הוא גם שונא אותו וגם רוצה בקרבתו. )לה( ו י ס ר ב י ום ה ה וא א ת ה ת י ש ים ה ע ק ד ים ו ה ט ל א ים ו א ת כ ל ה ע ז ים ה נ ק ד ות ו ה ט ל א ת כ ל א ש ר ל ב ן ב ו ו כ ל ח ום ב כ ש ב ים ו י ת ן ב י ד ב נ יו: )לו( ו י ש ם ד ר ך ש לש ת י מ ים ב ינ ו וב ין י ע ק ב ו י ע ק ב ר ע ה א ת צ אן ל ב ן ה נ ות ר ת: שלושת ימים בכל התורה כולה מורה על ההבדל בין ישראל לעמים )לז( ו י ק ח ל ו י ע ק ב מ ק ל ל ב נ ה ל ח ו ל וז ו ע ר מ ון ו י פ צ ל ב ה ן פ צ ל ות ל ב נ ות מ ח ש ף ה ל ב ן א ש ר ע ל ה מ ק ל ות: )לח( ו י צ ג א ת ה מ ק ל ות א ש ר פ צ ל ב ר ה ט ים ב ש ק ת ות ה מ י ם א ש ר ת ב אן ה צ אן ל ש ת ות ל נ כ ח ה צ אן ו י ח מ נ ה ב ב א ן ל ש ת ות: )לט( ו י ח מ ו ה צ אן א ל ה מ ק ל ות ו ת ל ד ן ה צ אן ע ק ד ים נ ק ד ים וט ל א ים: )מ( ו ה כ ש ב ים ה פ ר יד י ע ק ב ו י ת ן פ נ י ה צ אן א ל ע ק ד ו כ ל ח ום ב צ אן ל ב ן ו י ש ת ל ו ע ד ר ים ל ב ד ו ו ל א ש ת ם ע ל צ אן ל ב ן: )מא( ו ה י ה ב כ ל י ח ם ה צ אן ה מ ק ש ר ות ו ש ם י ע ק ב א ת ה מ ק ל ות ל ע ינ י ה צ אן ב ר ה ט ים ל י ח מ נ ה ב מ ק ל ות: )מב( וב ה ע ט יף ה צ אן ל א י ש ים ו ה י ה ה ע ט פ ים ל ל ב ן ו ה ק ש ר ים ל י ע ק ב: )מג( 74 ו י פ ר ץ ה א יש מ א ד מ א ד ו י ה י ל ו צ אן ר ב ות וש פ ח ות ו ע ב ד ים וג מ ל ים ו ח מ ר ים: הזוהר )ויצא קסא.( מסביר שהמקלות שהוא זורק בשקתות היו התפילין שלו. יעקב חושף את הלבן )מימד אינסופי( שבמקלות. יש הארה פנימית נסתרת שנחשפת מתוך הטבע )העץ( בעצם כך הוא בהנחת התפילין, מעין כתר על ראשו של האדם שדרכו נחשף המימד האינסופי של נפשו. וזה מה שמוליד בעולם הבדלים וע"י כך יוצא מחרן כמו התפילין שהם זכר יצ"מ. אנטישמיות ותגובה יהודית נכונה )לא, א( ו י ש מ ע א ת ד ב ר י ב נ י ל ב ן ל אמ ר ל ק ח י ע ק ב א ת כ ל א ש ר ל א ב ינ ו ומ א ש ר ל א ב ינ ו ע ש ה א ת כ ל ה כ ב ד ה ז ה: יש שלב שבו עמ"י מליח לתפוס עמדה חשובה גם מבחינה כלכלית אצל אומות העולם והתולדה היא אנטישמיות. הדברים האלה הם שקר גס שהרי לפני כן )ל, כז( אומר לבן שעושרו בא לו בזכות יעקב. )ב( ו י ר א י ע ק ב א ת פ נ י ל ב ן ו ה נ ה א ינ נ ו ע מ ו כ ת מ ול ש ל ש ום: יעקב חושש שמא לבן יהרוג אותו חשש מהשמדה )שואה(. )ג( ו י אמ ר ה' א ל י ע ק ב ש וב א ל א ר ץ א ב ות י ך ול מ ול ד ת ך ו א ה י ה ע מ ך: בדיוק בזמן הזה יש אות שצריך לחזור )מעין הצהרת בלפור(

75 סוד הגנטיקה )ד( ו י ש ל ח י ע ק ב ו י ק ר א ל ר ח ל ול ל א ה ה ש ד ה א ל צ אנ ו: )ה( ו י אמ ר ל ה ן ר א ה א נ כ י א ת פ נ י א ב יכ ן כ י א ינ נ ו א ל י כ ת מ ל ש ל ש ם ו א לה י א ב י ה י ה ע מ ד י: )ו( ו א ת נ ה י ד ע ת ן כ י ב כ ל כ ח י ע ב ד ת י א ת א ב יכ ן: )ז( ו א ב יכ ן ה ת ל ב י ו ה ח ל ף א ת מ ש כ ר ת י ע ש ר ת מ נ ים ו ל א נ ת נ ו א לה ים ל ה ר ע ע מ ד י: לא מובן למה יעקב צריך להצדיק את עצמו )ראה בהמשך המימד המוסרי בגאולה( )ח( א ם כ ה י אמ ר נ ק ד ים י ה י ה ש כ ר ך ו י ל ד ו כ ל ה צ אן נ ק ד ים ו א ם כ ה י אמ ר ע ק ד ים י ה י ה ש כ ר ך ו י ל ד ו כ ל ה צ אן ע ק ד ים: )ט( ו י צ ל א לה ים א ת מ ק נ ה א ב יכ ם ו י ת ן ל י: לכאורה זה לא נכון, שכן יעקב השתמש במקלות כדי לשנות את הילודים ומדוע אומר שהקב"ה סידר כך? אלא שבאמת מבחינה מדעית המקלות כלל לא עובדות, מה שבאמת גורם זה המטען הגנטי )הקרויים חוקי מנדל(. כלומר יעקב מסביר שטעה. )י( ו י ה י ב ע ת י ח ם ה צ אן ו א ש א ע ינ י ו א ר א ב ח ל ום ו ה נ ה ה ע ת ד ים ה ע ל ים ע ל ה צ אן ע ק ד ים נ ק ד ים וב ר ד ים: )יא( ו י אמ ר א ל י מ ל א ך ה א לה ים ב ח ל ום י ע ק ב ו א מ ר ה נ נ י: )יב( ו י אמ ר ש א נ א ע ינ י ך ור א ה כ ל ה ע ת ד ים ה ע ל ים ע ל ה צ אן ע ק ד ים נ ק ד ים וב ר ד ים כ י ר א ית י א ת כ ל א ש ר ל ב ן ע ש ה ל ך: הקב"ה גילה לו את חוקי הגנטיקה. 174 )יג( א נ כ י ה א ל ב ית א ל א ש ר מ ש ח ת ש ם מ צ ב ה א ש ר נ ד ר ת ל י ש ם נ ד ר ע ת ה ק ום צ א מ ן ה א ר ץ ה ז את ו ש וב א ל א ר ץ מ ול ד ת ך: בזמן שיעקב עשה את הרכוש זה הזמן לחזור לא"י שכן הגלות באה ללקט ניצוצות מתרבויות האומות ויעקב דרך הצאן של לבן הולך ומלקט את ניצוצות הקדושה. המימד המוסרי בגאולה )יד( ו ת ע ן ר ח ל ו ל א ה ו ת אמ ר נ ה ל ו ה ע וד ל נ ו ח ל ק ו נ ח ל ה ב ב ית א ב ינ ו: )טו( ה ל וא נ כ ר י ות נ ח ש ב נ ו ל ו כ י מ כ ר נ ו ו י אכ ל ג ם א כ ול א ת כ ס פ נ ו: )טז( כ י כ ל ה ע ש ר א ש ר ה צ יל א לה ים מ א ב ינ ו ל נ ו ה וא ול ב נ ינ ו ו ע ת ה כ ל א ש ר א מ ר א לה ים א ל י ך ע ש ה: גם הן לא מובנות שהם מקדימות את הסיבה האישית שלהם ולא אומרות שאם ה' אמר אז עושים. בעצם קושיה זו קשה גם על משה רבנו שמבקש רשות מיתרו ללכת למצרים, והרי ה' אמר לו! וכן אברהם אבינו קיבל ציווי למול עצמו והוא הולך לבקש עצה מממרא חברו. כמו"כ הקב"ה ציווה להקים מדינה בא"י ואנחנו הולכים לבקש רשות מהאו"ם! הקב"ה מצווה ואנחנו שואלים שאלות של דרך ארץ?! אלא שדרך ארץ קדמה לגאולה )הרב נריה זצ"ל( לא ייתכן שאלוהי העולם שהוא אלוהי הדרך ארץ לא יתחשב בדרך ארץ. הקב"ה מוכן להשקיע עשר מכות רק כדי שפרעה יסכים, מדוע? אלא שמוסרית הוא האדון ואנו משועבדים לו, ולכן צריך לבקש ממנו עד שיסכים... גאולה ישראל כוללת בתוכה את כל מימדי המוסר. 175 לידת עמ"י היציאה מהרחם )יז( ו י ק ם י ע ק ב ו י ש א א ת ב נ יו ו א ת נ ש יו ע ל ה ג מ ל ים: )יח( ו י נ ה ג א ת כ ל מ ק נ ה ו ו א ת כ ל ר כ ש ו א ש ר ר כ ש מ ק נ ה ק נ י נ ו א ש ר ר כ ש ב פ ד ן א ר ם ל ב וא א ל י צ ח ק א ב יו א ר צ ה כ נ ע ן: )יט( ו ל ב ן ה ל ך ל ג ז ז א ת צ אנ ו ו ת ג נ ב ר ח ל א ת ה ת ר פ ים א ש ר ל א ב יה : ליציאת ישראל מחרן מתלווה הע"ז של בית לבן הטרפים. וזה מורה שא"א לבנות על בסיס זה של הגויים )עיין בהמשך הפסקה(. א"א לצאת מתרבות בלי לקחת את תמצית התרבות שלה אך התרבות מקולקלת. התרפים זה השחתה של אדם שמשתמשים בגופו לדיבור עם מתים )כ( ו י ג נ ב י ע ק ב א ת ל ב ל ב ן ה א ר מ י ע ל ב ל י ה ג יד ל ו כ י ב ר ח ה וא: )כא( ו י ב ר ח ה וא ו כ ל א ש ר ל ו ו י ק ם ו י ע ב ר א ת ה נ ה ר ו י ש ם א ת פ נ יו ה ר ה ג ל ע ד: הכוונה לנהר פרת. )כב( ו י ג ד ל ל ב ן ב י ום ה ש ל יש י כ י ב ר ח י ע ק ב: אלו פסוקים משמעותיים ביותר בהיסטוריית העם היהודי, בכל התורה כולה כאשר מוזכרים שלושת ימים 176 תמיד זה ההפרש בין ישראל לעמים. לדוג' לנימול אסור לצאת בתוך שלושה ימים כל העולם הולך שלושה ימים ואתה נשאר תקוע. רק ביום השלישי אברהם נושא את עיניו בעקידה. וכן בקבלת התורה המבדילה אותנו מהעמים "היו נכונים לשלושת 174 ראה מאמרו של הרב בורשטיין בנושא. 175 הרמב"ם )שמונה פרקים פ"ח( אמר שהקב"ה הכביד את לב פרעה כדי להנקם בו. אך הרמב"ם בעצמו אמר שיש עוד פירושים והאמת תורה דרכה. לפי הספורנו )שמות ט, יב ד"ה "ויחזק"( המכות באו כדי להציל את הבחירה החופשית של פרעה מול מה שעובר עליו. החוזה עם פרעה שישלח מרצון או שבסוף זה יגיע למכת בכורות. פרעה בחר שלא לשלח וקיבל את מכת בכורות ולפי החוזה הוא לא צריך לשלח. אך בכל זאת משלח כי הגיע למסקנה שתביעת משה צודקת ואומר "וברכתם גם אותי". 176 ביום הראשון יש רושם, השני דבק לראשון, והשלישי הוא בפני עצמו. כמו"כ חידושו של עמ"י הוא שאפשר לעשות תשובה שהיא בשלושה שלבים 75

76 )2202( לראשונה הגרעין המקורי של עמ"י ימים". ללבן הוגד ביום השלישי שנולד עמ"י. לפי זה עמ"י נולד בשנת רב' 177 חורג מהרחם של אומות העולם ונולד. מכאן עמ"י מתחיל להתנהג כישות מדינית )אברהם אבינו היה בגדר של מנהיג מקומי ולא מדינה(. הרב קוק )אורות ישראל פ"ה פ"ח( נדרש לשאלת מהות הלאומיות הישראלית והסביר שאפשר להגיד שעמ"י הוא עם ככל העמים ועל גבי זה יש לנו נדבך שאנו גוי קדוש. אפשרות שניה לומר שעמ"י הוא בעל יסוד לאומי גבוה מהיסוד שהסביר שמגיע לנו הלאומי של הגויים ועל גביו יש לנו נשמה מיוחדת. בצעירותו דן הרב עם הרב מרדכי אליאסברג 178 מדינה לא פחות מהבולגרים בלי קשר לעובדה שאנו גוי קדוש. והרב אמר לו שאצלנו הלאומיות מקורה בקודש ולא בטבע. 179 אך באורות מסביר שלכתחילה היה צריך להיות שהבסיס שלנו יילקח מהאנושיות הכללית אך "נתקלקלו העניינים ורוח האדם שקע כ"כ בכלל, עד שלא היה החול יכול להעשות בסיס לקודש אלא א"כ יקלקל אותו" מצב האנושות הדרדר כ"כ עד שא"א היה לקחת יסוד זה. "והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי". הזרע מבטל את צורתו ברחם ונעשה עובר. "והוחל )לידה( גוי פעם אחת ע"י הגרעין האנושי )שבעים נפש שירדו מצרימה( לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב )לאומי( וישראל )נשמתי(". עמ"י נולד פעמיים, בראשונה כשיעקב יוצר מבית לבן זה על יסוד האנושות הכללית הצאן שלוקח מלבן. יעקב אבינו ביקש לשבת בשלווה ואז ילדיו יגדלו עד שיתיישב בכל מקום בארץ כנען ויקים אומה חדשה באופן טבעי עם הכנעניות. אלא שהגויים התקלקלו ולכן היה צריך לייצר לאומיות חדשה קדושה מיציאת מצרים. אם כן אומה זו מתה בשעבוד מצרים וקמה לתחייה ביציאת מצרים. תגובת לבן ליציאת יעקב התנהגות הגויים עמנו בגלות )כג( ו י ק ח א ת א ח יו ע מ ו ו י ר ד ף א ח ר יו ד ר ך ש ב ע ת י מ ים ו י ד ב ק א ת ו ב ה ר ה ג ל ע ד: מזכיר את קריעת ים סוף שפרעה רודף אחרי בנ"י אחרי שבעה ימים )שביעי של פסח(. בגבורות ה' ( (מסביר המהר"ל שזה השלמה )כד( ו י ב א א לה ים א ל ל ב ן ה א ר מ י ב ח לם ה ל י ל ה ו י אמ ר ל ו ה ש מ ר ל ך פ ן ת ד ב ר ע ם י ע ק ב מ ט וב ע ד ר ע: )כה( ו י ש ג ל ב ן א ת י ע ק ב ו י ע ק ב ת ק ע א ת א ה ל ו ב ה ר ו ל ב ן ת ק ע א ת א ח יו ב ה ר ה ג ל ע ד: )כו( ו י אמ ר ל ב ן ל י ע ק ב מ ה ע ש ית ו ת ג נ ב א ת ל ב ב י ו ת נ ה ג א ת ב נ ת י כ ש ב י ות ח ר ב: )כז( ל מ ה נ ח ב את ל ב ר ח ו ת ג נ ב א ת י ו ל א ה ג ד ת ל י ו א ש ל ח ך ב ש מ ח ה וב ש ר ים ב ת ף וב כ נ ור: )כח( ו ל א נ ט ש ת נ י ל נ ש ק ל ב נ י ו ל ב נ ת י ע ת ה ה ס כ ל ת ע ש ו: )כט( י ש ל א ל י ד י ל ע ש ות ע מ כ ם ר ע ו א לה י א ב יכ ם א מ ש א מ ר א ל י ל אמ ר ה ש מ ר ל ך מ ד ב ר ע ם י ע ק ב מ ט וב ע ד ר ע: )ל( ו ע ת ה ה ל ך ה ל כ ת כ י נ כ ס ף נ כ ס פ ת ה ל ב ית א ב י ך ל מ ה ג נ ב ת א ת א לה י: ישנו הבדלי םטונים בנאום של לבן והמון סתירות פנימיות. הוא מדבר הן מנאום מודע בו חושב שהוא בסדר, ויש דיבור מהבנה אלוהית שה' לא מאפשר להרע ליעקב. התמודדות מוסרית בזירה הפוליטית )לא( ו י ע ן י ע ק ב ו י אמ ר ל ל ב ן כ י י ר את י כ י א מ ר ת י פ ן ת ג ז ל א ת ב נ ות י ך מ ע מ י: )לב( ע ם א ש ר ת מ צ א א ת א לה י ך ל א י ח י ה נ ג ד א ח ינ ו ה כ ר ל ך מ ה ע מ ד י ו ק ח ל ך ו ל א י ד ע י ע ק ב כ י ר ח ל ג נ ב ת ם: )לג( ו י ב א ל ב ן ב א ה ל י ע ק ב וב א ה ל ל א ה וב א ה ל ש ת י ה א מ ה ת ו ל א מ צ א ו י צ א מ א ה ל ל א ה ו י ב א ב א ה ל ר ח ל: )לד( ו ר ח ל ל ק ח ה א ת ה ת ר פ ים ו ת ש מ ם ב כ ר ה ג מ ל ו ת ש ב ע ל יה ם ו י מ ש ש ל ב ן א ת כ ל ה א ה ל ו ל א מ צ א: )לה( ו ת אמ ר א ל א ב יה א ל י ח ר ב ע ינ י א ד נ י כ י ל וא א וכ ל ל ק ום מ פ נ י ך כ י ד ר ך נ ש ים ל י ו י ח פ ש ו ל א מ צ א א ת ה ת ר פ ים: כשלבן שמע שדרך נשים לה אפילו לא דיבר איתה כי החשיב זאת לדבר מטמא )רמב"ן( )לו( ו י ח ר ל י ע ק ב ו י ר ב ב ל ב ן ו י ע ן י ע ק ב ו י אמ ר ל ל ב ן מ ה פ ש ע י מ ה ח ט את י כ י ד ל ק ת א ח ר י: )לז( כ י מ ש ש ת א ת כ ל כ ל י מ ה מ צ את מ כ ל כ ל י ב ית ך ש ים כ ה נ ג ד א ח י ו א ח י ך ו י וכ יח ו ב ין ש נ ינ ו: )לח( ז ה ע ש ר ים ש נ ה א נ כ י ע מ ך ר ח ל י ך ו ע ז י ך ל א ש כ ל ו ו א יל י צ אנ ך ל א א כ ל ת י: )לט( ט ר פ ה ל א ה ב את י א ל י ך א נ כ י א ח ט נ ה מ י ד י ת ב ק ש נ ה ג נ ב ת י י ום וג נ ב ת י ל י ל ה: )מ( ה י ית י ב י ום א כ ל נ י ח ר ב ו ק ר ח ב ל י ל ה ו ת ד ד ש נ ת י מ ע ינ י: 177 זו השנה היחידה שבה יש התאמה בין תקופת שמואל )עירובין נו.( לתקופה של רב אדא ( (. של שמואל נכונה מבחינה מוחלטת ושל רב אדא מבחינה מציאותית. משמע כששעמ"י נולד יש לרגע אחד התאמה בין המוחלט ליחסי. 178 ת"ח ציוני בליטא 179 אח"כ הרב אליאסברג אמר: "הקוק הזה יהיו איתו דברים גדולים בא"י". 76

77 )מא( ז ה ל י ע ש ר ים ש נ ה ב ב ית ך ע ב ד ת י ך א ר ב ע ע ש ר ה ש נ ה ב ש ת י ב נ ת י ך ו ש ש ש נ ים ב צ אנ ך ו ת ח ל ף א ת מ ש כ ר ת י ע ש ר ת מ נ ים: )מב( ל ול י א לה י א ב י א לה י א ב ר ה ם ופ ח ד י צ ח ק ה י ה ל י כ י ע ת ה ר יק ם ש ל ח ת נ י א ת ע נ י י ו א ת י ג יע כ פ י ר א ה א לה ים ו י וכ ח א מ ש: סימן לעצמאות זה היכולת להשיב מלחמה בתחום המוסרי. לפני כן לבן בא בטענות מוסריות, ויעקב לא דיבר. כעת הוא משיב מלחמה. )מג( ו י ע ן ל ב ן וי אמ ר א ל י ע ק ב ה ב נ ות ב נ ת י ו ה ב נ ים ב נ י ו ה צ אן צ אנ י ו כ ל א ש ר א ת ה ר א ה ל י ה וא ו ל ב נ ת י מה א ע ש ה ל א ל ה ה י ום א ו ל ב נ יה ן א ש ר י ל ד ו: )מד( ו ע ת ה ל כ ה נ כ ר ת ה ב ר ית א נ י ו א ת ה ו ה י ה ל ע ד ב ינ י וב ינ ך: יעקב מוכיח שהוא מסוגל להתמודד בזירה הפוליטית. )מה( ו י ק ח י ע ק ב א ב ן ו י ר ימ ה מ צ ב ה: )מו( ו י אמ ר י ע ק ב ל א ח יו ל ק ט ו א ב נ ים ו י ק ח ו א ב נ ים ו י ע ש ו ג ל ו י אכ ל ו ש ם ע ל ה ג ל: )מז( ו י ק ר א ל ו ל ב ן י ג ר ש ה ד ות א ו י ע ק ב ק ר א ל ו ג ל ע ד: היציאה מהגלות מאפשרת לצאת מהארמית ולחזור לעברית. הארמית היא הפיתוי הגלותי של בנ"י. )מח( ו י אמ ר ל ב ן ה ג ל ה ז ה ע ד ב ינ י וב ינ ך ה י ום ע ל כ ן ק ר א ש מ ו ג ל ע ד: הר הגלעד הוא הגבול של א"י עם ארם ולכן מהווה מעבר חשוב. )מט( ו ה מ צ פ ה א ש ר א מ ר י צ ף ה' ב ינ י וב ינ ך כ י נ ס ת ר א יש מ ר ע ה ו: )נ( א ם ת ע נ ה א ת ב נ ת י ו א ם ת ק ח נ ש ים ע ל ב נ ת י א ין א יש ע מ נ ו ר א ה א לה ים ע ד ב ינ י וב ינ ך: )נא( ו י אמ ר ל ב ן ל י ע ק ב ה נ ה ה ג ל ה ז ה ו ה נ ה ה מ צ ב ה א ש ר י ר ית י ב ינ י וב ינ ך: )נב( ע ד ה ג ל ה ז ה ו ע ד ה ה מ צ ב ה א ם א נ י ל א א ע ב ר א ל י ך א ת ה ג ל ה ז ה ו א ם א ת ה ל א ת ע ב ר א ל י א ת ה ג ל ה ז ה ו א ת ה מ צ ב ה ה ז את ל ר ע ה: )נג( א לה י א ב ר ה ם ו א לה י נ ח ור י ש פ ט ו ב ינ ינ ו א לה י א ב יה ם ו י ש ב ע י ע ק ב ב פ ח ד א ב יו י צ ח ק: הכוונה לשיטותיהם שלאברהם אוניברסאליות, ונחור - קוסמופוליטיות. )נד( ו י ז ב ח י ע ק ב ז ב ח ב ה ר ו י ק ר א ל א ח יו ל א כ ל ל ח ם ו י אכ ל ו ל ח ם ו י ל ינ ו ב ה ר: )לב, א( ו י ש כ ם ל ב ן ב ב ק ר ו י נ ש ק ל ב נ יו ו ל ב נ ות יו ו י ב ר ך א ת ה ם ו י ל ך ו י ש ב ל ב ן ל מ ק מ ו: )ב( ו י ע ק ב ה ל ך ל ד ר כ ו ו י פ ג ע ו ב ו מ ל א כ י א לה ים: )ג( ו י אמ ר י ע ק ב כ א ש ר ר א ם מ ח נ ה א לה ים ז ה ו י ק ר א ש ם ה מ ק ום ה ה וא מ ח נ י ם: רש"י מסביר שאלו מלאכים של א"י שבאו ללוותו כלומר הנהגת א"י וחו"ל אינה אותה הנהגה וייתכן שמלאכים למאבק של יעקב עם שרו של עשו פגעו בו ע"י שתקעו אלו הוא שולח לעשו אח"כ. הרמב"ם במו"נ מסביר שזה כותרת 180 כף רגל ירכו. 180 דוגמא אחרת שהרמב"ם טוען ש"וירא אליו ה' באלוני ממרא" זה הכותרת לכל סיפור התגלות המלאכים שהם בעצם חלק מההתגלות של ה' אליו. 77

78 וישלח רישיון האומות )לב, ד( ו י ש ל ח י ע ק ב מ ל א כ ים ל פ נ יו א ל ע ש ו א ח יו א ר צ ה ש ע יר ש ד ה א ד ום: יעקב בא מחרן שנמצאת צפונית לא"י )חרן נמצאת בדרום טורקיה קרוב לגבול הסורי( ומתכוון להגיע לחברון בה נמצא אביו אליו הוא רוצה לחזור. כל המאורע מתרחש בנחל יבוק שנמצא בגלעד )ואדי עזרקא( הוא נשפך )באמצע הירדן, בין צמח לבין יריחו(. הר שעיר נמצא דרומית )ליד הסלע האדום( בערך 500 ק"מ מנחל יבוק. לא מובן לשם מה יעקב שולח מלאכים. ואכן חז"ל מותחים עליו ביקורת על כך שהוא מעורר את הארי וכן הרמב"ן )על אתר( טוען שזה גרם למפלת ממלכת החשמונאים. אולם ישנו מדרש )בראשית רבה וישלח פרשה עה אות ה( שדווקא מקבל את דברי יעקב: "ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו, רבינו אמר לרבי אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסבה וקרייה וקרעיה, אמר ליה כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, אמר ליה רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך, אמר ליה מה אנא טב מן סבי לא כך אמר כה אמר עבדך יעקב", זה תלוי אם אנו עצמאיים או חוזרים מגלות. נראה שיש איזשהו תפקוד בהיסטוריה שמחייב אותנו לקבל רשות מאדום כל פעם שאנו רוצים לחזור לא"י. 181 המוסר מחייב שנבקש רשות כי יצאנו מהזירה הפוליטית ועכשיו כשאנו חוזרים אנו הופכים את הסדר העולמי. דבר נוסף הוא שמכיוון שגאולת ישראל היא גאולת העולם צריך לשתף את העולם בגאולתו. 182 בעשו יש הרבה ניצוצות קדושה ולכן יש הכרח לקבל ממנו רשות ולסגור אתו עניינים. יעקב היה צריך לקנות עליונות מוסרית כנגד עשו וזה ע"י הולדת יוסף. עשו עוד לא יודע זאת ולכן בא להיאבק כשחושב שהעליונות אצלו. המסר לעשו בשני מישורים )ה( ו י צ ו א ת ם ל אמ ר כ ה ת אמ ר ון ל אד נ י ל ע ש ו כ ה א מ ר ע ב ד ך י ע ק ב ע ם ל ב ן ג ר ת י ו א ח ר ע ד ע ת ה: יעקב משתמש בלשון קצת מתרפסת. הוא היה גר, אדם לא חשוב )לאפוקי מתושב שהוא חשוב( ולכן לא צריך להתקנא בו. חז"ל ראו בכך רמז לתרי"ג מצוות. לכאורה א"א לקיים תרי"ג מצוות בגלות, ועוד שהתורה עוד לא נתנה ועוד שיעקב נשא שתי אחיות. אלא לא כתוב שקיים אלא שמר, כלומר חיי הגלות מקפיאים בתרדמה את המצוות. המצוות בגלות הם שימורים עד שמגיעים לארץ. ליעקב אין שום עבירה. )ו( ו י ה י ל י ש ור ו ח מ ור צ אן ו ע ב ד ו ש פ ח ה ו א ש ל ח ה ל ה ג יד ל אד נ י ל מ צ א ח ן ב ע ינ י ך: הוא רוצה להציג בפני עשו שהברכה של יצחק לא נתקיימה בו. יעקב רכש בהמות ואנשים. כשפרעה )יב, טז( נותן לאברהם, הוא נותן לו חמור עבד שפחה ואתון כלומר אין הבדל בין החיות לאנשים. אצל יעקב יש הפרדה בין בני האדם לחיות. דבר נוסף הוא שיעקב שולח מלאכים ולהם צאן ובקר, אך לא שולח עבדים. כלומר אע"פ שמתבקש שייתן הוא לא עושה זאת, ובכלל האבות כמו"כ משה שולח מלאכים למלך אדום, הצהרת כורש, הצהרת בלפור והצהרת האו"ם. דבר זה חשוב עד כדי כך שהקב"ה השביע את ישראל לא למרוד באומות. הרמב"ן במאמר הגאולה כתב שהגאולה העתידה תהיה ברישיון האומות כמו בימי כורש. 182 לולי פרעה היה שולח את בנ"י הניצוצות לא היו עולים משם לקדושה. וינצלו את מצרים לשון להציל

79 עליונות צלם אלהים ע"פ מוכנים לקבל אנשים אך לא לתת, התורה תמסד זאת במצווה "לא תסגיר עבד אל אדוניו" 183 הבהמה. רש"י אומר שמדובר במלאכים ממש. 184 לא כ"כ מובן כיצד אפשר לשלוח מלאכים וכיצד עשו רואה אותם אם היה רשע? אלא שלח בנ"א אל עשו, ומלאכים ממש אל שרו של עשו. אם כן יש שני מישורים ארצי ומטאפיזי. יראתו של יעקב )ז( ו י ש ב ו ה מ ל א כ ים א ל י ע ק ב ל אמ ר ב אנ ו א ל א ח י ך א ל ע ש ו ו ג ם ה ל ך ל ק ר את ך ו א ר ב ע מ א ות א יש ע מ ו: )ח( ו י יר א י ע ק ב מ א ד ו י צ ר ל ו ו י ח ץ א ת ה ע ם א ש ר א ת ו ו א ת ה צ אן ו א ת ה ב ק ר ו ה ג מ ל ים ל ש נ י מ ח נ ות: יעקב חושש שעשו יחסל אותו. אך יש שני ביטויי יראה. ויירא הוא חושש מהסכנות אליהם ייתכן ונכנס. וייצר לו היה לו צר מבפנים יש לו מועקה, קושי פנימי בעלת אופי מוסרי ולכן אומר רש"י שפחד שמא ייהרג ושמא יהרוג את אחרים. ליעקב יש יותר חשש וצרה מהסכנה שיש לו להרוג מאשר הסכנה להיהרג. תמוה שיעקב חושש להרוג כשצריך להגן על עצמו, ותמוה שיעקב פוחד על עצמו הרי הקב"ה הבטיח לו שישמור אותו. אלא כשהקב"ה הוא לא חייב לקיים אם הבטיח לאדם מסוים והאדם השתנה ולכן צריך לחזור להיות זה שההבטחה ראויה לו. ההבטחה האלוהית גוררת בתוכה ייסורין המחזירים את האדם לשורש שלו. אך חז"ל )סנהדרין צח:( אמרו שמא יגרום החטא, והרי יעקב אמר ששמר על תרי"ג מצוות ומשמע שאין לו חטא. אמנם יעקב אמר "ואחר עד עתה" כלומר אע"פ שקיים כל תרי"ג מצוות אין לו עבירה אך יש לו חטא הוא התעכב בגלות. שכן אם היה חוזר בזמן היה מגיע בשלום לבית אביו, אך מכיוון שחיכה עשו פיתח צבא. 185 הלשון של רש"י קצת משונה "הוא את אחרים" הוא לכאורה תוספת מיותרת. נראה שצריך לברר מי אלו האחרים שיעקב חושש מלהרגם. ישנו ביטוי במשנה "אחרים אומרים" והכוונה לר"מ אע"פ שזה מגונה כי למד תורה מאחר אלישע בן אבויה, וכן ממעשה דרשב"ג בסוף הוריות. נראה )גיטין נו.( שבא מרומא, אלוף עירם. בקליפה של עשו יש יכולת שיעקב חשש מלהרוג את ר"מ שהיה נכדו של נירון קיסר 186 להביא נשמה אדירה נשמתו של ר"מ. יעקב לא זיהה את ר"מ, זה אנו יכולים לומר במבט לאחור, אלא ידע שיש צד של קדושה. 187 עמדה נפשית כזאת לא מאפשרת להיכנס לארץ ולכן צריך להפוך לישראל, ולגבי הקדושה של ר"מ הקב"ה כבר ימצא דרך לעשות זאת. 188 )ט( ו י אמ ר א ם י ב וא ע ש ו א ל ה מ ח נ ה ה א ח ת ו ה כ ה ו ו ה י ה ה מ ח נ ה ה נ ש א ר ל פ ל יט ה: זאת הייתה האסטרטגיה של ההשגחה העליונה בגלות, עמ"י היה מפוזר וכך נצלו וקלטו את הפליטים מהמקומות השונים. תפילת יעקב )י( ו י אמ ר י ע ק ב א לה י א ב י א ב ר ה ם ו א לה י א ב י י צ ח ק ה' ה א מ ר א ל י ש וב ל א ר צ ך ול מ ול ד ת ך ו א יט יב ה ע מ ך: מזכיר את מידת החסד של אברהם, מידת הדין של יצחק ואת מידת הרחמים של ה' שאצלו היא מידת האמת. )יא( ק ט נ ת י מ כ ל ה ח ס ד ים ומ כ ל ה א מ ת א ש ר ע ש ית א ת ע ב ד ך כ י ב מ ק ל י ע ב ר ת י א ת ה י ר ד ן ה ז ה ו ע ת ה ה י ית י ל ש נ י מ ח נ ות: זהו הפסק השמיני בפרשה, פרשת וישלח היא הפרשה השמינית של התורה. הגר"א מסביר שזה הקשר לכך שלת"ח צריך שתהיה שמינית שבשמינית שבגאווה. )יב( ה צ יל נ י נ א מ י ד א ח י מ י ד ע ש ו כ י י ר א א נ כ י א ת ו פ ן י ב וא ו ה כ נ י א ם ע ל ב נ ים: )יג( ו א ת ה א מ ר ת ה יט ב א יט יב ע מ ך ו ש מ ת י א ת ז ר ע ך כ ח ול ה י ם א ש ר ל א י ס פ ר מ ר ב: יעקב חושש שיוכה אם על הבנים דהיינו השמדה כמו השואה התעוררות 183 בחפירות ארכיאולוגיות מצאו בכתבי יתדות מתקופת טללאמרנה )אוגרית( לפני אברהם אבינו. היו שבטים שכונו חבירו )או עבירו וייתכן שהיו מבני עבר( שהיו נוודים בקשת הפורייה. הם חיו בקהילות נפרדות מפוזרים התעסקו במסחר ותפסו עמדות מפתח בחברות השונות בהם היו. יש נגדם הרבה תלונות בין מלכי כנען שהחבירו לא בסדר שאינם מכבדים הסכמיים בינלאומיים כגון להסגיר עבדים. 184 מלאך פירושו שליח אמצעי להעברת רצון כלשהו. אם כן המלאך הוא הרצון של הקב"ה ביחס לדבר מסוים. לדוג' רצון ה' לרפואה נקרא רפאל. אם כן זה הקב"ה מצד רצונו. לפי זה שר של אומה זה הרצון של הקב"ה ביחס ואותה אומה כלומר התפקיד של האומה בהיסטוריה. להלחם בשרו של עשו פירושו להלחם בתפקיד מסוים שהקב"ה רצה בעולמו ולבקש לבטלו. 185 כמו"כ כשעמ"י יוצא ממצרים הוא עושה סדר בחיפזון, וזה שישראל לא עלו מיד בימי עזרא הביא לגזירות המן, וכן העיכוב אחרי הצהרת בלפור גורר אחריו את הספר הלבן. יש קושי בחישוב הזמן הזה. 186 אשתו פופיאה נטתה ליהדות. במסורת הרומית יש טענה שנירון הרג אותה כשהייתה בהיריון. 187 לא תשתחווה לאל אחר היינו ס"א שיש שם קדושה אך אסור לעבוד את ה' דרכה. 188 עמ"י בתחילת דרכו התייחס לערבים כרשעים ולכן לחם, אך כשקלט שיש ערכים זה פיתח אצלו חשש כמו זה של יעקב. 79

80 עמלקית שמסכנת את עמ"י. ייתכן ויעקב חשב על חשיבה סימבולית שכן הוא עמ"י באותו זמן ומתואר כאם על הבנים כמו בשילוח הקן. הקן של עמ"י הוא א"י, אם זה כינוי לשכינה. סיפורי האבות הם טעמי המצוות כולם. בשילוח הקן יש תיאור של אופן הגלות בכל גלות אפשר להרוויח משהו )ביצים אפרוחים בנים(. המנחה לעשו )יד( ו י ל ן ש ם ב ל י ל ה ה ה וא ו י ק ח מ ן ה ב א ב י ד ו מ נ ח ה ל ע ש ו א ח יו: )טו( ע ז ים מ את י ם ות י ש ים ע ש ר ים ר ח ל ים מ את י ם ו א יל ים ע ש ר ים: )טז( ג מ ל ים מ ינ יק ות וב נ יה ם ש לש ים פ ר ות א ר ב ע ים ופ ר ים ע ש ר ה א ת נ ת ע ש ר ים ו ע י ר ם ע ש ר ה: הצאן של יעקב הם שורשי נשמות ישראל, אם כן יש חלק נשמות ישראל שנמסרות לעשר. וכיצד זה יעקב מפקיר נשמות מישראל. אלא שזה כדוגמת המיסיון בפיו של עשו יש יכולת לצוד את נפשות ישראל. )יז( ו י ת ן ב י ד ע ב ד יו ע ד ר ע ד ר ל ב ד ו ו י אמ ר א ל ע ב ד יו ע ב ר ו ל פ נ י ו ר ו ח ת ש ימ ו ב ין ע ד ר וב ין ע ד ר: )יח( ו י צ ו א ת ה ר אש ון ל אמ ר כ י י פ ג ש ך ע ש ו א ח י וש א ל ך ל אמ ר ל מ י א ת ה ו א נ ה ת ל ך ול מ י א ל ה ל פ נ י ך: )יט( ו א מ ר ת ל ע ב ד ך ל י ע ק ב מ נ ח ה ה וא ש ל וח ה ל אד נ י ל ע ש ו ו ה נ ה ג ם ה וא א ח ר ינ ו: )כ( ו י צ ו ג ם א ת ה ש נ י ג ם א ת ה ש ל יש י ג ם א ת כ ל ה ה ל כ ים א ח ר י ה ע ד ר ים ל אמ ר כ ד ב ר ה ז ה ת ד ב ר ון א ל ע ש ו ב מ צ א כ ם א ת ו: )כא( ו א מ ר ת ם ג ם ה נ ה ע ב ד ך י ע ק ב א ח ר ינ ו כ י א מ ר א כ פ ר ה פ נ יו ב מ נ ח ה ה ה ל כ ת ל פ נ י ו א ח ר י כ ן א ר א ה פ נ יו א ול י י ש א פ נ י: יש הרגשה לא נוחה בפסוקים האלו כאילו יעקב עובד את עשו בפולחן דתי. המושג מנחה, והמושכה אכפרה פניו, לכפר פירושו לקנח )רש"י זבחים כה. ד"ה כפורי זהב ) 189 והכוונה לרצות. נראה שהביטויים באים לומר שיש מימד אלוהי נסתר בעשו, שכן האבות הם מרכבה )כאמור, וראה לג, י כי על כן ראיתי למידות. אצל עשו יש ניצוץ טמיר של קדושה שיעקב מרגיש שעבוד מוסרי אליו 190 פניך 191 כראות פני אלהים ותרצני( )כב( ו ת ע ב ר ה מ נ ח ה ע ל פ נ יו ו ה וא ל ן ב ל י ל ה ה ה וא ב מ ח נ ה: לחימה בשרו של עשו )כג( ו י ק ם ב ל י ל ה ה וא ו י ק ח א ת ש ת י נ ש יו ו א ת ש ת י ש פ ח ת יו ו א ת א ח ד ע ש ר י ל ד יו ו י ע ב ר א ת מ ע ב ר י ב ק: יבק ר"ת יחוד, ברכה, וקדושה. ברכה וקדושה הם מושגים הפוכים בתכלית. הקב"ה בירך את השבת וקידשה. ואמרו חז"ל בירכו במן שביום שיש ירדה כמות כפולה דהיינו תוספת ולעומת זאת ויקדשו שלא ירד מן בשבת, דהיינו היעדר. 192 עמ"י שיכול לחבר בין הדברים מאפשר למשפחתו לעבור במעבר זה, זה לעומת עשו שאצלו יש פירוד. הרב באורות )אורות התחיה, פסקה טו( דן בשאלה האם אפשר לקבל מהגויים, ומסביר שדווקא בגלות צריך להצטמצם לגמרי ולא לקלוט כלום. אך "כשכח ישראל גדול - זאת בתהליך בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה" )היינו מעבר יב"ק( תתאפשר חדירה לחיי הגויים בכל פרט בחיים 193 הדרגתי. הוא זה רמז לשכינה. 194 )כד( ו י ק ח ם ו י ע ב ר ם א ת ה נ ח ל ו י ע ב ר א ת א ש ר ל ו: )כה( ו י ו ת ר י ע ק ב ל ב ד ו ו י א ב ק א יש ע מ ו ע ד ע ל ות ה ש ח ר: לבד לעומת בדד זה שהוא נשאר עם עוד משהו אחרי שהאחרים הלכו. לא כתוב שהגיע איש מבחוץ, האיש הזה נמצא עמו כלומר זה הוא עצמו, בתוך יעקב יש מאבק פנימי. ישנו איש, שהנביא )הושע יב ד-ה( מתארו כך: "ב ב ט ן ע ק ב א ת א ח יו וב א ונ ו ש ר ה א ת א לה ים: ו י ש ר א ל מ ל א ך ו י כ ל ב כ ה ו י ת ח נ ן ל ו ב ית א ל י מ צ א נ ו ו ש ם י ד ב ר ע מ נ ו". המלאך הזה הוא שרו של עשו הוא היצר הרע )בעתיד הוא יכיל את התוכן של התרבות המערבית נוצרית, וליברליזם מערבי( באותה שעה 189 וראה הפנייתו של רש"י לגיטין נו. גבי נירון קיסר ונלענ"ד שקשור לפסקה הקודמת על ר"מ הנמצא בעשו. 190 עוצמת הנצרות באה מאורות גנובים מישראל שנעתקו ממקור החיים שלהם וסולפו. 191 יש הלכה שאסור להסתכל בפניו של אדם רשע. ואומר רבי צדוק שהביטוי של יעקב נאמר כלפי הניצוץ הקדוש שראה בעשו ועליו אמר זאת. 192 לכן המלאכים אומרים בחלקם קדוש ובחלקם ברוך ראה חולין צא: שהשרפים והאופנים יכולים להגיד רק אחד אך נותנים רשות זל"ז ולעומת זאת ישראל יכולים להגיד שניהם "ליושב תהילות לרוכב ערבות קדוש וברוך" )ריה"ל ברשות לחזרת הש"ץ ביוה"כ(. 193 בצעירותו הרב קוק טען דווקא אחרת שעמ"י לא יצטרך את הגוים אך חזר בו. 194 כמו בנדה )לא.(: "וישכב עמה בלילה הוא - מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה" 80

81 עשו יכול להתגבר עליו אם לא יכיר בעליונותו המוסרית. עלות השחר הוא זה אותו דבר. המאבק הזה מסכן את יעקב 195 המצב של הגאולה, לאחר שהוא עזוב ע"י העולם הוא צריך להתמודד מול מי שטוען שהבכורה שלו. הכרעת המאבק וצורך בברכה )כו( ו י ר א כ י ל א י כ ל ל ו ו י ג ע ב כ ף י ר כ ו ו ת ק ע כ ף י ר ך י ע ק ב ב ה א ב ק ו ע מ ו: יש מכה אחרונה ממש לפני הגאולה שהיא מצליעה, בהיסטוריה נוכחנו שזו השואה. 196 בסופו של דבר יעקב מנצח. הוא תוקע אותו בכף הירך המקום הצמוד לגיד הנשה קרוי על שם הנשייה הזכרון והשכחה כל פעם שרוצים לבטל את הזכרון של עמ"י פוגעים בגיד הנשה. יר"ך ר"ת ים רקיע כסא הדומים לתכלת )ה.ה. שמתקן את הזכרון(. )כז( ו י אמ ר ש ל ח נ י כ י ע ל ה ה ש ח ר ו י אמ ר ל א א ש ל ח ך כ י א ם ב ר כ ת ני: המלאך צריך להסתלק בזמן שגמר את תפקיד אך יעקב לא מסכים לכך. ביציאה מהגלות אנו מבקשים את הברכה של אדום. בגאולה אנו משתמשים בכוחות של עשו בחרב. צה"ל הוקם ע"י כוחות של יהודים ששירתו בצבאות של או"ה. הברכה של אדום היא ההסכמה שאנו נחזור לזירה הפוליטית. יש חשש שמי שמשתמש בידי עשו יהפוך לעשו יעקב משתדל להישאר יעקב למרות הביקורת של או"ה עליו. לפני שהקב"ה הציע את התורה לעמ"י הוא סיבב בין האומות ואחרי שאף אחד לא רצה הוא בא לישראל. הזוהר אומר שה' נגלה אל המלאכים שלהם וכשבא לתת לשרו של עשו, השר מפחד לקבל "לא תרצח" ולכן מציע שהתורה תינתן לישראל ולכבוד המתנה הזו הוא הוסיף את חרבו שתינתן לישראל וכך ה' נותן תורה לישראל יחד עם חרבו של עשו. הברכה הזו מכירה בעליונות המוסרית של ישראל. הברכה ליעקב )כח( ו י אמ ר א ל יו מ ה ש מ ך ו י אמ ר י ע ק ב: יעקב מלשון ויהי העקוב למישור, כלומר עקום. יעקב אומר שהוא עקום, מרוב שהוא צריך להסתדר בעולם עליו לרמות את כל העולם ולכן )כט( ו י אמ ר ל א י ע ק ב י א מ ר ע וד ש מ ך כ י א ם י ש ר א ל כ י ש ר ית ע ם א לה ים ו ע ם א נ ש ים ו ת וכ ל: ישראל ישר. יעקב הוכיח בזכות שמגיע לו להיות כעשו ולכן רש"י אומר: "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים". כשאתה מוכן לנהוג בפוליטיקה ישרה שכוללת אלימות מסוימת היכן שצריך אתה נהיה ישראל. ובכך מתבטא המעבר מהגלות יהודיות לגאולה ישראליות. שרית עם אלוהים דהיינו המלאך ועם אנשים דהיינו עשו ולבן, ותוכל והצלחת. )ל( ו י ש א ל י ע ק ב ו י אמ ר ה ג יד ה נ א ש מ ך ו י אמ ר ל מ ה ז ה ת ש א ל ל ש מ י ו י ב ר ך א ת ו ש ם: מה אכפת ליעקב מה שמו? אלא ששם זה מטרה! יעקב רוצה לדעת מה המטרה לשמה נשלח כלומר מה הצדקת הקיום של שרו של אדום הרי נלקח ממנו הכח! זה הופך את השר של עשו לרע אם יאמר את סיבת קיומו יתברר שהוא טוב שכן "גדולה עבירה לשמה" )הוריות י:(. לכן א"א לגלות את שמו של עשו בהיסטוריה אחרת הוא יתבטל ולא נוכל להשתמש בו )פנקס י"ג פסקה כג(. חילוף שלטון העולם )לא( ו י ק ר א י ע ק ב ש ם ה מ ק ום פ נ יא ל כ י ר א ית י א לה ים פ נ ים א ל פ נ ים ו ת נ צ ל נ פ ש י: יעקב מדבר על מקום שראה פנים אל פנים ונצלה נפשו ולא גופו היה כאן מאבק רוחני מוסרי. 197 )לב( ו י ז ר ח ל ו ה ש מ ש כ א ש ר ע ב ר א ת פ נ וא ל ו ה וא צ ל ע ע ל י ר כ ו: השמש עד עכשיו זרחה לעשו וכעת היא זורחת לו. שכן כאשר יעקב יצא לגלות "וילן שם כי בא השמש". כלומר האחריות הפוליטית הייתה ביד עשו עד אז והוא מנהל את העולם. )לג( ע ל כ ן ל א י אכ ל ו ב נ י י ש ר א ל א ת ג יד ה נ ש ה א ש ר ע ל כ ף ה י ר ך ע ד ה י ום ה ז ה כ י נ ג ע ב כ ף י ר ך י ע ק ב ב ג יד ה נ ש ה: הפסוק הזה שייך להלכות כשרות )ראה חולין פ' גיד הנשה(. לכאורה זה לא המקום הנכון. אלא התורה מלמדת אותנו שהטעם האמיתי של המצוות נמצא בסיפורים של חיי האבות. אם המלאך יכול 195 הרבה פעמים היהודים שנמשכים לכך פוגשים את עצמם בדרישה היהודית הישרה של התכנים האמיתיים. 196 ההתמודדות שלנו מול הגויים שיש בה אסון נורא זה גוג ומגוג ולא אדום, וזה ביום ולא בלילה. 197 הרמב"ן מסביר שהמאבק כולו היה בחלום. הפגיעה הפיזית באה מפסיכו סומטיה )הרגשת החלום בצורה כ"כ ממשית עד שמשפיעה על המציאות(. 81

82 נשייה, אכילת גיד הנשה מגלה ומוציאה לפגוע בירך של יעקב זה אומר שיש חולשה בתחום זה. יש לנו חולשה בזכרון 198 לפועל את חולשתנו. נראה שהתורה החליטה לבחור דווקא במצוה זו כבנין אב לטעמי המצוות שכן מצוות הלא תעשה 199 הן 365 כנגד גידיו של אדם. 200 הפגישה עם עשו )לג, א( ו י ש א י ע ק ב ע ינ יו ו י ר א ו ה נ ה ע ש ו ב א ו ע מ ו א ר ב ע מ א ות א יש ו י ח ץ א ת ה י ל ד ים ע ל ל א ה ו ע ל ר ח ל וע ל ש ת י ה ש פ ח ות: )ב( ו י ש ם א ת ה ש פ ח ות ו א ת י ל ד יה ן ר אש נ ה ו א ת ל א ה ו יל ד יה א ח ר נ ים ו א ת ר ח ל ו א ת י וס ף א ח ר נ ים: )ג( ו ה וא ע ב ר ל פ נ יה ם ו י ש ת ח ו א ר צ ה ש ב ע פ ע מ ים ע ד ג ש ת ו ע ד א ח יו: בשביל הפיוס בין ישראל והאנושות צריך לעבור מצב של שבע השתחוויות שבע כניעות. הראשונה, מול מצרים. השניה אשור, ואח"כ בבל, פרס, יוון, רומא, וישמעאל )ואפשר שגוג ומגוג( )ד( ו י ר ץ ע ש ו ל ק ר את ו ו י ח ב ק ה ו ו י פ ל ע ל צ ו אר ו ו י ש ק ה ו ו י ב כ ו: והרי עשו הגיע להילחם? רש"י מביא: "אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". יעקב היה ראוי לרחמים משום שהיה צולע. הצליעה גרמה לאהדה באותה שעה מיד אחרי השואה כל העולם הסכים לתת מדינה ליהודים עד מלחמת ששת הימים כשעמ"י חזק והאומות נלחצות וכבר לא כ"כ אוהבות את מדינת ישראל. )ה( ו י ש א א ת ע ינ יו ו י ר א א ת ה נ ש ים ו א ת הי ל ד ים ו י אמ ר מ י א ל ה ל ך ו י אמ ר ה י ל ד ים א ש ר ח נ ן א לה ים א ת ע ב ד ך: )ו( ו ת ג ש ן ה ש פ ח ות ה נ ה ו י ל ד יה ן ו ת ש ת ח ו ין : )ז( ו ת ג ש ג ם ל א ה ו יל ד יה ו י ש ת ח ו ו ו א ח ר נ ג ש י וס ף ו ר ח ל ו י ש ת ח ו ו: בכח של עמ"י יש אחד שלא משתחווה והוא הסוד של הנצחון בנימין. )ח( ו י אמ ר מ י ל ך כ ל ה מ ח נ ה ה ז ה א ש ר פ ג ש ת י ו י אמ ר ל מ צ א ח ן ב ע ינ י א ד נ י: יעקב עדיין בגלעד ולכן הוא עוד לא ישראל בתור השליט, זה יקרה רק בבית א-ל, ולכן הוא עדיין צריך להתרפס בפני עשו. )ט( ו י אמ ר ע ש ו י ש ל י ר ב א ח י י ה י ל ך א ש ר ל ך: לכן אף פעם לא יהיה לו מספיק כי הוא מעוניין בכמות )י( ו י אמ ר י ע ק ב א ל נ א א ם נ א מ צ את י ח ן ב ע ינ י ך לעשו יש רב 201 ו ל ק ח ת מ נ ח ת י מ י ד י כ י ע ל כ ן ר א ית י פ נ י ך כ ר א ת פ נ י א לה ים ו ת ר צ נ י: )יא( ק ח נ א א ת ב ר כ ת י א ש ר ה ב את ל ך כ י ח נ נ י א לה ים ו כ י י ש ל י כ ל ו י פ צ ר ב ו ו י ק ח: ליעקב יש כל ולכן הוא מסתפק באיכות. )יב( ו י אמ ר נ ס ע ה ו נ ל כ ה ו א ל כ ה ל נ ג ד ך: )יג( ו י אמ ר א ל יו א ד נ י י ד ע כ י ה י ל ד ים ר כ ים ו ה צ אן ו ה ב ק ר ע ל ות ע ל י וד פ ק ום י ום א ח ד ו מ ת ו כ ל ה צ אן: )יד( י ע ב ר נ א א ד נ י ל פ נ י ע ב ד ו ו א נ י א ת נ ה ל ה ל א ט י ל ר ג ל ה מ ל אכ ה א ש ר ל פ נ י ול ר ג ל ה י ל ד ים ע ד א ש ר א ב א א ל א ד נ י ש ע יר ה: הרב קוק )אורות המלחמה פסקה ג( מסביר שיעקב שלח לעשו את הפורפירה )ארגמן של מלכות, בראשית רבה וישלח פרשה עה פסקה ד( כלומר הוא יודע שיהיה זמן שבו עמ"י ירצה לעזוב את הפוליטיקה בשלב מסוים. העולם מתדרדר לרמה כ"כ שפלה שא"א לעבוד, הופעת הציונות המדינית תהיה כשאדום יתחילו לדבר על דמוקרטיה כלומר יהיה יסוד עדין יותר שעליו תבנה המדינה )הכרזה הייתה אך בפועל זה לא הצליח מה שצעק לעמ"י שהם חייבים לחזור לזירה הפוליטית(. )טו( ו י אמ ר ע ש ו א צ יג ה נ א עמ ך מ ן ה ע ם א ש ר א ת י ו י אמ ר ל מ ה ז ה א מ צ א ח ן ב ע ינ י א ד נ י: )טז( ו י ש ב ב י ום ה ה וא ע ש ו ל ד ר כ ו ש ע יר ה: השעיר נשלח למדבר שורש שילוח שעיר לעזאזל. )יז( ו י ע ק ב נ ס ע ס כ ת ה ו י ב ן ל ו ב י ת ול מ ק נ ה ו ע שה ס כ ת ע ל כ ן ק ר א ש ם ה מ ק ום ס כ ות: הסוכה היא ההשתקפות של העולם העתידי וזהו שורש חג הסוכות. הקב"ה הושיב את עמ"י בסוכות כשיצאו ממצרים )ויקרא כג, מג(. סוכות זה מקום בין רעמסס לאיתם בקצה המדבר )במדבר לג, ה-ו( ליד פורט סעיד, יעקב נמצא בעבר הירדן המזרחי. בנ"י יצאו ממצרים לכיוון א"י במשך 40 שנה. אם היו נכנסים מיד זה היה דרך סוכות שבפורט סעיד, לאחר 40 שנה הרבה יותר סביר שמדובר על סוכות שבעבר הירדן המזרחי. שכן המסלול של בנ"י היה דרומה ליד אילת, משם המשיכו לכיוון ירדן, צפונה עד עבר הירדן, ושם כשעברו את נחל זרד נלחמו בסיחון ונכנסו לא"י בזמן של חג הסוכות. הסיבה שישבו בסוכות היא משום 198 אנחנו הזיכרון של האנושות ולכן בזה תמיד מנסים לפגוע בנו, כמו שאדם שמוכשר בכתיבה שנק' התורפה שלו היא ידיו. 199 מצוות העשה באות לידי ביטוי ע"י ברית המילה וכנגד 248 איברים שבאדם. 200 זה כדעת הזוהר. בגמרא סוף מכות מביאה שזה כמניין ימות החמה ונראה שזה מפני שכתוב ויזרח לו השמש וראה מהר"ל תפארת ישראל סוף פ"ב שמעדיף דווקא את דעת הגמרא. 201 ראה ליקוטי מוהר"ן תורה ח שעשו הוא רב דקליפה. 82

83 -כלומר סוכות זה החג של הכניסה לא"י. והנה יעקב עושה לעצמו בית ולמקנה סוכות. כי אצל שככה זה במלחמה 202 המקנה שלו דהיינו עמו )אנחנו בניו( הסוכה מורה על עראיות, שכן הקדושה היא עראית אצלנו. אצל יעקב הקדושה כבר הייתה מבויתת. לכן נחלקו התנאים )ריש מס' סוכה( אם צריך שהסוכה תהיה דירת עראי או קבע )למ"ד קבע למד מן המקדש שהוא סוכתו של הקב"ה(. הגעה לשכם )יח( ו י ב א י ע ק ב ש ל ם ע יר ש כ ם א ש ר ב א ר ץ כ נ ע ן ב ב א ו מ פ ד ן א ר ם ו י ח ן א ת פ נ י ה ע יר: התורה ממשיכה לקרוא ליעקב יעקב ולא ישראל. לכאורה היה צריך להפסיק זאת שכן יעקב כבר נוהג בדרך ישרה. יעקב מבטא מצב של נחיתות מוסרית, כשמוכיח את עליונותו על פני עשו הוא נקרא ישראל. עלפי מי שעושה או מתכנן בנו שואה אנו לא מרגישים שום נחיתות מוסרית. אלא שכאן יעקב מגיע לארץ כנען ושם הוא פוגש את מי שישב בארץ כנען לפניו וביחס אליהם יש לו תחושה של נחיתות מוסרית ולכן הוא מגיע כיעקב. כדי לשבת בא"י צריך זכות, הכניעה של הכנענים היא הזכות שלהם )זוהר מקור מפורט(. הוא מגיע מיגר שהדותא לנחל יבק במקום השפך לירדן, דהיינו ואדי עזרקא מול ההתחלה של נחל תרצה. יעקב התכוון להגיע לחברון כלומר עליו להדרים יותר, אך הוא מצפין לשכם!. אברהם אבינו )יב,ו( עבר בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה ומשמע שלא היה שם אלא עבר, כלומר שכם עוד לא נוסדה )אב"ע שם(. הוא בונה שם מזבח, ומגיע עם כל הנפש שעשה בחרן. אח"כ הוא מעתיק אהלו ואהלה של שרה למקום אחר והשאיר את תלמידיו במזבח אותו הקים )מעין בית מדרש שהקים לדעת אלוהים כנראה(. כרגע יעקב נמצא שם עם אחד עשר בנים ובת. נראה שדינה צריכה להקים שבט בפני עצמה, אך עליה להתחתן עם משהו מאומות העולם. לאברהם אבינו לא הייתה בת כדי שלא יוכנס גורם זר לתוך היווצרות הזהות הישראלית, אך יעקב הבין שצריך לשתף את או"ה ולכן בשכם מחפש חתן לדינה שהוא מתלמידי אברהם. חז"ל אומרים שהחתן היה צריך להיות עשו ולכן בקרו את יעקב על כך שהחביא את דינה בתיבה. 203 במהלך ההיסטוריה היהודים היו בטוחים שהם מצאו את השבט הזה, למשל באמנציפציה שמעו את בני אדום שרוצים שוויון אחווה והם היו בטוחים שזה אמיתי. הרבנים והרש"ר הירש בראשם חשבו שהתפקיד של עמ"י להשפיע קדושה בתוך המדינה הגרמנית ומתוך כך להביא קדושה לעולם. יש ניסיון התמזגות עם הטובים שבאומות אך כל פעם שהיה ניסיון כזה התברר בצורה כואבת שאותו גוי נשאר ברברי. לכן כתוב ויחן את פני העיר יעקב נותן חן לעיר בעצם חנייתו.)יט( ו י ק ן א ת ח ל ק ת ה ש ד ה א ש ר נ ט ה ש ם א ה ל ו מ י ד ב נ י ח מ ור א ב י ש כ ם ב מ א ה ק ש יט ה: יעקב קונה וכן מתקן מטבע מרחצאות ושווקים כלומר מלמד קורא לבנו שכם ע"ש העיר, דבר דומה מצינו אותם איך מתחתנים בעמ"י קנין כסף, מקום טבילה, וכתובה. חמור 204 ומשם החלה התדרדרות מוסרית האדם הפסיק להיות בפרק ד )פס' יז והלאה( שקין קורא לעיר שבנה ע"ש בנו חנוך 205 הוא והפך את העיר למרכז, כלומר אדם שמגדיר את עצמו ע"פ המסגרת בה חי. והנה כאן יש עלייה, העיר מחזירה את שמה אל האדם. )כ( ו י צ ב ש ם מ ז ב ח ו י ק ר א ל ו א ל א לה י י ש ר א ל: יעקב רוצה להתחיל לתפקד כמו ישראל )כמה פי' ברש"י לגבי מי הוא הקורא(. מעשה דינה )לד, א( ו ת צ א ד ינ ה ב ת ל א ה א ש ר י ל ד ה ל י ע ק ב ל ר א ות ב ב נ ות ה א ר ץ: )ב( ו י ר א א ת ה ש כ ם ב ן ח מ ור ה ח ו י נ ש יא ה א ר ץ ו י ק ח א ת ה ו י ש כ ב א ת ה ו י ע נ ה : אפשר לומר שהוא אנס. וייתכן שגרעין האמת שהיה מאחרי הרשעות שהייתה לו נטייה אינטואיטיבית שבבית יעקב יש גאולה וזה בא לידי ביטוי בבת של יעקב, שכן למה לו להסתבך עם יעקב. כמו פרעה 202 השווה שמואל ב )יא,יא( "ו י אמ ר א ור י ה א ל ד ו ד ה א ר ון ו י ש ר א ל ו יה וד ה י ש ב ים א ש ת י ח י ך ו ח י נ פ ש ך א ם א ע ש ה א ת ה ד ב ר ה ז ה" ב ס כ ות ו אד נ י י וא ב ו ע ב ד י א ד נ י ע ל פ נ י ה ש ד ה ח נ ים ו א נ י א ב וא א ל ב ית י ל א כ ל ו ל ש ת ות ול ש כ ב ע ם 203 יש לציין שדינה הייתה בת 8 ועשו היה בן 98. נראה שהתכוונו שאחד מצאצאי עשו הראויים יתחתן איתה. 204 שמו של חמור נראה שנובע מכך שרוצה לשאת בעולם העולם הוא רוצה בתיקון העולם ולכן בזוהר כתוב שחמור זה ר"ת "חכם מחכום ורב רבנן". 205 יש לדייק שם בפסוק ויקרא שם העיר כשם ולפי הטעמים משמע שקרא לעיר "כשם" כלומר משהו שהוא רק דומה כמעט. ב"שכם" יש קצת יותר תיקון אך זה לא הגיע ל"שמך". 83

84 ואבימלך שגנב את שרה ואבימלך השני שגונב את רבקה. )ג( ו ת ד ב ק נ פ ש ו ב ד ינ ה ב ת י ע ק ב ו י א ה ב א ת ה נ ע ר ו י ד ב ר ע ל ל ב ה נ ע ר : כל זה קורה בין האוהל של יעקב לכניסה לשכם. יעקב חנה בפני העיר, כלומר צד מזרח של העיר )כמו פני המשכן קדמה( שלימים היה קבר יוסף )ביהושע כד, לב ו א ת ע צ מ ות י וס ף... ק ב ר ו ב ש כ ם ב ח ל ק ת ה ש ד ה א ש ר ק נ ה י ע ק ב מ א ת ב נ י ח מ ור א ב י ש כ ם(. לפי הטופוגרפיה שם יש בדיוק 50 מ' של ירידה תלולה. הוא לוקח אותה ומכניס אותה לעיר, אך היכן יעקב היה? הוא שמע את האונס. )ד( ו י אמ ר ש כ ם א ל ח מ ור א ב יו ל אמ ר ק ח ל י א ת ה י ל ד ה ה ז את ל א ש ה: כלומר הם מבקשים לתקן את המעשה המגעיל בטשטוש תרבותי שיראה יפה מבחוץ )ה( ו י ע ק ב ש מ ע כ י ט מ א א ת ד ינ ה ב ת ו וב נ יו ה י ו א ת מ ק נ ה ו ב ש ד ה ו ה ח ר ש י ע ק ב ע ד ב א ם: יעקב שמע בעצמו )ו( ו י צ א ח מ ור א ב י ש כ ם א ל י ע ק ב ל ד ב ר א ת ו: )ז( וב נ י י ע ק ב ב א ו מ ן ה ש ד ה כ ש מ ע ם ו י ת ע צ ב ו ה א נ ש ים ו י ח ר ל ה ם מ א ד כ י נ ב ל ה ע ש ה ב י ש ר א ל ל ש כ ב א ת ב ת י ע ק ב ו כ ן ל א י ע ש ה: גם הם שמעו מה שקרה. הכתוב עושה את המעבר יעקב ישראל. לפי המשך הסיפור בני יעקב עשו "תג מחיר" חלק מהמפרשים אומרים כך ואחרים אחרת. המהר"ל אומר שכל המחלוקת בין המפרשים היא לא לעניין שכן זו מלחמת אומה באומה שמתחילה בתקרית גבול. אחי דינה אומרים נבלה עשה בישראל הם החליטו שהם אומה ולכן צריך תגובה חריפה, אך יעקב חושב שהוא משפחה ולכן חושב שצריך ענישה ולא לשחוט את העיר ולכן הוא שותק במו"מ על נישואי דינה הוא מעדיף לנרמל את הקשר הזה. )ח( ו י ד ב ר ח מ ור א ת ם ל אמ ר ש כ ם ב נ י ח ש ק ה נ פ ש ו ב ב ת כ ם ת נ ו נ א א ת ה ל ו ל א ש ה: )ט( ו ה ת ח ת נ ו א ת נ ו ב נ ת יכ ם ת ת נ ו ל נ ו ו א ת ב נ ת ינ ו ת ק ח ו ל כ ם: )י( ו א ת נ ו ת ש ב ו ו ה א ר ץ ת ה י ה ל פ נ יכ ם ש ב ו וס ח ר וה ו ה א ח ז ו ב ה: )יא( ו י אמ ר ש כ ם א ל א ב יה ו א ל א ח יה א מ צ א ח ן ב ע ינ יכ ם ו א ש ר ת אמ ר ו א ל י א ת ן: )יב( ה ר ב ו ע ל י מ א ד מ ה ר ומ ת ן ו א ת נ ה כ א ש ר ת אמ ר ו א ל י ות נ ו ל י א ת ה נ ע ר ל א ש ה: הם רוצים להתאחד עם עמ"י. תגובת האחים )יג( ו י ע נ ו ב נ י י ע ק ב א ת ש כ ם ו א ת ח מ ור א ב יו ב מ ר מ ה ו י ד ב ר ו א ש ר ט מ א א ת ד ינ ה א ח ת ם: הם משתמשים כביכול ברעיון של יעקב שהם רק משפחה. )יד( ו י אמ ר ו א ל יה ם ל א נ וכ ל ל ע ש ות ה ד ב ר ה ז ה ל ת ת א ת א ח ת נ ו ל א יש א ש ר ל ו ע ר ל ה כ י ח ר פ ה ה וא ל נ ו: )טו( א ך ב ז את נ א ות ל כ ם א ם ת ה י ו כ מ נ ו ל ה מ ל ל כ ם כ ל ז כ ר: )טז( ו נ ת נ ו א ת ב נ ת ינ ו ל כ ם ו א ת ב נ ת יכ ם נ ק ח ל נ ו ו י ש ב נ ו א ת כ ם ו ה י ינ ו ל ע ם א ח ד: )יז( ו א ם ל א ת ש מ ע ו א ל ינ ו ל ה מ ול ו ל ק ח נ ו א ת ב ת נ ו ו ה ל כ נ ו: )יח( ו י יט ב ו ד ב ר יה ם ב ע ינ י ח מ ור וב ע ינ י ש כ ם ב ן ח מ ור: )יט( ו ל א א ח ר ה נ ע ר ל ע ש ות ה ד ב ר כ י ח פ ץ ב ב ת י ע ק ב ו ה וא נ כ ב ד מ כ ל ב ית א ב יו: )כ( ו י ב א ח מ ור וש כ ם ב נ ו א ל ש ע ר ע יר ם ו י ד ב ר ו א ל א נ ש י ע יר ם ל אמ ר: )כא( ה א נ ש ים ה א ל ה ש ל מ ים ה ם א ת נ ו ו י ש ב ו ב א ר ץ ו י ס ח ר ו א ת ה ו ה א ר ץ ה נ ה ר ח ב ת י ד י ם ל פ נ יה ם א ת ב נ ת ם נ ק ח ל נ ו ל נ ש ים ו א ת ב נ ת ינ ו נ ת ן ל ה ם: דבר זה מעיד שהשומרון היו שומם באותם הימים. )כב( א ך ב ז את י א ת ו ל נ ו ה א נ ש ים ל ש ב ת א ת נ ו ל ה י ות ל ע ם א ח ד ב ה מ ול ל נ ו כ ל ז כ ר כ א ש ר ה ם נ מ ל ים: )כג( מ ק נ ה ם ו ק נ י נ ם ו כ ל ב ה מ ת ם ה ל וא ל נ ו ה ם א ך נ א ות ה ל ה ם ו י ש ב ו א ת נ ו: )כד( ו י ש מ ע ו א ל ח מ ור ו א ל ש כ ם ב נ ו כ ל י צ א י ש ע ר ע יר ו ו י מ ל ו כ ל ז כ ר כ ל י צ א י ש ע ר ע יר ו: הסכימו להצטרף לבית אברהם ע"י ברית מילה. )כה( ו י ה י ב י ום ה ש ל יש י ב ה י ות ם כ א ב ים ו י ק ח ו ש נ י ב נ י י ע ק ב ש מ ע ון ו ל ו י א ח י ד ינ ה א יש ח ר ב ו ו י ב א ו ע ל ה ע יר ב ט ח ו י ה ר ג ו כ ל ז כ ר: הברית כואבת במיוחד ביום השלישי. 206 כלומר אתה מעוכב שלושה ימים מהתקדמות העולם. לכן כל פעם שמופיע המספר שלוש מציין פיגור ביחס לקצב ההיסטורי של ישראל מאו"ה. הם נכנסים בביטחון לעיר בידיעה שלא יכולים לפגוע בהם. )כו( ו א ת ח מ ור ו א ת ש כ ם ב נ ו ה ר ג ו ל פ י ח ר ב ו י ק ח ו א ת ד ינ ה מ ב ית ש כ ם ו י צ א ו: שמעון ולוי הם בעלי דין האחד קשה )שמעון מהותי - מצדיק את עצם הקיום מול האינסוף( והשני רפה )לוי מקרי - מצדיק את המעשים( יש להם קנאות כלומר, החלטה שלא לוותר. לעומתם ראובן אינו כך הוא פחות יוזם. )כז( ב נ י י ע ק ב ב א ו ע ל ה ח ל ל ים ו י ב ז ו ה ע יר א ש ר ט מ א ו א ח ות ם: כל בני יעקב ולא רק שמעון ולוי. )כח( א ת צ אנ ם ו א ת ב ק ר ם ו א ת ח מ ר יה ם ו א ת א ש ר ב ע יר ו א ת א ש ר ב ש ד ה ל ק ח ו: )כט( ו א ת כ ל ח יל ם ו א ת כ ל ט פ ם ו א ת נ ש יה ם ש ב ו ו י ב ז ו ו א ת כ ל א ש ר ב ב י ת: משפחת יעקב הופכת להיות עשירה. בני יעקב לא הרגו את הנשים שלא יכולות להילחם בהם אלא רק את הגברים. באותה תקופה א"א להשאיר אף אחד השבט בחיים כי אחרת הנקמה שלהם תהיה מסוכנת )הנשים למשל יכולות ללכת לכנעני לכן יש הלכות מיוחדות ליום זה. שלושה הוא המרחק האבסולוטי, אחד מעל השני זה עליונות דבקה, עליון במהות כי עליון מתחתיו, כמו"כ עמ"י יודע לעשות תשובה שיש בו שלושה שלבים היא עליונה בגלל שיש רק אחת מתחתיה, כשיש שלישי עליון יותר הוא

85 ח) והפריזי ולשכנע אותם לנקום(. הרמב"ם טוען שכל אנשי שכם היו צריכים להיהרג כי היו צריכים לשפוט את שכם, הרמב"ן אומר שהאנשים הפשוטים לא יכולים לעשות כלום נגד המלך אך ייתכן שזו כוונת הרמב"ם שכאומר "בעלי שכם" כלומר הדרג השולט. אומה או משפחה מוסר או אסטרטגיה )ל( ו י אמ ר י ע ק ב א ל ש מ ע ון ו א ל ל ו י ע כ ר ת ם א ת י ל ה ב א יש נ י ב י ש ב ה א ר ץ ב כ נ ע נ י וב פ ר ז י ו א נ י מ ת י מ ס פ ר ו נ א ס פ ו ע ל י ו ה כ ונ י ו נ ש מ ד ת י א נ י וב ית י: הטענה של יעקב היא אסטרטגית ולא מוסרית. אך כשמברך אותם לפני מותו הוא נותן להם ביקורת מוסרית )מט, ה-ז(. )לא( ו י אמ ר ו ה כ ז ונ ה י ע ש ה א ת א ח ות נ ו: טענת האחים לא מובנת. הרי זה לא פותר את הטענה האסטרטגית! כלומר מי שלא עומד על כבודו דווקא מתאספים עליו וכן ייתכן שכוונתם שיש טענה מוסרית שא"א לשתק על מה שהם עשו וזה גובר על הטענה האסטרטגית. זה המשך הוויכוח שלהם אם הם כבר אומה או עדיין משפחה. 207 הכרעת ה' והבנת יעקב )לה, א( ו י אמ ר א לה ים א ל י ע ק ב ק ום ע ל ה ב ית א ל ו ש ב ש ם ו ע ש ה ש ם מ ז ב ח ל א ל ה נ ר א ה א ל י ך ב ב ר ח ך מ פ נ י ע ש ו א ח י ך: אם ה' אומר ליעקב לקום ולעלות משמע שהוא יושב ובשפלות. ה' מכריע שבני יעקב צודקים. בית א-ל יושבת בהר והיא תביעה ולכן היה צריך לטהר את כולם מע"ז. )ב( ו י אמ ר י עק ב א ל ב ית ו ו א ל 208 מוסרית מיעקב לעלות. לכל השבויים יש אלוהי נכר כ ל א ש ר ע מ ו ה ס ר ו א ת א לה י ה נ כ ר א ש ר ב ת כ כ ם ו ה ט ה ר ו ו ה ח ל יפ ו ש מ לת יכ ם: )ג( ו נ ק ומ ה ו נ ע ל ה ב ית א ל ו א ע ש ה ש ם מ ז ב ח ל א ל ה ע נ ה א ת י ב י ום צ ר ת י ו י ה י ע מ ד י ב ד ר ך א ש ר ה ל כ ת י: )ד( ו י ת נ ו א ל י ע ק ב א ת כ ל א לה י ה נ כ ר א ש ר ב י ד ם ו א ת ה נ ז מ ים א ש ר ב א ז נ יה ם ו י ט מ ן א ת ם י ע ק ב ת ח ת ה א ל ה א ש ר ע ם ש כ ם: לפי זה שכם הוא מקום שבו מתחת האלה יש ע"ז. שכם הוא המרכז הגיאוגרפי של א"י כלומר הארציות של א"י טומנה בחובה את היסוד של ע"ז. לכן עובדי ע"ז שבחו"ל מנהג אבותיהם בידיהם, זה סתם! בא"י הע"ז היא משמעותית. זאת משום שכוחות ועצמות החיים חזקים יותר בא"י, לכן ייתכן שזה יתעלה כשננצל כוחות אלו לעבודת ה'. )ה( ו י ס ע ו ו י ה י ח ת ת א לה ים ע ל ה ע ר ים 209 א ש ר ס ב יב ת יה ם ו ל א ר ד פ ו א ח ר י ב נ י י ע ק ב: יש כאן גילוי מילתא ששמעון ולוי צדקו. )ו( ו י ב א י ע ק ב ל וז ה א ש ר ב א ר ץ כ נ ע ן ה וא ב ית א ל ה וא ו כ ל ה ע ם א ש ר ע מ ו: יעקב חייב להתחיל בהנהגה של אומה מרגע שנכנס לא"י. )ז( ו י ב ן ש ם מ ז ב ח ו י ק ר א ל מ ק ום א ל ב ית א ל כ י ש ם נ ג ל ו א ל יו ה א לה ים ב ב ר ח ו מ פ נ י א ח יו: )ח( ו ת מ ת ד ב ר ה מ ינ ק ת ר ב ק ה ו ת ק ב ר מ ת ח ת ל ב ית א ל ת ח ת ה א ל ון ו י ק ר א ש מ ו א ל ון ב כ ות: לא מובן הקשר של מינקת רבקה. וחז"ל אומרים שזה הסימן שגם רבקה מתה כלומר יעקב נגמל. הוא עצמאי לגמרי ובעל בטחון עצמי. דבורה היא שם של חיה המייצרת דבש ומינקת נותנת חלב. א"י היא ארץ זבת חלב ודבש, המיוחד בחלב ודבש הוא שזה טהור מטמא )חלב מדם ודבש מדבורה( כלומר א"י מהפכת טמא לטהור מעלה את הכל. )ט( ו י ר א א לה ים א ל י ע ק ב ע וד ב ב א ו מ פ ד ן א ר ם ו י ב ר ך א ת ו: )י( ו י אמ ר ל ו א לה ים ש מ ך י ע ק ב ל א י ק ר א ש מ ך ע וד י ע ק ב כ י א ם י ש ר א ל י ה י ה ש מ ך ו י ק ר א א ת ש מ ו י ש ר א ל: כעת יעקב נקרא ישראל בברכת ה' לאחר שהצליח להתגבר על המחסום הנפשי שהיה לו בשכם. נבואת ה' ליעקב )יא( ו י אמ ר ל ו א לה ים א נ י א ל ש ד י פ ר ה ור ב ה ג וי וק ה ל ג וי ם י ה י ה מ מ ך ומ ל כ ים מ ח ל צ י ך י צ א ו: שם שדי, הוא שם ה' בהבטחות על פריון. כעת אפשר להוליד את השבט הצברי היחיד )האידיאל היה שגם מנשה ואפרים יוולדו בא"י(. המשמעות היא שבנימין מייצג את הקדושה הטבעית, בעוד שבחו"ל יש מאבק בין הקדושה לטבע, בא"י יש קדושה טבעית הבאה לידי ביטוי בבנימין וזה מתאים לאחדות שבשם ישראל. הנפש נוטה אל הטבע והנשמה חפצה בדבר ה', יש תרגולת של הנשמה 207 האמירה "אנחנו לא נרד לרמה שלהם" אינה לגיטימית כי המוסר האמתי הוא לפגוע מידה כנגד מידה וזה מחייב את ההדדיות וכך ילמד שאם יתן טוב יקבל טוב. וראה מו"נ "ג פרק מא( על הענשים. המחאה נגד האלימות צריכה להיות מוחלטת ולנהוג במי שנוהג באלימות באותה אלימות בה הוא נוהג. וראה עוד באגרות ראיה )ח"א עמ' ק( על עניני המלחמות שבי"ד החליט אם צריך לנהוג ביותר תקיפות מאשר האלימות של האויב לפי מצב האויב באותו זמן מבחינות שונות שלא הגיעו אלינו במסורת. 208 ייתכן וזה היה הזמן של רחל לזרוק את התרפים שהחביאה. 209 ערים - באונקלוס פירש עממיא כלומר עמים ואולי הייתה לו גירסה אחרת וצ"ע. 85

86 שמאפשרת חדירה לתוך נפש האדם ואז המאבק באיזשהו שלב מפסיק ויש הרמוניה פנימית בנפש האדם בא"י הקדושה יותר טבעית ולפעמים אף נתונה במתנה. בהמשך יהיה מאבק על הנוער הישראלי בנימין בין יהודה ויוסף שמי שבנימין יהיה אתו יבטא את השליטה בעמ"י. )יב( ו א ת ה א ר ץ א ש ר נ ת ת י ל א ב ר ה ם ול י צ ח ק ל ך א ת נ נ ה ול ז ר ע ך א ח ר י ך א ת ן א ת ה א ר ץ: בנימין יושב בדיוק במקום בו לוי ישבו במדבר במרכז המחנה. המדבר הוא מעין ישיבה בה אוכלים ולומדים תורה, לוי מייצג תורה הבאה מן העליונים ולא מן הטבע. בא"י סדר נחלת השבטים שונה לוי מפוזר ובנימין באמצע. 210 האבן של בנימין היא הישפה ויש בה הצבעים של כל השבטים כולם התקווה של עמ"י. )יג( ו י ע ל מ ע ל יו א לה ים ב מ ק ום א ש ר ד ב ר א ת ו: רש"י אומר "איני יודע מה מלמדנו". נראה שזה אומר שיש קשר בין אלוהים לבין המקום בו הוא דיבר איתו. יעקב הוא מרכבה לשכינה בזיקה לא"י. אלא רש"י חי בחו"ל ולכן הוא יודע מה זה מלמד אך הוא לא יודע מה זה מלמד את דורו שיושב בחו"ל לגבי קדושת המקום. כמו"כ ייתכן שרש"י רוצה למנוע טעות תיאולוגית של פנתאיזם שכביכול ה'=מקום. 211 )יד( ו י צ ב י ע ק ב מ צ ב ה ב מ ק ום א ש ר ד ב ר א ת ו מ צ ב ת א ב ן ו י ס ך ע ל יה נ ס ך ו י צ ק ע ל יה ש מ ן: )טו( ו י ק ר א י ע ק ב א ת ש ם ה מ ק ום א ש ר ד ב ר א ת ו ש ם א לה ים ב ית א ל : פטירת רחל )טז( ו י ס ע ו מ ב ית א ל ו י ה י ע וד כ ב ר ת ה א ר ץ ל ב וא א פ ר ת ה ו ת ל ד ר ח ל ו ת ק ש ב ל ד ת ה: כברת הארץ זה עמידה של תלם אחד. )יז( ו י ה י ב ה ק ש ת ה ב ל ד ת ה ו ת אמ ר ל ה ה מ י ל ד ת א ל ת יר א י כ י ג ם ז ה ל ך ב ן: חז"ל אמרו שהיא יראה כי יצאו לה שני בנות והיא חשבה שאין בן ואמרה לה שהיא ילדה שלישייה. )יח( ו י ה י ב צ את נ פ ש ה כ י מ ת ה ו ת ק ר א ש מ ו ב ן א ונ י ו א ב יו ק ר א ל ו ב נ י מ ין: הנחת היסוד היא שהנפש יוצאת כלומר שהנפש עצמאית מהגוף וזה מהווה ראיה שהאמונה התנכי"ת הכילה את השארות הנפש. 212 אוני היינו צערי. בן ימין משמעותו הבן של הימין כלומר צד דרום, הוא היחיד שנולד דרומה לפדן ארם בא"י. יעקב רואה בו את התקווה של א"י. נראה שקריאת השם הייתה כשרחל הייתה גוססת. יעקב מעביר את שם בנו מהדאגה הפרטית אל הפן הלאומי. )יט( ו ת מ ת ר ח ל ו ת ק ב ר ב ד ר ך א פ ר ת ה ה וא ב ית ל ח ם: רחל היא האהבה של חו"ל, ברגע שנולד בנה השייך לא"י היא כבר צריכה למות. כאן בנימין עושה רצון אביו ואימו נהרגת כמו סביו יצחק בעקידה. 213 בארץ לאה היא המולידה את המלכות והכהונה והיא שייכת לא"י בה א"א להיות נשוי לשתי אחיות. רק כשיגיעו לחברון זה נחשב מבחינתן כניסה לארץ. )כ( ו י צ ב י ע ק ב מ צ ב ה ע ל ק ב ר ת ה ה וא מ צ ב ת ק ב ר ת ר ח ל ע ד ה י ום: לכאורה רחל הייתה צריכה להיקבר במערת המכפלה. אלא שמכיוון שהיא שייכת לגלות היא צריכה להיות בדרך ולא בא"י. היא אמנם בא"י )תוספתא סוטה פרק יא משנה יג( אך כל עוד לא הגיעו לחברון לשליטה זה לא נחשב א"י. 214 מעשה ראובן )כא( ו י ס ע י ש ר א ל ו י ט א ה לה מ ה ל א ה ל מ ג ד ל ע ד ר: חז"ל רומזים שזה המקום שהמשיח צריך להיוולד בו. )כב( ו י ה י ב ש כ ן י ש ר א ל ב א ר ץ ה ה וא ו י ל ך ר א וב ן ו י ש כ ב א ת ב ל ה ה פ יל ג ש א ב יו ו י ש מ ע י ש ר א ל פ ו י ה י ו ב נ י י ע ק ב ש נ ים ע ש ר: שוב יעקב מקבל שפלות ולכן נקראה יעקב. נראה כאילו הפס' אומר שאע"פ שראובן עשה מה שעשה הרי שבני יעקב שנים עשר כלומר הוא עדיין חלק מהם. בדברי הימים )א ה, א-ב( " וב נ י ר א וב ן ב כ ור י ש ר א ל כ י ה וא ה ב כ ור וב ח ל ל ו י צ וע י א ב יו נ ת נ ה ב כ ר ת ו ל ב נ י י וס ף ב ן י ש ר א ל ו ל א ל ה ת י ח ש ל ב כ ר ה: כ י י ה וד ה ג ב ר ב א ח יו ול נ ג יד מ מ נ ו ו ה ב כ ר ה ל י וס ף". כאן הביטוי בחללו, יותר עדין. זה בסיס לדברי חז"ל שהמעשה לא כפי המתואר ואין הכוונה שאכן שכב, אך זה שנוי במחלוקת )שבת נה:(. רש"י עומד על כך 210 תצ"א של ארץ בנימין משחק הצללים שבמשך היום מייצר את האותיות מלמעלה למטה "יקוק". 211 וכן יש ללמוד את שאר המקומות שרש"י אומר איני יודע מה מלמדנו. 212 בניגוד לדעה הרווחת אצל הריקים באקדמיה שאמרו שזה רעיון שהיהודים אימצו מאפלטון. נקודת האמת בדבריהם היא שזה לא היה במרכז ההכרה אלא דווקא החיים הארציים זאת משום שחשו את הקדושה בנבואה. 213 לפי זה אפשר לבטל את תסביך אדיפוס. 214 המרכז הרוחני של הארץ חברון, הארצי שכם, והכלל אנושי ירושלים. 86

87 שלראובן הייתה מועקה מזה שאחר פטירת רחל יעקב מתקרב יותר לבלהה מאשר ללאה. בעצם הצטמצמות למסגרת האהבה הקרובה והפרטית והוא היה קנאי ליעדים האידיאליים של האומה והוא רוצה לפסול את בלהה מלהביא שבט נוסף, הוא יקבל עוד שבט רק אם יבוא מאימו. לכאורה טעותו הוא בהני כבשי דרחמנא למה לך? דבר זה מסביר את ההיסטוריות של הסיפורים האלו כי אומות אחרות מנסות לטשטש את הסיפורים מהסוג הזה. תולדות יעקב ופטירת יצחק )כג( ב נ י ל א ה ב כ ור י ע ק ב ר א וב ן ו ש מ ע ון ו ל ו י ו יה וד ה ו י ש שכ ר וז ב ול ן: )כד( ב נ י ר ח ל י וס ף וב נ י מ ן: )כה( וב נ י ב ל ה ה ש פ ח ת ר ח ל ד ן ו נ פ ת ל י: )כו( וב נ י ז ל פ ה ש פ ח ת ל א ה ג ד ו א ש ר א ל ה ב נ י י ע ק ב א ש ר י ל ד ל ו ב פ ד ן א ר ם: )כז( ו י ב א י ע ק ב א ל י צ ח ק א ב יו מ מ ר א ק ר י ת ה א ר ב ע ה וא ח ב ר ון א ש ר ג ר ש ם א ב ר ה ם ו י צ ח ק: )כח( ו י ה י ו י מ י י צ ח ק מ א ת ש נ ה וש מ נ ים ש נ ה: )כט( ו י ג ו ע י צ ח ק ו י מ ת ו י א ס ף א ל ע מ יו ז ק ן ו ש ב ע י מ ים ו י ק ב ר ו א ת ו ע ש ו ו י ע ק ב ב נ יו: פ תולדות אדום )לו, א( ו א ל ה ת ל ד ות ע ש ו ה וא א ד ום: לכאורה לא מובן מה הקשר של תולדות עשו. אלא כמו שהקב"ה ראה שא"א שהעולם יתקיים רק במידת הדין ולכן שיתף חסד. בני אדום המציאו את המשפט הרומי בו היה דין בלבד. 215 כלומר יש צורך להביא זאת כהקדמה לתולדות ישראל כמו שהקב"ה שיתף מידת רחמים לדין בבריאת העולם. התורה מגלה שיש יחס בין שתי המלכויות כשמגיעה מלכות ישראל אין מקום למלכות רומי. חז"ל אומרים שטוב מאוד זה מלכות ישראל ו"וטוב מאוד" זה מלכות רומיים. 216 ביחס לתורת ישראל הפורמליזם המשפטי הוא רשעות אבל ביחס לעולם הברברי שהיה רק רומא תקדם את העולם, כלומר תעדן אותו מבחינה מוסרית. ואז עמ"י נכנס לפוליטיקה. )ב( ע ש ו ל ק ח א ת נ ש יו מ ב נ ות כ נ ע ן א ת ע ד ה ב ת א יל ון ה ח ת י ו א ת א ה ל יב מ ה ב ת ע נ ה ב ת צ ב ע ון ה ח ו י: )ג( ו א ת ב ש מ ת ב ת י ש מ ע אל א ח ות נ ב י ות: )ד( ו ת ל ד ע ד ה ל ע ש ו א ת א ל יפ ז וב ש מ ת י ל ד ה א ת ר ע וא ל: )ה( ו א ה ל יב מ ה י ל ד ה א ת יעיש י ע וש ו א ת י ע ל ם ו א ת ק ר ח א ל ה ב נ י ע ש ו א ש ר י ל ד ו ל ו ב א ר ץ כ נ ע ן: )ו( ו י ק ח ע ש ו א ת נ ש יו ו א ת ב נ יו ו א ת ב נ ת יו ו א ת כ ל נ פ ש ות ב ית ו ו א ת מ ק נ ה ו ו א ת כ ל ב ה מ ת ו ו א ת כ ל ק נ י נ ו א ש ר ר כ ש ב א ר ץ כ נ ע ן ו י ל ך א ל א ר ץ מ פ נ י י ע ק ב א ח יו: )ז( כ י ה י ה ר כ וש ם ר ב מ ש ב ת י ח ד ו ו ל א י כ ל ה א ר ץ מ ג ור יה ם ל ש את א ת ם מ פ נ י מ ק נ יה ם: )ח( ו י ש ב ע ש ו ב ה ר ש ע יר ע ש ו ה וא א ד ום: )ט( ו א ל ה ת ל ד ות ע ש ו א ב י א ד ום ב ה ר ש ע יר: )י( א ל ה ש מ ות ב נ י ע ש ו א ל יפ ז ב ן ע ד ה א ש ת ע ש ו ר ע וא ל ב ן ב ש מ ת א ש ת ע ש ו: )יא( ו י ה י ו ב נ י א ל יפ ז ת ימ ן א ומ ר צ פ ו ו ג ע ת ם וק נ ז: )יב( ו ת מ נ ע ה י ת ה פ יל ג ש ל א ל יפ ז ב ן ע ש ו ו ת ל ד ל א ל יפ ז א ת ע מ ל ק א ל ה ב נ י ע ד ה א ש ת ע ש ו: )יג( ו א ל ה ב נ י ר ע וא ל נ ח ת ו ז ר ח ש מ ה ומ ז ה א ל ה ה י ו ב נ י ב ש מ ת א ש ת ע ש ו: )יד( ו א ל ה ה י ו ב ני א ה ל יב מ ה ב ת ע נ ה ב ת צ ב ע ון א ש ת ע ש ו ו ת ל ד ל ע ש ו א ת יעיש י ע וש ו א ת י ע ל ם ו א ת ק ר ח: )טו( א ל ה א ל ופ י ב נ י ע ש ו ב נ י א ל יפ ז ב כ ור ע ש ו א ל וף ת ימ ן א ל וף א ומ ר א ל וף צ פ ו א ל וף ק נ ז: )טז( א ל וף ק ר ח א ל וף ג ע ת ם א ל וף ע מ ל ק א ל ה א ל ופ י א ל יפ ז ב א ר ץ א ד ום א ל ה ב נ י ע ד ה: )יז( ו א ל ה ב נ י ר ע וא ל ב ן ע ש ו א ל וף נ ח ת א ל וף ז ר ח א ל וף ש מ ה א ל וף מ ז ה א ל ה א ל ופ י ר ע וא ל ב א ר ץ א ד ום א ל ה ב נ י ב ש מ ת א ש ת ע ש ו: )יח( ו א ל ה ב נ י א ה ל יב מ ה א ש ת ע ש ו א ל וף י ע וש א ל וף י ע ל ם א ל וף ק ר ח א ל ה א ל ופ י א ה ל יב מ ה ב ת ע נ ה א ש ת ע ש ו: )יט( א ל ה ב נ י ע ש ו ו א ל ה א ל ופ יה ם ה וא א ד ום: )כ( א ל ה ב נ י ש ע יר ה ח ר י י ש ב י ה א ר ץ ל וט ן ו ש וב ל ו צ ב ע ון ו ע נ ה: )כא( ו ד ש ון ו א צ ר ו ד יש ן א ל ה א ל ופ י ה ח ר י ב נ י ש ע יר ב א ר ץ א ד ום: )כב( ו י ה י ו ב נ י ל וט ן ח ר י ו ה ימ ם ו א ח ות ל וט ן ת מ נ ע: )כג( ו א ל ה ב נ י ש וב ל ע ל ו ן ומ נ ח ת ו ע יב ל ש פ ו ו א ונ ם: )כד( ו א ל ה ב נ י צ ב ע ון ו א י ה ו ע נ ה ה וא ע נ ה א ש ר מ צ א א ת ה י מ ם ב מ ד ב ר ב ר ע ת ו א ת ה ח מ ר ים ל צ ב ע ון א ב יו: )כה( ו א ל ה ב נ י ע נ ה ד ש ן ו א ה ל יב מ ה ב ת ע נ ה: )כו( ו א ל ה ב נ י ד יש ן ח מ ד ן ו א ש ב ן ו י ת ר ן וכ ר ן: )כז( א ל ה ב נ י א צ ר ב ל ה ן ו ז ע ו ן ו ע ק ן: )כח( א ל ה ב נ י ד יש ן ע וץ ו א ר ן: )כט( א ל ה א ל ופ י ה ח ר י א ל וף ל וט ן א ל וף ש וב ל א ל וף צ ב ע ון א ל וף ע נ ה: )ל( א ל וף ד ש ן א ל וף א צ ר א ל וף ד יש ן א ל ה א ל ופ י ה ח ר י ל א ל פ יה ם ב א ר ץ ש ע יר: פ )לא( ו א ל ה ה מ ל כ ים א ש ר מ ל כ ו ב א ר ץ א ד ום ל פ נ י מ ל ך מ ל ך ל ב נ י י ש ר א ל: כלומר יש צורך שתהיה מלכות אדום לפני בבראשית רבה )בראשית ט, יג( "אמר רבי שמעון בן לקיש הנה טוב מאד, זו מלכות שמים, והנה טוב מאד, זו מלכות הרומיים, וכי מלכות הרומיים טוב מאד אתמהא, אלא שהיא תובעת דקיון )=משפט ביוונית( של בריות, שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי" כלומר היא תובעת את המשפט. ואדם אותיות אדום הפורמליזם של החוק. למשל יש חוק שאם אדם חייב כסף ולא יכול לשלם, הנושה לוקח לו את כל ממונו, ואם אין לו היו הורגים אותו ומשתמשים בגופה.

88 מלכות ישראל. ראה אורות המלחמה פסקה ג )לב( ו י מ ל ך ב א ד ום ב ל ע ב ן ב ע ור ו ש ם ע יר ו ד נ ה ב ה: )לג( ו י מ ת ב ל ע ו י מ ל ך ת ח ת יו י וב ב ב ן ז ר ח מ ב צ ר ה: )לד( ו י מ ת י וב ב ו י מ ל ך ת ח ת יו ח ש ם מ א ר ץ ה ת ימ נ י: )לה( ו י מ ת ח ש ם ו י מ ל ך ת ח ת יו ה ד ד ב ן ב ד ד ה מ כ ה א ת מ ד י ן ב ש ד ה מ וא ב ו ש ם ע יר ו ע ו ית: )לו( ו י מ ת ה ד ד ו י מ ל ך ת ח ת יו ש מ ל ה מ מ ש ר ק ה: )לז( ו י מ ת ש מ ל ה ו י מ ל ך ת ח ת יו ש א ול מ ר ח ב ות ה נ ה ר: )לח( ו י מ ת ש א ול ו י מ ל ך ת ח ת יו ב ע ל ח נ ן ב ן ע כ ב ור: )לט( ו י מ ת ב ע ל ח נ ן ב ן ע כ ב ור ו י מ ל ך ת ח ת יו ה ד ר ו ש ם ע יר ו פ ע ו ו ש ם א ש ת ו מ ה יט ב א ל ב ת מ ט ר ד ב ת מ י ז ה ב: )מ( ו א ל ה ש מ ות א ל ופ י ע ש ו ל מ ש פ ח ת ם ל מ ק מ ת ם ב ש מ ת ם א ל וף ת מ נ ע א ל וף ע ל ו ה א ל וף י ת ת: )מא( א ל וף א ה ל יב מ ה א ל וף א ל ה א ל וף פ ינ ן: )מב( א ל וף ק נ ז א ל וף ת ימ ן א ל וף מ ב צ ר: )מג( א ל וף מ ג ד יא ל א ל וף ע יר ם א ל ה א ל ופ י א ד ום ל מ ש ב ת ם ב א ר ץ א ח ז ת ם ה וא ע ש ו א ב י א ד ום: פ 88

89 וישב ישיבת צדיק בעוה"ז )לז, א( ו י ש ב י ע ק ב ב א ר ץ מ ג ור י א ב יו ב א ר ץ כ נ ע ן: יש הנגדה בין היחס של יעקב לארץ לבין יחס אבותיו לארץ. מגורים מלשון גר ארעיות. יעקב החליט לשנות את היחס ולשבת. אדם יושב כשגומר ללכת, נראה שיעקב הבין שנגמר הזמן של ההליכה כלומר שהגיעו ימות המשיח. עצם הרעיון לשבת הוא התוכן של הציפיה המשיחית, כלומר הנחה שהעולם מתקדם ומתישהו מגיעים. 217 חז"ל אמרו שוישב זה לשון פורענות, כי ההיסטוריה עדיין לא הושלמה ולכן א"א לשבת. )ב( א ל ה ת ל ד ות י ע ק ב י וס ף ב ן ש ב ע ע ש ר ה ש נ ה ה י ה ר ע ה א ת א ח יו ב צ אן ו ה וא נ ע ר א ת ב נ י ב ל ה ה ו א ת ב נ י ז ל פ ה נ ש י א ב יו ו י ב א י וס ף את ד ב ת ם ר ע ה א ל א ב יה ם: רש"י אומר: "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקדוש ברוך הוא לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה". רוגז בלשון תנכי"ת זה צרה. הצרה של יוסף, היא כנראה שיוסף לא מסכים שיעקב ישב בשלווה. משה רבנו שואל את הקב"ה ארבע קושיות )ברכות ז.( לגבי רשע ורע לו כלומר זה שהוא רשע זה לא מספיק?! וכן לגבי צדיק מדוע שיהיה לו טוב? אלא שיש צדיקים כדי לתקן את העולם ולכן אסור להם לשבת בשלווה. לפי זה יוסף סובר שתפקידו של הצדיק שלא לשבת בשלווה. יתר על כן הצדיק לא יכול לשבת בשלווה בא"י אלא בחו"ל. מבין כל בני יעקב יוסף טוען שצריך לצאת לחו"ל אך לכאורה הוא האחרון שנולד בחו"ל הוא היה שם הכי פחות זמן )6 שנים( יש לו קישור נפלא לחרן ילדותו הייתה שם. אך בשביל האחים זה המקום בו ביקשו להשמיד את משפחת יעקב המקום של השואה. דבר זה מייצג שתי גישות שונות בין בני יעקב כיצד לתקן את העולם. מי שקדם ליוסף היו האבות: אברהם, יצחק ויעקב. והנה יש שכבר חזקה שדרכו של יוסף לא תצלח. לכן האחים טענו שהוא רודף וחייב מיתה. בעצם זו אחיזה בשיטתו של נחור מול אברהם. אמנם הלכה כיהודה שיש להקים מרכז גאולה, אך ההשגחה פעלה גם דרך הקוסמופוליטיות. המבנה של ארב הפרשיות הבאות הוא: וישב נפילת יהודה, מקץ עלייתו של יוסף, ויגש נפילת יוסף, ויחי עליית יהודה. יוסף בן 17 הוא בגיל שהוא חולם לתקן את העולם. הוא מבקש את החברה הדחויה דווקא סוג של ניסיון לעשות צדק ולכן מביא את דיבתם רעה לאבא יש לו כוונות של תיקון. )ג( ו י ש ר א ל א ה ב א ת י וס ף מ כ ל ב נ יו כ י ב ן ז ק נ ים ה וא ל ו ו ע ש ה ל ו כ ת נ ת פ ס ים: כתונת פסים זה של מלכים כלומר יעקב ייעד אותו למלכות )ד( ו י ר א ו א ח יו כ י א ת ו א ה ב א ב יה ם מ כ ל א ח יו ו י ש נ א ו א ת ו ו ל א י כ ל ו ד ב ר ו ל ש לם: האחים מתנגדים בבירור. רש"י אומר ששבחם הוא שלא הסתירו את השנאה. בספר בראשית יש המון בעיות אחווה שמקורם בדיבור. 218 במשפחת יעקב שמים את הכל על השולחן ואומרים ליוסף שהם שונאים אותו ולכן יש סיכוי להגיע לשלום. והנה דווקא במשפחה שבגלל השנאה היו מוכנים להרוג עשו את השלום, כלומר השלום מהטבע הוא בלתי אפשרי צריך השראת שכינה מלמעלה. הטעות של יעקב הייתה העדיף אח אחד על פני האחים. חלום יוסף )ה( ו י ח לם י וס ף ח ל ום ו י ג ד ל א ח יו ו י וס פ ו ע וד ש נ א א ת ו: הם שנאו אותו כבר לפני כן בגלל יחס אביהם ובגלל דעותיו וכעת גם בגלל חלומותיו )ו( ו י אמ ר א ל יה ם ש מ ע ו נ א ה ח ל ום ה ז ה א ש ר ח ל מ ת י: )ז( ו ה נ ה א נ ח נ ו מ א ל מ ים א ל מ ים ב ת ו ך ה ש ד ה ו ה נ ה ק מ ה א ל מ ת י ו ג ם נ צ ב ה ו ה נ ה ת ס ב ינ ה א ל מ ת יכ ם ו ת ש ת ח ו ין ל א ל מ ת י: המקצוע של אחי יוסף היה רועי צאן והוא הפך אותם לעובדי אדמה. פרנסת המשפחה הייתה מספקת מהצאן, אלא שכל החיטה מיועדת לעולם כולו, כלומר מלכתחילה יוסף זאת בניגוד לדברי ישעיהו לייבוביץ' שטעה לחשוב שהמשיחיות היא עתידה להיות ואם המשיח הגיע הרי הוא משיח שקר. חשש מפני הרצינות של המשיחיות היה מפני פחד שזה לא נכון ומקדימים את הזמן וזה חשש מובן אך יש חשש יותר עמוק שזה בכלל לא נכון ואין להיסטוריה לאן להגיע ואמונת המשיח ח"ו לא שייכת. הרצי"ה זצ"ל היה רגיל לומר אולי זו לא הגאולה, אמונה זה לא ספקות אמונה זה וודאות כשזה מגיע ולא מאמינים בכך כנראה שיש טעות בהגדרת המשיח. 218 אדם וחוה הביאו מוות על ולא מצוי בכל התורה דיבור אחד ביניהם. קין והבל קין לא הצליח להגיד כלום להבל ולכן נהיה אלים. למך ונשיו מדבר בכבדות ומבקש כל הזמן שיקשיבו לו ומשמע שלא רוצות לשמוע לו והסיבה היא שהוא מדבר באיום. מגדל בבל הסכימו לדבר אך כולם על אותו דבר ובעצם אין דיבור. רועי אברהם ולוט נפרדים בגלל שהם אחים. יצחק וישמעאל ישמעאל לא מוכן להודות בקיומו של יצחק. יעקב ועשו שלום קר

90 אומר שהוא רוצה להשפיע על העולם דרך הכלכלה. הוא הבחין שזה המנוע של החיים והדרך ליצור שינוי בעולם. )ח( ו י אמ ר ו ל ו א ח יו ה מ ל ך ת מ ל ך ע ל ינ ו א ם מ ש ול ת מ ש ל ב נ ו ו י וס פ ו ע וד ש נ א א ת ו ע ל ח למ ת יו ו ע ל ד ב ר יו: )ט( ו י ח לם ע וד ח ל ום א ח ר ו י ס פ ר א ת ו ל א ח יו ו י אמ ר ה נ ה ח ל מ ת י ח ל ום ע וד ו ה נ ה ה ש מ ש ו ה י ר ח ו א ח ד ע ש ר כ וכ ב ים מ ש ת ח ו ים ל י: לא מובן מדוע יוסף מתעקש להמשיך. אי אפשר לראות שמש ירח וכוכבים בבת אחת אלא הוא רואה את הזמן ביום מתחיל בשמש ממשיך עם הירח ונגמר בכוכבים הוא מזמין את אחיו להיכנס ללילה ולשמש ככוכבים. כלומר ללכת לגלות ומשם להשפיע. )י( ו י ס פ ר א ל א ב יו ו א ל א ח יו ו י ג ע ר ב ו א ב יו ו י אמ ר ל ו מ ה ה ח ל ום ה ז ה א ש ר ח ל מ ת ה ב וא נ ב וא א נ י ו א מ ך ו א ח י ך ל ה ש ת ח ות ל ך א ר צ ה: הרי זה בדיוק החלום ומה הקושיה? רש"י מביא בשם חז"ל שרחל מתה מזמן ולכן טוען שהוא מדבר שטויות. 219 אך חלום במשפחת יעקב זה נבואה. )יא( ו י ק נ א ו ב ו א ח יו ו א ב יו ש מ ר א ת ה ד ב ר: רש"י אומר שיעקב המתין לראות מתי יבוא החלום והרי הוא עצמו הקשה על החלום? אלא שיעקב ידע פירוש אחר לחלום ולא גילה אותו. יעקב מבין שהוא השמש והירח זו רחל. 220 ישנם כמה משפחות בעולם למשל לערב יש פלג ויקטן לפלג יש בן בשם רעו ליקטן יש שלוש עשרה ילדים כאשר שנים עשר בנים ואחת בת. אנו רואים שהסגולה עוברת דווקא דרך פלג, כמו"כ אצל אברהם מול נחור, וכן אצל יצחק מול ישמעאל. עולה מכך שיש מעין קו שמי שיש לו שנים עשר בנים הוא הדחוי. והנה לעשו עצמו יש מעט ילדים וליעקב יש שנים עשר בנים ובת! אלא שיש לבחון: שנים עשר בנים זה כנגד שנים עשר ירחים והנקבה היא חודש העיבור )גישור בין השנה השמשית לשנה הירחית(. ישנם תרבויות שמשיות אקטיביות, ויש ירחיות פסיביות. התפיסה הייתה שיעקב הוא תרבות ירחית אלא שהוא קנה לעצמו את הבכורה והברכה לקח את לאה אשת עשו לכאורה לאישה וניצח את המלאך הוא התאמץ וכבש את השמש ולכן לוח השנה שלו הוא ירח ושמש. כלומר יעקב הוא השמש והירח ואין בעיה בחלום. ומה שדחה היה כדי לעשות שלום בין האחים. משפט יוסף )יב( ו י ל כ ו א ח יו ל ר ע ות א ת צ אן א ב יה ם ב ש כ ם: האחים מגלים מנהיגות הרועה הוא מנהיג. הם רוצים להנהיג את העולם ודווקא בשכם שסימלה את הכיבוש הראשון הם רצו להקים מדינה עברית גדולה ובירתה שכם. )יג( ו י אמ ר י ש ר א ל א ל י וס ף ה ל וא א ח י ך ר ע ים ב ש כ ם ל כ ה ו א ש ל ח ך א ל יה ם ו י אמ ר ל ו ה נ נ י: יעקב שולח את יוסף להתמודד עם השיטה של האחים ובעצם זה לעמוד למשפט של האומה ויוסף מסכים. )יד( ו י אמ ר ל ו ל ך נ א ר א ה א ת ש ל ום א ח י ך ו א ת ש ל ום ה צ אן ו ה ש ב נ י ד ב ר ח ב ר ון ו י ב א ש כ מ ה: יוסף צריך להגיע לשלום עם אחיו ועד אז אסור לו לדבר עם יעקב ולכן מובן למה ו י ש ל ח ה ו מ ע מ ק 221 יוסף לא יצר קשר עם אביו כשהיה במצרים כי עדיין לא היה שלום. הכתוב מציין שיעקב ליווה אותו עד העמק זאת מפני שיש עצה עמוקה מאחורי הדברים.)טו( ו י מ צ א ה ו א יש ו ה נ ה ת ע ה ב ש ד ה ו י ש א ל ה ו ה א יש ל אמ ר מ ה ת ב ק ש: מדובר באיש מלאך. )טז( ו י אמ ר א ת א ח י א נ כ י מ ב ק ש ה ג יד ה נ א ל י א יפ ה ה ם ר ע ים: )יז( ו י אמ ר ה א יש נ ס ע ו מ ז ה כ י ש מ ע ת י א מ ר ים נ ל כ ה ד ת י נ ה ו י ל ך י וס ף א ח ר א ח יו ו י מ צ א ם ב ד ת ן: )יח( ו י ר א ו א ת ו מ ר ח ק וב ט ר ם י ק ר ב א ל יה ם ו י ת נ כ ל ו א ת ו ל ה מ ית ו: הם החליטו שהוא חייב מיתה )יט( ו י אמ ר ו א יש א ל א ח יו ה נ ה ב ע ל ה ח למ ות ה ל זה ב א: החלומות חייבו את יוסף מיתה מפני שהם סכנה לאומה ודינו כרודף. אמנם הם לא הורגים אותו מיד. 222 )כ( ו ע ת ה ל כ ו ו נ ה ר ג ה ו ו נ ש ל כ ה ו ב א ח ד ה ב ר ות ו א מ ר נ ו ח י ה ר ע ה א כ ל ת ה ו ו נ ר א ה מ ה י ה י ו ח למ ת יו: רש"י אומר "אמר רבי יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקודש אומרת כן. הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו". כלומר שמשה רבנו אומר מה יהיו חלומותיו. בעומק דברי רש"י נמצא שהאחים אומרים שמאחר והחלומות הם קבועים בנפש האומה, אם זה לא יהיה יוסף זה יהיה משהו אחר מהאומה ולכן 219 יש רמז ב"אשר חלמת הבוא" רחל מתה. 220 במוסף של ר"ח מכוונים המקובלים "ראשי חדשים לעמך נתת" "ת רחל. 221 חברון אכן נמצאת בעמק ולא בהר ולכאורה לא מובנים דברי חז"ל אלא שחברון ההיסטורית המכפלה שהיא בעמק. 222 וייתכן וזה דומה לדין שכשכל הסנהדרין מחייבת לא הורגים. 90 ר- היא תל רומדה שאכן נמצאת בהר, אך במשך השנים עברו אנשים ליד מערת

91 רק מחייבים אותו מיתה ונותנים לו ביטוי. 223 )כא( ו י ש מ ע ר א וב ן ו י צ ל ה ו מ י ד ם ו י אמ ר ל א נ כ נ ו נ פ ש: )כב( ו י אמ ר א ל ה ם ר א וב ן א ל ת ש פ כ ו ד ם ה ש ל יכ ו א ת ו א ל ה ב ור ה ז ה א ש ר ב מ ד ב ר ו י ד א ל ת ש ל ח ו ב ו ל מ ע ן ה צ יל א ת ו מ י ד ם ל ה ש יב ו א ל א ב יו: ראובן ביקש להעמיד את יוסף במבחן ההשגחה, אם יינצל. )כג( ו י ה י כ א ש ר ב א י וס ף א ל א חיו ו י פ ש יט ו א ת י וס ף א ת כ ת נ ת ו א ת כ ת נ ת ה פ ס ים א ש ר ע ל יו: הפשטת הכתנת באה לבטל את מעמד המלכות שלו. )כד( ו י ק ח ה ו ו י ש ל כ ו א ת ו ה ב ר ה ו ה ב ור ר ק א ין ב ו מ י ם: יוסף בבור בלי הכתנת. אם היה מים בבור יוסף היה מת מיד מטביעה. מכירת יוסף )כה( ו י ש ב ו ל א כ ל ל ח ם ו י ש א ו ע ינ יה ם ו י ר א ו ו ה נ ה א ר ח ת י ש מ ע אל ים ב א ה מ ג ל ע ד וג מ ל יה ם נ ש א ים נ כ את וצ ר י ו לט ה ול כ ים ל ה ור יד מ צ ר י מ ה: רק לאחר הגזר דין מותר לאכול. המרחק שבו ישבו מהבור הוא לכאורה רחוק במידה בה לא ישמעו את יוסף. לשאת עיניים בתנ"ך פירושו לראות רחוק. הם רואים ישמעאלים )רכובים על גמלים( הבאים ממזרח גלעד. רש"י אומר שבד"כ ערבים נושאים נפט שריחו ורע אך כאן הביאו בשמים בשביל יוסף. )כו( ו י אמ ר י ה וד ה א ל א ח יו מה ב צ ע כ י נ ה ר ג א ת א ח ינ ו ו כ ס ינ ו א ת ד מ ו: )כז( ל כ ו ו נ מ כ ר נ ו ל י ש מ ע אל ים ו י ד נ ו א ל ת ה י ב ו כ י א ח ינ ו ב ש ר נ ו ה וא ו י ש מ ע ו א ח יו: יש עיכוב מנטאלי א"א להרוג אח אע"פ שצריך. הם רוצים להכין אותו למכירה עד שהישמעאלים יגיעו מגלעד. אך )כח( ו י ע ב ר ו א נ ש ים מ ד י נ ים ס ח ר ים ו י מ ש כ ו ו י ע ל ו א ת י וס ף מ ן ה ב ור ו י מ כ ר ו א ת י וס ף ל י ש מ ע אל ים ב ע ש ר ים כ ס ף ו י ב יא ו א ת י וס ף מ צ ר י מ ה: המדינים הגיעו מקרוב ושמעו את יוסף צועק והוציאוהו. והם מכרו את יוסף לישמעאלים )פי' רשב"ם( )כט( ו י ש ב ר א וב ן א ל ה ב ור ו ה נ ה א ין י וס ף ב ב ור ו י ק ר ע א ת ב ג ד יו: ראובן בא להכין את יוסף למכירה ולא מצא אותו )ל( ו י ש ב א ל א ח יו ו י אמ ר ה י ל ד א ינ נ ו ו א נ י א נ ה א נ י ב א: האחים לא יודעים מה קרה ליוסף. האחים בטוחים שחיה רעה אכלתהו ולכן )לא( ו י ק ח ו א ת כ ת נ ת י וס ף ו י ש ח ט ו ש ע יר ע ז ים ו י ט ב ל ו א ת ה כ ת נ ת ב ד ם: הם רוצים למכור ליעקב את הסיפור בו הם בטוחים. )לב( ו י ש ל ח ו א ת כ ת נ ת ה פ ס ים ו י ב יא ו א ל א ב יה ם ו י אמ ר ו ז את מ צ אנ ו ה כ ר נ א ה כ ת נ ת ב נ ך ה וא א ם ל א: שלחים זה סכינים )רמב"ן( ולכן דקרו אותה שתיראה כאילו נקרעה. )לג( ו י כ יר ה ו י אמ ר כ ת נ ת ב נ י ח י ה ר ע ה א כ ל ת ה ו ט ר ף ט ר ף י וס ף: כולם משוכנעים שחיה רעה אכלה את יוסף, אלא שלא רצו לספר את האמת על הכתנת. שתי הבנות חשובות במכירה יש ליישב כמה דברים: יוסף חושב שמכרו אותו כי הוא חשב שכך ידעו המדינים איפה הוא נמצא. האחים לעולם לא אמרו שמכרו אותו. בפרק מב פס' ג-ד מגיעים האחים ליוסף רק עשרה ייתכן והוא בטוח שהם הרגו או מכרו גם את בנימין ולכן בפס' כא דנים האחים על אחיהם שבגלל שעינו אותו הם בצרות ויוסף בוכה כי הוא בטוח שמדובר על בנימין ולכן חוקר אותם על כך. ייתכן ויוסף בטוח שגם אביו בעסק של המכירה. בפס' כח רש"י אומר שהאחים מכרו את יוסף וראובן חזר אל הבור כי לא היה במכירה עצמה אלא הוא הלך לשמש את אביו. אך יש בכך קושי גדול כי המרחק בין חברון לשכם ברגל הוא לא הגיוני ליום אחד ועוד שהוא מופתע שיוסף כבר לא שם לא מובן. נראה שרש"י הכניס משהו לא סביר בכוונה. רש"י כותב וימשכו בני יעקב את יוסף הוא ראה לנכון להוסיף מילים אלו כדי שלא יבינו אחרת אך יש לשאול מדוע התורה לא עשתה זאת? אלא שרש"י היה עונה שהתורה רצתה לחוס על כבודם של האחים כדי לפרש כמו הרשב"ם בטעות. הרשב"ם טוען שהם אכן לא מכרו אותו אך רצו לעשות זאת ולכן הגיע להם שייכתב כך. כלומר ההשגחה לא נתנה להם לחטוא אע"פ שהם היו עושים זאת בכל מקרה. והאמת ההיסטורית כלל לא משנה כי התורה רוצה שנבין בשני הפנים. כל המדרשים מייחסים את המכירה לאחים, וכן מטענת יוסף שהאחים מכרו אותו. תגובת יעקב )לד( ו י ק ר ע י ע ק ב ש מ לת יו ו י ש ם ש ק ב מ ת נ יו ו י ת א ב ל ע ל ב נ ו י מ ים ר ב ים: )לה( ו י ק מ ו כ ל ב נ יו ו כ ל ב נ ת יו ל נ ח מ ו ו י מ א ן ל ה ת נ ח ם ו י אמ ר כ י א ר ד א ל ב נ י א ב ל ש א ל ה ו י ב ך א ת ו א ב יו: חז"ל דרשו שאביו הכוונה ליצחק )כי פשוט שיעקב הוא אביו של יוסף( כמו שגוי ששבת חייב מיתה אך לא הורגים אותו אלא רק מודיעים לו.

92 שידע את האמת שיוסף חי אך בכה על כך שיעקב בוכה. הוא לא אומר ליעקב את האמת כי צריך שהוא בכה. יש מי שרואה את המהלך הכללי והוא רגוע ויש מי שחי את המציאות שצריך לבכות. מטרת ירידת יוסף למצרים )לו( ו ה מ ד נ ים מ כ ר ו א ת ו א ל מ צ ר י ם ל פ וט יפ ר ס ר יס פ ר ע ה ש ר ה ט ב ח ים: סריס באכדית זה שר. אך אח"כ שימש לאדם שלא מוליד. מצרים הפסיקה להיות פוריה ויוסף מבים שהשליחות שלו היא להפרות את מצרים. יוסף מכנה את מצרים כערות הארץ. כלומר המקום שממנה יש הולדה לעולם. לכן אשת פוטיפר תראה את התקווה להפריה של מצרים. משפחת הגאולה של יהודה )לח, א( ו י ה י ב ע ת ה ה וא ו י ר ד י ה וד ה מ א ת א ח יו ו י ט ע ד א יש ע ד ל מ י וש מ ו ח יר ה: בפרק לט כתוב שיוסף הורד, כי מהלכים היסטורייה כמו גלות אסור לעשות באופן יזום. כאן יהודה יוזם ירידה. יש כאן שתי שיטות של משיחיות ישראלית, יהודה ויוסף. ירידה לא נשמעת טוב. אצל יהודה יש גם עליה מהירידה כלומר הוא יודע לחזור בתשובה. יוסף נקרא הצדיק כי הוא לא צריך לעשות תשובה. יהודה אומר שאסור לחטוא אך אם חוטאים אפשר לתקן. יוסף הבין שאסור לחטוא ומי שחוטא לא יכול לחזור ולכן לא נופל. יהודה לעומת זאת מברר את התיקון. זה גם קשור למקום שלהם. יהודה נמצא בא"י ולכן יודע שהמקום הקדוש יעזור, במצרים א"א לעשות תשובה. אח"כ יהודה ילמד את יוסף לעשות תשובה. 224 עדולם זה בשפלה )אזור קרית גת( "עד עדולם יבוא כבוד ישראל". זה גבול הכבוד של עמ"י, וחז"ל אמרו שחירה זה חירם מלך צור שחי עד חורבן בית ראשון )בערך 1400 שנה(. חז"ל התכוונו שהאישיות היא אחת כנעני )פיניקי מצור( כשר. יהודה מבין שצריך להתיישב בא"י ולכן מחפשים כנענים טובים ולכרות איתם ברית כמו ששלמה עשה ברית עם חירם שחז"ל אמרו שהיה גר תושב )ב( ו י ר א ש ם י ה וד ה ב ת א יש כנ ע נ י וש מ ו ש וע ו י ק ח ה ו י ב א א ל י ה: יהודה מבין שהגיע הזמן להתחתן עם הכנעניות. כי עד אז הזהות של עמ"י עוד לא נולדה. יהודה מבין שתקופת האבות נגמרה ולכן צריך לשאת מבנות הכנענים. יוסף סבר שתקופת האבות עדיין נמצאת ולכן צריך לדחות את האחים כמו שישמעאל ועשו נדחו. יוסף חשב שהוא הדחוי ובסוף נהיה אחד האבות שהוליד שני שבטים. שוע פירושו בכנענית דקל, עץ תמר ללא פירות. כלומר היה טעות מסוימת של יהודה בזיהוי. יהודה חפש את הלגיטימיות שלו בארץ ולכן עושה תהליך של חזרה בתשובה והוא יצטרך להתחתן עם תמר שחז"ל אמרו שהייתה בתו של שם )ואז היא בת 150( כלומר עליו להתחבר לשורש שלו ולא לשלב מקרי של אמצע הגלות. )ג( ו ת ה ר ו ת ל ד ב ן ו י ק ר א א ת ש מ ו ע ר: ותהר יש חשיבות בהתפתחות התולדות השלמת הזהות האנושית. ער=התעוררות )ד( ו ת ה ר ע וד ו ת ל ד ב ן ו ת ק ר א א ת ש מ ו א ונ ן: און זה כח. )ה( ו ת ס ף ע וד ו ת ל ד ב ן ו ת ק ר א א ת ש מ ו ש ל ה ו ה י ה ב כ ז יב ב ל ד ת ה א ת ו: שלה איננו שייך לשושלת שנאמר עליה ותהר. המלכות תצא מער ואונן דווקא ולא משלה. 225 שלה נולד בכזיב והאריז"ל אומר שכאן נרמזה נשמת בן כוזיבא - בר כוכבא שהיווה את תקוות קוממות ישראל בימי ר"ע. חטאי ער ואונן )ו( ו י ק ח י ה וד ה א ש ה ל ע ר ב כ ור ו וש מ ה ת מ ר: תמר זה טוב יותר משוע, זה דקל פורה. )ז( ו י ה י ע ר ב כ ור י ה וד ה ר ע ב ע ינ י ה' ו י מ ת ה ו ה': לא נאמר במה הוא היה רע אך זה נרמז בכך שהיה בכור הבכורות נכשלו במהלך ההיסטוריה ובד"כ נכשלו במשימת האחוה. לכן אחת המסקנות שתתבקשנה מספר בראשית היא העברת קדושת הבכורות לגורם אחר. )ח( ו י אמ ר י ה וד ה ל א ונ ן ב א א ל א ש ת א ח י ך ו י ב ם א ת ה ו ה ק ם ז ר ע ל א ח י ך: צריך להבין מהיכן נובע רעיון היבום. ייתכן וזהו רעיון קדום כי נראה שיהודה לא ממציא אותו. אלא שרעיון זה שאמור להוציא את המוות מהאבדון הוליד בעיות ולכן התורה הייתה 224 יהודה הוא כאומר אחטא ואשוב אך רק פעם אחת כדי ליצור מציאות של תשובה. פעם נוספת תגרום לכך שלא מספיקים בידו כלומר לא יעזרו לו וכמו שאמר הרמב"ם שזה מעכב את התשובה. כמו"כ אצל יהודה מתברר שהוא בעצם לא חטא. 225 שמו דומה לשילה שהגדרתה היא שהיא לא ירושלים, עיר היקפית. 92

93 זהו דבר חדש שמה שאבוד ניתן להצלה תשובה. המוות צריכה לתקן אותו במצות היבום. ענין המצווה הוא לגאול 226 הוא החטא הקוסמי והוא צריך תשובה. 227 לקחי התורה אח"כ יהיו שרק אח מייבם וכן שאם לא רוצה יכול לחלוץ )ט( ו י ד ע א ונ ן כ י ל א ל ו י ה י ה ה ז ר ע ו ה י ה א ם ב א א ל א ש ת א ח יו ו ש ח ת א ר צ ה ל ב ל ת י נ ת ן ז ר ע ל א ח יו: אונן מבין שזה לא המשכיות שלו אלא של ער ולכן משחית זרעו. הוא לא מסוגל לחסד אע"פ הוא בן שני והאחוה אצלו אמורה להיות טבעית יותר ולכן חטאו חמור יותר. )י( ו י ר ע ב ע ינ י ה' א ש ר ע ש ה ו י מ ת ג ם א ת ו: הלשון גם לכאורה מיותרת אלא היא באה לומר שגם ער הומת מאותה הסיבה, כלומר שלא רצה להביא זרע בכלל. כמו חטאו של למך עם עדה וצילה. יש כאן חברה בעלת פוטנציאל להביא גאולה לעולם והיא בסופו של דבר מסתגרת בתוך עצמה. האיסור להשחית זרע לא כתוב במקום אחר בתורה. בפרשת עריות )אחרי מות( מופיעה רשימה של עריות וסדרם הוא בראש ערות אמו אחותו וביתו. מעגל זה הוא הנשים שעמו בבית אח"כ אשת אחיו ודודתו, כלתו אח"כ זכר ובהמה כוונת התורה בסדר הזה הוא שאת האהבה לא מוצאים בבית אלא מחוץ למשפחה. כי באהבה צריך להכיר את מי שהוא אחר ממך אחרת אתה לא אוהב אלא את עצמך. פגם הברית זה אהבת עצמו אם כן זה רמוז שם. הוויכוח בין יהודה ליוסף הוא האם להשפיע מתוך הסתגרות ויוסף מתוך יציאה החוצה ובשניהם יש סכנה של הקצנה שתביא לחטא. 228 מעשה יהודה ותמר )יא( ו י אמ ר י ה וד ה ל ת מ ר כ ל ת ו ש ב י א ל מ נ ה ב ית א ב י ך ע ד י ג ד ל ש ל ה ב נ י כ י א מ ר פ ן י מ ות ג ם ה וא כ א ח יו ו ת ל ך ת מ ר ו ת ש ב ב ית א ב יה : יהודה רואה בתמר אישה קטלנית ופוחד מכך, הוא לא ידע את חטאי בניו. )יב( ו י ר ב ו ה י מ ים ו ת מ ת ב ת ש וע א ש ת י ה וד ה ו י נ ח ם י ה וד ה ו י ע ל ע ל ג ז ז י צ אנ ו ה וא ו ח יר ה ר ע ה ו ה ע ד ל מ י ת מ נ ת ה: )יג( ו י ג ד ל ת מ ר ל אמ ר ה נ ה ח מ י ך ע ל ה ת מ נ ת ה ל ג ז צ אנ ו: )יד( ו ת ס ר ב ג ד י א ל מ נ ות ה מ ע ל יה ו ת כ ס ב צ ע יף ו ת ת ע ל ף ו ת ש ב ב פ ת ח ע ינ י ם א ש ר ע ל ד ר ך ת מ נ ת ה כ י ר א ת ה כי ג ד ל ש ל ה ו ה וא ל א נ ת נ ה ל ו ל א ש ה: )טו( ו י ר א ה י ה וד ה ו י ח ש ב ה ל ז ונ ה כ י כ ס ת ה פ נ יה : הרמב"ם )אישות פ"א( מסביר שבימי קדם לפני מתן תורה כך הייתה הדרך להביא ילדים, אלא שאין בזה קדושה בצורה הזו של זנות. 229 תמר מנצלת את חולשתו של יהודה למצווה. )טז( ו י ט א ל יה א ל ה ד ר ך ו י אמ ר ה ב ה נ א א ב וא א ל י ך כ י ל א י ד ע כ י כ ל ת ו ה וא ו ת אמ ר מ ה ת ת ן לי כ י ת ב וא א ל י: מדוע תמר מתחפשת לזונה? היא רוצה להקים שם לשני בעליה. הם אמנם לא מעוניינים אך היא כן, יש לה רצון לעשות חסד עם המתים. היא הבינה שצריך שאחד מקרובי המשפחה יבוא עליה ולכן אין לה בעיה שזה יהיה יהודה. )יז( ו י אמ ר א נ כ י א ש ל ח ג ד י ע ז ים מ ן ה צ אן ו ת אמ ר א ם ת ת ן ע ר ב ון ע ד ש ל ח ך: )יח( ו י אמ ר מ ה ה ע ר ב ון א ש ר א ת ן ל ך ו ת אמ ר ח ת מ ך ופ ת יל ך ומ ט ך א ש ר ב י ד ך ו י ת ן ל ה ו י ב א א ל יה ו ת ה ר ל ו: הדברים שהוא נותן לה הם סימני שלטון כלומר היא מעוניינת במלכות. )יט( ו ת ק ם ו ת ל ך ו ת ס ר צ ע יפ ה מ ע ל יה ו ת ל ב ש ב ג ד י א ל מנ ות ה: )כ( ו י ש ל ח י ה וד ה א ת ג ד י ה ע ז ים ב י ד ר ע ה ו ה ע ד ל מ י ל ק ח ת ה ע ר ב ון מ י ד ה א ש ה ו ל א מ צ א ה: )כא( ו י ש א ל א ת א נ ש י מ ק מ ה ל אמ ר א י ה ה ק ד ש ה ה וא ב ע ינ י ם ע ל ה ד ר ך ו י אמ ר ו ל א ה י ת ה ב ז ה ק ד ש ה: )כב( ו י ש ב א ל י ה וד ה ו י אמ ר ל א מ צ את יה ו ג ם א נ ש י ה מ ק ום א מ ר ו ל א ה י ת ה ב ז ה ק ד ש ה: )כג( ו י אמ ר י ה וד ה ת ק ח ל ה פ ן נ ה י ה ל ב וז ה נ ה ש ל ח ת י ה ג ד י ה ז ה ו א ת ה ל א מ צ את ה: )כד( ו י ה י כ מ ש לש ח ד ש ים ו י ג ד ל יה וד ה ל אמ ר ז נ ת ה ת מ ר כ ל ת ך ו ג ם ה נ ה ה ר ה ל ז נ ונ ים ו י אמ ר י ה וד ה ה וצ יא וה ו ת ש ר ף: יהודה מוציא אותה לשריפה מדין מלך. חז"ל אמרו שמכיוון שתמר היא בתו של שם שהיה כהן מיתתה כשזנתה בשריפה. )כה( ה וא מ וצ את ו ה יא ש ל ח ה א ל ח מ יה ל אמ ר ל א יש א ש ר א ל ה ל ו א נ כ י ה ר ה ו ת אמ ר ה כ ר נ א ל מ י ה ח ת מ ת ו ה פ ת יל ים ו ה מ ט ה ה א ל ה: )כו( ו י כ ר י ה וד ה ו י אמ ר צ ד ק ה מ מ נ י כ י ע ל כ ן ל א נ ת ת יה ל ש ל ה ב נ י ו ל א י ס ף ע וד ל ד ע ת ה: יהודה הבין את טעותו ואת צדקת תמר. 226 בנות לוט עשו מעשה דומה. 227 בספר דברים כתוב "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה ויבמה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימח שמו מישראל" אחיו של היבם כלומר הבן הוא הנשמה של האח של האבא. כיוון שהאישה הזו נקשרה למשפחה יש לה קשר להביא תולדות מסוימות. 228 בפרק לט, יש הדגשה שיוסף יוצא החוצה זה האופן שלו להתמודד עם החטא. לעומת זאת ביבום כתוב לא תהיה אשת המת החוצה. כלומר זו התמודדות שונה לגמרי. 229 הנחש התקנא באדם כשראה שהקשר בין אדם וחוה היה מעשה אישות קדוש. 93

94 פרץ וזרח )כז( ו י ה י ב ע ת ל ד ת ה ו ה נ ה ת א ומ ים ב ב ט נ ה: ער ואונן נולדו מחדש. בפרשת פנחס יש מנין של בנ"י במדבר אחרי ארבעים שנה. וכתוב על ער ואונן שמתו בארץ כנען, אלא לומר שהם המשיכו דרך פרץ וזרח. ומכאן יש יסוד לתורת הגלגול בתורה. )כח( ו י ה י ב ל ד ת ה ו י ת ן י ד ו ת ק ח ה מ י ל ד ת ו ת ק ש ר ע ל י ד ו ש נ י ל אמ ר ז ה י צ א ר אש נ ה: )כט( ו י ה י כ מ ש יב י ד ו ו ה נ ה י צ א א ח יו ו ת אמ ר מ ה פ ר צ ת ע ל י ך פ ר ץ ו י ק ר א ש מ ו פ ר ץ: )ל( ו א ח ר י צ א א ח יו א ש ר ע ל י ד ו ה ש נ י ו י ק ר א ש מ ו ז ר ח: יש משהו שפורץ וממנו יצא דוד השושלת המשיחית עוברת דרך פריצת הגדרים הרגילים שבין היתר גדרי הצניעות. הגאולה באה בהתפרצות חוצפה. באוהת"ש )פרק ד פסקה ח( מסביר הרב קוק: "באורו הגדול בראשית התפרצו נראה הוא כאילו דוחה את האורה הקטנה, ובני פריצים קמים ומתנשאים להעמיד חזון ונכשלים, אבל הכישלון לא בא כ"א ע"י האורות הקטנים שנראו כאילו נדחו. והאור הגדול פועל הלאה את פעולתו, וידו לא יניח עד אשר ישוב להגלות בכל סגולותיו העליונות והתחתונות". כלומר סופו של דבר האור המתפרץ ידע להקים לתחיה את אותם אורות קטנים שדחף. ומסיים "גדור פרצי בבן פרצי ומחדק )=קוצים( לקוט שושן". בפרק שירה מופיע שירת הכלבים החצופים והם אומרים בואו נשתחוה ונכרעה... ה"בוהו" )נביחה( נשמע כמו חוצפה אך היא גונזת קבלת עול מלכות שמים בצורה גדולה. מקורו היכולת הזה נמצא כבר בלאה שהסכימה לרמאות של לבן וכן שסחרה את משכבה עם יעקב כי ידעה שהיא צריכה להביא את השושלת המשיחית ולא הייתה לה ברירה אלא לעשות זאת בחוצפה. הגעת יוסף לבית פוטיפר )לט, א( ו י וס ף ה ור ד מ צ ר י מ ה ו י ק נ ה ו פ וט יפ ר ס ר יס פ ר ע ה ש ר ה ט ב ח ים א יש מ צ ר י מ י ד ה י ש מ ע אל ים א ש ר ה ור ד ה ו ש מ ה: כאמור יוסף יורד בצורה כפויה. בתפיסת עולמו של יוסף כמעט ואין משמעות לבחירה החופשית מול התהליכים ההיסטוריים, לעומת יהודה רק בזכות זה שיש תשובה אפשר לפעול בעולם. הירידות של יוסף הן אסורות באופן מוחלט ואם הוא היה יוזם אותם ייתכן ולא הייתה לו חזרה. הרב קוק )אוהת"ש טז א 1 ( טוען שאין צורך לבחור השקפה יש מקום לשניהן. וההבחנה הטכנית ביניהם תהיה בין לפני התשובה שכל כובד האחריות על האדם לבין אחרי התשובה שבה הקב"ה לוקח את המעשה על אחריותו. סריס פירושו בעברית אדם שלא יכול ללדת. באכדית עתיקה פירושה שר. התורה בחרה להשתמש במיוחד בלשון זו כי רוצה לומר שמצרים מקבלת את יוסף כמו אישה עקרה ולכן יוסף מכנה אותה ערות הארץ המקום שממנו באים החיים. יוסף רואה במצרים רחם שממנו יוצאים זרמי החיים לעולם, גם עם ישראל נוצר במצרים. 230 הוא נקנה ע"י סריס לבטא את ההזדקקות ליוסף. אשת פוטיפר בא באינטואיציה של קודש שהבינה שהישועה למצרים תבוא מיוסף. בית פוטיפר מנוהל ע"י שר הטבחים כלומר ע"י הכלכלה אוכל. ייתכן שיוסף נקנה ע"י הישמעאלים מהמדינים, וייתכן שמדנים זה לא מדינים אלא ישמעאלים, וייתכן שהמדינים זה ההובלה והישמעאלים זה הסוחרים עצמם. )ב( ו י ה י ה' א ת י וס ף ו י ה י א יש מ צ ל יח ו י ה י ב ב ית א ד נ יו ה מ צ ר י: פוטיפר קונה עבדים ומחלק אותם תחת הפקידים שתחת שר הטבחים ולפי זה האיש המצרי שם את יוסף בבית אדוניו המצרי ואז האישה שרוצה לפתות את יוסף היא אשת האדון המצרי שתחת שלטונו של פוטיפר ואז אפשר להבין שפוטיפר הוא סריס כפשוטו ובאמת אין לו אישה. והסיבה שכל המדרשים אומרים אשת פוטיפר כי באמת זה לא משנה אשת מי היא )שכן לא כתוב בשום מקום שהיא אשת פוטיפר והיה ראוי לתמוה על כך(. איש מצרי מוכר לנו גם ממשה רבנו כשהציל את בנות יתרו. פוטיפר הוא עכשיו איש מצרי ועוד מעט משה יחליף אותו, כלומר מרגע שיש עברי אחד שמצליח אצל המצרים היהודים הופכים להיות בעלי תרבות מצרית והם הגואלים עד שיוכה האיש המצרי. בספר שמואל כתוב על בניהו בן יהוידע )שמואל ב כג, כא( "ו ה וא ה כ ה א ת א יש מ צ ר י". ובזוהר )הקדמה ו:( כתוב שזה משה. וחז"ל אומרים שהוא היה יותר גדול ממשה כלומר מחובר למקור של תורה ללא היסטוריה. )ג( ו י ר א א ד נ יו כ י ה' א ת ו ו כ ל א ש ר ה וא ע ש ה ה' מ צ ל יח ב י ד ו: )ד( ו י מ צ א י וס ף ח ן ב ע ינ יו ו י ש ר ת א ת ו ו י פ ק ד ה ו ע ל גם הארי ז"ל ירד למצרים והביא סתרי תורה. דניאל אחרי שפתר את החלום לנבוכדנאצר הלך למצרים באותו הזמן שחנניה מישאל ועזריה נשלחו לכבשן האש הוא הלך להוציא חזירים מאלכסנדריה והגמרא מקשה שהרי המצרים לא נותנים להוציא חזירים בלי שמסרסים אותם ועונה שהוא לקח קטנים ולא שמו לב. בחז"ל ליכא דעתיר מחזירא כי כל גופו מלא בשר וכל כולו נאכל ויש בו שימוש. דניאל הבין שצריך להוציא משהו ממצרים באותה שעה

95 ב ית ו ו כ ל י ש ל ו נ ת ן ב י ד ו: )ה( ו י ה י מ א ז ה פ ק יד א ת ו ב ב ית ו ו ע ל כ ל א ש ר י ש ל ו ו י ב ר ך ה' א ת ב ית ה מ צ ר י ב ג ל ל י וס ף ו י ה י ב ר כ ת ה' ב כ ל א ש ר י ש ל ו ב ב י ת וב ש ד ה: זה אופייני לכל מקום שבו היו יהודים בגלות שהיהודים מביאים ברכה כלכלית. אך א"א להשתלט על גרעין החיים של אותה תרבות )אדמת הכוהנים( ולכן א"א לתקן משם את העולם. אשת פוטיפר )ו( ו י ע ז ב כ ל א ש ר ל ו ב י ד י וס ף ו ל א י ד ע א ת ו מ א ומ ה כ י א ם ה ל ח ם א ש ר ה וא א וכ ל ו י ה י י וס ף י פ ה ת א ר ו יפ ה מ ר א ה: )ז( ו י ה י א ח ר ה ד ב ר ים ה א ל ה ו ת ש א א ש ת א ד נ יו א ת ע ינ יה א ל י וס ף ו ת אמ ר ש כ ב ה ע מ י: יש כאן ביטוי גס ובוטה. היא רוצה ממנו את הכח המפרה. חז"ל אומרים שהיא כמעט צדקה היא הבינה שהבת שלה אסנת 231 מחברת אותה ליוסף. )ח( ו י מ א ן ו י אמ ר א ל א ש ת א ד נ יו ה ן א ד נ י ל א י ד ע א ת י מ ה ב ב י ת ו כ ל א ש ר י ש ל ו נ ת ן ב י ד י: )ט( א ינ נ ו ג ד ול ב ב י ת ה ז ה מ מ נ י ו ל א ח ש ך מ מ נ י מ א ומ ה כ י א ם א ות ך ב א ש ר א ת א ש ת ו ו א י ך א ע ש ה ה ר ע ה ה ג ד ל ה ה ז את ו ח ט את י ל א לה ים: )י( ו י ה י כ ד ב ר ה א ל י וס ף י ום י ום ו ל א ש מ ע א ל יה ל ש כ ב א צ ל ה ל ה י ות ע מ ה: גם יצה"ר מנסה כל פעם צורה אחרת להחטיא. יוסף מוסרי ולא מקשיב לה. )יא( ו י ה י כ ה י ום ה ז ה ו י ב א ה ב י ת ה ל ע ש ות מ ל אכ ת ו ו א ין א יש מ א נ ש י ה ב י ת ש ם ב ב י ת: חז"ל אומרים שהוא היה מוכן להיכנע ומה שמנע אותו היה דמות דיוקנו של אביו. הרב אשכנזי הסביר שהוא הבין שבניו לא יהיו דומים לאביו זה הגבול של התבוללות במצרים שאם יעבור אותו לא יוכל לחזור חזרה. )יב( ו ת ת פ ש ה ו ב ב ג ד ו ל אמ ר ש כ ב ה ע מ י ו י ע ז ב ב ג ד ו בי ד ה ו י נ ס ו י צ א ה ח וצ ה: במצרים היה רק בגד אחד לכן משמע שהוא יצא ערום מה שמגדיל יותר את החשד נגדו. )יג( ו י ה י כ ר א ות ה כ י ע ז ב ב ג ד ו ב י ד ה ו י נ ס ה ח וצ ה : 232 המילה החוצה מופיעה חמש פעמים פה ועוד פעם אחת בדברים לגבי יבמה ועוד פעם שאברהם יוצא החוצה לראות בכוכבים בציווי ה'. יוסף מבין שצריך לצאת החוצה ממצרים, יהודה בעל שיטת היבום מבין שצריך ליצור מרכז שמייצא ואברהם מאחד את השיטות )יד( ו ת ק ר א ל א נ ש י ב ית ה ו ת אמ ר ל ה ם ל אמ ר ר א ו ה ב יא ל נ ו א יש ע ב ר י ל צ ח ק ב נ ו ב א א ל י ל ש כ ב ע מ י ו א ק ר א ב ק ול ג ד ול: )טו( ו י ה י כ ש מ ע ו כ י ה ר ימ ת י ק ול י ו א ק ר א ו י ע ז ב ב ג ד ו א צ ל י ו י נ ס ו י צ א ה ח וצ ה: )טז( ו ת נ ח ב ג ד ו א צ ל ה ע ד ב וא א ד נ יו א ל ב ית ו: )יז( ו ת ד ב ר א ל יו כ ד ב ר ים ה א ל ה ל אמ ר ב א א ל י ה ע ב ד ה ע ב ר י א ש ר ה ב את ל נ ו ל צ ח ק ב י: )יח( ו י ה י כ ה ר ימ י ק ול י ו א ק ר א ו י ע ז ב ב ג ד ו א צ ל י ו י נ ס ה ח וצ ה : יוסף בכלא )יט( ו י ה י כ ש מ ע א ד נ יו א ת ד ב ר י א ש ת ו א ש ר ד ב ר ה א ל יו ל אמ ר כ ד ב ר ים ה א ל ה ע ש ה ל י ע ב ד ך ו י ח ר א פ ו: לכאורה הוא היה צריך להרוג את יוסף. )כ( ו י ק ח א ד נ י י וס ף א ת ו ו י ת נ ה ו א ל ב ית ה ס ה ר מ ק ום א ש ר אסורי א ס יר י ה מ ל ך א ס ור ים ו י ה י ש ם ב בית ה ס ה ר: )כא( ו י ה י ה' א ת י וס ף ו י ט א ל יו ח ס ד ו י ת ן ח נ ו ב ע ינ י ש ר ב ית ה ס ה ר: )כב( ו י ת ן ש ר ב ית ה ס ה ר ב י ד י וס ף א ת כ ל ה א ס יר ם א ש ר ב ב ית ה ס ה ר ו א ת כ ל א ש ר ע ש ים ש ם ה וא ה י ה ע ש ה: )כג( א ין ש ר ב ית ה ס ה ר ר א ה א ת כ ל מ א ומ ה ב י ד ו ב א ש ר ה' א ת ו ו א ש ר ה וא ע ש ה ה' מ צ ל יח : יוסף חייב להצליח היכן שהוא יורד. אך דווקא לאחר שהוא ירד כ"כ מכאן יכול רק לעלות. חלום שר המשקים )מ, א( ו י ה י א ח ר ה ד ב ר ים ה א ל ה ח ט א ו מ ש ק ה מ ל ך מ צ ר י ם ו ה א פ ה ל א ד נ יה ם ל מ ל ך מ צ ר י ם: המשקה והאופה חטאו למלך מצרים. )ב( ו י ק צ ף פ ר ע ה ע ל ש נ י ס ר יס יו ע ל ש ר ה מ ש ק ים ו ע ל ש ר ה א ופ ים: פרעה ולא מלך מצרים כועס על שר המשקים ושר האופים ולא על האופה והמשקה. ששת הדמויות הללו צריכים בירור. האופה והמשקה הם אנשים פשוטים, השר שעליהם כאשר שכם בא על דינה נולדה ילדה שהאחים הפקירו אותה והיא אומצה ע"י פוטיפר במצרים. לפי זה יוסף מתחתן עם אחייניתו ועוד שהוא חשב שהוא מתבולל ובסוך מצא יהודיה. דינה הייתה צריכה להיות יוסף ולאה התפללה שהיא תצא נקבה כדי לא לבייש את רחל. אם כן לאה היא יוסף נקבי ולכן מעשה דינה נעשה במקום בו יוסף קבור והאידיאל המשותף הוא חיבור לאו"ה והבאת גאולה. אך במקום שבט שלוש עשרה מאו"ה יש את מנשה ואפרים. 232 הומרוס )ספר אליאדה( מספר על בלורופון שהיה בחור יפה שהיה משרת בביתו של מלך ארגוס ומלך ארגוס סמך עליו ולא פיקח עליו. אשתו של המלך אמרה לו שכבה עמי אך הוא לא הסכים וברח דרך החלון והיא כעסה וספרה לבעלה שרצה לבוא עליה. אותו מלך לא היה בטוח באשתו ולכן לא הרג אותו אך שלח אותו לאסיא הקטנה עם שליח שהיה לו מכתב איך לחסל אותו ע"י מלאכות קשות אך הוא הצליח בכל וחזר לארגוס המלך שנתן לו את בתו לאישה. אנו לומדים מכאן שהרבה פעמים יש סיפורים מקבילים מוטיבים קבועים בנפש האנושית שהם בעצם ניסיונות לייסד היסטוריה של קודש אך זה מצליח רק היכן ששורה שכינה

96 הם ממונים כלומר יש אחריות אדמניסטריאלית. הם צריכים להגיש למלך מצרים ומי שקוצף זה פרעה כלומר מלך מצרים זה אדם מפונק שלא מושל אלא שמסיבות טקסיות צריך לגדל אותו ומי שאחראי זה פרעה שבמצרית עתיקה פי' בית המלך אם כן יש שני מושלים מלך ופרעה. )ג( ו י ת ן א ת ם ב מ ש מ ר ב ית ש ר ה ט ב ח ים א ל ב ית ה ס ה ר מ ק ום א ש ר י וס ף א ס ור ש ם: )ד( ו י פ ק ד ש ר ה ט ב ח ים א ת י וס ף א ת ם ו י ש ר ת א ת ם ו י ה י ו י מ ים ב מ ש מ ר: )ה( ו י ח ל מ ו ח ל ום ש נ יה ם א יש ח למ ו ב ל י ל ה א ח ד א יש כ פ ת ר ון ח למ ו ה מ ש ק ה ו ה א פ ה א ש ר ל מ ל ך מ צ ר י ם א ש ר א ס ור ים ב ב ית ה ס ה ר: שניהם ייתכן וזה השר והפקוד שלו, כלומר המשקה והאופה חלמו את הפתרונות והשר חולם חלום. אם כן יוסף שמע את הפתרון מהמשקה והאופה. )ו( ו י ב א א ל יה ם י וס ף ב ב ק ר ו י ר א א ת ם ו ה נ ם ז ע פ ים: )ז( ו י ש א ל א ת ס ר יס י פ ר ע ה א ש ר א ת ו ב מ ש מ ר ב ית א ד נ יו ל אמ ר מ ד וע פ נ יכ ם ר ע ים ה י ום: )ח( ו י אמ ר ו א ל יו ח ל ום ח ל מ נ ו ופ ת ר א ין א ת ו ו י אמ ר א ל ה ם י וס ף ה ל וא ל א לה ים פ ת ר נ ים ס פ ר ו נ א ל י: )ט( ו י ס פ ר ש ר ה מ ש ק ים א ת ח למ ו ל י וס ף ו י אמ ר ל ו ב ח ל ומ י ו ה נ ה ג פ ן ל פ נ י: )י( וב ג פ ן ש לש ה ש ר יג ם ו ה יא כ פ ר ח ת ע ל ת ה נ צ ה ה ב ש יל ו א ש כ לת יה ע נ ב ים: )יא( ו כ וס פ ר ע ה ב י ד י ו א ק ח א ת ה ע נ ב ים ו א ש ח ט א ת ם א ל כ וס פ ר ע ה ו א ת ן א ת ה כ וס ע ל כ ף פ ר ע ה: זה לא התפקיד של השר הוא חולם דבר שלא שייך בו אך מן הסתם הוא התחיל בתור שכזה ולכן אפשר להוריד אותו לרמה כזאת. )יב( ו י אמ ר ל ו י וס ף ז ה פ ת ר נ ו ש לש ת ה ש ר ג ים ש לש ת י מ ים ה ם: )יג( ב ע וד ש לש ת י מ ים י ש א פ ר ע ה א ת ר אש ך ו ה ש יב ך ע ל כ נ ך ו נ ת ת כ וס פ ר ע ה ב י ד ו כ מ ש פ ט ה ר אש ון א ש ר ה י ית מ ש ק ה ו: כלומר שר המשקים חוזר לתפקיד זוטר של משקה ולכן לא יוכל לעזור ליוסף עד שנתיים. )יד( כ י א ם ז כ ר ת נ י א ת ך כ א ש ר י יט ב ל ך ו ע ש ית נ א ע מ ד י ח ס ד ו ה ז כ ר ת נ י א ל פ ר ע ה ו ה וצ את נ י מ ן ה ב י ת ה ז ה: יוסף פונה אליו שכשיחזור למעמדו כשייטב לו. חז"ל מבקרים את יוסף על כך שסמך על בשר ודם ולכן התעכב שנתיים. אך לכאורה היה מחויב לעשות השתדלות זו! אלא הבעיה הייתה בסגנון שלא הזכיר שם שמים בעוד שבכל שאר דבריו בחייו עירב שם שמים בדיבורו. וייתכן שלא שיתף שם שמים משום שבאותו זמן חשב שה' עזב אותו ופחד שלא להזכיר שם שמים לבטלה. )טו( כ י ג נ ב ג נ ב ת י מ א ר ץ ה ע ב ר ים ו ג ם פ ה ל א ע ש ית י מ א ומ ה כ י ש מ ו א ת י ב ב ור: יוסף אומר שנגנב מארץ העברים ומחויב שהארץ הייתה ידועה כארץ העברים אחרת מדוע יוסף מדבר בחידות עם מי שצריך לעזור לו. כשאברהם חוזר לא"י הוא חוזר ולא מגיע לארץ לא ידועה לו. חלום שר האופים )טז( ו י ר א ש ר ה א פ ים כ י ט וב פ ת ר ו י אמ ר א ל י וס ף א ף א נ י ב ח ל ומ י ו ה נ ה ש לש ה ס ל י ח ר י ע ל ר אש י: )יז( וב ס ל ה ע ל י ון מ כ ל מ א כ ל פ ר ע ה מ ע ש ה א פ ה ו ה ע וף א כ ל א ת ם מ ן ה ס ל מ ע ל ר אש י: )יח( ו י ע ן י וס ף ו י אמ ר ז ה פ ת ר נ ו ש לש ת ה ס ל ים ש לש ת י מ ים ה ם: )יט( ב ע וד ש לש ת י מ ים י ש א פ ר ע ה א ת ר אש ך מ ע ל י ך ו ת ל ה א ות ך ע ל ע ץ ו א כ ל ה ע וף א ת ב ש ר ך מ ע ל י ך : )כ( ו י ה י ב י ום ה ש ל יש י י ום ה ל ד ת א ת פ ר ע ה ו י ע ש מ ש ת ה ל כ ל ע ב ד יו ו י ש א א ת ר אש ש ר ה מ ש ק ים ו א ת ר אש ש ר ה א פ ים ב ת ו ך ע ב ד יו: )כא( ו י ש ב א ת ש ר ה מ ש ק ים ע ל מ ש ק ה ו ו י ת ן ה כ וס ע ל כ ף פ ר ע ה: )כב( ו א ת ש ר ה א פ ים ת ל ה כ א ש ר פ ת ר ל ה ם י וס ף: )כג( ו ל א ז כ ר ש ר ה מ ש ק ים א ת י וס ף ו י ש כ ח ה ו: פ יש המון חלומות בספר בראשית דווקא של העברים. ברגע שמגיע עברי אחד למצרים הוא גורם לכולם לחלום ועוד שאלו שהוא גורם להם לחלום גורמים לאנשים אחרים לחלום. החלימה היא תכונה עברית המדבקת עמים אחרים. 96

97 מקץ חלום פרעה ו ה נ ה ע מ ד ע ל ה י א ר: במשך שנתיים פרעה לא חלם ואולי מימיו לא חלם. )מא, א( ו י ה י מ ק ץ ש נ ת י ם י מ ים ופ ר ע ה ח ל ם 233 במושגים של התורה זה לא סתם תמונות בראש אלא זה המסוגלות להתקשר לעולם לא ממשי. 234 חלום הוא מה שמקדם את העולם לעבר השינוי. ולכן בני יעקב שהם בעלי החלימה הם נביאים זאת מפני שהם לא מסכימים עם מצב העולם. ולכן זה לא הגיוני שפרעה יחלום. 235 הביטוי על מתפרש בתורה גם "בסמוך" על יד. אך אח"כ הוא מדגיש שהוא עומד על שפת היאור ומשמע שבחלום עצמו ראה עצמו מעל היאור ממש. פרעה לא יכול לומר זאת לחרטומים כי הוא בעצם אומר שהוא מעל האל שלו. האלים זה כוחות הטבע שזוכים ליחס דתי בהיותם סדר מוחלט ולפי זה האלים הם עבדים של הטבע. ואז כולם במצרים הם עבדים לדבר בלתי משתנה. 236 כלומר פרעה עומד להיות עברי ואז יש הזדמנות שעברי ישתלט על מצרים. )ב( ו ה נ ה מ ן ה י א ר ע לת ש ב ע פ ר ות י פ ות מ ר א ה וב ר יא ת ב ש ר ו ת ר ע ינ ה ב א ח ו: המספר הקלאסי במצרים הוא 5. המצרים היו מקובעים כלפי מספר זה ולדוגמא חמש חליפות שמלות. אין בו אפשרות לתוספת אלא 4 צדדים ואמצע. )ג( ו ה נ ה ש ב ע פ ר ות א ח ר ות ע ל ות א ח ר יה ן מ ן ה י א ר ר ע ות מ ר א ה ו ד ק ות ב ש ר ו ת ע מ ד נ ה א צ ל ה פ ר ות ע ל ש פ ת ה י א ר: )ד( ו ת אכ ל נ ה ה פ ר ות ר ע ות ה מ ר א ה ו ד ק ת ה ב ש ר א ת ש ב ע ה פ ר ות י פ ת ה מ ר א ה ו ה ב ר יא ת ו י יק ץ פ ר ע ה: )ה( ו י יש ן ו י ח לם ש נ ית ו ה נ ה ש ב ע ש ב ל ים ע ל ות ב ק נ ה א ח ד ב ר יא ות ו ט ב ות: )ו( ו ה נ ה ש ב ע ש ב ל ים ד ק ות וש ד ופ ת ק ד ים צ מ ח ות א ח ר יה ן: )ז( ו ת ב ל ע נ ה ה ש ב ל ים ה ד ק ות א ת ש ב ע ה ש ב ל ים ה ב ר יא ות ו ה מ ל א ות ו י יק ץ פ ר ע ה ו ה נ ה ח ל ום: )ח( ו י ה י ב ב ק ר ו ת פ ע ם ר וח ו ו י ש ל ח ו י ק ר א א ת כ ל ח ר ט מ י מ צ ר י ם ו א ת כ ל ח כ מ יה ו י ס פ ר פ ר ע ה ל ה ם א ת ח למ ו ו א ין פ ות ר א ות ם ל פ ר ע ה: לכאורה החלום הזה פשוט מאוד. שמן שנהיה רזה אומר בפשטות שיש מה לאכול ואז אין מה לאכול כיצד זה שאף אחד לא יודע לענות לו תשובה כזו פשוטה. ורק כשיוסף מגיע ואומר זאת מיד כולם מתפעלים ועושה אותו ראש ממשלה. ייתכן ופרעה היה ילד קטן ולכן יוסף אומר וישימני לאב לפרעה. 237 א"א לשום חכם גדול במצרים לתת את הפתרון של יוסף כי כדי שיהיה רעב במצרים צריך להניח שהיאור יפסיק להזין את מצרים וזה סותר את האורתודוכסיה החשיבתית של כהני מצרים ולכן חשיבה כזאת היא הטרו - דוכסית מחוץ לנורמה ולכן זה לא עולה על הדעת אך המלך הזה היה בדרך להיות עברי ולכן היה פתח לשינוי. גם רעיון החירות במצרים היה זר לחלוטין. פגישת פרעה את יוסף )ט( ו י ד ב ר ש ר ה מ ש ק ים א ת פ ר ע ה ל אמ ר א ת ח ט א י א נ י מ ז כ יר ה י ום: אמרו חז"ל שזה היה ר"ה ששבו מזכירים החטאים. )י( פ ר ע ה ק צ ף ע ל ע ב ד יו ו י ת ן א ת י ב מ ש מ ר ב ית ש ר ה ט ב ח ים א ת י ו א ת ש ר ה א פ ים: )יא( ו נ ח ל מ ה ח ל ום ב ל י ל ה א ח ד א נ י ו ה וא א יש כ פ ת ר ון ח למ ו ח ל מ נ ו: )יב( ו ש ם א ת נ ו נ ע ר ע ב ר י ע ב ד ל ש ר ה ט ב ח ים ו נ ס פ ר ל ו ו י פ ת ר ל נ ו א ת ח למ ת ינ ו א יש כ ח למ ו פ ת ר: )יג( ו י ה י כ א ש ר פ ת ר ל נ ו כ ן ה י ה א ת י ה ש יב ע ל כ נ י ו א ת ו ת ל ה: )יד( ו י ש ל ח פ ר ע ה ו י ק ר א א ת י וס ף ו י ר יצ ה ו מ ן ה ב ור ו י ג ל ח ו י ח ל ף ש מ לת יו ו י ב א א ל פ ר ע ה: )טו( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל י וס ף ח ל ום ח ל מ ת י ופ ת ר א ין א ת ו ו א נ י ש מ ע ת י ע ל י ך ל אמ ר ת ש מ ע ח ל ום ל פ ת ר א ת ו: )טז( ו י ע ן י וס ף א ת פ ר ע ה ל אמ ר ב ל ע ד י א לה ים י ע נ ה א ת ש ל ום פ ר ע ה: )יז( ו י ד ב ר פ ר ע ה א ל י וס ף ב ח למ י ה נ נ י ע מ ד ע ל ש פ ת 233 בפעם הראשונה הוא קם באמצע החלום ובפעם השניה הוא קם לאחר ש"הנה חלום". 234 החולם בניקוד כדי לחלום צריך להסתכל קדימה מעל הראש. בחולין מסופר על הרחם שנקרא גם שרקרק וביום שהוא ישרוק כשהוא לא על העץ זה הסימן למשיח "אשרקה להם ואקבצם" ומכאן שמשיח זה קיבוץ גלויות, והרחם שחולם נהיה שורוק וכולם מתקבצים, כלומר החלום פועל במציאות )חולם שורוק קובוץ(. 235 כעין זה אותו אופה חסיד שפנה אליו הרבי ושאל אותו ממה הוא חי וענה לו החסיד שהוא אופה. אמר לו הרבי ששאל אותו ממה הוא חי ולא ממה הוא מתפרנס. והחסיד ענה: "אם כך אתה שואל אז אני חולם שאני אופה". 236 אפלטון טען שאפשר להקים משטר מדיני לא משתנה רק לאחר ששהה במצרים. אכן אמנופיס אחנתון היה ילד ששלט במצרים והשאיר רק אל אחד במצרים הנקרא אתון )יש דימיון לשם אדנות( וזיהה אותו עם הדיסקוס של השמש והפך את מצרים למונותאיסטית )נראה שמשהו לחש לו משהו באוזן..(. אח"כ הכהנים גברו ותותנכמון החזיר את הפולחן האלילי למצרים

98 ה י א ר: יוסף הבין שפרעה משקר שכן הוא עמד על היאור ולכן אמר לו "שפת לא ידעתי אשמע". וזו הייתה הראיה שיוסף אומר את האמת. וזו הייתה "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" )תהילים פא,ו(. )יח( ו ה נ ה מ ן ה י א ר ע לת ש ב ע פ ר ות ב ר יא ות ב ש ר ו יפ ת ת א ר ו ת ר ע ינ ה ב א ח ו: )יט( ו ה נ ה ש ב ע פ ר ות א ח ר ות ע ל ות א ח ר יה ן ד ל ות ו ר ע ות ת א ר מ א ד ו ר ק ות ב ש ר ל א ר א ית י כ ה נ ה ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם ל ר ע : )כ( ו ת אכ ל נ ה ה פ ר ות ה ר ק ות ו ה ר ע ות א ת ש ב ע ה פ ר ות ה ר אש נ ות ה ב ר יא ת: )כא( ו ת ב אנ ה א ל ק ר ב נ ה ו ל א נ וד ע כ י ב א ו א ל ק ר ב נ ה ומ ר א יה ן ר ע כ א ש ר ב ת ח ל ה ו א יק ץ: )כב( ו א ר א ב ח למ י ו ה נ ה ש ב ע ש ב ל ים ע לת ב ק נ ה א ח ד מ ל א ת ו ט ב ות: )כג( ו ה נ ה ש ב ע ש ב ל ים צ נ מ ות ד ק ות ש ד פ ות ק ד ים צ מ ח ות א ח ר יה ם: )כד( ו ת ב ל ע ן ה ש ב ל ים ה ד ק ת א ת ש ב ע ה ש ב ל ים ה ט ב ות ו א מ ר א ל ה ח ר ט מ ים ו א ין מ ג יד ל י : פתרון החלום והצעת יוסף )כה( ו י אמ ר י וס ף א ל פ ר ע ה ח ל ום פ ר ע ה א ח ד ה וא א ת א ש ר ה א לה ים ע ש ה ה ג יד ל פ ר ע ה: )כו( ש ב ע פ ר ת ה ט ב ת ש ב ע ש נ ים ה נ ה ו ש ב ע ה ש ב ל ים ה ט ב ת ש ב ע ש נ ים ה נ ה ח ל ום א ח ד ה וא: מנין ליוסף שמדובר על שבע שנים אלא המילה במציינת פרה במצרית היא מציינת גם שנה. )כז( ו ש ב ע ה פ ר ות ה ר ק ות ו ה ר ע ת ה ע לת א ח ר יה ן ש ב ע ש נ ים ה נ ה ו ש ב ע ה ש ב ל ים ה ר ק ות ש ד פ ות ה ק ד ים י ה י ו ש ב ע ש נ י ר ע ב: שבלים זה המאכל ולכן מובן שיהיה רעב. )כח( ה וא ה ד ב ר א ש ר ד ב ר ת י א ל פ ר ע ה א ש ר ה א לה ים ע ש ה ה ר א ה א ת פ ר ע ה: )כט( ה נ ה ש ב ע ש נ ים ב א ות ש ב ע ג ד ול ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם: )ל( ו ק מ ו ש ב ע ש נ י ר ע ב א ח ר יה ן ו נ ש כ ח כ ל ה ש ב ע ב א ר ץ מ צ ר י ם ו כ ל ה ה ר ע ב א ת ה א ר ץ: )לא( ו ל א י ו ד ע ה ש ב ע ב א ר ץ מ פ נ י ה ר ע ב ה ה וא א ח ר י כ ן כ י כ ב ד ה וא מ א ד: )לב( ו ע ל ה ש נ ות ה ח ל ום א ל פ ר ע ה פ ע מ י ם כ י נ כ ון ה ד ב ר מ ע ם ה א לה ים ומ מ ה ר ה א לה ים ל ע ש ת ו: זה כבר לא בקשו ממנו. משבע כפול שבע מגיעים לחמישים שערי בינה ולכן המליך את יוסף )לג( ו ע ת ה י ר א פ ר ע ה א יש נ ב ון ו ח כ ם ו יש ית ה ו ע ל א ר ץ מ צ ר י ם: )לד( י ע ש ה פ ר ע ה ו י פ ק ד פ ק ד ים ע ל ה א ר ץ ו ח מ ש א ת א ר ץ מ צ ר י ם ב ש ב ע ש נ י ה ש ב ע: )לה( ו י ק ב צ ו א ת כ ל א כ ל ה ש נ ים ה ט ב ת ה ב א ת ה א ל ה ו י צ ב ר ו ב ר ת ח ת י ד פ ר ע ה א כ ל ב ע ר ים ו ש מ ר ו: )לו( ו ה י ה ה א כ ל ל פ ק ד ון ל א ר ץ ל ש ב ע ש נ י ה ר ע ב א ש ר ת ה י ין ב א ר ץ מ צ ר י ם ו ל א ת כ ר ת ה א ר ץ ב ר ע ב: יוסף האמין בשינוי העולם דרך הכלכלה ובזה הוא מקבל בדיוק מה שרוצה. מצרים היא הגדולה שבתרבויות וממנה הוא רואה את מקור החיים לעולם ולכן רוצה להפוך את מצרים לעם סגולה. )לז( ו י יט ב ה ד ב ר ב ע ינ י פ ר ע ה וב ע ינ י כ ל ע ב ד יו : המלכת יוסף )לח( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל ע ב ד יו ה נ מ צ א כ ז ה א יש א ש ר ר וח א לה ים ב ו: )לט( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל י וס ף א ח ר י ה וד יע א לה ים א ות ך א ת כ ל ז את א ין נ ב ון ו ח כ ם כ מ ו ך: )מ( א ת ה ת ה י ה ע ל ב ית י ו ע ל פ י ך י ש ק כ ל ע מ י ר ק ה כ ס א א ג ד ל מ מ ך : )מא( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל י וס ף ר א ה נ ת ת י א ת ך ע ל כ ל א ר ץ מ צ ר י ם: )מב( ו י ס ר פ ר ע ה א ת ט ב ע ת ו מ ע ל י ד ו ו י ת ן א ת ה ע ל י ד י וס ף ו י ל ב ש א ת ו ב ג ד י ש ש ו י ש ם ר ב ד ה ז ה ב ע ל צ ו אר ו: )מג( ו י ר כ ב א ת ו ב מ ר כ ב ת ה מ ש נ ה א ש ר ל ו ו י ק ר א ו ל פ נ יו א ב ר ך ו נ ת ון א ת ו ע ל כ ל א ר ץ מ צ ר י ם: )מד( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל י וס ף א נ י פ ר ע ה וב ל ע ד י ך ל א י ר ים א יש א ת י ד ו ו א ת ר ג ל ו ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם: )מה( ו י ק ר א פ ר ע ה ש ם י וס ף צ פ נ ת פ ע נ ח ו י ת ן ל ו א ת א ס נ ת ב ת פ וט י פ ר ע כ ה ן א ן ל א ש ה ו י צ א י וס ף ע ל א ר ץ מ צ ר י ם: עבודת הכלכלה של יוסף )מו( ו י וס ף ב ן ש לש ים ש נ ה ב ע מ ד ו ל פ נ י פ ר ע ה מ ל ך מ צ ר י ם ו י צ א י וס ף מ ל פ נ י פ ר ע ה ו י ע ב ר ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם: )מז( ו ת ע ש ה א ר ץ ב ש ב ע ש נ י ה ש ב ע ל ק מ צ ים: )מח( ו י ק ב ץ א ת כ ל א כ ל ש ב ע ש נ ים א ש ר ה י ו ב א ר ץ מ צ ר י ם ו י ת ן א כ ל ב ע ר ים א כ ל ש ד ה ה ע יר א ש ר ס ב יב ת יה נ ת ן ב ת וכ ה: )מט( ו י צ ב ר י וס ף ב ר כ ח ול ה י ם ה ר ב ה מ א ד ע ד כ י ח ד ל ל ס פ ר כ י א ין מ ס פ ר: משפחת יוסף )נ( ול י וס ף י ל ד ש נ י ב נ ים ב ט ר ם ת ב וא ש נ ת ה ר ע ב א ש ר י ל ד ה ל ו א ס נ ת ב ת פ וט י פ ר ע כ ה ן א ון: הוא מתחתן עם האריסטוקרטיה המצרית. )נא( ו י ק ר א י וס ף א ת ש ם ה ב כ ור מ נ ש ה כ י נ ש נ י א לה ים א ת כ ל ע מ ל י ו א ת כ ל ב ית א ב י: יוסף שכח את בית אביו 98

99 וצערו עליהם וכעת מרגיש שעליו לעבוד בלעדיהם )נב( ו א ת ש ם ה ש נ י ק ר א א פ ר י ם כ י ה פ ר נ י א לה ים ב א ר ץ ע נ י י: יוסף מצליח במצרים ומבחינתו הוא בעד הגלות שהפכה לביתו. ומבין שבו מתקיים ונברכו בך כל משפחות האדמה הוא הנשמה ומצרים הגוף. )נג( ו ת כ ל ינ ה ש ב ע ש נ י ה ש ב ע א ש ר ה י ה ב א ר ץ מ צ ר י ם: השינויים בעקבות הרעב )נד( ו ת ח ל ינ ה ש ב ע ש נ י ה ר ע ב ל ב וא כ א ש ר א מ ר י וס ף ו י ה י ר ע ב ב כ ל ה א ר צ ות וב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם ה י ה ל ח ם: )נה( ו ת ר ע ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם ו י צ ע ק ה ע ם א ל פ ר ע ה ל ל ח ם ו י אמ ר פ ר ע ה ל כ ל מ צ ר י ם ל כ ו א ל י וס ף א ש ר י אמ ר ל כ ם ת ע ש ו: רש"י אומר שיוסף אמר להם למול את עצמם, כלומר היה רעב פנימי. אך עדיין היה בו חשש. יוסף משתמש בכלכלה בתור מנוף לשינוי אידאלוגי, לברית המילה יש השלכות על תאוות האדם. יוסף ראה במצרים עם סגולה פוטנציאלי וראה בעצמו ממשיך של אברהם ככהני ה' שצריכים להדריך את העם המפותח ביותר תרבותית מצרים. )נו( ו ה ר ע ב ה י ה ע ל כ ל פ נ י ה א ר ץ ו י פ ת ח י וס ף א ת כ ל א ש ר ב ה ם ו י ש ב ר ל מ צ ר י ם ו י ח ז ק ה ר ע ב ב א ר ץ מ צ ר י ם: הפסוק סותר לכאורה לאחר שנתן להם חיטה היה צריך להתחזק השובע ולא הרעב ועוד המילה בהם לא מובנת. אלא הוא פתח את המצרים עצמם כלומר את לבם והתברר להם שהם רעבים. הם חשבו שרק קיבתם רעבה אך לאחר שיוסף השתלט על הכלכלה והאידאולוגיה הם הבינו שהם רעבים "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'" יוסף רוצה להפוך את מצרים לעם סגולה. )נז( ו כ ל ה א ר ץ ב א ו מ צ ר י מ ה ל ש ב ר א ל י וס ף כ י ח ז ק ה ר ע ב ב כ ל ה א ר ץ: האחים הולכים לשבור אוכל )מב, א( ו י ר א י ע ק ב כ י י ש ש ב ר ב מ צ ר י ם ו י אמ ר י ע ק ב ל ב נ יו ל מ ה ת ת ר א ו: שבר הוא מה שמשבית את הרעב. יעקב הבין שמשהו הולך להשתנות בעולם וזה הולך במצרים. ליהודים יש אופטימיות כרונית בעיקר כשרע. כי כשהיציבות מעורערת זה פתח לשינוי. )ב( ו י אמ ר ה נ ה ש מ ע ת י כ י י ש ש ב ר ב מ צ ר י ם ר ד ו ש מ ה ו ש ב ר ו ל נ ו מ ש ם ו נ ח י ה ו ל א נ מ ות: יעקב פותח חזית חדשה לעמ"י מצרים. עד עתה הוא עסק רק בבעיות לאומיות ופרטיות, ובעקבות יוסף בתת מודע הוא פונה גם למצרים. )ג( ו י ר ד ו א ח י י וס ף ע ש ר ה ל ש ב ר ב ר מ מ צ ר י ם: )ד( ו א ת ב נ י מ ין א ח י י וס ף ל א ש ל ח י ע ק ב א ת א ח יו כ י א מ ר פ ן י ק ר א נ ו א ס ון: כיוון שלאחיו קרה אסון יש פחד על ענף המשפחה הזה. כמו שיהודה פחד ששלה ימות אם יתחתן עם תמר. )ה( ו י ב א ו ב נ י י ש ר א ל ל ש ב ר ב ת ו ך ה ב א ים כ י ה י ה ה ר ע ב ב א ר ץ כ נ ע ן: )ו( ו י וס ף ה וא ה ש ל יט ע ל ה א ר ץ ה וא ה מ ש ב יר ל כ ל ע ם ה א ר ץ ו י ב א ו א ח י י וס ף ו י ש ת ח ו ו ל ו א פ י ם א ר צ ה: יוסף בעמדה נעלה כזאת מחייבת אותו לעסוק במדינה. הוא לא מנסה ליצור קשר עם משפחתו. 238 יוסף בטוח שאביו שותף למה שקרה לו עם אחיו ולכן הוא חושב ששכנעו את יעקב שבני רחל בעייתיים. פגישת האחים עם יוסף )ז( ו י ר א י וס ף א ת א ח יו ו י כ ר ם ו י ת נ כ ר א ל יה ם ו י ד ב ר א ת ם ק ש ות ו י אמ ר א ל ה ם מ א י ן ב את ם ו י אמ ר ו מ א ר ץ כ נ ע ן ל ש ב ר א כ ל: הסביר ביותר שיוסף היה הורג את האחים. ההתנהגות שלו פחות חמורה ממה שהיה צפוי ממנו. בודאי עוברת בו המחשבה שיש להם שיטה רוחנית פוליטית כלכלית שונה ומדוע הם באים להפריע? )ח( ו י כ ר י וס ף א ת א ח יו ו ה ם ל א ה כ ר ה ו: )ט( ו י ז כ ר י וס ף א ת ה ח למ ות א ש ר ח ל ם ל ה ם ו י אמ ר א ל ה ם מ ר ג ל ים א ת ם ל ר א ות א ת ע ר ו ת ה א ר ץ ב את ם: משמע שעד עכשיו לא זכר את חלומותיו. בחלומות הוא ראה כוכבים ואלומות משתחוות. הכוכבים היו אחד עשר ואצלו יש רק עשרה. זה מעלה אצלו את המחשבה שהם עשו משהו לבנימין. )י( ו י אמ ר ו א ליו ל א א ד נ י ו ע ב ד י ך ב א ו ל ש ב ר א כ ל: )יא( כ ל נ ו ב נ י א יש א ח ד נ ח נ ו כ נ ים א נ ח נ ו ל א ה י ו ע ב ד י ך מ ר ג ל ים: )יב( ו י אמ ר א ל ה ם ל א כ י ע ר ו ת ה א ר ץ ב את ם ל ר א ות: )יג( ו י אמ ר ו ש נ ים ע ש ר ע ב ד י ך א ח ים א נ ח נ ו ב נ י א יש א ח ד ב א ר ץ כ נ ע ן ו ה נ ה ה ק ט ן א ת א ב ינ ו ה י ום ו ה א ח ד א ינ נ ו: הקטן לדעתם זה בנימין ואחד שאיננו זה יוסף. ייתכן והוא מבין שהם הרגו את בנימין וכוונתם ש"הוא" בבית אלא שלא אכפת להם לומר זאת כי הם לא יודעים שזה הוא. )יד( הרמב"ן טוען שהוא רצה להגשים את חלומותיו, במהות וברמת הנשמה של יוסף. אך יש בכך קושי בפסוקים ועוד שהחלומות יתגשמו בכל מקרה גם אם יספר לאביו ומדוע מצערו? לכן נראה שהרמב"ן מדבר

100 ו י אמ ר א ל ה ם י וס ף ה וא א ש ר ד ב ר ת י א ל כ ם ל אמ ר מ ר ג ל ים א ת ם: )טו( ב ז את ת ב ח נ ו ח י פ ר ע ה א ם ת צ א ו מ ז ה כ י א ם ב ב וא א ח יכ ם ה ק ט ן ה נ ה: יוסף מתכנן לקחת את בנימין ולזרוק אותם. )טז( ש ל ח ו מ כ ם א ח ד ו י ק ח א ת א ח יכ ם ו א ת ם ה א ס ר ו ו י ב ח נ ו ד ב ר יכ ם ה א מ ת א ת כ ם ו א ם ל א ח י פ ר ע ה כ י מ ר ג ל ים א ת ם: )יז( ו י א ס ף א ת ם א ל מ ש מ ר ש לש ת י מ ים: )יח( ו י אמ ר א ל ה ם י וס ף ב י ום ה ש ל יש י ז את ע ש ו ו ח י ו א ת ה א לה ים א נ י י ר א: )יט( א ם כ נ ים א ת ם א ח יכ ם א ח ד י א ס ר ב ב ית מ ש מ ר כ ם ו א ת ם ל כ ו ה ב יא ו ש ב ר ר ע ב ון ב ת יכ ם: )כ( ו א ת א ח יכ ם ה ק ט ן ת ב יא ו א ל י ו י א מ נ ו ד ב ר יכ ם ו ל א ת מ ות ו ו י ע ש ו כ ן: )כא( ו י אמ ר ו א יש א ל א ח יו א ב ל א ש מ ים א נ ח נ ו ע ל א ח ינ ו א ש ר ר א ינ ו צ ר ת נ פ ש ו ב ה ת ח נ נ ו א ל ינ ו ו ל א ש מ ע נ ו ע ל כ ן ב א ה א ל ינ ו ה צ ר ה ה ז את: יוסף שומע זאת והוא כלל לא בטוח שהם מדברים אליו. הוא בטוח שהם התייחסו לבנימין כמו שהתייחסו אליו ועוד שדמו נדרש מפחיד אותו עוד יותר. )כב( ו י ע ן ר א וב ן א ת ם ל אמ ר ה ל וא א מ ר ת י א ל יכ ם ל אמ ר א ל ת ח ט א ו ב י ל ד ו ל א ש מ ע ת ם ו ג ם ד מ ו ה נה נ ד ר ש: )כג( ו ה ם ל א י ד ע ו כ י ש מ ע י וס ף כ י ה מ ל יץ ב ינ ת ם: )כד( ו י ס ב מ ע ל יה ם ו י ב ך ו י ש ב א ל ה ם ו י ד ב ר א ל ה ם ו י ק ח מ א ת ם א ת ש מ ע ון ו י א ס ר א ת ו ל ע ינ יה ם: הוא בוכה כי הוא חושב שאולי בנימין מת. שליחת האחים חזרה לארץ ישראל )כה( ו י צ ו י וס ף ו י מ ל א ו א ת כ ל יה ם ב ר ול ה ש יב כ ס פ יה ם א יש א ל ש ק ו ו ל ת ת ל ה ם צ ד ה ל ד ר ך ו י ע ש ל ה ם כ ן: הוא מצווה להחזיר להם את הכסף כי כל זמן שבנימין שם צריך לדאוג לו ולכן הוא מנסה לקנות אותם. )כו( ו י ש א ו א ת ש ב ר ם ע ל ח מ ר יה ם ו י ל כ ו מ ש ם: )כז( ו י פ ת ח ה א ח ד א ת ש ק ו ל ת ת מ ס פ וא ל ח מ ר ו ב מ ל ון ו י ר א א ת כ ס פ ו ו ה נ ה ה וא ב פ י א מ ת ח ת ו: )כח( ו י אמ ר א ל א ח יו ה וש ב כ ס פ י ו ג ם ה נ ה ב א מ ת ח ת י ו י צ א ל ב ם ו י ח ר ד ו א יש א ל א ח יו ל אמ ר מ ה ז את ע ש ה א לה ים ל נ ו: )כט( ו י ב א ו א ל י ע ק ב א ב יה ם א ר צ ה כ נ ע ן ו י ג יד ו ל ו א ת כ ל ה ק ר ת א ת ם ל אמ ר: )ל( ד ב ר ה א יש א ד נ י ה א ר ץ א ת נ ו ק ש ות ו י ת ן א ת נ ו כ מ ר ג ל ים א ת ה א ר ץ: )לא( ו נ אמ ר א ל יו כ נ ים א נ ח נ ו ל א ה י ינ ו מ ר ג ל ים: )לב( ש נ ים ע ש ר א נ ח נ ו א ח ים ב נ י א ב ינ ו ה א ח ד א ינ נ ו ו ה ק ט ן ה י ום א ת א ב ינ ו ב א ר ץ כ נ ע ן: )לג( ו י אמ ר א ל ינ ו ה א יש א ד נ י ה א ר ץ ב ז את א ד ע כ י כ נ ים א ת ם א ח יכ ם ה א ח ד ה נ יח ו א ת י ו א ת ר ע ב ון ב ת יכ ם ק ח ו ו ל כ ו: )לד( ו ה ב יא ו א ת א ח יכ ם ה ק ט ן א ל י ו א ד ע ה כ י ל א מ ר ג ל ים א ת ם כ י כ נ ים א ת ם א ת א ח יכ ם א ת ן ל כ ם ו א ת ה א ר ץ ת ס ח ר ו: )לה( ו י ה י ה ם מ ר יק ים ש ק יה ם ו ה נ ה א יש צ ר ור כ ס פ ו ב ש ק ו ו י ר א ו א ת צ ר ר ות כ ס פ יה ם ה מ ה ו א ב יה ם ו י יר א ו: )לו( ו י אמ ר א ל ה ם י ע ק ב א ב יה ם א ת י ש כ ל ת ם י וס ף א ינ נ ו ו ש מ ע ון א ינ נ ו ו א ת ב נ י מ ן ת ק ח ו ע ל י ה י ו כ ל נ ה: כשיעקב נדרש לגנוב את הברכה מעשו הוא אמר שאולי זה יביא עליו קללה והיא אמרה לו עלי קללתך בני ור"ת עלי עשו, לבן, יוסף ויעקב לא הבין כיצד יש לו עוד צרה. בקשת ראובן לקחת את בנימין )לז( ו י אמ ר ר א וב ן א ל א ב יו ל אמ ר א ת ש נ י ב נ י ת מ ית א ם ל א א ב יא נ ו א ל י ך ת נ ה א ת ו ע ל י ד י ו א נ י א ש יב נ ו א ל י ך: ליעקב יש דין מלך ויכול להטיל עונש מוות. )לח( ו י אמ ר ל א י ר ד ב נ י ע מ כ ם כ י א ח יו מ ת ו ה וא ל ב ד ו נ ש א ר וק ר א ה ו א ס ון ב ד ר ך א ש ר ת ל כ ו ב ה ו ה ור ד ת ם א ת ש יב ת י ב י ג ון ש א ול ה: )מג, א( ו ה ר ע ב כ ב ד ב א ר ץ: )ב( ו י ה י כ א ש ר כ ל ו ל א כ ל א ת ה ש ב ר א ש ר ה ב יא ו מ מ צ ר י ם ו י אמ ר א ל יה ם א ב יה ם ש ב ו ש ב ר ו ל נ ו מ ע ט א כ ל: )ג( ו י אמ ר א ל יו י ה וד ה ל אמ ר ה ע ד ה ע ד ב נ ו ה א יש ל אמ ר ל א ת ר א ו פ נ י ב ל ת י א ח יכ ם א ת כ ם: )ד( א ם י ש ך מ ש ל ח א ת א ח ינ ו א ת נ ו נ ר ד ה ו נ ש ב ר ה ל ך א כ ל: )ה( ו א ם א ינ ך מ ש ל ח ל א נ ר ד כ י ה א יש א מ ר א ל ינ ו ל א ת ר א ו פ נ י ב ל ת י א ח יכ ם א ת כ ם: )ו( ו י אמ ר י ש ר א ל ל מ ה ה ר ע ת ם ל י ל ה ג יד ל א יש ה ע וד ל כ ם א ח: )ז( ו י אמ ר ו ש א ול ש א ל ה א יש ל נ ו ול מ ול ד ת נ ו ל אמ ר ה ע וד א ב יכ ם ח י ה י ש ל כ ם א ח ו נ ג ד ל ו ע ל פ י ה ד ב ר ים ה א ל ה ה י ד וע נ ד ע כ י י אמ ר ה ור יד ו א ת א ח יכ ם: דבר ארוך כשמשהו מתבשל, יש כאן אריכות שמגלה את ההבדל בין ראובן ליהודה. ראובן מסכים להקריב שתים כדי שכל השאר יחיו יש בכך אובדן תקווה ולכן צריך פתרונות קיצוניים. יהודה פועל אחרת. תגובת יהודה )ח( ו י אמ ר י ה וד ה א ל י ש ר א ל א ב יו ש ל ח ה ה נ ע ר א ת י ו נ ק ומ ה ו נ ל כ ה ו נ ח י ה ו ל א נ מ ות ג ם א נ ח נ ו ג ם את ה ג ם ט פ נ ו: )ט( א נ כ י א ע ר ב נ ו מ י ד י ת ב ק ש נ ו א ם ל א ה ב יא ת יו א ל י ך ו ה צ ג ת יו ל פ נ י ך ו ח ט את י ל ך כ ל ה י מ ים: כל ישראל ערבין זה לזה כאן נולד ישראל. בכל דור משהו מהאחים נדחה ונזרק. כי בתקופת האבות יש רק אחד שממשיך. יהודה דואג לכלל ועל יסוד זה מובן 100

101 המחלוקת שיוסף טען על אחיו שהם אוכלים אבר מן החי. לגויים מותר לאכול רק לאחר שהבהמה מתה לגמרי ופרכוס אסור. ליהודי מותר לאכול מרגע השחיטה ואפילו מפרכסת. האחים אכלו בהמה המפרכסת, ויוסף טען שהם עדיין בשלב האבות, ויהודה והאחים טענו שהם כבר עמ"י ורצו לחזק זאת. יהודה מהווה תביעה ליוסף לחזור למשפחה. יוסף בעד הניתוק ויהודה בעד החיבור, המחלוקת היא אם יוסף צריך לחזור הביתה. וכן האמונה בהישארות הנפש לעוה"ב מופיעה כאן. כל הימים זה פשוט שהוא חוטא אם לא יקיים אלא מה יש ליהודה להפסיד? לכאורה את העוה"ב. )י( כ י ל ול א ה ת מ ה מ ה נ ו כ י ע ת ה ש ב נ ו ז ה פ ע מ י ם: )יא( ו י אמ ר א ל ה ם י ש ר א ל א ב יה ם א ם כ ן א פ וא ז את ע ש ו ק ח ו מ ז מ ר ת ה א ר ץ ב כ ל יכ ם וש ק ד ים: יש אוכל בארץ ומדוע הם לחוצים דווקא על חיטה? ו ה ור יד ו ל א יש מ נ ח ה מ ע ט צ ר י ומ ע ט ד ב ש נ כ את ו לט ב ט נ ים 239 מה שמיוחד בא"י זה הפירות ובמצרים יש יותר ביטוי לקללת האדמה לכן צריך להביא ממנה. רבי נחמן אמר שזמרת הארץ הכוונה שיביאו לו ניגון מהארץ. בקטורת אסור לערב דבש כי מתעלפים מזה ולכן יעקב מבקש להביא את זה ליוסף. 240 )יב( ו כ ס ף מ ש נ ה ק ח ו ב י ד כ ם ו א ת ה כ ס ף ה מ וש ב ב פ י א מ ת ח ת יכ ם ת ש יב ו ב י ד כ ם א ול י מ ש ג ה ה וא: )יג( ו א ת א ח יכ ם ק ח ו ו ק ומ ו ש וב ו א ל ה א יש: )יד( ו א ל ש ד י י ת ן ל כ ם ר ח מ ים ל פ נ י ה א יש ו ש ל ח ל כ ם א ת א ח יכ ם א ח ר ו א ת ב נ י מ ין ו א נ י כ א ש ר ש כ ל ת י ש כ ל ת י: אל שדי זה השם של ה' בתולדות. יעקב חשב שהוא נכשל בהקמת כלל ישראל כשיוסף נעלם ולכן מבקש מה' להתערב לתקן את המצב. )טו( ו י ק ח ו ה א נ ש ים א ת ה מ נ ח ה ה ז את ומ ש נ ה כ ס ף ל ק ח ו ב י ד ם ו א ת ב נ י מ ן ו י ק מ ו ו י ר ד ו מ צ רי ם ו י ע מ ד ו ל פ נ י י וס ף:המנחה הזו עתידה למסטל את יוסף אח"כ שכאן היא קטרת מעורבת בדבש. פגישת יוסף והאחים בשנית )טז( ו י ר א י וס ף א ת ם א ת ב נ י מ ין ו י אמ ר ל א ש ר ע ל ב ית ו ה ב א א ת ה א נ ש ים ה ב י ת ה וט ב ח ט ב ח ו ה כ ן כ י א ת י י אכ ל ו ה א נ ש ים ב צ ה ר י ם: )יז( ו י ע ש ה א יש כ א ש ר א מ ר י וס ף ו י ב א ה א יש א ת ה א נ ש ים ב ית ה י וס ף: )יח( ו י יר א ו ה א נ ש ים כ י ה וב א ו ב ית י וס ף ו י אמ ר ו ע ל ד ב ר ה כ ס ף ה ש ב ב א מ ת ח ת ינ ו ב ת ח ל ה א נ ח נ ו מ וב א ים ל ה ת ג ל ל ע ל ינ ו ול ה ת נ פ ל ע ל ינ ו ו ל ק ח ת א ת נ ו ל ע ב ד ים ו א ת ח מ ר ינ ו: )יט( ו י ג ש ו א ל ה א יש א ש ר ע ל ב ית י וס ף ו י ד ב ר ו א ל יו פ ת ח ה ב י ת: )כ( ו י אמ ר ו ב י א ד נ י י ר ד י ר ד נ ו ב ת ח ל ה ל ש ב ר א כ ל: )כא( ו י ה י כ י ב אנ ו א ל ה מ ל ון ו נ פ ת ח ה א ת א מ ת ח ת ינ ו ו ה נ ה כ ס ף א יש ב פ י א מ ת ח ת ו כ ס פ נ ו ב מ שק ל ו ו נ ש ב א ת ו ב י ד נ ו: )כב( ו כ ס ף א ח ר ה ור ד נ ו ב י ד נ ו ל ש ב ר א כ ל ל א י ד ע נ ו מ י ש ם כ ס פ נ ו ב א מ ת ח ת ינ ו: )כג( ו י אמ ר ש ל ום ל כ ם א ל ת יר א ו א לה יכ ם ו א לה י א ב יכ ם נ ת ן ל כ ם מ ט מ ון ב א מ ת ח ת יכ ם כ ס פ כ ם ב א א ל י ו י וצ א א ל ה ם א ת ש מ ע ון: )כד( ו י ב א ה א יש א ת ה א נ ש ים ב ית ה י וס ף ו י ת ן מ י ם ו י ר ח צ ו ר ג ל יה ם ו י ת ן מ ס פ וא ל ח מ ר יה ם: )כה( ו י כ ינ ו א ת ה מ נ ח ה ע ד ב וא י וס ף ב צ ה ר י ם כ י ש מ ע ו כ י ש ם י אכ ל ו ל ח ם: )כו( ו י ב א י וס ף ה ב י ת ה ו י ב י א ו ל ו א ת ה מ נ ח ה א ש ר ב י ד ם ה ב י ת ה ו י ש ת ח ו ו ל ו א ר צ ה: )כז( ו י ש א ל ל ה ם ל ש ל ום ו י אמ ר ה ש ל ום א ב יכ ם ה ז ק ן א ש ר א מ ר ת ם ה ע וד נ ו ח י: )כח( ו י אמ ר ו ש ל ום ל ע ב ד ך ל א ב ינ ו ע וד נ ו ח י ו י ק ד ו וישתחו ו י ש ת ח ו ו: יוסף יודע שאביו חי. העדפת בנימין )כט( ו י ש א ע ינ יו ו י ר א א ת ב נ י מ ין א ח יו ב ן א מ ו ו י אמ ר ה ז ה א ח יכ ם ה ק ט ן א ש ר א מ ר ת ם א ל י ו י אמ ר א לה ים י ח נ ך ב נ י: )ל( ו י מ ה ר י וס ף כ י נ כ מ ר ו ר ח מ יו א ל א ח יו ו י ב ק ש ל ב כ ות ו י ב א ה ח ד ר ה ו י ב ך ש מ ה: )לא( ו י ר ח ץ פ נ יו ו י צ א ו י ת א פ ק ו י אמ ר ש ימ ו ל ח ם: )לב( ו י ש ימ ו ל ו ל ב ד ו ו ל ה ם ל ב ד ם ו ל מ צ ר ים ה א כ ל ים א ת ו ל ב ד ם כ י ל א י וכ ל ון ה מ צ ר ים ל א כ ל א ת ה ע ב ר ים ל ח ם כ י ת וע ב ה ה וא ל מ צ ר י ם: )לג( ו י ש ב ו ל פ נ יו ה ב כ ר כ ב כ ר ת ו ו ה צ ע יר כ צ ע ר ת ו ו י ת מ ה ו ה א נ ש ים א יש א ל ר ע ה ו: )לד( ו י ש א מ ש א ת מ א ת פ נ יו א ל ה ם ו ת ר ב מ ש א ת ב נ י מ ן מ מ ש א ת כ ל ם ח מ ש י ד ות ו י ש ת ו ו י ש כ ר ו ע מ ו: נראה שהמטרה בהעדפת בנימין היא יצירת קנאה. הפרדה רגשית מהאחים. 239 אין הכוונה לבוטנים של ימינו בערבה יש עץ שהבדואים עד היום קוראים לו בוטן. 240 דבר זה משמש גם נגד מלאך המוות ויעקב מזהה עקרון של מוות במצרים ולכן משתמש בקטורת וכן החלבנה זה כמו הרשע שרוצה לצאת מהכלל ולא נותנים לו. 101

102 תפיסת בנימין )מד, א( ו י צ ו א ת א ש ר ע ל ב ית ו ל אמ ר מ ל א א ת א מ ת ח ת ה א נ ש ים א כ ל כ א ש ר י וכ ל ון ש א ת ו ש ים כ ס ף א יש ב פ י א מ ת חת ו: )ב( ו א ת ג ב יע י ג ב יע ה כ ס ף ת ש ים ב פ י א מ ת ח ת ה ק ט ן ו א ת כ ס ף ש ב ר ו ו י ע ש כ ד ב ר י וס ף א ש ר ד ב ר: נראה שהעבד לא עושה זאת כ"כ ברצון אך הוא ממלא את הפקודה. יוסף עושה זאת כמהלך שיוותרו על בנימין. )ג( ה ב ק ר א ור ו ה א נ ש ים ש ל ח ו ה מ ה ו ח מ ר יה ם: )ד( ה ם י צ א ו א ת ה ע יר ל א ה ר ח יק ו ו י וס ף א מ ר ל א ש ר ע ל ב ית ו ק ום ר ד ף א ח ר י ה א נ ש ים ו ה ש ג ת ם ו א מ ר ת א ל ה ם ל מ ה ש ל מ ת ם ר ע ה ת ח ת ט וב ה: )ה( ה ל וא ז ה א ש ר י ש ת ה א ד נ י ב ו ו ה וא נ ח ש י נ ח ש ב ו ה ר ע ת ם א ש ר ע ש ית ם: )ו( ו י ש ג ם ו י ד ב ר א ל ה ם א ת ה ד ב ר ים ה א ל ה: )ז( ו י אמ ר ו א ל יו ל מ ה י ד ב ר א ד נ י כ ד ב ר ים ה א ל ה ח ל יל ה ל ע ב ד י ך מ ע ש ות כ ד ב ר ה ז ה: )ח( ה ן כ ס ף א ש ר מ צ אנ ו ב פ י א מ ת ח ת ינ ו ה ש יב נ ו א ל י ך מ א ר ץ כ נ ע ן ו א י ך נ ג נ ב מ ב ית א ד נ י ך כ ס ף א ו ז ה ב: )ט( א ש ר י מ צ א א ת ו מ ע ב ד י ך ו מ ת ו ג ם א נ ח נ ו נ ה י ה ל אד נ י ל ע ב ד ים: הסיבה שימות היא משום שעבר על גזל והוא בן נח. )י( ו י אמ ר ג ם ע ת ה כ ד ב ר יכ ם כ ן ה וא א ש ר י מ צ א א ת ו י ה י ה ל י ע ב ד ו א ת ם ת ה י ו נ ק י ם: יוסף עושה עצמו יותר הומני מהם כביכול. )יא( ו י מ ה ר ו ו י ור ד ו א יש א ת א מ ת ח ת ו א ר צ ה ו י פ ת ח ו א יש א מ ת ח ת ו: )יב( ו י ח פ ש ב ג ד ול ה ח ל וב ק ט ן כ ל ה ו י מ צ א ה ג ב יע ב א מ ת ח ת ב נ י מ ן: )יג( ו י ק ר ע ו ש מ לת ם ו י ע מ ס א יש ע ל ח מ ר ו ו י ש ב ו ה ע יר ה: חז"ל אומרים שהם נתנו לבנימין מכות על כתפיו ואמרו לו שהוא גנב בן גנבת והוא רק עושה צרות. נראה כאילו גם אותו הם ימכרו. )יד( ו י ב א י ה וד ה ו א ח יו ב ית ה י וס ף ו ה וא ע וד נ ו ש ם ו י פ ל ו ל פ נ יו א ר צ ה: )טו( ו י אמ ר ל ה ם י וס ף מ ה ה מ ע ש ה ה ז ה א ש ר ע ש ית ם ה ל וא י ד ע ת ם כ י נ ח ש י נ ח ש א יש א ש ר כ מ נ י: )טז( ו י אמ ר י ה וד ה מ ה נ אמ ר ל אד נ י מ ה נ ד ב ר ומ ה נ צ ט ד ק ה א לה ים מ צ א א ת ע ון ע ב ד י ך ה נ נ ו ע ב ד ים ל אד נ י ג ם א נ ח נ ו ג ם א ש ר נ מ צ א ה ג ב יע ב י ד ו: הם מתכוונים לעוון הפרטי שלהם אך הסגנון הוא שיהודה כביכול מסגיר את עצמו הוא רוצה סיבה להיות עבד אצל יוסף כדי לשמור על בנימין. אם יוסף יסכים הוא יכשיל את התוכנית שלו ולכן אומר )יז( ו י אמ ר ח ל יל ה ל י מ ע ש ות ז את ה א יש א ש ר נ מ צ א ה ג ב יע ב י ד ו ה וא י ה י ה ל י ע ב ד ו א ת ם ע ל ו ל ש ל ום א ל א ב יכ ם: בשלב הזה יוסף בטוח שהם יסכימו ישאירו את בנימין מרוצים וילכו ולעולם לא יראה אותם יותר. ולכן הפרשה מסתיימת כאן, זוהי פסגת ההצלחה של שיטת יוסף. מהפסוק הבא עולה שיטתו של יהודה. יוסף נגד ערבות ישראלית ונגד תשובה. ויגש ערבות הדדית )מד, יח( ו י ג ש א ל יו י ה וד ה ו י אמ ר ב י א ד נ י י ד ב ר נ א ע ב ד ך ד ב ר ב א ז נ י א ד נ י ו א ל י ח ר א פ ך ב ע ב ד ך כ י כ מ ו ך כ פ ר ע ה: יהודה מפתיע את יוסף ועל זה אמר הכתוב כי הנה המלכים נועדו יש כאן שתי שיטות של מלכות והנהגת האומה. בבוא הזמן זה יהיה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד אך בשלב זה הם מתנגדים. חז"ל אמרו שיהודה אמר שאם לא יחזיר לו את בנימין ימלא את שווקי מצרים בדם. אחיו אמרו לו מצרים איננה שכם ואם החרבתה את מצרים נמצאת מחריב את העולם כולו! )יט( א ד נ י 102

103 ש א ל א ת ע ב ד יו ל אמ ר ה י ש ל כ ם א ב א ו א ח: )כ( ו נ אמ ר א ל א ד נ י י ש ל נ ו א ב ז ק ן ו י ל ד ז ק נ ים ק ט ן ו א ח יו מ ת ו י ו ת ר ה וא ל ב ד ו ל א מ ו ו א ב יו א ה ב ו: )כא( ו ת אמ ר א ל ע ב ד י ך ה ור ד ה ו א ל י ו א ש ימ ה ע ינ י ע ל יו: )כב( ו נ אמ ר א ל א ד נ י ל א י וכ ל ה נ ע ר ל ע ז ב א ת א ב יו ו ע ז ב א ת א ב יו ו מ ת: )כג( ו ת אמ ר א ל ע ב ד י ך א ם ל א י ר ד א ח יכ ם ה ק ט ן א ת כ ם ל א ת ס פ ון ל ר א ות פ נ י: )כד( ו י ה י כ י ע ל ינ ו א ל ע ב ד ך א ב י ו נ ג ד ל ו א ת ד ב ר י א ד נ י: )כה( ו י אמ ר א ב ינ ו ש ב ו ש ב ר ו ל נ ו מ ע ט א כ ל: )כו( ו נ אמ ר ל א נ וכ ל ל ר ד ת א ם י ש א ח ינ ו ה ק ט ן א ת נ ו ו י ר ד נ ו כ י ל א נ וכ ל ל ר א ות פ נ י ה א יש ו א ח ינ ו ה ק ט ן א ינ נ ו א ת נ ו: )כז( ו י אמ ר ע ב ד ך א ב י א ל ינ ו א ת ם י ד ע ת ם כ י ש נ י ם י ל ד ה ל י א ש ת י: כאן יש נאום של יעקב שרק יהודה מוסר אותו. )כח( ו י צ א ה א ח ד מ א ת י ו א מ ר א ך ט ר ף ט ר ף ו ל א ר א ית יו ע ד ה נ ה: יוסף ברגע זה מבין שאביו כלל לא ידע מה קרה לו ושהוא לא שותף זה הורס בהינף יד את כל מה שחשב במשך השנים. )כט( ול ק ח ת ם ג ם א ת ז ה מ ע ם פ נ י ו ק ר ה ו א ס ון ו ה ור ד ת ם א ת ש יב ת י ב ר ע ה ש א ל ה: )ל( ו ע ת ה כ ב א י א ל ע ב ד ך א ב י ו ה נ ע ר א ינ נ ו א ת נ ו ו נ פ ש ו ק ש ור ה ב נ פ ש ו: נפש יעקב נמצאת ביעקב. ולכן מי שלא רוצה לצאת החוצה מהאחים צריך להשתלט על יעקב. הוא שותק ולא מביעה דעה כלל. )לא( ו ה י ה כ ר א ות ו כ י א ין ה נ ע ר ו מ ת ו ה ור יד ו ע ב ד י ך א ת ש יב ת ע ב ד ך א ב ינ ו ב י ג ון ש א ל ה: )לב( כ י ע ב ד ך ע ר ב א ת ה נ ע ר מ ע ם א ב י ל אמ ר א ם ל א א ב יא נ ו א ל י ך ו ח ט את י ל א ב י כ ל ה י מ ים: יהודה מלמד את יוסף את הערבות שלא הכיר. )לג( ו ע ת ה י ש ב נ א ע ב ד ך ת ח ת ה נ ע ר ע ב ד ל אד נ י ו ה נ ע ר י ע ל ע ם א ח יו: )לד( כ י א י ך א ע ל ה א ל א ב י ו ה נ ע ר א ינ נ ו א ת י פ ן א ר א ה ב ר ע א ש ר י מ צ א א ת א ב י :יוסף מבין שטעה לאורך כל הדרך והוא מוכרח לחזור למשפחה. יוסף מתוודה לאחיו )מה, א( ו ל א י כ ל י וס ף ל ה ת א פ ק ל כ ל ה נ צ ב ים ע ל יו ו י ק ר א ה וצ יא ו כ ל א יש מ ע ל י ו ל א ע מ ד א יש א ת ו ב ה ת ו ד ע י וס ף א ל א ח יו: )ב( ו י ת ן א ת ק ל ו ב ב כ י ו י ש מ ע ו מ צ ר י ם ו י ש מ ע ב ית פ ר ע ה: יוסף מבין את הטעות ולכן בוכה. )ג( ו י אמ ר י וס ף א ל א ח יו א נ י י וס ף ה ע וד א ב י ח י ו ל א י כ ל ו א ח יו ל ע נ ות א ת ו כ י נ ב ה ל ו מ פ נ יו: הרי הוא כבר יודע את התשובה, אלא שכעת השאלה גם מעניינת אותו. אך עדיין אין צורך בשאלה. יש הסברה שיהודה טען כלפיו שהוא אכזרי כי הוא מפריד בין הבן לאביו. והוא עונה להם באותה טענה שהם אמרו לו כלומר כיצד אבא עדיין חי אחרי מה שעשיתם לו? וחז"ל הסמיכו את הטענה של יוסף לטענות שיהיו כלפי האדם בעוה"ב. גם אפשר לעמוד על הביטוי "אני יוסף", האדמו"ר מאיזביצה בעל מי השילוח מסביר שכאשר יוסף אמר אני יוסף השתנתה כל התמונה בשביל האחים אך בשביל יוסף לא. כלומר יש מצבים שנראים ללא מוצא ובאופן רציונלי א"א לצאת מהם ויזכור שכך גם הרגישו האחים וע"י שתי מלים הכל השתנה כלומר ייתכן שלפעמים חסרה הסתכלות אחת והכל נפתר בדומה לדברי הזוהר שכדי להיכנס לישיבה של המשיח צריך ללמוד להפוך חושך לאור ומר למתוק. הם נבהלו מפניו כי התברר להם שהם טעו בעצם כולם טעו; יוסף בכך שצריך להתנתק והאחים שחשבו שהכל אבוד. המדרש אומר שראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב התאבל על יוסף, ויוסף היה במצרים, ויהודה הלך לחפש לו אישה והקב"ה היה הולך ובורא אורו של משיח. המלך משיח אמור למלוך בישראל ולהצליח את ההיסטוריה. האור של המשיח זה המגמה והכיוון של המשיח כלומר התהליכים בדרך אליו בציפייה עתידית. כל אחד היה עסוק בתחום שלו ולא הייתה ראיה של התמונה הכוללת. ומתוך החיבור נברא אורו של משיח. נאום התשובה של יוסף )ד( ו י אמ ר י וס ף א ל א ח יו ג ש ו נ א א ל י ו י ג ש ו ו י אמ ר א נ י י וס ף א ח יכ ם א ש ר מ כ ר ת ם א ת י מ צ ר י מ ה: טענה זו אומרת שמכירת אח זה דבר אסור ולא מוסרי ואכן האחים עשו זאת ולהם יש לייחס את המעשה. כלומר הם עושים רע זאת בהנחה שיש לאדם בחירה חופשית ויכול לעשות רע. )ה( ו ע ת ה א ל ת ע צ ב ו ו א ל י ח ר ב ע ינ יכ ם כ י מ כ ר ת ם א ת י ה נ ה כ י ל מ ח י ה ש ל ח נ י א לה ים ל פ נ יכ ם: טענה זו אומרת בדיוק את ההפך. הוא אומר שזה טוב שמכרו אותו. כלומר רע בהווה וטוב בעתיד. )ו( כ י ז ה ש נ ת י ם ה ר ע ב ב ק ר ב ה א ר ץ ו ע וד ח מ ש ש נ ים א ש ר א ין ח ר יש ו ק צ יר: )ז( ו י ש ל ח נ י א לה ים ל פ נ יכ ם ל ש ום ל כ ם ש א ר ית ב א ר ץ ול ה ח י ות ל כ ם ל פ ל יט ה ג ד ל ה: נראה שההבדל הוא לפני או אחרי התשובה. )ח( ו ע ת ה ל א א ת ם ש ל ח ת ם א ת י ה נ ה כ י ה א לה ים ו י ש ימ נ י ל א ב ל פ ר ע ה ול א ד ון ל כ ל ב ית ו ומ ש ל ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם: טענה זו מסירה את אחריות המעשה מהאחים וכן את הבחירה החופשית. לכן הסביר הרב קוק באורות התשובה )פסקה א 1 מהד' אור עציון( מסביר שאדם אומר חטאתי כי הוא מבין שיש 103

104 לו בחירה חופשית והיא הביאה אותו לחטא והיא המביאה אותו לחזור בתשובה. העולם המחשבתי בהוויה יכול להכיל שתי השקפות עולם סותרות יחד. שכן בלוגיקה הפורמאלית אכן א"א שיהיו שתי השקפות מנוגדות אך תבניות המחשבה הן סובייקטיביות ומכיוון שהקב"ה הוא האובייקטיביות העליונה אצלו ייתכנו שני הפכים שכן הוא ברא את שתי ההכרות הסובייקטיביות. אך כדי להבין במה האמירה הזאת באה לידי ביטוי צריך להבין שכאשר עושה תשובה הקב"ה לוקח את המעשה הרע לרשותו ומסדר אותו נכון במהלך העולם, כלומר הבחירה החופשית נעלמת למפרע ברגע התשובה כי הרצון כבר לא שם. וז"ל: "אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב. אשר יכיר שהוא מוצלח בעדו כאשר ישאב ממקור הדעת, המתחבר אל קדושת אור התורה, המשיבת נפש. ואחרי הידיעה הבהירה, שהשאלה על-דבר שני הפכים בנושא אחד היא רק תכונה יחסית לנו, לגבי שכלנו המוגבל, ואינה שייכת כלל בחק בורא כל, אדון כל החקים, וסבת כל הסבות, מקור החכמה ובונה התבונה, ברוך הוא, הננו נכונים להבין שיש מקום גם לההשקפה של בחירתו של האדם וחופשו וגם לאי-בחירתו ואי-חופשו, והדברים נמשכים מכל הזרמים שבהויה. אך כל זמן שלא שב האדם מחטאו, לא סידר לו את ארחות תשובתו, הרי הוא מונח תחת הסבל של בחירתו והאשמה של כל מעשיו, וכל תוצאותיהם הרעות מוטלות עליו. אמנם אחרי הארת התשובה מיד נמסרים למפרע כל המגרעות שבחייו, וכל המעשים, שלגבי ערכו של האדם אינם טובים, ותוצאותיהן הן מרות לו, לרשות הגבוה, וכולם נערכים מחוץ ליסוד חופשו ובחירתו, ומצטרפים הם לרשות ההנהגה העליונה, רשות הגבוה, אשר כל מעשינו פעלת ". האחים עשו תשובה מאהבה כלומר מאסו באופן מוחלט במעשה הרע אין להם שייכות לחטא ויכולים להסתכל עליו כחלק מהנהגת ה' הכוללת. 241 ובאורות התשובה )פרק ז פסקה ז 1 ( מוסיף: "להעמיק הרבה צריכים ביסוד התשובה, עד שאורה יאיר כ"כ עד שזכרון כל חטא יעורר בו רגש שמחה עצומה, מפני הידיעה של הזכות הגדולה שמאירה בהם ע"י קדשת התשובה, שהיא אור ה' הפועל בתקון העולם, יסוד הבריאה". כלומר ניתן לראות את הנהגת ה' לאחר התשובה מאהבה. קריאת יוסף לאביו )ט( מ ה ר ו ו ע ל ו א ל א ב י ו א מ ר ת ם א ל יו כ ה א מ ר ב נ ך י וס ף ש מ נ י א לה ים ל א ד ון ל כ ל מ צ ר י ם ר ד ה א ל י א ל ת ע מ ד: )י( ו י ש ב ת ב א ר ץ ג ש ן ו ה י ית ק ר וב א ל י א ת ה וב נ י ך וב נ י ב נ י ך ו צ אנ ך וב ק ר ך ו כ ל א ש ר ל ך: )יא( ו כ ל כ ל ת י א ת ך ש ם כ י ע וד ח מ ש ש נ ים ר ע ב פ ן ת ו ר ש א ת ה וב ית ך ו כ ל א ש ר ל ך: )יב( ו ה נ ה ע ינ יכ ם ר א ות ו ע ינ י א ח י ב נ י מ ין כ י פ י ה מ ד ב ר א ל יכ ם: רש"י אומר שהראה להם את המילה שלו להוכיח שהוא אחיהם, ועוד ראיה שהוא מדבר בלשון הקודש. לכאורה לא מובן מה החלק הלא כ"כ אסתטי בסיפור. אלא הפשט הוא שהם יכולים לדעת שהוא מהול כתוצאה מהסגנון של הדיבור שלו. 242 לערל יש חסרון בדבור, וזה קשור ליוסף שהוא תיקון היסוד. )יג( ו ה ג ד ת ם ל א ב י א ת כ ל כ ב וד י ב מ צ ר י ם ו א ת כ ל א ש ר ר א ית ם ומ ה ר ת ם ו ה ור ד ת ם א ת א ב י ה נ ה: )יד( ו י פ ל ע ל צ ו אר י ב נ י מ ן א ח יו ו י ב ך וב נ י מ ן ב כ ה ע ל צ ו אר יו: )טו( ו י נ ש ק ל כ ל א ח יו ו י ב ך ע ל יה ם ו א ח ר י כ ן ד ב ר ו א ח יו א ת ו : לגבי המעשים הטובים אומר הרב שמכיוון שהם עצמיים לאדם הם תמיד נשארים שלו: "וכל זה הוא ביחש להצד הרע שבמעשיו, מה שאין כן הצד הטוב כולו הוא קשור עם חופשתו של האדם, וכפי אותה המדה שתוכן התשובה מתגבר, והצד הרע שבמעשיו הולך וניתק מרשות הבחירה החפשית שלו, ונמסר לרשות העליון, ששם כולו הוא טוב, ולא יגורך רע, ככה מתקשר יותר הצד הטוב שבמעשיו וכל תוכן חייו לרשות בחירתו וחופשו, להגדיל אורו ועשרו לשעה ולנצח, והאדם וכל עולמו ובמדה ידועה כל העולמים מתעלים בזה, ומתבהרים בההכרה העליונה של הטוב העליון, שהמדה הטובה היא היסודית הכוללת, והראשית וגם האחרית של כל ההויה, "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו" 242 הרב אשכנזי עמד בעצרת ומשהי שאלה. והרב אשכנזי שאל אם היא יהודיה והתברר שהיא מומרת

105 קריאה כפולה אינטרסנטית )טז( ו ה ק ל נ ש מ ע ב ית פ ר ע ה ל אמ ר ב א ו א ח י י וס ף ו י יט ב ב ע ינ י פ ר ע ה וב ע ינ י ע ב ד יו: )יז( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל י וס ף א מ ר א ל א ח י ך ז את ע ש ו ט ע נ ו א ת ב ע יר כ ם ול כ ו ב א ו א ר צ ה כ נ ע ן: )יח( וק ח ו א ת א ב יכ ם ו א ת ב ת יכ ם וב א ו א ל י ו א ת נ ה ל כ ם א ת ט וב א ר ץ מ צ ר י ם ו א כ ל ו א ת ח ל ב ה א ר ץ: לא מובן לשם מה פרעה מצווה את יוסף להביא את יעקב הרי יוסף כבר עשה זאת. אלא שניתן לראות שתי גרסאות מעתה והלאה עברית ומצרית כל אחד מהאינטרס שלו. 243 יוסף מחליט משהו ופרעה חושב שהוא עושה זאת. )יט( ו א ת ה צ ו ית ה ז את ע ש ו ק ח ו ל כ ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ע ג ל ות ל ט פ כ ם ו ל נ ש יכ ם ונ ש את ם א ת א ב יכ ם וב את ם: )כ( ו ע ינ כ ם א ל ת ח ס ע ל כ ל יכ ם כ י ט וב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם ל כ ם ה וא: )כא( ו י ע ש ו כ ן ב נ י י ש ר א ל ו י ת ן ל ה ם י וס ף ע ג ל ות ע ל פ י פ ר ע ה ו י ת ן ל ה ם צ ד ה ל ד ר ך: )כב( ל כ ל ם נ ת ן ל א יש ח ל פ ות ש מ לת ול ב נ י מ ן נ ת ן ש לש מ א ות כ ס ף ו ח מ ש ח ל פ ת ש מ לת: )כג( ול א ב יו ש ל ח כ ז את ע ש ר ה ח מ ר ים נ ש א ים מ ט וב מ צ ר י ם ו ע ש ר א ת נ ת נ ש א ת ב ר ו ל ח ם ומ ז ון ל א ב יו ל ד ר ך: )כד( ו י ש ל ח א ת א ח יו ו י ל כ ו ו י אמ ר א ל ה ם א ל ת ר ג ז ו ב ד ר ך: )כה( ו י ע ל ו מ מ צ ר י ם ו י ב א ו א ר ץ כ נ ע ן א ל י ע ק ב א ב יה ם: )כו( ו י ג ד ו ל ו ל אמ ר ע וד י וס ף ח י ו כ י ה וא מ ש ל ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם ו י פ ג ל ב ו כ י ל א ה א מ ין ל ה ם: )כז( ו י ד ב ר ו א ל יו א ת כ ל ד ב ר י י וס ף א ש ר ד ב ר א ל ה ם ו י ר א א ת ה ע ג ל ות א ש ר ש ל ח י וס ף ל ש את א ת ו ו ת ח י ר וח י ע ק ב א ב יה ם: )כח( ו י אמ ר י ש ר א ל ר ב ע וד י וס ף ב נ י ח י א ל כ ה ו א ר א נ ו ב ט ר ם א מ ות: יעקב חזר להיות ישראל כששמע על שלמות האומה יוסף נמצא. יעקב עד עתה התייאש אך עכשיו הוא חוזר. יש מחלוקת לגבי מב"י בתלמוד כתוב שעתיד ליהרג ע"י ארמילוס הרשע. האריז"ל אמר שאם יתפללו הוא לא ימות. הגר"א אמר שהוא לא ימות כי עוד יוסף חי. אלא שבנגלה הוא ימות ובנסתר הוא לא ימות כמו שיעקב היה בטוח שיוסף מת ובאמת הוא לא מת. נבואת ה' ליעקב בבאר שבע )מו, א( ו י ס ע י ש ר א ל ו כ ל א ש ר ל ו ו י ב א ב א ר ה ש ב ע ו י ז ב ח ז ב ח ים ל א לה י א ב יו י צ ח ק: ולא לאלהי אברהם כי הוא מסכים שירדו למצרים. )ב( ו י אמ ר א לה ים ל י ש ר א ל ב מ ר א ת ה לי ל ה ו י אמ ר י ע ק ב י ע ק ב ו י אמ ר ה נ נ י: כשהגיע יעקב לא"י הפך מיעקב לישראל. כעת הוא יורד לגלות וחוזר להיקרא ישראל. )ג( ו י אמ ר א נ כ י ה א ל א לה י א ב י ך א ל ת יר א מ ר ד ה מ צ ר י מ ה כ י ל ג וי ג ד ול א ש ימ ך ש ם: הקב"ה אומר ליעקב שאמנם ליצחק אסור היה לרדת אך הוא חייב. )ד( א נ כ י א ר ד ע מ ך מ צ ר י מ ה ו א נ כ י א ע ל ך ג ם ע לה ו י וס ף י ש ית י ד ו ע ל ע ינ י ך: )ה( ו י ק ם י ע ק ב מ ב א ר ש ב ע ו י ש א ו ב נ י י ש ר א ל א ת י ע ק ב א ב יה ם ו א ת ט פ ם ו א ת נ ש יה ם ב ע ג ל ות א ש ר ש ל ח פ ר ע ה ל ש את א ת ו: )ו( ו י ק ח ו א ת מ ק נ יה ם ו א ת ר כ וש ם א ש ר ר כ ש ו ב א ר ץ כ נ ע ן ו י ב א ו מ צ ר י מ ה י ע ק ב ו כ ל ז ר ע ו א ת ו: )ז( ב נ יו וב נ י ב נ יו א ת ו ב נ ת יו וב נ ות ב נ יו ו כ ל ז ר ע ו ה ב יא א ת ו מ צ ר י מ ה: נוצרת קהילה במצרים שאמורה לקדש שם שמים. היורדים למצרים )ח( ו א ל ה ש מ ות ב נ י י ש ר א ל ה ב א ים מ צ ר י מ ה י ע ק ב וב נ יו ב כ ר י ע ק ב ר א וב ן: כיצד אפשר להגיד על יעקב שהוא מבני ישראל וכי הוא בן עצמו? אלא שיצחק הוא גם ישראל. יעקב זהו שמנו כשאנו בשפלות ויעקב זה שמנו כשאנו בגאולה. יצחק מעולם לא יצא מא"י ולכן ראוי שייקרא ישראל. שמות בני ישראל זו לכאורה הדגשה מיותרת. הרושם הוא שמי שיורד למצרים זה השמות כלומר הצד הנשמתי הנשוא בשמות )שם=מטרה( כלומר יש שבעים מטרות שיוצאים ממצרים כדי לצאת ממצרים. בספר שמות יהיה ניתן לראות שהשמות נמחקים כלומר היא מנסה לבטל את הייעוד ולכן ה' צריך לגלות למשה את שמו. המספר היה הרבה יותר משבעים איש ולכן כוונת התורה שיש שבעים שמות כנגד שבעים אומות הועלם ירדו למצרים כדי ללקט ניצוצות משם במהלך הציונות ניתן לראות שההתמוטטות של האימפריה העותומאנית והרצון להשתלט על הארץ. וכן רבש"ע רצה להקים מדינה לעמו וגלגל פוליטיקאים רבנים וכו' שיפעלו. 244 כאמור בספר דברים )לב, ח( "ב ה נ ח ל ע ל י ון ג וי ם ב ה פ ר יד ו ב נ י א ד ם י צ ב ג ב לת ע מ ים ל מ ס פ ר ב נ י י ש ר א ל". וראה שם הגדולים למרן החיד"א סוף ח"ב ערך "תלמוד" על ליקוט ניצוצות. 105

106 בני לאה )ט( וב נ י ר א וב ן ח נ ו ך ופ ל וא ו ח צ ר ון ו כ ר מ י: חנוך מצינו גם בבנו של קין הבכור. אם כן ראובן הוא שחזור של קין וחנוך אמור להצליח היכן שהאנושות נכשלה. ישנם גם חנוך בן ירד וחנוך מבני מדין. אשת ראובן יש שתי דעות האחת אומרת כנענית ויש דעה שתאומות נולדו עם השבטים. כוונת הדעה השניה שזה כמו אדם הראשון כלומר מתחילים שוב את האנושות. לפלוא היה בן בשם אליאב )פרשת פנחס( שהוא אבי דתן ואבירם, כלומר שורש המחלוקת נמצא אצל פלוא שפירושו להפריד. כלומר הראשון דווקא יצא מוצלח אך השני עשה בעיות. )י( וב נ י שמ ע ון י מ וא ל ו י מ ין ו א ה ד ו י כ ין ו צ ח ר ו ש א ול ב ן ה כ נ ע נ ית: חז"ל אמרו שכנענית זה כינוי לדינה שאחרי שהרגו את שכם אמרה שלא תצא משכם עד שיתחייבו לה שיתחתנו איתה ושמעון הבטיח לה. כלומר שמעון הוא ברירת המחדל לנישואי דינה שהייתה צריכה להיות עם משהו מאומות העולם דווקא אצל מי שנושא את הקנאות הלאומית. )יא( וב נ י ל ו י ג ר ש ון ק ה ת ומ ר ר י: )יב( וב נ י י ה וד ה ע ר ו א ונ ן ו ש ל ה ו פ ר ץ ו ז ר ח ו י מ ת ע ר ו א ונ ן ב א ר ץ כ נ ע ן ו י ה י ו ב נ י פ ר ץ ח צ ר ון ו ח מ ול: ער ואונן לא באו למצרים ומדוע צריך לדבר עליהם? אלא שהכוונה שהם באו למצרים דרך פרץ וזרח. חצרון וחמול ירדו למצרים כשהיו תינוקות. )יג( וב נ י י ש שכ ר ת ול ע ופ ו ה ו י וב ו ש מ ר ון: )יד( וב נ י ז ב ול ן ס ר ד ו א ל ון ו י ח ל א ל: )טו( א ל ה ב נ י ל א ה א ש ר י ל ד ה ל י ע ק ב ב פ ד ן א ר ם ו א ת ד ינ ה ב ת ו כ ל נ פ ש ב נ יו וב נ ות יו ש לש ים ו ש לש: רק כאן כתוב נפש בניו ובנותיו בגלל דינה. הנצי"ב עומד על כך שמונים רק את הנשמות היסודיות במצרים שמהם נבנית האומה ולא מכל המשפחה. אין כאן משפחה אלא קבוצה אתנית הראויה להיקרא אומה. בני זלפה )טז( וב נ י ג ד צ פ י ון ו ח ג י ש ונ י ו א צ ב ן ע ר י ו א ר וד י ו א ר א ל י: )יז( וב נ י א ש ר י מ נ ה ו י ש ו ה ו י ש ו י וב ר יע ה ו ש ר ח א ח ת ם וב נ י ב ר יע ה ח ב ר ומ ל כ יא ל: לכאורה גם כאן היה צריך להיות כתוב בנותיו כי שרח אחותם מופיעה אלא היא הייתה מאומצת מאומות העולם ולכן היא אחותם ולא בתו של אשר. )יח( א ל ה ב נ י ז ל פ ה א ש ר נ ת ן ל ב ן ל ל א ה ב ת ו ו ת ל ד א ת א ל ה ל י ע ק ב ש ש ע ש ר ה נ פ ש: בני רחל )יט( ב נ י ר ח ל א ש ת י ע ק ב י וס ף וב נ י מ ן: )כ( ו י ו ל ד ל י וס ף ב א ר ץ מ צ ר י ם א ש ר י ל ד ה ל ו א ס נ ת ב ת פ וט י פ ר ע כ ה ן א ן א ת מ נ ש ה ו א ת א פ ר י ם: )כא( וב נ י ב נ י מ ן ב ל ע ו ב כ ר ו א ש ב ל ג ר א ו נ ע מ ן א ח י ו ר אש מ פ ים ו ח פ ים ו א ר ד: )כב( א ל ה ב נ י ר ח ל א ש ר י ל ד ל י ע ק ב כ ל נ פ ש א ר ב ע ה ע ש ר: בני בלהה )כג( וב נ י ד ן ח ש ים: )כד( וב נ י נ פ ת ל י י ח צ א ל ו ג ונ י ו י צ ר ו ש ל ם: גוני הוא אדם מעניין. בדרום מזרח לכנרת שוכנת דגניה שהוקמה במקום שהיה שמו אום ג'וני, וייתכן וזה על שמו של גוני כן נפתלי. )כה( א ל ה ב נ י ב ל ה ה א ש ר נ ת ן ל ב ן ל ר ח ל ב ת ו ו ת ל ד א ת א ל ה ל י ע ק ב כ ל נ פ ש ש ב ע ה: התארגנות משפחת ישראל בגושן )כו( כ ל ה נ פ ש ה ב א ה ל י ע ק ב מ צ ר י מ ה י צ א י י ר כ ו מ ל ב ד נ ש י ב נ י י ע ק ב כ ל נ פ ש ש ש ים ו ש ש: )כז( וב נ י י וס ף א ש ר י ל ד ל ו ב מ צ ר י ם נ פ ש ש נ י ם כ ל ה נ פ ש ל ב ית י ע ק ב ה ב א ה מ צ ר י מ ה ש ב ע ים: יחד עם יוסף עולה ששים ותשע. אם כן חסר אחד אלא שדרך התורה לעגל. יש מי שאומר שצריך לספור את יוכבד או את אסנת או את יעקב עצמו או את השכינה. יש צורך בהשלמה כלומר הירידה למצרים מולידה זהות אנושית הזקוקה להשלמה כאשר תושלם זה יסייע לתיקון העולם. )כח( ו א ת י ה וד ה ש ל ח ל פ נ יו א ל י וס ף ל ה ור ת ל פ נ יו ג ש נ ה ו י ב א ו א ר צ ה ג ש ן: כל הסיפור החל על רקע המאבק בין יהודה ויוסף. יוסף טען לפנייה לאו"ה במעין התבוללות תרבותית דרך העמים "אפרים בעמים הוא יתבולל". לעומת יהודה שרוצה לבנות מרכז שיפנו אליו. רש"י אומר שיהודה נשלח לפני שיעקב יגיע כדי להושיב את כולם ולפי המדרש יהודה נשלח להקים ישיבה צורת הקיום 106

107 ולא יוסף אע"פ שיוסף למד מיעקב את רוב התורה כלומר יעקב מכריע הלכה בגלות. בראשות הישיבה יעמוד יהודה 245 כדעת יהודה. אך תחילת הפסוק מורה ענין נוסף שיהודה נשלח אל יוסף כדי שילמד מיוסף כלכלה ומדעי המדינה. כלומר תורה שאין בה חוש מדיני אינה תורה ולפי זה יעקב הכריע בין שתי השיטות שא"א ליוסף בלי יהודה כלומר יוסף לא יכול להכריע שעמ"י יהיה בגלות. אך לומדים מיוסף שאופן הקיום של עמ"י יהיה בישות פוליטית ולכן כל פעם שהקב"ה גואל את עמ"י הוא שולח שליח ללמוד מדעי המדינה מחוץ לישיבה כדי לגאול. אם כן יש לנו שתי מגמות משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. פגישת יוסף עם אביו )כט( ו י א ס ר י וס ף מ ר כ ב ת ו ו י ע ל ל ק ר את י ש ר א ל א ב יו ג ש נ ה ו י ר א א ל יו ו י פ ל ע ל צ ו אר יו ו י ב ך ע ל צ ו אר יו ע וד: הביטוי וירא אליו משונה מאוד הוא נאמר באלוהות כביכול יוסף על מרכבתו נראה ליעקב כהתגלות. יעקב רואה שהמרכבה עברה ליוסף הוא עצמו מרכבה לשכינה ולכן הגילוי האלוהי בדורו עובר דרכו. כל פעם שרצו לפגוש את ה' היה צריך לפנות לאחד האבות, וכעת אע"פ שיעקב חי זה עבר ליוסף. יוסף בוכה ורש"י שואל מדוע יעקב לא בוכה ועונה בשם רבותינו שיעקב היה קורא את שמע. אך לא מובן הרי ק"ש עוד לא הייתה. ואם נאמר שזה הזמן של ק"ש י"ל שזה היה או בעמוד השחר או בצה"כ אך אז לא מובן מדוע יוסף לא עושה זאת?! אלא יש מצבים שבהם קוראים את שמע בקומך כשאדם קם, ובשכבך כשאדם שוכב וכן מקובל שאדם לפני מיתתו אומר ק"ש כי אין לך בשכבך גדול מזה. וכן בתחיית המתים צריך לקרוא ק"ש. 246 זה אומר שבין הלילה והיום יש סכנה של דואליות ולכן דווקא אז צריך לחשוב על אחדות ה'. במשפחת יעקב הוא סבור שאחדות האומה נשברה כי חשב שיוסף מת ולכן התוכנית של אחדות השבטים שתביא לאחדות ה' ח"ו לכאורה אבדה וכשרואה את יוסף הכל חזר לו ולכן אומר ק"ש. אבל בשביל יוסף לא הוא יודע זאת. בעצם בשביל יעקב זה מעין תחיית המתים. )ל( ו י אמ ר י ש ר א ל א ל י וס ף א מ ות ה ה פ ע ם א ח ר י ר א ות י א ת פ נ י ך כ י ע וד ך ח י: יש גם בחינה שיעקב מרגיש שהוא הולך למות ולכן אומר ק"ש. יעקב יכול להתחיל תהליך של הסתלקות מן העולם שיוסף תופס פיקוד. פגישת פרעה עם משפחת יעקב )לא( ו י אמ ר י וס ף א ל א ח יו ו א ל ב ית א ב יו א ע ל ה ו א ג יד ה ל פ ר ע ה ו א מ ר ה א ל יו א ח י וב ית א ב י א ש ר ב א ר ץ כ נ ע ן ב א ו א ל י: )לב( ו ה א נ ש ים ר ע י צ אן כ י א נ ש י מ ק נ ה ה י ו ו צ אנ ם וב ק ר ם ו כ ל א ש ר ל ה ם ה ב יא ו: )לג( ו ה י ה כ י י ק ר א ל כ ם פ ר ע ה ו א מ ר מ ה מ ע ש יכ ם: )לד( ו א מ ר ת ם א נ ש י מ ק נ ה ה י ו ע ב ד י ך מ נ ע ור ינ ו ו ע ד ע ת ה ג ם א נ ח נ ו ג ם א ב ת ינ ו ב ע ב ור ת ש ב ו ב א ר ץ ג ש ן כ י ת וע ב ת מ צ ר י ם כ ל ר ע ה צ אן: מוזר שהוא אומר לאחיו להציג עצמם כאנשי מקנה כלומר בעלי מקנה, הבעלים. ולא כרועי צאן שהם הפועלים של אנשי המקנה שאותם המצרים שונאים. האל הראשי במצרים היה בדמות איל עם קרנים ושמו היה עמון, ומי שרועה צאן הוא נראה כמתעלה על אלוהות מצרים ולכן שנאו אותו. הסיבה שעבדו לאיל ולמזל טלה )חדש ניסן( היא שכל אומה לוקחת לה לאלוהות את מה שהיא מדמה שהוא לחלקה כלומר מה שמתאים וחסר לה )מהר"ל נצח ישראל( מה שמחיה את מצרים זה הנילוס שנועד לגידול פשתן כלומר יש חיבור חזק מאוד לאדמה כמו קין ולכן חז"ל אמרו שהוא הביא פשתן. בעיני המצרי מה שנע ונד מאיים על הקביעות ולכן האיקסוס והפולשים איימו על מצרים כי היו עמים של רועי צאן. ולכן האלוהות שלהם היא דבר נע לפי הרמב"ם עומד לוי אך נראה שמקורו של שהרמב"ם היה אחר. 246 אל תשכחו! 247 אפשר למצוא בכך את הטעם של איסור שעטנז - הבגד הטבעי של המצרי הוא פשתן והבגד הטבעי של העברי מהצמר צאן. כשהתורה אמרה לא לערב צמר ופשתים עבור יוצאי מצרים זה היה ברור לא ליצור תרבות לבוש מאוחדת בין המצרים והעברים. אך בקודש ניתן לערב כלומר בבגדי הכהנים. המחקרים לא מסכימים עם חז"ל שפירוש המילה בד הוא פשתן. רבי אליהו בן אמוזג בפי' אם למקרא עה"ת אומר שהראיה לחז"ל היא שכהני מצרים לבשו פשתן )מידע מהרודוטוס( ואם תשאל כיצד תצווה התורה על כהני ה' ללבוש בגדים של כהני מצרים כשתשים לבך אל סוד הבירור למקבלים לא יקשה בעיניך. כלומר בתוך הקודש פנימה יש ליקוט ניצוצות ומובן שאפשר להעלות זאת. 107

108 יוסף מבקש מפרעה שהאחים ישבו בנפרד. יש שיח שונה בין האחים ליוסף לבין האחים ופרעה. יש גרסה עברית וגרסה מצרית. מגמות קודש בתוך הריאל - פוליטיקה. מה שפרעה אומר ליוסף זה פוליטיקה ומה שיוסף אומר לאחים זה מגמות קודש. )מז, א( ו י ב א י וס ף ו י ג ד ל פ ר ע ה ו י אמ ר א ב י ו א ח י ו צ אנ ם וב ק ר ם ו כ ל א ש ר ל ה ם ב א ו מ א ר ץ כ נ ע ן ו ה נ ם ב א ר ץ ג ש ן: )ב( ומ ק צ ה א ח יו ל ק ח ח מ ש ה א נ ש ים ו י צ ג ם ל פ נ י פ ר ע ה: )ג( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל א ח יו מ ה מ ע ש יכ ם ו י אמ ר ו א ל פ ר ע ה ר ע ה צ אן ע ב ד י ך ג ם א נ ח נ ו ג ם א ב ות ינ ו: הם לא אמרו אנשי מקנה ועוד שהקצינו זאת. )ד( ו י אמ ר ו א ל פ ר ע ה ל ג ור ב א ר ץ ב אנ ו כ י א ין מ ר ע ה ל צ אן א ש ר ל ע ב ד י ך כ י כ ב ד ה ר ע ב ב א ר ץ כ נ ע ן ו ע ת ה י ש ב ו נ א ע ב ד י ך ב א ר ץ ג ש ן: )ה( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל י וס ף ל אמ ר א ב י ך ו א ח י ך ב א ו א ל י ך: )ו( א ר ץ מ צ ר י ם ל פ נ י ך ה וא ב מ יט ב ה א ר ץ ה וש ב א ת א ב י ך ו א ת א ח י ך י ש ב ו ב א ר ץ ג ש ן ו א ם י ד ע ת ו י ש ב ם א נ ש י ח י ל ו ש מ ת ם ש ר י מ ק נ ה ע ל א ש ר ל י: פרעה מבקש לקדם אותם לאנשי מקנה... פרעה לא מדבר איתם אלא עם יוסף כי הם רועי אחד ממלכי הרועים דווקא וכך ראה בעצמו חבר טוב צאן. פרעה הוא אדם משונה מאוד, ייתכן שהוא הפרעה חיקסוס 248 של הרועים. פגישת יעקב עם פרעה )ז( ו י ב א י וס ף א ת י ע ק ב א ב יו ו י ע מ ד ה ו ל פ נ י פ ר ע ה ו י ב ר ך י ע ק ב א ת פ ר ע ה: יעקב רואה את עצמו כמושל על פרעה. )ח( ו י אמ ר פ ר ע ה א ל י ע ק ב כ מ ה י מ י ש נ י ח י י ך: ישנו מדרש שמספר שכשיעקב הגיע לפרעה השערים התרוממו לכבוד יעקב כמו לכבוד אברהם והוא היה בטוח שזה אברהם ולכן שאל אותו לחייו. )ט( ו י אמ ר י ע ק ב א ל פ ר ע ה י מ י ש נ י מ ג ור י ש לש ים ומ א ת ש נ ה מ ע ט ו ר ע ים ה י ו י מ י ש נ י ח י י ו ל א ה ש יג ו א ת י מ י ש נ י ח י י א ב ת י ב ימ י מ ג ור יה ם: תשובה מורכבת מדי... מגורי זה השנים שגם בעוה"ז מאה ושלושים שנה ומתוכם הוא יכול להגיד שהוא "חי" מעט מאוד ביחס לאבותיו. )י( ו י ב ר ך י ע ק ב א ת פ ר ע ה ו י צ א מ ל פ נ י פ ר ע ה: רש"י אומר שבתחילת הפגישה יעקב שאל לו לשלום וזו הכוונה שבירך אותו אך כשיצא בירך אותו שיעלה נילוס לרגליו, כלומר יעקב נתן כח לפרעה לעשות עצמו אלוה. כשישראל נמצאים באיזשהו מקום את מחזקים את אחיזת האלילות באותו מקום. כי כסא ה' עובר לשם "ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים". המהר"ל )אור חדש( מסביר שכסא ה' עבר מירושלים לעילם. גילוי האלוהות עובר דרך אותה האומה. 249 יעקב מבין שבאותה שעה הוא צריך להזין את המלכות שהוא נמצאה תחתיה עד שיגיע לארצו ויפעל בצורה נורמאלית. אך זה גורם לייסורים גדולים לשכינה שאומות העולם משתמשים בה. השתלטות יוסף על מצרים דרך הכלכלה )יא( ו י וש ב י וס ף א ת א ב יו ו א ת א ח יו ו י ת ן ל ה ם א ח ז ה ב א ר ץ מ צ ר י ם ב מ יט ב ה א ר ץ ב א ר ץ ר ע מ ס ס כ א ש ר צ וה פ ר ע ה: ארץ רעמסס היא בארץ גושן )יב( ו י כ ל כ ל י וס ף א ת א ב יו ו א ת א ח יו ו א ת כ ל ב ית א ב יו ל ח ם ל פ י ה ט ף: )יג( ו ל ח ם א ין ב כ ל ה א ר ץ כ י כ ב ד ה ר ע ב מ א ד ו ת ל ה א ר ץ מ צ ר י ם ו א ר ץ כ נ ע ן מ פ נ י ה ר ע ב: מבחינה דקדוקית היה צריך להיות כתוב ויהי הרעב כבד מאוד ולא היה לחם בכל הארץ. ולחם אין זה לשון הווה לא עבר! וזה דומה לעקרון של רש"י שכל מקום שמכניסים זמן אחר במשפט זה עבר מוקדם. 250 ולכן רש"י אומר שזה חוזר לתחילת שנות הרעב. אם כן אנו נקרא כעת את תכנית הכלכלה של יוסף לפני שיעקב הגיע. 248 אומה ארית או אסיאתית שהתאכזרה למצרים וכבשה את מצרים התחתונה. כאשר השושלת האמיתית ברחה לעליונה ורק אחרי מאמצים של שנים כבשו חזרה. לכן פחדו מבנ"י שהם קשורים לחיקסוס. אך הבעיה שכל התיארוכים של מצרים בעייתיים. כששמפוליון הצליח לפענח את כתבי החרטומים הוא קבע ע"פ מה שקרא את התחלת המצאת הכתב במצרים וקבע את השושלת הראשונה בתיארוך הרבה יותר קדום מבריאת העולם, אח"כ קצצו זאת והיום מקובל לקבוע בשנת מינוס 3000 וגם זה לא כ"כ ברור וצריך להוריד עוד במראה הסנה רואה משה את הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ואומר הנצי"ב שמשה מיד הבין שהאש זה יסורי הגלות של עמ"י-הסנה. ולמרות יסורי הגלות עמ"י לא כלה. משה רצה לראות מדוע לא יבער הסנה כלומר בד"כ מה שמזין את האש זה העצים וע"י ההתקרבות הוא מבין שמה שמחיה את האש זה מלאך ה' כלומר השכינה שורה במצרים והיא נותנת את הכח לשעבד את ישראל. 250 Past perfect 108

109 התכנית הכלכלית של יוסף )יד( ו י ל ק ט י וס ף א ת כ ל ה כ ס ף ה נ מ צ א ב א ר ץ מ צ ר י ם וב א ר ץ כ נ ע ן ב ש ב ר א ש ר ה ם ש ב ר ים ו י ב א י וס ף א ת ה כ ס ף ב ית ה פ ר ע ה: המטבע )עובר לסוחר( בוטל והוא כעת אצל פרעה לבד. אין אמצעי כלכלי ולכן צריך לשלם בחליפין או בעבודה כלומר יש מעבר ליצרנות נטו בלי ערכים מופשטים של קפיטליזם )כמו אגרות חוב ומניות(. כעת הכלכלה היא צמודת קרקע ומציאות )טו( ו י ת ם ה כ ס ף מ א ר ץ מ צ ר י ם ומ א ר ץ כ נ ע ן ו י ב א ו כ ל מ צ ר י ם א ל י וס ף ל אמ ר ה ב ה ל נ ו ל ח ם ו ל מ ה נ מ ות נ ג ד ך כ י א פ ס כ ס ף: )טז( ו י אמ ר י וס ף ה ב ו מ ק נ יכ ם ו א ת נ ה ל כ ם ב מ ק נ יכ ם א ם א פ ס כ ס ף: )יז( ו י ב יא ו א ת מ ק נ יה ם א ל י וס ף ו י ת ן ל ה ם י וס ף ל ח ם ב ס וס ים וב מ ק נ ה ה צ אן וב מ ק נ ה ה ב ק ר וב ח מ ר ים ו י נ ה ל ם ב ל ח ם ב כ ל מ ק נ ה ם ב ש נ ה ה ה וא: מי טיפל בכל המקנה העצום שיוסף הביא אליו? המצרים עצמם! כלומר האדם גידל את הבהמות אלא שמעתה זה היה של המדינה. הוא לא הבעלים אך הוא ממשיך לטפל. יש כאן מעין תכנית קומוניסטית. )יח( ו ת ת ם ה ש נ ה ה ה וא ו י ב א ו א ל יו ב ש נ ה ה ש נ ית ו י אמ ר ו ל ו ל א נ כ ח ד מ א ד נ י כ י א ם ת ם ה כ ס ף ומ ק נ ה ה ב ה מ ה א ל א ד נ י ל א נ ש א ר ל פ נ י א ד נ י ב ל ת י א ם ג ו י ת נ ו ו א ד מ ת נ ו: )יט( ל מ ה נ מ ות ל ע ינ י ך ג ם א נ ח נ ו ג ם א ד מ ת נ ו ק נ ה א ת נ ו ו א ת א ד מ ת נ ו ב ל ח ם ו נ ה י ה א נ ח נ ו ו א ד מ ת נ ו ע ב ד ים ל פ ר ע ה ו ת ן ז ר ע ו נ ח י ה ו ל א נ מ ות ו ה א ד מ ה ל א ת ש ם: אם הוא יקנה איתם הם ימשיכו לעבוד את האדמה כלומר פורמאלית הכלכלה עברה לרשות המדינה בעוד שבפועל שום דבר לא קורה. )כ( ו י ק ן י וס ף א ת כ ל א ד מ ת מ צ ר י ם ל פ ר ע ה כ י מ כ ר ו מ צ ר י ם א יש ש ד ה ו כ י ח ז ק ע ל ה ם ה ר ע ב ו ת ה י ה א ר ץ ל פ ר ע ה: כלומר הוא ביטל את הקנין לחלוטין לא במטלטלין ולא במקרקעין הכל הולאם קומוניזם מוחלט. )כא( ו א ת ה ע ם ה ע ב יר א ת ו ל ע ר ים מ ק צ ה ג ב ול מ צ ר י ם ו ע ד ק צ ה ו: יוסף עשה חילופי אוכלוסין ועקר אותם משורשיהם התרבותיים כעת יש לו חברה נטולת שורשים ורכוש והוא מעצב אותם כרצונו, זאת לאחר שעשה להם ברית מילה. אם כן הכלכלה היא המנוף לשינוי העולם. בעצם הכל יהיה טוב כשכולם יהיו כמו כולם. כך גם יתנתקו מע"ז. אך דור אחרי כן קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף הם לא רצו לשמוע עליו יותר. )כב( ר ק א ד מ ת ה כ ה נ ים ל א ק נ ה כ י ח ק ל כ ה נ ים מ א ת פ ר ע ה ו א כ ל ו א ת ח ק ם א ש ר נ ת ן ל ה ם פ ר ע ה ע ל כ ן ל א מ כ ר ו א ת א ד מ ת ם: נראה שכאן טמונה הבעיה שיוסף לא הצליח להשתלט על הגרעין האידאולוגי בסיסי של התרבות המצרית כשאתה לא בבית אתה לא יכול לשנות באמת כי בסוף יזרקו אותך. בעצם מצרים נשארה מכונסת וחכתה לרגע המתאים שיוסף לא יפריע להם. 251 )כג( ו י אמ ר י וס ף א ל ה ע ם ה ן ק נ ית י א ת כ ם ה י ום ו א ת א ד מ ת כ ם ל פ ר ע ה ה א ל כ ם ז ר ע וז ר ע ת ם א ת ה א ד מ ה: )כד( ו ה י ה ב ת ב וא ת ונ ת ת ם ח מ יש ית ל פ ר ע ה ו א ר ב ע ה י ד ת י ה י ה ל כ ם ל ז ר ע ה ש ד ה ול א כ ל כ ם ו ל א ש ר ב ב ת יכ ם ו ל א כ ל ל ט פ כ ם: )כה( ו י אמ ר ו ה ח י ת נ ו נ מ צ א ח ן ב ע ינ י א ד נ י ו ה י ינ ו ע ב ד ים ל פ ר ע ה: )כו( ו י ש ם א ת ה י וס ף ל ח ק ע ד ה י ום ה ז ה ע ל א ד מ ת מ צ ר י ם ל פ ר ע ה ל ח מ ש ר ק א ד מ ת ה כ ה נ ים ל ב ד ם ל א ה י ת ה ל פ ר ע ה: הבעייתיות בגלות להרגיש בבית )כז( ו י ש ב י ש ר א ל ב א ר ץ מ צ ר י ם ב א ר ץ ג ש ן ו י א ח ז ו ב ה ו י פ ר ו ו י ר ב ו מ א ד: "וישב ישראל" לא ברור היה צריך להיות כתוב וישב יעקב הרי ישראל הוא השם של עמ"י במצב של גדלות ויעקב במצב של שפלות וכעת הוא יורד למצרים והפך ליעקב )מו, א-ג(. הבעיה היא שיושבים במצרים וחושבים שזה ישראל. שמודעים שזה לא אידיאלי ומבינים שזה רק יעקב זה בסדר אך זה לא מה שקורה... הפס' המתוקן מופיע בפרשה הבאה... בכתובות המצריות של השושלת המצרית היה חכם גדול בשם "אמחותפ" שצפה שיהיה רעב שבע שנים והוא היה משנה למלך והיה כ"כ חכם שהציל את מצרים ואחרי מותו עשו אותו אל. אך לפי הכרונולוגיה המקובלת במחקר יוסף היה בזמן השושלת השתים עשרה ולכן שוב נראה שיש לתמוה על כרונולוגיה זו

110 ויחי לאום מתחלף בדת )מז, כח( ו י ח י י ע ק ב ב א ר ץ מ צ ר י ם ש ב ע ע ש ר ה ש נ ה ו י ה י י מ י י ע ק ב ש נ י ח י יו ש ב ע ש נ ים ו א ר ב ע ים ומ א ת ש נ ה: כשיעקב חי התוצאה היא שישראל מת )פס' הבא( אין חיים של לאום אלא של זהות דתית פרטית, אך זה לא מוות אבסולוטי זה קרוב לכך כמעט המימד הלאומי נשאר קצת גם במצב היותר שפל ונמוך יש שארית של לאומיות של זכרו העבר וצפיית העתיד. כלומר מדברת על דבר שהוא עליון שבעליונים. לאחריה יש פרשה פתוחה בה הכל פרשה זו היא סתומה שבסתומות 252 גלוי. 253 בקשת יעקב מיוסף - המימד הנשמתי הנסתר )כט( ו י ק ר ב ו י מ י י ש ר א ל ל מ ות ו י ק ר א ל ב נ ו ל י וס ף ו י אמ ר ל ו א ם נ א מ צ את י ח ן ב ע ינ י ך ש ים נ א י ד ך ת ח ת י ר כ י ו ע ש ית ע מ ד י ח ס ד ו א מ ת א ל נ א ת ק ב ר נ י ב מ צ ר י ם: לבנו ליוסף זה ביטוי מוזר היה צריך להיות כתוב ליוסף בנו. הוא משביע אותו לא לקברו במצרים, אך מדוע לא מבקש זאת מהאחים האחרים ודווקא מיוסף. לכאורה פשוט מאוד שזה משום שיוסף הוא השליט והנה כן כותב רש"י )ד"ה ויקרא לבנו ליוסף( "למי שהיה יכולת בידו לעשות". אך תמוה מדוע הוא צריך לפרש דבר כ"כ פשוט? )ל( ו ש כ ב ת י ע ם א ב ת י ונ ש את נ י מ מ צ ר י ם וק ב ר ת נ י ב ק ב ר ת ם ו י אמ ר א נ כ י אע ש ה כ ד ב ר ך: )לא( ו י אמ ר ה ש ב ע ה ל י ו י ש ב ע הריווח בינה לבין הפרשה הקודמת סתום. אך בניגוד לפרשה סתומה רגילה שיש רווח של 9 אותיות בין הפרשה לפרשה הקודמת. אך בפרשתנו יש ריווח של אות אחת בלבד ולכן היא סתומה שבסתומות. 253 דבר זה מסביר שיש הרבה סיפורים שמופיעים פעמיים בתורה פעם במישור העליון ופעם במישור הרגיל

111 בעידניה סגיד ליה" ל ו ו י ש ת ח ו י ש ר א ל ע ל ר אש ה מ ט ה: לכאורה מוזר שישראל משתחווה ליוסף וברש"י מצד אחד "תעלא 254 ומצד שני "הפך עצמו לצד השכינה" והיה אפשר לפרש שהוא משתחווה לשכינה בלבד. אלא שהשכינה כאן זה יוסף, היא שורה עליו. כלומר הוא מתייחס ליוסף כאל כמעט אלוה כמו שכשיוסף אוסר מרכבתו ובא אל יעקב הוא "וירא אליו" כלומר יעקב רואה בו את המרכבה בשכינה אע"פ שהוא עצמו פעם היה המרכבה כי יש צדיק חדש לדור. וזה כבר דברי רש"י לעיל למי שהיה יכולת בידו לעשות, היכולת בידו זה לקב"ה יעקב קורא לקב"ה ע"י שקורא ליוסף. ובעצם הטעם פסק אחרי המילה ויקרא מעיד זאת. כאילו קורא סתם ומשמע לה' והתורה מסבירה שזה ע"י לבנו ליוסף. 255 יעקב מבקש לא להיקבר במצרים משמע שרוצה שיקברו אותו בחברון בתנאים הקשים של אותם הימים ובליווי של כולם. רש"י מסביר שמה שהפריע לו זה שמכיוון שתבוא מכת כינים הם יפריעו לו. לכאורה זה לא מובן בכלל. הסבר שני של רש"י הוא שיש גלגול מחילות כלומר מתי חו"ל בזמן תחיית המתים מתגלגלים במחילה בקרקע שתפתח ותגיע עד א"י והוא לא רוצה צער זה. דבר זה ג"כ תמוה מאוד. והסבר שלישי הוא שלא יעשו ממנו ע"ז וגם בזה יש קושי שכן כשהיה חי לא עשו ממנו אליל ומדוע יעשו ממנו כשהוא מת, אלא שנראה שלאומות העולם יש קושי להכיל את הקדושה של יהודי חי הע"ז היא סוג של השתלטות על אורם של ישראל ולכן מובן שיעשו ממנו ע"ז דווקא כשהוא מת. נראה שיש קשר בין ההסברים. יעקב חש את הסכנה שיעשו אותו ע"ז וכשיש ע"ז מהאור של ישראל אין יציאה מהגלות כי להפוך לאלוה זה להפוך לחלק קבוע ולכן א"א לצאת. את מכת כינים החרטומים לא ידעו לעשות מפני שאין השד שולט על בריה קטנה משעורה מהתרבות 256 ולכן אמרו "אצבע אלהים היא" כלומר זה בא מכוחו של יעקב שה' קראו אל "אל אלוהי ישראל". אם כן מכת כינים נובעת וזה היסוד שיעשו ממנו ע"ז. מתי חו"ל חיים ע"י צער גלגול מחילות כלומר הקב"ה לא מהתכונה האלוהית של יעקב 257 רוצה להחיות את מתי ישראל בחו"ל ולכן הוא מעביר אותם לא"י. תחיית המתים זה גילוי של האלוהות, והאלוהות מחוץ למקומה נתפסת בחלקיות וזה ע"ז ולכן תחיית המתים תהיה קר בא"י. והנה עולה מכך שכל החששות של יעקב היו מפני ביטויים שונים של ע"ז. בקשת יעקב מיוסף המימד המציאותי הגלוי )מח, א( ו י ה י א ח ר י ה ד ב ר ים ה א ל ה ו י אמ ר ל י וס ף ה נ ה א ב י ך ח ל ה ו י ק ח א ת ש נ י ב נ יו ע מ ו א ת מ נ ש ה ו א ת א פ ר י ם: חז"ל אמרו שיעקב המציא את המחלה כאשר לפני כן אדם היה מתעטש ומת. החולי מביא להדרגה סוד הסבלנות קמעא קמעא של הגאולה. )ב( ו י ג ד ל י ע ק ב ו י אמ ר ה נ ה ב נ ך י וס ף ב א א ל י ך ו י ת ח ז ק י ש ר א ל ו י ש ב ע ל ה מ ט ה: כשיוסף בא יעקב חוזר להיות ישראל לרגע. )ג( ו י אמ ר י ע ק ב א ל י וס ף א ל ש ד י נ ר א ה א ל י ב ל וז ב א ר ץ כ נ ע ן ו י ב ר ך א ת י: )ד( ו י אמ ר א ל י ה נ נ י מ פ ר ך ו ה ר ב ית ך ונ ת ת י ך ל ק ה ל ע מ ים ו נ ת ת י א ת ה א ר ץ ה ז את ל ז ר ע ך א ח ר י ך א ח ז ת ע ול ם: זה חזרה על הברכה בפרשת וישלח )לה, יא( נאמר לו שיהיה לו קהל גויים אך נולדו לו כבר כל הילדים חוץ מבנימין וזה רק גוי אחד ויעקב הבין שצריך להיות קהל גויים דהיינו לפחות שנים. וכעת הבין שכוונת ה' הייתה לבני יוסף, אל שדי זה השם שבו הקב"ה מתגלה כשמבטיח תולדות. )ה( ו ע ת ה ש נ י ב נ י ך ה נ ול ד ים ל ך ב א ר ץ מ צ ר י ם ע ד ב א י א ל י ך מ צ ר י מ ה ל י ה ם א פ ר י ם ומ נ ש ה כ ר א וב ן ו ש מ ע ון י ה י ו לי: אפרים ומנשה בגימטריא ראובן ושמעון חסר אחד ולכן צריך להוסיף את הכולל. 258 ראובן ושמעון מצד עצמם הם שלמים כשמוסיפים את הכולל זה נותן מקום לעוד שבטים כך שזה לא מקרי ויתר על כן אחד מהם יהיה בכור כמו ראובן והשני שני כמו שמעון. כאן כבר נרמז על ההיפוך של הבכורה. )ו( ומ ול ד ת ך א ש ר ה ול ד ת א ח ר יה ם ל ך י ה י ו ע ל ש ם א ח יה ם י ק ר א ו 254 בדרך כלל האריה הוא המלך כלומר יעקב אך יש זמן שבו השועל הוא המלך דהיינו יוסף. 255 ייתכן ורש"י לא כותב זאת במפורש כי חי בין הנוצרים והם היו מפרשים זאת בטעותם כראיה לשיטתם. 256 כאשר התרבות של מצרים היא חוסר החירות "בית עבדים". 257 ראה שיעורו של הרב על עשרת המכות. 258 מכאן הלגיטימיות של הוספת הכולל לגימטריא. 111

112 ב נ ח ל ת ם: לפי זה יש ליוסף בנים נוספים רש"י אומר אם יוסף יוליד עוד ולכן יש ספק האם יש ליוסף עוד בנים או לא. ולכן אין שבט ליוסף אלא מצטרפים לאפרים ומנשה. מהותה של רחל - בדרך ל ב א א פ ר ת ה ו א ק ב ר ה ש ם ב ד ר ך א פ ר ת ה וא ב ית ל ח ם: )ז( ו א נ י ב ב א י מ פ ד ן מ ת ה ע ל י ר ח ל ב א ר ץ כ נ ע ן ב ד ר ך ב ע וד כ ב ר ת א ר ץ 259 רש"י מבין שזה הסברה ליוסף "ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה". אך יעקב רומז לו משהו מעבר, לרחל יש תפקיד עליה להיות בדרך בניגוד ללאה שהיא במערה. הדרך זה המקום של אי היציבות כשעמ"י בדרך רחל היא האחראית לשמור את הקשר לא"י ולנורמאליות בזמנים של גלות ואי נורמאליות )ראה בהרחבה נצח ישראל ספ"א ) 260 וזה מה שאומר יעקב ליוסף שהוא ממשיך את דרכה של רחל הוא המנהיג בגלות ולכן עליו לגלות לו משהו על גלות שקשור לאפרים ומנשה. )ח( ו י ר א י ש ר א ל א ת ב נ י י וס ף ו י אמ ר מ י א ל ה: לא מובן איך יעקב לא יודע מי הם. אלא הוא שואל אותם אם הוא יודע ויכול לומר בוודאות שהגלות לא שינתה אותם הרי הם גדלו במצרים! האם הם מסוגלים להתמודד? )ט( ו י אמ ר י וס ף א ל א ב יו ב נ י ה ם א ש ר נ ת ן ל י א לה ים ב ז ה ו י אמ ר ק ח ם נ א א ל י ו א ב ר כ ם: יוסף עונה שהילדים נתנו לו בזה כלומר אם הקב"ה רצה שהם יולדו במצרים הם יכולים להתמודד והוא מבין שיש לכך משמעות. ולכן עליהם לקבל את הברכה. ברכת אפרים ומנשה )י( ו ע ינ י י ש ר א ל כ ב ד ו מ ז ק ן ל א י וכ ל ל ר א ות ו י ג ש א ת ם א ל יו ו י ש ק ל ה ם ו י ח ב ק ל ה ם: )יא( ו י אמ ר י ש ר א ל א ל י וס ף ר א ה פ נ י ך ל א פ ל ל ת י ו ה נ ה ה ר א ה א ת י א לה ים ג ם א ת ז ר ע ך: ראה פניך זה לשון אלוהות, כלומר דיבור כלפי הניצוץ האלוהי הקדוש שיש באדם. 261 הוא מבין שהוא מגלה את הקב"ה דרך יוסף שהופך להיות הרגל הרביעית למרכבה. יתר על כן הוא רואה זאת גם בזרעו של יוסף. )יב( ו י וצ א י וס ף א ת ם מ ע ם ב ר כ יו ו י ש ת ח ו ל א פ יו א ר צ ה: )יג( ו י ק ח י וס ף א ת ש נ יה ם א ת א פ ר י ם ב ימ ינ ו מ ש מ אל י ש ר א ל ו א ת מ נ ש ה ב ש מ אל ו מ ימ ין י ש ר א ל ו י ג ש א ל יו: כתוב לא תסור מכל אשר יגידו לך ואפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, יש לדייק שם בספרי שאם מראים לך בעיניך, כלומר כשמשתמשים בראיה זה נראה אחרת אם שומעים זה מובן ג"כ יש ימין ושמאל כדי להבין שמתהפכת ויוסף לא מבין, עליו לשמוע. )יד( ו י ש ל ח י ש רא ל א ת י מ ינ ו ו י ש ת ע ל ר אש א פ ר י ם ו ה וא ה צ ע יר ו א ת ש מ אל ו ע ל ר אש מ נ ש ה ש כ ל א ת י ד יו כ י מ נ ש ה ה ב כ ור: נראה בודאות שיעקב ידיו כלומר החכים עשה מעשה חכם בידיו ולכן אח"כ כתוב "כי". )טו( וי ב ר ך א ת י וס ף יודע מה הוא עושה יעקב שכל 262 ו י אמ ר ה א לה ים א ש ר ה ת ה ל כ ו א ב ת י ל פ נ יו א ב ר ה ם ו י צ ח ק ה א לה ים ה ר ע ה א ת י מ ע וד י ע ד ה י ום ה ז ה: הוא לא מברך את יוסף בכלל אלא רק את הנערים, לפחות היה צריך להיות שהוא מתברך מזה וכד'. יעקב הבין שיוסף הוא מקור הברכה בשבילו, אם כן גם בניו של יוסף נהיים גדולים ממנו )מסקנת פס' יא(. אפרים ומנשה הם נצח והוד והם מברכים את היסוד. הסיבה לכך היא שיוסף שייך לאבות ובניו הם כבר כלל ישראל ולכן הם גדולים ממנו. הביטוי זכות אבות הסכמת אבותינו להיות אבות ולא בנים. אב חי עבור הבטחה שתתקיים בשביל זרעו והבנים מגשימים את הרעיון ולכן גדולים מן האבות. )טז( ה מ ל א ך ה ג א ל א ת י מ כ ל ר ע י ב ר ך א ת ה נ ע ר ים ו י ק ר א ב ה ם ש מ י ו ש ם א ב ת י א ב ר ה ם ו י צ ח ק ו י ד ג ו ל ר ב ב ק ר ב ה א ר ץ: ההתהלכות נאמרה אצל אדם וחוה וכן אצל חנוך ואברהם ויצחק. ההתהלכות היא ביטוי מיוחד לקדמונים ופירושו לטייל. להליכה יש תכלית ומצד עצמה אין בה ערך לעומת זאת הטיול הוא המטרה של עצמו ולכן זו דרגת הליכה הרבה יותר גדולה ויש בה רש"י מסביר שהזמן היה בקיץ ויש מדרשים שכתוב שזה היה בין פסח לעצרת ולכן לא ייתכן שהיארצייט הוא יא חשוון ובילקוט שמעוני כתוב שבנימין נולד ביא' חשוון וכיוון שנולד ביום שמתה רחל הסיקו זאת. נראה שבמקור של שני המדרשים היה כתוב שרחל מתה בחדש השני וזה יכול להיות אייר ויכול להיות מרחשוון תלוי מהיכן מחשבים. לכן ייתכן והיה כתוב ש"מתה באיר וי"א במרחשוון" ומזה התבלבלו ליא' בחודש. כל הסיפור הזה של היארצייט של רחל ביא' חשוון זה רק ב 20 שנה האחרונות. 260 הראיה שהמהר"ל צדק היא שנורדאו חברו של הרצל, ששכנע אותו שהוא לא משוגע לאחר שכתב את הספר מדינת היהודים, ראה ילדה יהודייה יוצאת מבי"ס יהודי, ושאל אותה מה למדה היום? )בבחינת פסוק לי פסוקך( והיא ענתה שלמדה על "אגדת רחל" )כלשונו( שמבכה על בניה ואמר שכששמע זאת הצטרף לרעיון הציוני. 261 כך רבי צדוק מסביר את זה שיעקב הסתכל בפני עשו, שהסתכל בפניו בניצוץ הקדוש שבו. 262 בעקבות פרשיה זו הכניסו לעברית לשכל שפירושו להחליף אך אין זה נכון

113 כמין אינטימיות עם האלוהות וכן והתהלכתי בתוככם שחז"ל אומרים וטיילתי עמכם כלומר מעבר לתועלתיות של עבודת ה' יש "כיף". בתורה אנו מוצאים הליכה "והודעת להם את הדרך ילכו בה" כל ימי הבנין אנו בהליכה ובציפייה להתהלכות. יעקב רוצה לברך בהתהלכות דווקא. הרועה אותי זה השגחה מיוחדת, הקב"ה פועל במצבים אלו ע"י שליח ולכן מובא כאן "המלאך" יש בזה גם בחינה של הנהגת ה' בחו"ל. אח"כ עובר לנערים שיקרא בהם השם כלומר שהקב"ה ילווה אליהם. )יז( ו י ר א י וס ף כ י י ש ית א ב יו י ד י מ ינ ו ע ל ר אש א פ ר י ם ו י ר ע ב ע ינ יו ו י ת מ ך י ד א ב יו ל ה ס יר א ת ה מ ע ל ר אש א פ ר י ם ע ל ר אש מ נ ש ה: )יח( ו י אמ ר י וס ף א ל א ב יו ל א כ ן א ב י כ י ז ה ה ב כ ר ש ים י מ ינ ך ע ל ר אש ו: )יט( ו י מ א ן א ב יו ו י אמ ר י ד ע ת י ב נ י י ד ע ת י ג ם ה וא י ה י ה ל ע ם ו ג ם ה וא י ג ד ל ו א ול ם א ח יו ה ק ט ן י ג ד ל מ מ נ ו ו ז ר ע ו י ה י ה מ ל א ה ג וי ם: יוסף רוצה דווקא את מנשה לפני אפרים. 263 כי מנשה מבחינתו זה ניתוק מבית אביו ואפרים זה ההצלחה של הניתוק. יעקב רצה למנוע את המהלך הזה. כלומר מצליחים דוקא מתוך החיבור ומנשה יהיה אחראי על מניעת אובדן הזיכרון ולא זה שמשכיח. לכן כשהיה חשש ניתוק בין שבט ראובן וגד לבין שאר השבטים פיצלו את שבט מנשה. מלוא הגוים פירושו שאפרים ימלא את תפקידם של הגויים. ליעקב היו שנים עשר בנים ובת, כלומר היו צריכים להיות שלוש עשרה שבטים כשאחד מהם הוא בעלה של דינה מאו"ה. אם נישואי דינה היו מצליחים היסוד האוניברסאלי במשפחה היה מביא לאחדות ישראל והעמים אלא שזה לא הצליח. המדרש מספר שלדינה הייתה בת משכם בן חמור והילדה הזאת נעזבה והגיעה למצרים והתחתנה עם יוסף ולכן אפרים מקבל את תפקיד הגויים. אלא ש"אפרים בעמים הוא יתבולל" צריך להיזהר!. )כ( ו י בר כ ם ב י ום ה ה וא ל אמ ור ב ך י ב ר ך י ש ר א ל ל אמ ר י ש מ ך א לה ים כ א פ ר י ם ו כ מ נ ש ה ו י ש ם א ת א פ ר י ם ל פ נ י מ נ ש ה: מכאן נהגו ישראל לברך בלשון הפס'. הם מיוחדים בכך שיכולים לעמוד בכל המצבים הקשים ביותר. נבואת הגאולה )כא( ו י אמ ר י ש ר א ל א ל י וס ף ה נ ה א נ כ י מ ת ו ה י ה א לה ים ע מ כ ם ו ה ש יב א ת כ ם א ל א ר ץ א ב ת יכ ם: יעקב כבר מודיע על בואו של משה, הוא לא אומר שיבוא משהו כי זה בכלל לא משנה כיצד הקב"ה יגאל. לא האישיות עיקר אלא הגאולה עיקר. יש תהליך גאולה ובתוכה דמויות שפועלות אך לא הם מחוללים הם רק נישאים על גבי ההיסטוריה. בזמן הגאולה ממצרים יש סכנה הנגאל עלול לענות משה או פרעה ולכן בלשונות הגאולה כתוב "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ". )כב( ו א נ י נ ת ת י ל ך ש כ ם א חד ע ל א ח י ך א ש ר ל ק ח ת י מ י ד ה א מ ר י ב ח ר ב י וב ק ש ת י: פס' עלום ביותר וכל המפרשים התקשו בו. שכם יכול להיות העיר שכבשו שמעון ולוי, אך תמוה שהרי יעקב לא היה מרוצה מהכיבוש שהיה שם ועוד שלא יעקב כבש ומדוע ייחס את המעשה אליו לפי הסבר זה צריך להכניס את אונקלוס שאומר צלותי ובקשתי אך לא ברור איזה חרב יש בתפילה. שכם היה מאומת החיוי וכאן הוא אומר שזה היה האמורי ויש צורך לומר שהיו בקשרי משפחה אך עדיין תמוה. ומה המשמעות שנתן לו את שכם הרי יוסף לא נכנס לארץ אלא רק נקבר שם. ועוד שהוא אומר לקחתי ולכאורה לא שייך מלחמה. העצמות של יוסף הפכו להיות רכוש של שני השבטים והיה מעין קבר גבול שצין את הגבול בין אפרים למנשה. ולפי זה צריך לומר שרטרואקטיבית יעקב מרוצה מהכיבוש. דינה נאנסה בחלקת השדה ממש-במקום של קבר יוסף. הקשר בין דינה ליוסף הוא חזק לאה התפללה שעוברה יהיה בת כדי שיוסף יוולד לרחל, דינה היא המקבילה הנקבית של יוסף ואפשר להבין מדוע יוסף מתחתן עם ביתה. אפשרות נוספת שיעקב מגבר על משהו אחר לגמרי המדרש )ספר הישר ונראה שמקורו בספר היובלים ) 264 אומר שאחרי שמעון ולוי היה ליעקב מלחמות עם תושבי האזור. אך ייתכן שיעקב מדבר על מקום אחר שכבש ונותן ליוסף והכוונה לחצי שבט מנשה שקיבל חלקה בבשן שבגולן. בספר יהושע כתוב שיאיר בן מנשה לקח את הגולן והבשן כי איש מלחמות היה ויהיה לו הגלעד והבשן. הוא כבש אותם לכאורה כבר בספר במדבר "חוות יאיר" אך לא כתוב מתי היה כיבוש זה. בפשטות אם יאיר הוא בן מנשה אפשר לומר שכרונולוגית זה היה בזמן שיוסף היה מלך במצרים ובניו כנסיכים כבשו אזור זה. והנה בפרשת מטות רק בני גד וראובן מבקשים ופתאום צץ לו שבט מנשה וכתוב )במדבר לד, יד( "כ י ל ק ח ו מ ט ה ב נ י ה רא וב נ י ל ב ית א ב ת ם ומ ט ה ב נ י ה ג ד י ל ב ית מתיאור לידתם משמע שהיה היריון אחד להם והם תאומים. 264 אלו מדרשים מאוד מאוחרים והיובלים זה של צדוקים והם לא כ"כ ברורים.

114 א ב ת ם ו ח צ י מ ט ה מ נ ש ה ל ק ח ו נ ח ל ת ם" משמע מה שהיה שייך לאבותיהם מימי קדם. והרי עוג היה שם! לכן בזמן השעבוד של ישראל במצרים הנחלות האלה נכבשו ע"י גשור וארם )דברי הימים א ב, כג( ולפי זה מובן שחוות יאיר המקראית היא בגולן אך כתוב שהייתה בגלעד. 265 בספר שופטים נמצא יאיר הגלעדי והיו לו שלושים עיר בגלעד. אך הוא בכלל לא משבט מנשה הוא מיהודה והוא בנו של חצרון ומכיוון שנקרא על שמו של יאיר משבט מנשה קראו על שמו גם את הערים. חשוב ליעקב שיוסף יקבל את החלק הצפון מזרחי של א"י כי זה המקום החלש גיאוגרפית. המהרח"ו אומר שבא"י אין שליטה בקליפות חוץ מלול אחד קטן מצד צפון שיכולים להיכנס ולכן יעקב שולח אותו לשם. דבר נוסף הוא שהבשן שייך לא"י המזרחית וזה בכלל ההבטחה לאברהם אבינו ע"ה, אך רק בהבטחה הרחה ולא בארץ כנען. כשאנחנו בקטנות אנו חושבים שא"י זה מצומצם ולא מקיימים השפעה אוניברסאלית. כשאנו בגדלות יש את המקום הצפוני שמהווה קשר בינינו לעמים. אם כן ההשפעה האוניברסאלית שלנו תלויה שאחיזתנו ברמת הגולן. ברכת יעקב לבניו )מט, א( ו י ק ר א י ע ק ב א ל ב נ יו ו י אמ ר ה א ס פ ו ו א ג יד ה ל כ ם א ת א ש ר י ק ר א א ת כ ם ב א ח ר ית ה י מ ים: מה שיעקב רוצה להגיד לבניו יוכל להיות רק אם כולם יהיו יחד באסיפה זאת בניגוד לאברהם ויצחק שהיו צריכים לדחות בן אחד. וכאן מתממש רעיון קדושת הכלל שהחל אצל יהודה ויוסף. כל זמן שעמ"י חסר חלק ממנו הוא צריך להשלים באופן מלאכותי את תפקידו של החלק האחר. היום יהודה מתנהג כדתיים וחילונים כהשלמה לאפרים. אגיד בארמית פירושו חיבור ובעברית אמירה. רש"י אומר שיעקב בכלל רצה לגלות את הקץ אך נסתלקה ממנו שכינה ולכן התחיל להגיד דברים אחרים. כלומר הוא לא דיבר על הקץ אך הוא כן דיבר על אחרית הימים דהיינו היציאה מהגלות. ובעצם מה יקרה שכשיצאו ממצרים וכיצד ינחלו את הארץ ומה כל אחד ייצג בעולם. הקץ כוונתו אחרית ההיסטוריה ועל זה הוא לא יכל לדבר. מה שגרם לסילוק השכינה זה שכולם התאספו כלומר יש מבין הבנים משהו שסילק אותה ולכן יעקב נחרד שיש משהו שלא מאמין באמונת הייחוד. נראה שהוא חשד בדן. בברכה אליו הוא אומר "כאחד שבטי ישראל" אם זה חידוש שהוא בכלל ישראל משמע שחשד בו. 266 אך אעפ"כ א"א לשכינה שתשרה בלי שבט דן "אין לך מעולה שבשבטים אלא יהודה ואין לך ירוד שבשטים אלא דן" אך צריך גם את אהליאב שהיה משבט דן וגם את בצלאל שהיה מיהודה כדי להקים את המשכן. האחים הרגישו בחששו של יעקב ולכן אמרו לו שמע ישראל... והוא ענה בשכמל"ו. 267 ומכאן עולה שהיה מי שאפשר לחשוד בו בעמ"י שהוא בחוץ אך יש לו תפקיד ובאמת הוא בפנים. יעקב חיפש קץ בבניו ולכן חיפש קץ בבניו. בעל הטורים אומר: "שביקש לגלות להם הקץ ונסתם ממנו. אמר יעקב שמא יש בכם חטא. אמרו לו תדקדק בשמותנו ולא תמצא בהם אותיות חט. ואמר להם גם אין בהם אותיות קץ". זעזוע נורא, הקץ היה צריך להגיע מיצחק אבינו שיש בו האותיות קץ-חי. אלו הם שני ביטויים הופכיים. חי זה נצחי וקץ זה סוף וא"א להיות שייך שניהם. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה זה נורא! הוא לא מסוגל לשים קץ הרי ממילא יהיה בסדר עמ"י נצחי! מתישהו נביא את הקץ פוחדים לדחוק את הקץ אך הוא דוחק בנו! ההשלמה הפוליטית לא נמצאת אצל בני יעקב אלא נמצאת אצל עשו ויעקב הבין שהקץ יבוא ע"י עשו אך לא תשרה שכינה בדבר הזה ולכן נחרד מאוד כשראה זאת )מעין שואה( ולכן דיבר על אחרית הימים שידעו מה לעשות 268.)ב( ה ק ב צ ו ו ש מ ע ו ב נ י י ע ק ב ו ש מ ע ו א ל י ש ר א ל א ב יכ ם: חז"ל אומרים אל הוא ישראל אביכם כלומר לא במשמעות של פניה אלא באלוהות כלומר יעקב מדבר מפי השכינה. מטרתו להסביר מי מבין בניו ראוי למלכות וכך להכריע במחלוקת בין האחים והוא נותן שיעור ראשון בפוליטיקה ובעצם מדבר על מידות המלכות. 265 בביקורת המקרא לא עשו הבחנה זאת והגיעו לטעויות רבות. 266 חז"ל אומרים שהענן היה פולט משבט דן כי היו עובדי ע"ז ועל זה כתוב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. 267 ומכיוון שזה עבר במסורת אומרים את זה אך מכיוון שזה לא כתוב בתורה אומרים בלחש. 268 וכן אמר מרדכי לאסתר שאם תחריש רווח יעמוד ליהודים ממקום אחר מהסטרא אחרא. 114

115 ראובן )ג( ר א וב ן ב כ ר י א ת ה כ ח י ו ר אש ית א ונ י י ת ר ש א ת ו י ת ר ע ז: ראובן רצה להגיע להישגים באופן מידי, יש לו את כל הנתונים וגם נראה שהיה איש ביטחון גדול והוא הראשון שכובש נחלה. נראה שהוא החזק ביותר וכן נראה מדברי הימים שלא פחדו ללכת לכבוש מדברות "פלגות ראובן" המובאים בשירת דבורה. אך המדיניות שלו היא של רמטכ"ל פוחז, הוא עושה הכל בחיפזון ופותר באופן מידי. )ד( פ ח ז כ מי ם א ל ת ות ר כ י ע ל ית מ ש כ ב י א ב י ך א ז ח ל ל ת י צ וע י ע ל ה: במעשה בלהה הוא ניסה לפתור בעיות ע"י טריקים וזה כמו עשיית הסכמים פזיזים שאין להם שום משמעות. בשביל מדינה צריך סבלנות שמעון ולוי )ה( ש מ ע ון ו ל ו י א ח ים כ ל י ח מ ס מ כ ר ת יה ם: היה להם הישגים טובים בזכות קנאות הדתית. אך זה לא תמיד טוב, א"א לנהל כך מדינה באופן מתמיד, צריך את זה מדי פעם )בני לוי בעגל, פנחס, מתתיהו משבט לוי, ויהודית משבט שמעון(. יתר על כן יש בעיה שאם שמעון ולוי יהיו מרוכזים זה מסוכן מכרות פירושו חרבות. )ו( ב ס ד ם א ל ת ב א נ פ ש י ב ק ה ל ם א ל ת ח ד כ ב ד י כ י ב א פ ם ה ר ג ו א יש וב ר צ נ ם ע ק ר ו ש ור: סוד פירושו חבורה התקהלות. הם מפתחים אלימות, וכמו שהסביר הרמב"ם שאליהו נפסל מלהיות נביא לה' בגלל שהצליח להרוג את נביאי הבעל והקב"ה אמר לו שכשיטה זה לא עובד הוא יצטרך להרוג את כולם. )ז( א ר ור א פ ם כ י ע ז ו ע ב ר ת ם כ י ק ש ת ה א ח ל ק ם ב י ע ק ב ו א פ יצ ם ב י ש ר א ל: ארור אפם כאשר הוא עז ולכן הפתרון הוא לפזר אותם בהתיישבות בכל ישראל. לכן לשמעון הייתה נחלה בתוך יהודה וללוי אין נחלה. במלכים מובא ששמעון נעו והכו את שארית הפליטה של עמלק, וכן התיישבו בשומרון בתקופת בית שני. יהודה )לדלג ולחזור אחרי בנימין( )ח( י ה וד ה א ת ה י וד ו ך א ח י ך י ד ך ב ע ר ף א י ב י ך י ש ת ח ו ו ל ך ב נ י א ב י ך: יהודה מושך אהדה מכולם ורוצים בקרבתו. )ט( ג ור א ר י ה י ה וד ה מ ט ר ף ב נ י ע ל ית כ ר ע ר ב ץ כ א ר י ה וכ ל ב יא מ י י ק ימ נ ו: גור זה אריה קטן לוקח זמן לגור להפוך לאריה. הסוד שלו זה סבלנות הוא יודע שהגאולה היא קמעא קמעא לאט לאט ולכן הוא לא לוקח החלטות פזיזות אלא שוקל ועושה. אח"כ הוא יהיה לביא אריה גדול. ובזכות זה א"א להזיז אותו. המלך הוא איש הסבלנות וזה הסוד של הפוליטיקה. ולכן )י( ל א י ס ור ש ב ט מ יה וד ה ומ ח ק ק מ ב ין ר ג ל יו ע ד כ י י ב א שילה ש יל ו ו ל ו י ק ה ת ע מ ים: מגיע עד האיחוד של ההשפעה האוניברסאלית על האנושות. )יא( א ס ר י ל ג פ ן עירה ע יר ו ו ל ש ר ק ה ב נ י א ת נ ו כ ב ס ב י י ן ל ב ש ו וב ד ם ע נ ב ים ס ות ו: כל זה רומז לנחלת יהודה שמלאה בגפנים. אכן אזור זה בין ירושלים לחברון מלא בגפנים אך שבט יהודה מתפרס גם בחלק דרומי, מדרום הר חברון לבאר שבע בו אין גפנים אך יש צאן וכבשים וזה )יב( ח כ ל יל י ע ינ י ם מ י י ן ול ב ן ש נ י ם מ ח ל ב: יש גם יין וגם חלב. חשוב שיהיה לו שני אלו כי הוא מאחד. היין זה דין והחלב זה חסד. היין מחובר לפנימיות האומה הישראלית והחלב זה דווקא מה שיוצא החוצה שבא מהדם שנעכר. הדם אסור באכילה והחלב מותר ומכאן שיהודה יודע להחזיר בתשובה ולתקן את הרע. לכן יהודה הוא זה שראוי בסופו של דבר להנהיג את האומה. זבולון )יג( ז ב ול ן ל ח וף י מ ים י ש כ ן ו ה וא ל ח וף א נ י ות ו י ר כ ת ו ע ל צ יד ן: אדם ששוכן ליד הים מפתח שכר בינלאומי וזה מצוין למלכות ישראל. אך דווקא זה פוסל אותו כי יש לו שיקולים של כלכלה אזורית והוא נאמן יותר לגויים שאיתם בא במגע מאשר לאומתו וזו דרכם של שגרירים ולכן צריך להחליף שגרירים כל הזמן. יששכר )יד( י ש שכ ר ח מ ר ג ר ם ר ב ץ ב ין ה מ ש פ ת י ם: לפי מסורת חז"ל זה היה שבט של ת"ח וזה לכאורה הכי טוב. חמור גורם יכול לשאת הרבה הוא שוקד על התורה. המשפטים זה המרעה אך )טו( ו י ר א מ נ ח ה כ י ט וב ו א ת ה א ר ץ כ י נ ע מ ה ו י ט ש כ מ ו ל ס ב ל ו י ה י ל מ ס ע ב ד: מספיק לו סטנדר וקצת אוכל והוא מרוצה ואולי הוא אפילו מעדיף שעבוד לאומה אחרת שתטפל בכל והוא יעסוק בתורה וזהו. 115

116 דן )טז( ד ן י ד ין ע מ ו כ א ח ד ש ב ט י י ש ר א ל: דן הוא גיבור מלחמה אך )יז( י ה י ד ן נ ח ש ע ל י ד ר ך ש פ יפ ן ע ל י א ר ח ה נ ש ך ע ק ב י ס וס ו י פ ל ר כ ב ו א ח ור: )יח( ל יש וע ת ך ק ו ית י ה': דרך המלחמה של דן זה גרילה אף אחד לא מצפה לו והוא תוקף מהצד. באמת כשבאים פלישתים לבני יהודה ומבקשים למסור את שמשון הולכים זקני יהודה לשמשון ואומרים לו שהוא עושה להם בעיות הוא עונה להם שהם צודקים ומבקש שיקשרו אותו וימסרו אותו וכאשר הגיע קרע את החבלים הרג את הפלישתים ולכן א"א וכך הוא בעצם עובד בדרך שלו והוא לא רצה להיות ממסדי. זה טוב כאשר זרים שולטים בך ע"י מחתרות 269 שיקח את המלכות גד )יט( ג ד ג ד וד י ג וד נ ו ו ה וא י ג ד ע ק ב: גד הוא איש צבא קלאסי ואולי הוא עדיף על דן. הוא עובד בחזיתות מודיעין חילות וכו'. אך יש לו בעיה כיוון שהוא הכובש זה נותן לו הרגשה שזה שלו ולכן מה שהוא כובש הוא יכול להחזיר, הסתכלות צבאית גרידא לא יכולה לנהל מדינה. יגוד עקב הוא חוזר על עקבותיו, שים אותו בתור שר בטחון ולא בתור שולט אחרת הוא יתנתק... אשר )כ( מ א ש ר ש מ נ ה ל ח מ ו ו ה וא י ת ן מ ע ד נ י מ ל ך: היתרון הכלכלי נמצא אצל אשר. הוא מבין את עקרונות השוק החופשי ויודע את מי למנות לנגיד הבנק אך הוא רואה רק כלכלה והשיקולים של עמ"י אינם כלכליים בלבד ובעלי תענוגות בלבד. לא כדאי שהכסף ישלוט. נפתלי )כא( נ פ ת ל י א י ל ה ש ל ח ה ה נ ת ן א מ ר י ש פ ר: נפתלי הוא פתוח לענייני רוח הוא יכול להיות שר החינוך והתרבות וידאג לאיכות הסביבה אך הוא לא שליט. אילה זה בע"ח יפה והוא מסמל תרבות. יוסף )כב( ב ן פ ר ת י וס ף ב ן פ ר ת ע ל י ע י ן ב נ ות צ ע ד ה ע ל י ש ור: יוסף הוכיח את עצמו וגם יש לו ניסיון הוא בחור מפרה ונראה שיש למנות אותו אך יש רק בעיה אחת והיא שהוא מוצלח יותר מדי ובמקום למשוך אהדה הוא מושך שנאה וקנאה, ואדם שלא מושך אהדה לא יכול להיות בשלטון. )כג( ו י מ ר ר ה ו ו ר ב ו ו י ש ט מ ה ו ב ע ל י ח צ ים: )כד( ו ת ש ב ב א ית ן ק ש ת ו ו י פ ז ו ז ר ע י י ד יו מ יד י א ב יר י ע ק ב מ ש ם ר ע ה א ב ן י ש ר א ל: )כה( מ א ל א ב י ך ו י ע ז ר ך ו א ת ש ד י ו יב ר כ ך ב ר כ ת ש מ י ם מ ע ל ב ר כ ת ת ה ום ר ב צ ת ת ח ת ב ר כ ת ש ד י ם ו ר ח ם: )כו( ב ר כ ת א ב י ך ג ב ר ו ע ל ב ר כ ת ה ור י ע ד ת א ו ת ג ב ע ת ע ול ם ת ה י ין ל ר אש י וס ף ול ק ד ק ד נ ז יר א ח יו: הוא צדיק ומגיע לו כל הברכות כולן אך כיוון שהוא נזיר למעלה מכולם לא יכול להיות מלך ולא רוצים להצטרף אליו. מלך צריך להיות הביטוי לאהדת העם. בנימין )כז( ב נ י מ ין ז א ב י ט ר ף ב ב ק ר י אכ ל ע ד ו ל ע ר ב י ח ל ק ש ל ל: בנימין לכאורה ראוי למלוך הוא כמו יוסף וכולם אוהבים אותו. בנימין זאב יטרף הוא חזק הוא לוחם. עד פירושו שלל. 270 הזאה מביא הביתה ומחלק לזאבים האחרים. כלומר הוא עובד בבוקר ובערב כלומר פעולות התחלה וסיום אך הוא לא יכול לדאוג לרצף ולכן זכה למלכות בתחילה ע"י שאול ובסוף ע"י מרדכי אך לא ברצף ההיסטורי. המדינה צריכה לתפקד כל יום. בנימין גם שותק הרבה ואדישות זו היא בעייתית למלך ולכן תחילת מפלתו של שאול הייתה שלא מחה על כבודו להכות ע"י לח"י כמו אם טרף יטרף יביאהו עד ואמרו חז"ל יביא עידודה לבי"ד.

117 צוואת יעקב )כח( כ ל א ל ה ש ב ט י י ש ר א ל ש נ ים ע ש ר ו ז את א ש ר ד ב ר ל ה ם א ב יה ם ו י ב ר ך א ות ם א יש א ש ר כ ב ר כ ת ו ב ר ך א ת ם: לפי זה מה שאמר יעקב לראובן, שמעון, ולוי - זה ברכות. )כט( ו י צ ו א ות ם ו י אמ ר א ל ה ם א נ י נ א ס ף א ל ע מ י ק ב ר ו א ת י א ל א ב ת י א ל ה מ ע ר ה א ש ר ב ש ד ה ע פ ר ון ה ח ת י: )ל( ב מ ע ר ה א ש ר ב ש ד ה ה מ כ פ ל ה א ש ר ע ל פ נ י מ מ ר א ב א ר ץ כ נ ע ן א ש ר ק נ ה א ב ר ה ם א ת ה ש ד ה מ א ת ע פ ר ן ה ח ת י ל א ח ז ת ק ב ר: )לא( ש מ ה ק ב ר ו א ת א ב ר ה ם ו א ת ש ר ה א ש ת ו ש מ ה ק ב ר ו א ת י צ ח ק ו א ת ר ב ק ה א ש ת ו ו ש מ ה ק ב ר ת י א ת ל א ה: יצחק ורבקה הם ההורים של יעקב לא מובן מדוע קורא להם בשמם הפרטי בלבד?! ועוד שאומר רבקה אשתו כאילו היא חיצונית לו! כשבירך את בני יוסך דווקא אמר שם אבותי אברהם ויצחק. אלא שבאותה שעה הוא לא בן פרטי של הורים פרטיים הוא מדבר על אומה כללית ולכן שייכותו האישית איננה העניין כעת. )לב( מ ק נ ה ה ש ד ה ו ה מ ע ר ה א ש ר ב ו מ א ת ב נ י ח ת: )לג( ו י כ ל י ע ק ב ל צ ו ת א ת ב נ יו ו י א ס ף ר ג ל יו א ל ה מ ט ה ו י ג ו ע ו י א ס ף א ל ע מ יו: המילים האחרונות של יעקב אבינו בעוה"ז היו קבורתו במערת המכפלה דהיינו א"י. הדבר החשוב ביותר בעיני האבות היה ירושת הארץ ולכן סיום החיים הוא סביב א"י. היה מקום לחשוב שאדם במדרגתו של יעקב אבינו ידבר על דברים רוחניים מופשטים והנה אנו רואים שהוא מדבר על שדה שהוא קנה. המקום של קברי האבות הוא מקור החיים של האדם. יש טענה בשיח השמאלני שחיי בנים חשובים מקברי אבות אך יש כאן טעות אין חיי בנים ללא קברי אבות. כששואלים אדם בסין לא שואלים היכן נולדת? אלא שואלים היכן קבורים אבותיך השורשים קשורים לטריטוריה. יש לנשמה נטייה אל האחדות ודווקא בשורשה יש קשר בין החומרי לרוחני ולכן מקום הקבורה הוא חשוב. לא כתוב "וימת" ומכאן למדו חז"ל שיעקב אבינו לא מת. והגמרא הקשתה והרי חנטו אותו והספידו אותו וכו' ועונה הגמרא שזה המקרא אפילו שיש קשיים רבים ולכן ומביאה פסוק ומקישה את יעקב לזרעו. כוונת הגמרא שמכיוון שיעקב הוא שורש של אומה נצחית הוא נצחי ג"כ 271 ולכן אפשר לכתוב עליהם א"א לכתוב שהוא מת לעומת אברהם ויצחק שהם אבות של אומות אחרות שאינן נצחיות 272 שמתו. מעבר מעבריות למצריות )נ, א( ו י פ ל י וס ף ע ל פ נ י א ב יו ו י ב ך ע ל יו ו י ש ק ל ו: )ב( ו י צ ו י וס ף א ת ע ב ד יו א ת ה ר פ א ים ל ח נ ט א ת א ב יו ו י ח נ ט ו ה ר פ א ים א ת י ש ר א ל: )ג( ו י מ ל א ו ל ו א ר ב ע ים י ום כ י כ ן י מ ל א ו י מ י ה ח נ ט ים ו י ב כ ו א ת ו מ צ ר י ם ש ב ע ים י ום: בני יעקב לא מופיעים בכלל... האוירה שהתורה מדגישה זה מעבר מעבריות למצריות. )ד( ו י ע ב ר ו י מ י ב כ ית ו ו י ד ב ר י וס ף א ל ב ית פ ר ע ה ל אמ ר א ם נ א מ צ את י ח ן ב ע ינ יכ ם ד ב ר ו נ א ב א ז נ י פ ר ע ה ל אמ ר: )ה( א ב י ה ש ב יע נ י ל אמ ר ה נ ה א נ כ י מ ת ב ק ב ר י א ש ר כ ר ית י ל י ב א ר ץ כ נ ע ן ש מ ה ת ק ב ר נ י ו ע ת ה א ע ל ה נ א ו א ק ב ר ה א ת א ב י ו א ש וב ה: )ו( ו י אמ ר פ ר ע ה ע ל ה וק ב ר א ת א ב י ך כ א ש ר ה ש ב יע ך: )ז( ו י ע ל י וס ף ל ק ב ר א ת א ב יו ו י ע ל ו א ת ו כ ל ע ב ד י פ ר ע ה ז ק נ י ב ית ו ו כ ל ז ק נ י א ר ץ מ צ ר י ם: )ח( ו כ ל ב ית י וס ף ו א ח יו וב ית א ב יו ר ק ט פ ם ו צ אנ ם וב ק ר ם ע ז ב ו ב א ר ץ ג ש ן: )ט( ו י ע ל ע מ ו ג ם ר כ ב ג ם פ ר ש ים ו י ה י ה מ ח נ ה כ ב ד מ א ד: )י( ו י ב א ו ע ד ג ר ן ה א ט ד א ש ר ב ע ב ר ה י ר ד ן ו י ס פ ד ו ש ם מ ס פ ד ג ד ול ו כ ב ד מ א ד ו י ע ש ל א ב יו א ב ל ש ב ע ת י מ ים: לפי הפס' גורן האטד נמצא בעבר הירדן, משה רבנו כותב את התורה ונמצא בצד המזרחי אם כן העבר כוונתו למערב, ואכן לא הגיוני שכל המשלחת המצרית תעשה סיבוב דרך עבר הירדן המזרחי. )יא( ו י ר א י וש ב ה א ר ץ ה כ נ ע נ י א ת ה א ב ל ב ג ר ן ה א ט ד ו י אמ ר ו אב ל כ ב ד ז ה ל מ צ ר י ם ע ל כ ן ק ר א ש מ ה א ב ל מ צ ר י ם א ש ר ב ע ב ר ה י ר ד ן: הכנענים ישבו בעבר המערבי ולא במזרחי וזה עוד הוכחה שמדובר בעבר המערבי. הכתוב בכוונה השתמש בביטוי בעל שתי משמעויות ולא אמר בארץ כנען, כי צריך אפשרות לקרא כך מכיוון שבנ"י ייכנסו מצד מזרח וזה נכתב באופן של מעשה אבות סימן לבנים. רש"י מסביר גורן האטד... כתר עשוי מקוצים וכולם תלו את כתריהם וזה היה נראה כגורן של אטדים. לכאורה זה זלזול מסוים לשים כתר של קוצים...זה בא לומר שהם ראו ביעקב מי שהיסורים שלו מכפרים על העולם כולו. בישעיהו לעת"ל כל המלכים יאמרו כן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם כלומר כל היסורים של סוד הנצחיות של עמ"י הוא האפשרות להיות יעקב האפשרות להיות בגלות. כשאנו לא מסוגלים להיות ישראל אנו מפתחים זהות כפולה שלפעמים מתבטאת בתור יעקב ולפעמים בתור ישראל וזה מקיים אותנו. 272 הכוזרי במאמר רביעי אומר שעתיד העץ להתאחד מחדש, וראה פירושו של הרב על ספר הכוזרי בענין

118 עמ"י זה הכפרה לעולם כולו ומכאן נולד המיתוס הנוצרי. סיבת האבל שבעת ימים באה למרות שבעים היופ של הבכיה בשביל הבנים כי מנהג היהודים לעשות אבל שבעת ימים אז אחרי המימד המצרי בא המימד היהודי. כאן משמע שהאבל היה לפני הקבורה אך ייתכן שהסרקופג הוא סוג של קבורה מדאוריתא אבל זה יום אחד בירו' רצו ללמוד שבעת ימים דאו' מפס' זה אם באמת להלכה רק יום ראשון הוא דאו' מדוע יוסף עושה מצווה דרבנן? אם כן זה מלמד מנהגי ישראל וגזירות דרבנן קדמו לתורה הרבה פעמים אלא שהתורה לא חייבה. ייתכן שהשבעים יום זה כנגד או"ה. פירוש השמות אבל על מקומות כמו אבל כרמים אבל מחולה ואבל בית מעכה ויש גם אבל מצרים כלומר מקום הסמוך ל... כמו אזור ספר קרוב ל... מדוע כאן כתוב שזה ע"ש האבל?! התורה הרבה פעמים נותנת הצדקה לאיזשהו שם אע"פ שהסיבה ההיסטורית היא משהו אחר כמו על כן שם העיר באר שבע וכן העיר בבל שזה בעצם בב אל כלומר שער השמים והתורה אומרת כי שם בלל זהו דרש של התורה כלומר ראוי לה השם הזה. מימד פנימי יהודי לקבורת יעקב )יב( ו י ע ש ו ב נ יו ל ו כ ן כ א ש ר צ ו ם: כאילו כל מה שקראנו לא היה מעולם... )יג( ו י ש א ו א ת ו ב נ יו א ר צ ה כ נ ע ן ו י ק ב ר ו א ת ו ב מ ע ר ת ש ד ה ה מ כ פ ל ה א ש ר ק נ ה א ב ר ה ם א ת ה ש ד ה ל א ח ז ת ק ב ר מ א ת ע פ ר ן ה ח ת י ע ל פ נ י מ מ ר א: הרי עד כאן קראנו שיוסף והמצרים עשו את האבל והלויה...דרכו של המקרא לספר את אותו סיפור פעמיים מימד חיצוני ופנימי זה נראה כאילו המצרים עשו זאת אלא שבאמת האחים עשו זאת. )יד( ו י ש ב י וס ף מ צ ר י מ ה ה וא ו א ח יו ו כ ל ה ע ל ים א ת ו ל ק ב ר א ת א ב יו א ח ר י ק ב ר ו א ת א ב יו: בעצם המצרים רק הצטרפו ולא הם עשו זאת. השלמת האחווה )טו( ו י ר א ו א ח י י וס ף כ י מ ת א ב יה ם ו י אמ ר ו ל ו י ש ט מ נ ו י וס ף ו ה ש ב י ש יב ל נ ו א ת כ ל ה ר ע ה א ש ר ג מ ל נ ו א ת ו: לכאורה היה צריך להיות כתוב שגוע אביהם הרי כאמו יעקב לא מת... רש"י אומר הכירו במיתתו אצל יוסף וכו' ונשאלת השאלה מדוע התורה מושכת את הסיפור כ"כ? אחת הבעיות של ספר בראשית זה האחווה האם בני האדם מסוגלים לדבר... יש ספק בשלום של יוסף ואחיו הטענה ששברה את יוסף זה שיעקב עלול למות אך אחרי שיעקב כבר לא בעוה"ז... ייתכן וכל סיבת השלום לא קיימת וא"א לסגור את ספר בראשית עד אחר בירור השאלה הזו ייתכן ויוסף מעמיד את אחיו במבחן ומרחיק אותם לראות אם הבינו... הם אומרים לו ישמנו יוסף במובן אולי וייתכן במובן של הלוואי אדם שיש לו רגשות אשמה רוצה שיענישו אותו... )טז( ו י צ ו ו א ל י וס ף ל אמ ר א ב י ך צ ו ה ל פ נ י מ ות ו ל אמ ר: הם שלחו את בלהה לפי חז"ל או את בניה. נראה שמכיוון שהיא גדלה אותו. )יז( כ ה ת אמ ר ו ל י וס ף א נ א ש א נ א פ ש ע א ח י ך ו ח ט את ם כ י ר ע ה ג מ ל ו ך ו ע ת ה ש א נ א ל פ ש ע ע ב ד י א לה י א ב י ך ו י ב ך י וס ף ב ד ב ר ם א ל יו: האחים משקרים ליוסף... אולם ייתכן שכך הבינו את יעקב. ויתכן שזה משום משנים מפני השלום. )יח( ו י ל כ ו ג ם א ח יו ו י פ ל ו ל פ נ יו ו י אמ ר ו ה נ נ ו ל ך ל ע ב ד ים: )יט( ו י אמ ר א ל ה ם י וס ף א ל ת יר א ו כ י ה ת ח ת א לה ים א נ י: אונקלוס מפרש במובן של תחת יראה. )כ( ו א ת ם ח ש ב ת ם ע ל י ר ע ה א לה ים ח ש ב ה ל ט ב ה ל מ ע ן ע ש ה כ י ום ה ז ה ל ה ח י ת ע ם ר ב: )כא( ו ע ת ה א ל ת יר א ו א נ כ י א כ ל כ ל א ת כ ם ו א ת ט פ כ ם ו י נ ח ם א ות ם ו י ד ב ר ע ל ל ב ם: )כב( ו י ש ב י וס ף ב מ צ ר י ם ה וא וב ית א ב יו ו י ח י י וס ף מ א ה ו ע ש ר ש נ ים: מאחר שהתברר שאחים שהיו מוכנים להרוג אחד את השני מוכנים לעשות שלום זה סימן שיש כלי לשלום בעולם ואז השכינה באה לעולם שכן עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום השלום יכול לבוא רק בהתערבות אלוהית. ואז אנו בטוחים שההיסטוריה יכולה להצליח. )כג( ו י ר א י וס ף ל א פ ר י ם ב נ י ש ל ש ים ג ם ב נ י מ כ יר ב ן מ נ ש ה י ל ד ו ע ל ב ר כ י י וס ף: לכאורה מכיר הביא ילדים עוד בחיי יוסף ומה שכתוב עליו בספר יהושע שהוא איש מלחמה וכבש גולן ובשן הוא עשה זאת עוד בחיי יוסף וכבר דברנו על זה כשיעקב נותן ליוסף את שכם... )כד( ו י אמ ר י וס ף א ל א ח יו א נ כ י מ ת ו א לה ים פ ק ד י פ ק ד א ת כ ם ו ה ע ל ה א ת כ ם מ ן ה א ר ץ ה ז את א ל ה א ר ץ א ש ר נ ש ב ע ל א ב ר ה ם ל י צ ח ק ול י ע ק ב: הסימן לגאול שיאמר פקוד פקדתי )כה( ו י ש ב ע י וס ף א ת ב נ י י ש ר א ל ל אמ ר פ ק ד י פ ק ד א לה ים א ת כ ם ו ה ע ל ת ם א ת ע צ מ ת י מ ז ה: יוסף היה הראשון מבנ"י שניסה ברצינות את ההתבוללות ולכן קרא לבניו מנשה ואפרים נשני אלוהים והפרני... הוא הראשון שגם ראה שזה לא ילך יתחילו לשעבדם שנסתתמו עניהם של ישראל ואז מקים 118

119 תנועה ציונית שעד אליה הוא היה יוסף ואחרי התנועה הציונית הוא נהיה משיח בן יוסף כלומר מב"י הוא יוסף שחוזר בתשובה מהקוסמופוליטיות שחלם עליה ומבין שתיקון העולם יבוא בהתמרכזות בא"י בנקודתה המרכזית הגיאוגרפית שכם ומתוך כך יבוא תיקון העולם. ארבעת הפרשיות מסכמות לנו וישב נפילתו של יהודה מקץ עלייתו של יוסף עד ואתם עלו בשלום אל אביכם זה הפסגה מהמילה אחרי.. ויגש נפילתו של יוסף ויחי עלייתו של יהודה. ומתוך כך נעשה חיבור בין מב"י שמתחיל באמירה יוסף והעליתם את עצמותי מזה, למב"ד שמתחיל בדאגת יהודה לתיקון העולם והקמת בית תלמוד במצרים. בימנו מדינת ישראל מגשימה את מימד מב"י והדתיים מחכים שמב"ד כבר יתפוס את המקום. )כו( ו י מ ת י וס ף ב ן מ א ה ו ע ש ר ש נ ים ו י ח נ ט ו א ת ו ו י י ש ם ב א ר ון ב מ צ ר י ם: יהושע גם חי מאה ועשר שנים נראה שזה הגיל של כובשי הארץ. על יוסף כתוב שמת... שמו אותו וכתוב בקמץ זה ארון ידוע בפשט הארון שהכינו לו אך יש ארון ברית שהוא ידוע לנו בעצם יוסף הוא התורה שכן התורה מתחילה מבריאה עד ארון הברית וזה חוזר מבראשית עד וישם בארון וכן ואולה שמות עד כי ענן ה' על.. בריאה עד ארון וכן בויקרא הדיבור ויקרא שמסתיים בהר סיני וכן במדבר וידבר ה' ומסתיים בעבר הירדן יריחו בברית שם ובדברים אלה הדברים עד ששמים בארון ברית ה'. יש תנועת חיים שמקבלת צורה חדשה במקרה זה יוסף הואה תורה הוא כובש את הארץ בכך הוא מצווה לכבוש וזה תפקיד הגואל. כאילו יוסף הוא העיקר ועל הדרך את ישראל. וכן אומרת הגמרא קיים זה מה שכתוב בזה. הוא קיים בזה שאמר לעלות לא"י. מכיוון שהשביע היו מוכרחים. 119

120 על שיעורים פרשת בראשית מפי הרב אורי שרקי 120

121 סוכם, שוכתב, ונערך ע"י אייל צביטמן ישיבת נווה דקלים, אשדוד, תשע"ו "כשם שאי אפשר לבר בלא תבן..." - להערות, הארות ותיקונים: eyal.ver2@gmail.com מהדורה שלישית \\ תשע"ז 121